סיאם איסמעיל נ. טארק סוב לבן

פסק-דין בתיק ע"א 8680/03 בבית המשפט העליון ע"א 8680/03 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס המערערים (המשיבים שכנגד): 1. סיאם איסמעיל 2. "מנורה" חב' לביטוח בע"מ 3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיב (המערער שכנגד): טארק סוב לבן ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.8.03 בת.א. 1233/94 שניתן על-ידי כבוד השופט י' גריל בשם המערערים (המשיבים שכנגד): עו"ד יצחק מנדה בשם המשיב (המערער שכנגד): עו"ד מירון קין פסק-דין המשיב, יליד 29.2.1968, נפגע בתאונת-דרכים שהתרחשה ביום 14.8.1994. את נזקיו הוא תבע מן המערערת (היא המשיבה בערעור שכנגד שהגיש). מומחים רפואיים שמונו על-ידי בית-המשפט המחוזי מצאו כי הוא סובל מפגיעה אורתופדית בשיעור של 28%, מנכות נוירולוגית בשיעור של 50%, מנכות של 20% בגין בעיות בכיס השתן, מנכות של 20% נוספים בגין פגיעה בכושרו המיני וכן מנכות בשיעור 5% בשל פגיעה בלסת התחתונה. הנכות המשוקללת הרפואית שנקבעה לו מסתכמת, לפיכך, ב-80.3%. בית-המשפט המחוזי העריך, כי בשלוש השנים הראשונות שלאחר התאונה, נבצר מן המשיב כליל לצאת לעבודה וכי מתום אותה תקופה ואילך נגרעו 60% מכושר השתכרותו. עוד הניח בית-המשפט כי אלמלא התאונה היה שכרו החודשי של המשיב מגיע לסכום של 4,500 ש"ח – זאת קבע על-דרך האומדן. על-פי נתונים אלה פסק לו פיצויים בגין הפסדי השתכרות. על אלה הוסיף בית-המשפט ופסק למשיב פיצוי בגין הוצאות רפואיות, הוצאות דיור והוצאות אחרות. המערערת מלינה על גובה הפיצוי שנפסק למשיב. היא סבורה, כי בית-המשפט הפריז בפסיקתו בכל פרטי הנזק. היא מציינת, כי קודם לתאונה לא השתכר המשיב מעולם כשיעור השכר ששימש בסיס לחישוב הפסדיו, כי אין הוא סובל מנכות תפקודית בשיעור שבית-המשפט העריך וכי לא היה כל בסיס לפסיקת הפיצויים בגין ההוצאות השונות. המשיב בערעור שכנגד שהגיש סבור אחרת. הוא טוען כי איבד לחלוטין את כושר השתכרותו וכי בית-המשפט לא הפריז, כי אם מיעט, בהערכת הוצאותיו. אין ספק, כי פסק-הדין מיטיב עם המשיב מעבר לראוי, בהתחשב בראיות שבאו במשפט. הבסיס שנקבע לחישוב שכרו של המשיב, אלמלא התאונה, אינו נתמך בגרסה שהביא הוא עצמו באשר למקורות פרנסתו ושיעור ההכנסות שנצפו לו. בסיס השכר, כפי שהוא עולה מן הראיות, נמוך בשליש לפחות מזה שנקבע. את בסיס השכר ראוי להעמיד בשיעור של כ-2/3 מזה ששימש את פסק-הדין, ולאחר שמביאים בחשבון את התפצלות ההפסד הזה לשלוש תקופות, בעבר ובעתיד, ראוי להפחית בחישוב כולל מראש נזק זה סכום של 300,000 ש"ח נכון ליום פסק-הדין שניתן בבית-המשפט המחוזי. גם בכל הנוגע לגובה הפיצוי בגין ההוצאות שהוסבו למשיב ושהוא צפוי להן בעתיד, לא ניתן היה לסמוך את השיעור שנקבע על הראיות. הראיות שהובאו בגין ההוצאות הנטענות עבור טיפולי אין-אונות וההוצאות בגין רכישת חיתולים, אינן נתמכות בראיות של ממש, וגם על-פי האומדן המיטיב ביותר עם המשיב לא ניתן היה להגיע לפיצוי בגין שני ראשי הנזק האלו גם יחד, לסכום העולה על 300,000 ש"ח. בפסיקה בגין יתר ראשי הנזק אין עילה להתערב. התוצאה היא, שיש לתקן את פסק-הדין במובן שמתוך סכום הפיצויים הכולל שנפסק, יופחת הסכום של 638,000 ש"ח נכון ליום פסק-הדין בבית-המשפט קמא. שכר טירחת עורך-הדין שנפסק בבית-המשפט המחוזי יתוקן בהתאם. נותרה עוד שאלה אחת, הצריכה התייחסות, והיא נוגעת לניכויי המוסד לביטוח לאומי. בית-המשפט הפקיד בידיה של המערערת סכום של 316,065 ש"ח עד לקביעת זכאותו של המשיב לקבל גמלת נכות כללית בעתיד. תשלום הגמלה הופסק בשלב מסויים ובית-המשפט הורה למשיב לפנות למוסד לביטוח הלאומי בבקשה לחידוש תשלום הגמלה, ולצרף לבקשה את המסמכים שפורטו בהחלטת בית-המשפט. במהלך הדיון המקדמי העלה בא-כוח המשיב את הטענה, כי המשיב ירד מן הארץ וממילא לא יהיה זכאי בעתיד לקבלת גמלה מן המוסד לביטוח הלאומי. כיוון ששאלה זו טרם הוכרעה על-ידי המוסד לביטוח לאומי, מן הראוי להשלים את ההוראות שניתנו בבית-המשפט המחוזי, ולקבוע כי המשיב יידרש להמציא למערערת אישור על ביטול הזכאות. כך יעשה תוך שנה מהיום. עשה כך, יועבר הסכום שעוכב לידי המשיב, לא עשה-כן במועד האמור, יועבר בתום השנה הסכום שעוכב לידיה של המערערת. במקרה של חילוקי דעות באשר לשאלת הזכאות לקבלת הקצבה יפנו הצדדים לבית-המשפט המחוזי שיכריע בדבר. המשיב ישא בהוצאות המערערת בבית-משפט זה וכן בשכר טירחת עורך-הדין שלה בסכום של 20,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, כ"ד באדר ב התשס"ה (4.4.05). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03086800_P09.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il