שפגאט בע"מ נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

17 1 בבית המשפט העליון רע"א 8674/19 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקשות: 1. שפגאט בע"מ 2. ספיד בניין תעשיה ומסחר בע"מ 3. הלפ ליין 2009 בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בנק מזרחי טפחות בע"מ 2. בנק אגוד לישראל בע"מ 3. בנק דיסקונט לישראל בע"מ 4. איי.או.אס. אליר בע"מ 5. איי.או.אס. אליר אחזקות בע"מ 6. איווה פארם בע"מ 7. כבהה ע. בטיחות בתעבורה בע"מ 8. בנק הפועלים בע"מ 9. בנק לאומי לישראל בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד' חסדאי) מיום 28.11.2019 ב-ת"צ 51499-06-15; ת"צ 28695-05-16; ת"צ 45637-02-17; ת"צ 24019-02-17; ת"צ 45695-02-17 בשם המבקשות: עו"ד אורי אמיתי; עו"ד חגי קלעי; עו"ד אוהד רוזן בשם המשיב 1: עו"ד ליאת עיני-נצר; עו"ד נופר פפר בשם המשיב 2: עו"ד יואב הירש; עו"ד גלית פליישר; עו"ד אריאל קנובל בשם המשיב 3: עו"ד ברק טל; עו"ד ניר רוזנר; עו"ד אלעד אופק פסק-דין ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' חסדאי) מיום 28.11.2019, שניתנה במהלך דיון בחמש בקשות לאישור תובענות כייצוגיות שהדיון בהן אוחד (ת"צ 51499-06-15, להלן: עניין הפועלים; ת"צ 28695-05-16, להלן: עניין מזרחי טפחות; ת"צ 24019-02-17; ת"צ 45637-02-17, להלן: עניין אגוד; ת"צ 45695-02-17, להלן: עניין דיסקונט; יכונו יחדיו להלן: בקשות האישור). במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי נדונה שורה של עניינים מקדמיים, ובין היתר נדונו בקשות לגילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלונים שהוגשו על ידי המבקשות. בפתח הדברים יבואר כי בקשת רשות הערעור עוסקת בשלוש החלטות נפרדות שניתנו כאמור במאוחד – החלטה שניתנה בעניין מזרחי טפחות בבקשה שהגישה המבקשת 1 (שפגאט בע"מ) נגד המשיב 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: שפגאט ו-בנק מזרחי טפחות, בהתאמה); החלטה שניתנה בעניין אגוד בבקשה שהגישה המבקשת 2 (ספיד בניין תעשיה ומסחר בע"מ) נגד המשיב 2, בנק אגוד לישראל בע"מ (להלן: ספיד בניין ו-בנק אגוד, בהתאמה); והחלטה שניתנה בעניין דיסקונט בבקשה שהגישה המבקשת 3 (הלפ ליין 2009 בע"מ) נגד המשיב 3, בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: הלפ ליין ו-בנק דיסקונט, בהתאמה). עיקרי העובדות הצריכות לעניין בשנת 2008 נערכה רפורמה מקיפה בעמלות הבנקים שנועדה לצמצם את סוגי העמלות, ליצור האחדה באופן הצגתן, להגביר את השקיפות בתחום ולייעל את הפיקוח על הבנקים בנדון (להלן: הרפורמה). במסגרת הרפורמה נקבע בין היתר כי בנק לא יוכל לגבות עמלה שלא בהתאם ל"תעריפון", ואף הוטלו על הבנקים חובות גילוי נרחבות בקשר עם הגבייה (ראו: תיקון מס' 12 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשס"ז-2007, להלן: חוק הבנקאות). בתוך כך, בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח-2008 (להלן: כללי הבנקאות), נקבע תעריפון העמלות המלא ובו רשימת השירותים שבגינם רשאים הבנקים לגבות עמלות; וכן נקבעו תעריפונים מצומצמים החלים על סוגים מסוימים של לקוחות. לענייננו – במסגרת הרפורמה הופחת שיעור העמלות שבהן מחויבים לקוחות המהווים "עסק קטן" כהגדרתו בכללי הבנקאות. על פי הנטען בבקשות האישור – הבנקים נמנעים במכוון מלסווג לקוחות כ"עסק קטן" חרף זכאות הלקוחות לכך, וזאת במטרה להמשיך ולגבות מהלקוחות עמלות גבוהות בהתאם לתעריף המיועד לעסקים גדולים. נטען כי הבנקים אינם מיידעים את לקוחותיהם בדבר האפשרות לשנות את סיווגם ל"עסק קטן" ואף פועלים להסתרת אפשרות זו; וזאת גם כאשר מצוי ברשות הבנק מידע המאפשר לו לזהות לקוחות שזכאים לכך. המבקשות טענו שמדובר בהתנהלות שיטתית המסכלת את יישום הרפורמה. עילות התביעה העיקריות שנטענו במסגרת בקשות האישור הן הפרת חוק הבנקאות וכללי הבנקאות; הפרת חובות גילוי; הטעיה לפי חוק הבנקאות; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת חובה חקוקה ורשלנות. בית המשפט נתבקש לקבוע כי הבנקים מחויבים ליידע את לקוחותיהם באופן אקטיבי בדבר זכותם לעמלות "עסק קטן"; וכן התבקשה השבה של העמלות שנגבו ביתר, בסכום שהוערך בכל אחת מבקשות האישור במאות מיליוני שקלים. בתשובותיהם לבקשות האישור עמדו הבנקים על כך שהם ממלאים אחר כל הוראות הדין שהותוו במסגרת הסדרתה המקיפה של הרפורמה. הבנקים הדגישו כי לפי הוראות אלה, האחריות רובצת לפתחם של הלקוחות לפנות לבנק בבקשה לסיווג חשבונם כ"עסק קטן", והבנקים מצידם אינם נדרשים לאתר וליידע לקוחות שהדבר עשוי להיות רלוונטי בעניינם. בהקשר זה הבהירו הבנקים שבקשות האישור מנסות להפוך את הנטל ולהביא באופן עקיף לשינוי כללי הרפורמה. עוד נטען כי מבקשות האישור היו מודעות לאפשרות לסווגן כ"עסק קטן" ולהשלכותיו של סיווג זה – ומשכך הן נעדרות עילת תביעה אישית. בית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב, ס"נ) הורה ביום 17.4.2018 כי בקשות האישור יידונו במאוחד. ביום 19.12.2018 נערך דיון בבית המשפט המחוזי (השופט ד' חסדאי) בשורה של בקשות דיוניות שהיו תלויות ועומדות בבקשות האישור; וביום 28.11.2019 ניתנה החלטה בבקשות אלה, שהיא העומדת כאמור במוקד בקשת רשות הערעור שלפניי. להלן יפורטו ההליכים שהובילו לקביעותיו של בית המשפט בעניינים המקדמיים שבהם עסקינן. קודם שאוחד הדיון בבקשות האישור, ביום 6.7.2016 נדונה בבית המשפט המחוזי (השופט י' ענבר) בקשה לגילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלון שהוגשה בגדרי בקשת האישור נגד המשיב 8, בנק הפועלים בע"מ (להלן: בנק הפועלים). בתום הדיון, נקבע בהסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה כי בנק הפועלים יפעל כדלקמן (להלן: מתווה הפועלים): בנק הפועלים ישיב על השאלה אם יש בידיו אמצעי המאפשר לו לזהות את היקף ההפקדות השנתי של לקוח בחשבון (להלן: אמצעי לזיהוי היקף הפקדות); וככל שהתשובה שלילית – הבנק יפרט את התשומות הדרושות לפיתוח אמצעי מסוג זה. בנק הפועלים ימסור מהו שיעור התאגידים שסווגו על ידו כעסקים קטנים מתוך לקוחותיו בשנים 2014-2012 (נוסף לשנת 2015 שלגביה כבר נמסר נתון זה) (להלן: אחוז העסקים שסווגו כעסקים קטנים בבנק). בנק הפועלים יגלה ויאפשר עיון בכל סוגי ההודעות הנשלחות באופן שוטף ללקוחותיו, ושעשויות להביא לידיעתם כי קיימת הבחנה בין עסק קטן לעסק גדול או לעניין גובה העמלות שבהן מחויב כל סוג לקוח. יבואר כבר בנקודה זו, כי לעמדת המבקשות היה מקום לאמץ את מתווה הפועלים גם בבקשות האישור האחרות. עניין מזרחי טפחות – החלטה בבקשת שפגאט ביום 23.4.2017 נערך דיון לפני השופטת א' נחליאלי חיאט בבקשה לגילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלון במסגרת עניין מזרחי טפחות. בהכללה יצוין כי בבקשה נדרשו מסמכים שנועדו להוכיח כי הבנק מסוגל לזהות בסבירות גבוהה לקוחות שזכאים להיות מסווגים כ"עסק קטן"; מסמכים שמטרתם להראות כי יישום הרפורמה נכשל ואחוזי חדירתה נמוכים; ומסמכים שעניינם באופן שבו בנק מזרחי טפחות מיידע בפועל את לקוחותיו בדבר קיומה של אפשרות הסיווג כ"עסק קטן", ובדרך שבה הוא מיידע ומנחה את עובדיו בקשר לרפורמה. לאחר שחלק מן הדרישות ירדו מהפרק, ניתנו במהלך הדיון מספר החלטות אופרטיביות (להלן: החלטת הגילוי בעניין מזרחי טפחות): בנק מזרחי טפחות נדרש להשיב לשאלה אם יש לו אמצעי לזיהוי היקף הפקדות. בהסכמת הצדדים נקבע כי בנק מזרחי טפחות יעביר לעיון בא-כוח שפגאט במעטפה סגורה ולעיון בית המשפט תדפיס של שאלון "הכר את הלקוח" הנהוג אצלו. בתמצית יצוין כי מדובר בטופס פנימי שאותו ממלא הבנק ביחס ללקוחות חדשים במעמד פתיחת החשבון (להלן: שאלון הכר את הלקוח). נתקבלה בהסכמת בנק מזרחי טפחות דרישה לגילוי ועיון בהודעות שנשלחו מהבנק לשפגאט על שינויים בתנאי ניהול החשבון, ובכלל זה בתעריפוני העמלות. מפרוטוקול הדיון עולה שלכאורה הושגו במהלך הדיון הסכמות בין הצדדים בשלוש דרישות גילוי נוספות, אולם לא ניתנה להן תוקף של החלטה. לענייננו רלוונטית הסכמת בנק מזרחי טפחות למסור לשפגאט את הנתון בדבר אחוז העסקים שסווגו כעסקים קטנים בבנק בכל אחת מהשנים 2016-2012. לאחר שניתנו מספר ארכות ליישום החלטת הגילוי בעניין מזרחי טפחות, ביום 19.9.2017 הוגש תצהיר גילוי מסמכים ומענה לשאלון מטעם בנק מזרחי טפחות. בתצהיר צוין בין היתר כי בבנק קיים אמצעי לזיהוי היקף הפקדות, וצורף אליו שאלון הכר את הלקוח של שפגאט; אולם הפרק בשאלון שכותרתו "סיכום שיחה" הושחר, וזאת בטענה שתוכנו אינו קשור למידע שהתקבל משפגאט. עוד נמסר שאין בידי הבנק מידע ביחס לאחוז העסקים שסווגו כעסקים קטנים בבנק. לאחר איחוד הדיון בבקשות האישור, ביום 19.8.2018 הגישה שפגאט בקשה למחיקת תשובת בנק מזרחי טפחות לבקשת האישור – וזאת לפי הנטען בשל הפרת החלטת הגילוי בעניין מזרחי טפחות ומכוח סעיף 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות); לחלופין ביקשה שפגאט כי בית המשפט יחייב את הבנק לקיים את החלטת הגילוי במלואה (לעיל ולהלן: בקשת שפגאט). שפגאט טענה שתצהיר גילוי המסמכים הוגש מטעם הבנק באיחור ניכר, ועונה על החלטת הגילוי באופן חלקי בלבד תוך הפרה בוטה שלה. עוד נטען כי לא היה מקום להשחיר חלקים משאלון הכר את הלקוח; כי לא נמסרו כל ההודעות ללקוח בדבר שינוי תנאי החשבון שנתבקשו וכי לא נמסרו נתונים בדבר אחוז העסקים שסווגו כעסקים קטנים בבנק. בנק מזרחי טפחות מצידו טען שתצהיר הגילוי מקיים אחר החלטת הגילוי כלשונה ובמלואה; והדגיש ביחס לחלק מהדרישות – בהן אחוז העסקים שסווגו כעסקים קטנים בבנק – כי לא ניתן בעניינן צו גילוי והבנק לא חויב בהמצאתם. בנוגע לשאלון הכר את הלקוח, נטען כי החלק שהושחר כולל הערות שאינן קשורות למידע שהועבר על ידי שפגאט וכי אלו אינן רלוונטיות לבקשת האישור וחשיפתן עלולה להסב לבנק נזק. בהחלטה מיום 28.11.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת שפגאט בעיקרה, תוך שקבע כי בשלב המקדמי שבו מצוי הדיון בהליך, גילוי המסמכים שבוצע על ידי בנק מזרחי טפחות סביר ועומד בהחלטת הגילוי ובתכליות הגילוי כפי שנקבעו בפסיקה. בית המשפט הוסיף כי מחיקת כתב תשובה מהווה סנקציה חריגה ונסיבות המקרה אינן מצדיקות לנקוט בה; בית המשפט ציין שבנק מזרחי טפחות לא הפר באופן בוטה את החלטת הגילוי בעניינו או פעל בזדון תוך זלזול בבית משפט. אשר להשחרת חלק מתוך שאלון הכר את הלקוח, לאחר שעיין במסמך במעמד צד אחד, הורה בית המשפט לבנק מזרחי טפחות לבטל את השחרתה של שורה מסוימת. ובסופה של ההחלטה שפגאט חויבה בהוצאות בנק מזרחי טפחות בסך של 7,500 ש"ח. בקשת רשות הערעור נסבה בין היתר על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת שפגאט. החלטה בבקשה לגילוי מסמכים ומענה על שאלון בעניין בנק אגוד ביום 17.8.2018 הגישה ספיד בניין בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ולמענה על שאלון במסגרת עניין אגוד (להלן: בקשת הגילוי בעניין אגוד); ויצוין שבאותו יום הגישה אף הלפ ליין בקשה זהה בעניין דיסקונט, שאליה אדרש בהמשך (להלן: בקשת הגילוי בעניין דיסקונט). בשתי הבקשות נטען שהן מבוססות על החלטות הנוגעות לגילוי מסמכים שניתנו בעניין הפועלים ובעניין מזרחי טפחות ונתבקש בשתיהן גילוי ועיון במסמכים שונים, כגון – הודעות שמוסר כל בנק ללקוחותיו בנושא עלויות של שירותים ובגין שינויים בתנאי החשבון, בדגש על עמלות ובהתאם לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) התשנ"ב-1992 (להלן: כללי הגילוי); מסמך תעריפון מצומצם שנמסר ללקוחות; פרוטוקולים, נהלים, הנחיות וכיוצא באלה שכל בנק הפיץ לעובדיו בנושא הרפורמה בעמלות; פירוט מספר הלקוחות שפנו לבנק בבקשה לשנות את סיווג חשבונם לעסק קטן או לשמר את סיווגם, החל משנת 2008; דף שיערוך בחשבון של כל אחת מהמבקשות (ספיד בניין והלפ ליין, לפי העניין) ושאלון הכר את הלקוח. כן נתבקשו בנק אגוד ובנק דיסקונט להשיב על שלוש שאלות: אם קיימות הודעות שנשלחו ללקוחות שניתן ללמוד מהן על האבחנה בין עסק קטן ובין עסק גדול; אם יש ברשות הבנק אמצעי לזיהוי היקף הפקדות, ואם לא – אלו תשומות נדרשות לצורך פיתוחו; ומה היה אחוז העסקים שסווגו כעסקים קטנים בבנק בשנים 2017-2012. בתגובה, עיקר דרישת הגילוי בבקשת הגילוי בעניין אגוד נענתה בחיוב על ידי הבנק, הגם שביחס למרבית הדרישות בנק אגוד טען שהן אינן רלוונטיות לבירור בקשת האישור. בנק אגוד צירף לתשובתו אף תצהיר תשובות לשאלון ובו נתונים בדבר אחוז העסקים שסווגו כעסקים קטנים בבנק כפי שהתבקש. עם זאת, על פי התצהיר לא עלה בידי בנק אגוד לאתר הודעות שנשלחו ללקוחות, שיש בהן להביא למודעות בדבר ההבחנה הקיימת בסיווג חשבון כעסק קטן לעומת עסק גדול. ועוד צוין בתצהיר כי אין בבנק אגוד אמצעי המאפשר לו לזהות ולעקוב אחר היקף ההפקדות בחשבון, וכי כדי להעריך אלו תשומות נדרשות כדי לפתח אמצעי כזה, הבנק נדרש תחילה לערוך אפיון של האמצעי וכי אפיון זה יגזול כשלעצמו משאבים רבים. בהקשר לכך צוין בתצהיר כי היקף ההפקדות ממילא אינו משקף את היקף מחזור העסקים בכללותו, שכן ייתכן למשל שלקוחות מחזיקים בחשבונות בבנקים אחרים או בנכסים נוספים. מעבר לכך, בנק אגוד בחר שלא לגלות את מסמך שאלון הכר את הלקוח, נטען שהמסמך אינו רלוונטי להליך בהיותו טופס פנימי של הבנק שאינו נמסר ללקוח ושמטרתו מאבק בהלבנת הון. ספיד בניין הגישה תגובה לתשובת בנק אגוד, ממנה עולה שבאותה עת נותרה בין הצדדים מחלוקת לגבי שלוש דרישות מתוך בקשת הגילוי בעניין אגוד – הדרישה הנוגעת להודעות שמסר בנק אגוד ללקוחותיו בהתאם לכללי הגילוי; המסמכים השונים שנערכו או שהופצו על ידי בנק אגוד לעובדיו ביחס לרפורמה; ומסירת שאלון הכר את הלקוח. מחלוקות אלה הוכרעו בהחלטה נושא בקשת רשות הערעור. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו כי דרישתה של ספיד בניין לקבל לידיה את ההודעות שמסר בנק אגוד בהתאם לכללי הגילוי אינה רלוונטית בשלב זה, זאת בשים לב למחלוקות שהועלו בכתבי הטענות מטעם הצדדים. בנוגע למסמכים השונים שנערכו או שהופצו על ידי בנק אגוד ביחס לרפורמה ונשלחו לעובדיו, נקבע שמדובר בדרישה כוללנית שאין לה מקום טרם שהוכרעה בקשת האישור. בהתייחס לשאלון הכר את הלקוח, לאחר שבית המשפט עיין במסמך במעמד צד אחד נקבע שאין מקום להתיר את העיון בו, זאת בהיעדר רלוונטיות לשאלון ובשים לב לחיסיון החל על מסמכים מסוגו. לבסוף, ספיד בניין חויבה בהוצאות בנק אגוד בסך של 12,000 ש"ח. בכל הנוגע לבקשת הגילוי בעניין בנק אגוד, בקשת רשות הערעור נסבה על סוגיה נקודתית הנוגעת אך לשאלון הכר את הלקוח. החלטה בבקשת הגילוי בעניין בנק דיסקונט כפי כשכבר צוין, הלפ ליין הגישה ביום 17.8.2018 את בקשת הגילוי בעניין דיסקונט, הזהה במהותה לבקשה שהגישה ספיד בניין בעניין בנק אגוד. אולם בשונה מבנק אגוד, בנק דיסקונט התנגד לבקשת הגילוי בכללותה, תוך שטען כי לא מתקיימים התנאים למתן צו הגילוי המבוקש. בנק דיסקונט טען שמדובר בבקשה גורפת ומכבידה לקבלת מסמכים שאינם רלוונטיים לטענות ולסוגיות שהועלו בהליך. עוד נטען כי הלפ ליין נעדרת עילה תביעה אישית וכי היא אינה יכולה להיבנות מבקשות הגילוי בהליכים המקבילים, שהתבססו על תשתית עובדתית שונה ביחס לצדדים שונים. בהחלטה שבמוקד בקשת רשות הערעור דנן נדחתה בקשת הגילוי בעניין דיסקונט. ביחס לשאלון הכר את הלקוח נקבע שהמסמך אינו רלוונטי לבירור הטענות בהליך ולא מן הנמנע שתוכנו אף חסוי. בהתייחס לשאלות שעליהן בנק דיסקונט התבקש להשיב, נקבע כי השאלה הנוגעת להודעות שנשלחו ללקוחות הבנק היא שאלה כללית וגורפת שממילא אינה דרושה להכרעה בבקשת האישור. נוסף על כך, בית המשפט לא מצא לנכון לחייב את בנק דיסקונט להשיב לשאלה אם קיים ברשותו אמצעי לזיהוי היקף הפקדות. הוער כי ספק אם שאלה זו רלוונטית למחלוקת שבהליך, תוך שנקבע כי "יש משקל למחזור העסקים של הלקוח בכללותו ולא רק להיקף ההפקדות שלו לצורך סיווג הלקוח כעסק גדול או עסק קטן". בתוך כך התקבלה עמדת בנק דיסקונט גם ביחס להיעדר רלוונטיות של השאלה השלישית, הנוגעת לאחוז העסקים שסווגו כעסקים קטנים בבנק. בסופו של דבר בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הגילוי בעניין דיסקונט על כל חלקיה, והלפ ליין חויבה בהוצאות הבנק בסך של 12,000 ש"ח. בכל הנוגע לבקשת הגילוי בעניין דיסקונט, המבקשות תחמו את הדיון בבקשת רשות הערעור לשאלת מסירתו של שאלון הכר את הלקוח; ולדרישת המענה על שתי שאלות – אם יש לבנק דיסקונט אמצעי לזיהוי היקף הפקדות; ולשאלת אחוז העסקים שסווגו כעסקים קטנים בבנק. בקשת רשות הערעור בקשת רשות הערעור מופנית כאמור נגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי בבקשת שפגאט, בבקשת הגילוי בעניין אגוד ובבקשת הגילוי בעניין דיסקונט. בכל הנוגע להחלטה בבקשת שפגאט – לטענת המבקשות שגה בית המשפט המחוזי כשקבע שבנק מזרחי טפחות לא הפר את החלטת הגילוי, ולטענתן הדבר נעשה בהיעדר הנמקה ראויה. המבקשות עומדות על כך שבנק מזרחי טפחות התחייב במהלך הדיון מיום 23.4.2017 למסור לשפגאט מידע בדבר אחוז העסקים שסווגו כעסקים קטנים בבנק עבור השנים הרלוונטיות, וכי התחייבות זו קיבלה ביטוי בפרוטוקול הדיון הגם שלא ניתן לה תוקף של החלטה. המבקשות מוסיפות וטוענות שלא ייתכן שלא תושת על בנק מזרחי טפחות סנקציה כלשהי בגין הפרה זו וכי הוא מושתק מלהעלות טענות בנושא. בתוך כך, המבקשות סבורות שלנוכח פרק הזמן הרב שבתי המשפט נדרשים כדי לאכוף על בנק מזרחי טפחות את התחייבותו, יש מקום לחייבו בחשיפת הנתונים עבור שלוש שנים נוספות, עד לשנת 2019. מעבר לכך, המבקשות מציינות שבנק מזרחי טפחות עשה דין לעצמו גם בכך שהשחיר חלקים משאלון הכר את הלקוח – ובעניין זה אמנם נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי על הבנק לגלות חלק מתוך המידע שהושחר בהיותו רלוונטי לבירור בקשת האישור. לבסוף נטען כי הטלת הוצאות בסך 7,500 ש"ח על שפגאט בגין בקשתה "מוסיפה עלבון לפגיעה", וכי יש לבטלן. נטען שאמנם בקשת שפגאט נדחתה בעיקרה, ואולם לגישת המבקשות היה על בית המשפט לשים את כובד המשקל על כך ששפגאט הצליחה בהליכים השונים שבהם נקטה להביא לגילויים של מסמכים ונתונים חשובים. בקשות הגילוי בעניין אגוד ובעניין דיסקונט – בקשת רשות הערעור בעניינים אלה ממוקדת בסוגיית גילויו של שאלון הכר את הלקוח על ידי שני הבנקים ובדרישה למתן מענה לשאלון בבקשת הגילוי בעניין דיסקונט. לדברי המבקשות, בקשות הגילוי בעניין אגוד ובעניין דיסקונט הוגשו בהתאם למתווה גילוי המסמכים שגובש ואושר על ידי שני מותבים קודמים שונים – הן בעניין הפועלים הן בעניין מזרחי טפחות – ולא היה מקום לסטות ממתווה זה, לא כל שכן בהיעדר הנמקה ראויה; ועוד לעמדת המבקשות, מקום שבו בית המשפט בחר לסטות מהחלטות מותבים קודמים, מוטלת עליו חובת הנמקה מוגברת. בכל הנוגע לרלוונטיות של המסמכים והמידע המבוקש, המבקשות מדגישות שישנה חשיבות רבה לשאלת הידיעה של כל אחד מהבנקים בנוגע להתאמת הלקוחות לסיווגם כעסק קטן לצורך בירור בקשות האישור. המבקשות מוסיפות שהמידע שנתבקש נועד לשפוך אור על סוגיה זו, ומשכך לשיטתן מסמכים המלמדים על מאפייני הפעילות של הלקוח ומצויים ברשות הבנק הם רלוונטיים ביותר לבקשות האישור. ביחס לגילויו של שאלון הכר את הלקוח, המבקשות טוענות שהקביעה שלפיה מדובר במסמך שאינו רלוונטי לבירור ההליך אינה עולה בקנה אחד עם ההחלטה בבקשת שפגאט, בה הורה בית המשפט על ביטול השחרות בשאלון הכר את הלקוח שנמסר על ידי בנק מזרחי טפחות. המבקשות מדגישות שבית המשפט המחוזי קיבל את טענות שפגאט בעניין מחיקת אחת השורות המושחרות בשאלון תוך שקבע כי "יכול וקיימת רלוונטיות לאמור בשורה זו". המבקשות מוסיפות בעניין זה כי די בכך שהבנק מחזיק בנתונים שמלמדים במידת ודאות גבוהה על היות הלקוח עסק קטן ועל אופי פעילותו, כדי להקים לבנק חובת גילוי בנדון. לטענתן, מאחר שבשאלון הכר את הלקוח קיים מידע בדבר חשבונות בנק נוספים שבהם מחזיק הלקוח, טופס זה רלוונטי לבקשות האישור. בהמשך לכך, המבקשות טוענות שלא היה מקום לדחות את הדרישה למתן מענה לשאלון בעניין דיסקונט. המבקשות מדגישות ששיעור נמוך של עסקים המסווגים כקטנים מתוך כלל הלקוחות העסקיים של בנק דיסקונט עשוי להעיד על הפרה מתמשכת, רוחבית ומודעת של חובות הגילוי המוטלות על הבנק בקשר עם סיווג זה. המבקשות אף סבורות שהשאלה אם ברשות הבנק אמצעי לזיהוי היקף הפקדות, רלוונטית להליך בכל הנוגע לעצם ידיעת הבנק על היקף הפעילות של הלקוח ועל היות הבנק "מונע הנזק הזול" לצורך העניין. ועוד נטען שדחיית בקשת הגילוי בעניין דיסקונט הביאה להיעדר אחידות בולט בין בקשות האישור השונות המתנהלות במאוחד, ולתוצאה בלתי מתקבלת על הדעת לשיטתן – שלפיה הבנקים שנעתרו מיוזמתם לחלק מדרישות הגילוי "נענשו" על כך, בעוד בנק דיסקונט יוצא נשכר מסירובו לגלות את המידע. לבסוף, המבקשות מלינות על היקף ההוצאות שנפסקו לחובת ספיד בניין והלפ ליין בבקשות הגילוי האמורות (12,000 ש"ח, כל אחת). לטענתן מדובר בחיוב חריג ובלתי סביר בנסיבות העניין, המהווה גורם מרתיע ומצנן מפני הגשת בקשות ראויות לגילוי מסמכים במסגרת הליכים ייצוגיים. תשובת הבנקים לבקשת רשות הערעור תשובות שלושת הבנקים לבקשת רשות הערעור הוגשו בנפרד, אך לנוכח הדמיון שביניהן יוצגו עיקריהם במאוחד. לדברי הבנקים בקשות האישור נעדרות תשתית עובדתית וראייתית ראשונית לנטען בהן. הבנקים חולקים על הטענה שלפיה החלטת בית המשפט המחוזי נעדרת הנמקה ראויה; לטענתם, בית המשפט המחוזי סקר בהרחבה את הרקע הנורמטיבי ואמות המידה הרלוונטיות, את טענות הצדדים בבקשת האישור ובבקשות שנדונו, ולבסוף עמד על כל אותם הטעמים שהובילו לדחיית כל בקשה. הבנקים מציינים שבקשות האישור ממוקדות בשאלת היקף חובות הגילוי המוטלות על הבנקים ומידת העמידה בהן בפועל, וכי הן אינן עוסקות במידת הצלחת הרפורמה כשלעצמה. בהתאם, הבנקים טוענים שהמסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים לבירור המחלוקות הנדרשות לדיון בשלב שבו מצוי ההליך. ביחס לדרישה שבנק דיסקונט ישיב אם יש לו אמצעי המאפשר לזהות את היקף ההפקדות, נטען שמדובר בנתון בלתי רלוונטי להליך. לגישת הבנק, כללי הבנקאות בהקשר של סיווג לקוח אינם מתייחסים להיקף ההפקדות של הלקוח, אלא למחזור העסקים בכללותו, וכי מחזור זה יכול לכלול נכסים נוספים, חשבונות בנק אחרים וכסף מזומן. משכך, בנק דיסקונט סבור שאין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה דרישת השאלון בעניין זה אינה רלוונטית. בהמשך לכך, לעמדת בנק דיסקונט אין מקום להתערב גם בהחלטה שלא לחייבו לגלות את אחוז העסקים שסווגו על ידו כעסקים קטנים. נטען כי נתון זה מהווה ראיה נסיבתית המגלמת הנחה שלקוחות שזכאים לסיווג כ"עסק קטן" אך אינם מסווגים ככזה, אינם מודעים לזכויותיהם; ואולם אין בהנחה זו ממש – מאחר שבחירת לקוח שלא להיות מסווג כ"עסק קטן" עשויה לנבוע ממגוון שיקולים, ואף מפסיביות, ואין היא מעידה על הפרת חובה כלשהי מצד הבנק. מעבר לכך, בנק דיסקונט טוען שמדובר בדרישה מכבידה. בתגובה לטענה שדרישות המענה האמורות התקבלו בעניין הפועלים ובעניין מזרחי טפחות, בנק דיסקונט הדגיש כי הן התקבלו בהסכמת הצדדים ולא בהחלטה מנומקת – ועל כן אין לגזור גזירה שווה בין המקרים. ביחס לבקשת שפגאט, בנק מזרחי טפחות שב על עמדתו כי קיים את החלטת הגילוי בעניינו במלואה. הבנק טוען שכלל לא ניתן צו שהורה על גילוי אחוז העסקים שסווגו על ידו כעסקים קטנים, ולטענתו לא יתכן שבאת-כוחו הסכימה למסור את הנתונים המבוקשים מבלי לבדוק קודם לכן אם הם מצויים בידי הבנק ואם אין מניעה למסירתם. בתוך כך טוען הבנק שהדברים נכתבו בצורה לא מדויקת בפרוטוקול הדיון, וכי לא בכדי לא ניתנה החלטה המורה לו במישרין למסור את אחוז העסקים שסווגו על ידו כעסקים קטנים. עוד מוסיף בנק מזרחי טפחות כי לנוכח המועד שבו הוגשה בקשת שפגאט, אין זאת אלא שהאחרונה זנחה את טענותיה בעניין זה. בכל הנוגע לדרישת הגילוי הנוגעת לשאלון הכר את לקוח, בנק אגוד ובנק דיסקונט השיבו כי סוגיה זו נדונה במסגרת שלוש בקשות שונות בהחלטת בית המשפט המחוזי. הבנקים הוסיפו וטענו ששאלון הכר את הלקוח אינו רלוונטי להליך, וכי הוא אינו מכיל מידע שניתן להסתמך עליו לצורך הסיווג כ"עסק קטן". עוד טוענים הבנקים שבהיותו מסמך המופק כחלק מהמאבק בהלבנת הון, מדובר בטופס פנימי שחוסה תחת חיסיון, שחשיפתו עלולה ליצור תקדים מסוכן ולפגוע בתכליתו של חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. עוד סבורים הבנקים שבית המשפט כלל לא סטה מהחלטות קודמות במסגרת ההליך, ובפרט ביחס לשאלון הכר את הלקוח; כך משעה שהעיון בו כלל לא נתבקש בעניין הפועלים, ובעניין מזרחי טפחות הצדדים הם שהסכימו על גילויו. מעבר לכך, הבנקים מדגישים שהמבקשות אינן יכולות להיבנות מהנעשה בהליכים מקבילים, שעניינם בצדדים אחרים ובתשתית עובדתית אחרת; וכי בית המשפט ממילא אינו כפוף להחלטות מותבים אחרים. עוד העירו הבנקים בהקשר לכך כי העובדה שההליכים נשמעו תחילה בפני מותבים שונים מונחת לפתחם של באי-כוח המבקשות, שהגישו את בקשות האישור בנפרד. לבסוף, בכל הנוגע לטענות המבקשות ביחס להוצאות שנפסקו לחובתן, הבנקים טוענים שסעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 מורה בפירוש כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, "למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו" (להלן: צו בתי המשפט). דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות הבנקים, על הנספחים שצורפו להן, ובהתאם לסמכותי מתוקף תקנה 410 לתקנות הישנות (ובנוסחה העדכני תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור לגופו. אמנם הלכה היא שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות ביניים שעניינן בסדרי דין, לנוכח שיקול הדעת הרחב שנתון לערכאה הדיונית בכל הנוגע לניהול ההליך הייצוגי, ובתוך כך אף בהחלטות שעניינן בגילוי ועיון במסמכים; אולם בענייננו מדובר באחד מאותם מקרים חריגים שבהם ישנה הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. ואבאר. (1) בקשות הגילוי בעניין אגוד ובעניין דיסקונט התנאים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים במהלך הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית קבועים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות). על פי תקנה זו, מוטל על המבקש צו כאמור להראות כי המסמכים שגילויים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לדיון בבקשת האישור; וככל שמדובר במבקש בבקשת האישור, עליו להניח תשתית ראייתית ראשונית לאישור התובענה כייצוגית. לצד דרישות אלה, על מבקש הגילוי לעמוד ביתר התנאים והמגבלות שחלים באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים, ובהם כי המידע או המסמכים שגילויים מתבקש מצויים בידי בעל הדין שכלפיו מופנה הצו לגילוי ועיון; כי מתן הצו יביא לפישוט ולייעול ההליכים; וכי אין בו כדי להכביד באופן בלתי סביר על הצד שכנגד (רע"א 7150/18 פן-סטפנסקי נ' הפניקס פנסיה וגמל בע"מ, פסקה 11 (18.12.2019), להלן: עניין הפניקס; רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה, פסקה 11 (29.3.2016)). כן יצוין כי אף שהנושא של מענה על שאלונים לא זכה להסדרה פרטנית בתקנות תובענות ייצוגיות, נקבע כי יש טעם ממשי להחלת התנאים המנויים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות גם כאשר מדובר בבקשה למתן צו המורה על מתן מענה לשאלון בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (רע"א 9181/18 רוקח נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 17 (16.12.2019); רע"א 4632/18 Volkswagen AG נ' גולן, פסקה 9 (26.12.2018)). נוסף על כך, בעת דיון בבקשה לגילוי מסמכים המוגשת במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית, נדרש בית המשפט להתחשב בשיקולים הנגזרים מהתכליות ומהמאפיינים הייחודיים להליך הייצוגי. ומאחר שבקשה לאישור תובענה כייצוגית מוגשת בשם קבוצת נפגעים ובגדר תכליותיה ניצבות מטרות חברתיות וציבוריות, על בית משפט לשקול בהחלטתו גם את אינטרס הקבוצה המיוצגת ואת אינטרס הציבור (רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ נ' MAN Truck & Bus AG, פסקה 14 (12.10.2021), להלן: עניין ר.ל.פ.י). בתוך כך, בעת מתן החלטתו על בית משפט ליתן את הדעת לפערי הכוחות ופערי המידע שבין הצדדים להליך הייצוגי, ולכך שהליכי הגילוי נועדו לגשר על פערים אלה (רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 16 (16.4.2018)). עם זאת, בית משפט זה שב והדגיש כי יש להישמר מכך שהליכי הגילוי יהפכו ל"מסע דיג" שמטרתו להשלים ליקויים בתשתית העובדתית והראייתית בבקשת האישור. בהתאם לכך נקבע שהזכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מצומצמת בהיקפה בהשוואה למקבילתה בהליכים אזרחיים אחרים (רע"א 552/19 אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ נ' כהן, פסקה 12 (31.12.2019); השווּ: רע"א 7602/21 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ע.א.ד.א ליעד אחזקות (2006) בע"מ, פסקה 9 (17.11.2021), להלן: עניין בזק). אולם, אין בדברים אלה כדי להמעיט מחשיבותה של זכות זו, אלא רק לתחום אותה לגבולות שנקבעו בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות (עניין ר.ל.פ.י, פסקה 14; רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר, פסקה 7 (26.6.2018)). בענייננו בית המשפט המחוזי דחה את בקשות הגילוי – הן בעניין דיסקונט הן בעניין אגוד – על יסוד הקביעה כי הדרישות בהן אינן רלוונטיות. אמנם החלטת בית המשפט המחוזי נעדרת התייחסות מפורשת לשאלה אם הונחה תשתית ראייתית ולוּ ראשונית בכל אחת מבקשות האישור; אולם בזהירות המתבקשת יצוין, כי הטענות המועלות על ידי המבקשות מבססות תשתית ראייתית מספקת לצורך הדיון בבקשות הגילוי בשלב זה. על כן עיקר המחלוקת בענייננו היא בשאלת הרלוונטיות של דרישות הגילוי לשלב הדיוני של אישור התובענות כייצוגיות. תנאי ראשוני ובסיסי על מנת שתקום לבעל דין חובה לגלות מסמך מסוים הוא תנאי הרלוונטיות, בגדרו נדרש בית משפט לבחון אם גילוי המסמך עשוי לתרום לבירור המחלוקת שבין הצדדים (רע"א 6243/21 גורטובוי נ' בי.אס.די קראון בע"מ, פסקה 11 (19.10.2021)). וכבר הוברר בפסיקת בית משפט זה שהרלוונטיות של מסמך אינה בהכרח עניין בינארי – כך שמידת הרלוונטיות נעה על הטווח שבין מידע חיוני ובין מידע בעל תועלת שולית. בהתאם, למידת הרלוונטיות יש השלכה על מידת נכונותו של בית משפט להיעתר לבקשה (ע"א 1604/19 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 6 (26.1.2021)). בפסיקת בית משפט זה ננקטה גישה מרחיבה ביחס לשאלת הרלוונטיות של מסמכים, כאשר נקבע שככלל מסמך ייחשב כרלוונטי אם יש בידו במישרין או בעקיפין לקדם את עניינו של בעל דין, כך שבלעדיו יימנע מבעל הדין או יקשה עליו להוכיח טענה שעל פניו יש לה יסוד (עניין בזק, פסקה 8; רע"א 2062/15 פלוני נ' הרשות לניירות ערך, פסקה 16 (3.6.2015)). יישום כללים אלה על המסמכים והשאלות שבמחלוקת מוביל למסקנה כי יש להיעתר לערעור המבקשות. עניינן של בקשות האישור ביישומה של הרפורמה ובטענה כי הבנקים לכאורה מפרים את חובת האמון שלהם כלפי לקוחותיהם העסקיים השונים. זאת בכך שהבנקים, כך נטען, אינם מגלים ולכאורה אף מסתירים באופן שיטתי מלקוחותיהם את האפשרות שהם זכאים להיות מסווגים כ"עסק קטן". בכך, לשיטת המבקשות, נמנעת האפשרות מלקוחות הבנקים לשאת בתשלומים שונים ומופחתים בהתאם לתעריפון עסק קטן. מנגד, במסגרת תשובותיהם לבקשות האישור הבנקים השיבו לטענות אלה, ובין היתר ציינו כי אין להם בהכרח מודעות באשר למי מבין לקוחותיהם זכאי לחסות תחת הגדרת "עסק קטן"; וכי הם אינם מודעים להיקף הכולל של המחזור הכספי של הלקוח ואם יש ברשותו חשבונות בנק נוספים שעשויים להשפיע על סיווגו (ראו למשל, פרק ח.1 לתשובת בנק אגוד לבקשת האישור בעניינו; פסקאות 15 ו-102 לתשובת בנק דיסקונט לבקשת האישור בעניינו). כלומר, בהתאם לגדרי המחלוקת שבין הצדדים, ניתן להניח שאמצעי כלשהו או מסמך הנמצא ברשות הבנק והופק על ידו המכיל מידע בדבר היקף הפעילות העסקית של לקוח הבנק, ייחשב כמידע רלוונטי. ומכאן לשאלון הכר את הלקוח. שאלון הכר את הלקוח. כפי שצוין לעיל, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת ספיד בניין לקבל לידיה את טופס שאלון הכר את הלקוח של בנק אגוד, תוך שקבע שאין מקום להתיר עיון בו מחמת היעדר רלוונטיות ובשים לב לחיסיון החל על מסמכים מסוגו. כך אף נקבע ביחס לבקשת הלפ ליין לקבל את טופס שאלון הכר את הלקוח של בנק דיסקונט. אין בידי לקבל קביעה זו. בהינתן פערי המידע בין המבקש בבקשה לאישור תובענה כייצוגית למשיב, ופערים אלה משמעותיים במיוחד בענייננו – סבורתני כי גילויו של שאלון הכר את הלקוח, שענייננו במידע הנמצא ברשות הבנק ועשוי לשפוך אור על ידיעתו בדבר היקף הפעילות העסקית של הלקוח, הוא לכאורה רלוונטי לדיון בבקשות האישור. זאת מן הטעם שמידע בנושא זה עשוי לסייע למבקשות לברר את הטענה שהבנקים הפרו את חובותיהם כלפי לקוחותיהם. עם זאת, לנוכח האפשרות שיש בשאלוני הכר את הלקוח של בנק אגוד ובנק דיסקונט מידע רגיש שיש לשמור על חסיונו, בית המשפט המחוזי ישוב ויעיין בשאלונים ויקבע את אופן מסירתם למבקשות. הוא הדין גם ביחס לשתי השאלות שעליהן התבקש בנק דיסקונט להשיב במסגרת הדרישה למתן מענה לשאלון. ראשית, ביחס לשאלה בדבר קיומו של אמצעי לזיהוי היקף הפקדות – אמנם ישנו צדק מסוים בטענת בנק דיסקונט כי בהקשר של סיווג לקוח, כללי הבנקאות מסווגים "עסק קטן" על סמך מחזור העסקים שלו, ולא על סמך היקף ההפקדות השנתי בחשבון. עם זאת, קיומו של אמצעי לזיהוי הפקדות עשוי לתת אינדיקציה טובה להיקף הפעילות הכספית בכללותה של הלקוח – למשל כשמדובר בחשבון בנק יחיד, או כשיש פעילות בסכומים גבוהים. כך ששאלת עצם קיומו של האמצעי ברשות הבנק רלוונטית לדיון בבקשת האישור, זאת במיוחד בהינתן שלדברי המבקשות הבנק עשוי להיות מודע לכך שתחת ניהולו מצוי החשבון היחיד של הלקוח. שנית, לשאלת אחוז העסקים שסווגו כעסקים קטנים בבנק – בנוגע לדרישה זו השיב בנק דיסקונט כי מדובר בשאלה כללית וגורפת שיש בה משום הכבדה מיותרת על הבנק. סבורתני כי שאלה זו במקומה והיא לכאורה רלוונטית לדיון בבקשות האישור, בשים לב לטענת המבקשות שלפיה "ניתן ללמוד מהפער בפועל בין שיעור העסקים הקטנים המקבלים שירות בבנק, לבין שיעור העסקים הקטנים הנהנים מתעריפון עסק קטן", כאינדיקציה לעניין יישום חובות הגילוי שבהן מחויב הבנק. ואך מובן שאינני נוקטת עמדה בשלב זה. בתוך כך, לא מצאתי ממש בטענת ההכבדה שנטענה על ידי בנק דיסקונט, משזו הועלתה בכלליות ובהיעדר פירוט באיזה אופן יכביד מתן המענה לשאלה. משכך, בנק דיסקונט ישיב לשאלת הלפ ליין באשר לאחוז העסקים שסווגו על ידו כעסקים קטנים בין השנים 2017-2012; תשובת בנק דיסקונט תימסר על ידו במעטפה לעיני בית המשפט ולידי בא-כוחה של הלפ ליין. מאידך גיסא, לא ראיתי טעם מבורר בטענות המבקשות המנסות להיבנות מהסכמתם של בנק הפועלים, בנק אגוד ובנק מזרחי טפחות לגלות מסמכים מסוימים בהליך; כך שלעמדת המבקשות בעקבות הסכמות אלה יש לחייב גם את יתר הבנקים לחשוף נתונים ומסמכים שונים. קשה להלום מצב שבו בעל דין נעתר לבקשה לגילוי מסמך מסוים, והיעתרותו כשלעצמה תחייב בעל דין אחר בהליך לחשוף מטעמו מסמך דומה. אמנם היעתרות מרצון של בעל דין לגלות מסמך מסוים עשויה לרמז על מידת הרלוונטיות שלו להליך ולמידת ההכבדה בחשיפתו או בהפקתו, אולם אין בה כשלעצמה עילה להורות לבעל דין אחר לחשוף מסמך דומה. (2) בקשת שפגאט כפי שצוין לעיל, בקשת שפגאט נסבה על דרישת שפגאט להורות על מחיקת תשובת בנק מזרחי טפחות לבקשת האישור, לחלופין נתבקש בה לחייב את הבנק ביישום החלטת הגילוי בעניינו. כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את עיקר טענות שפגאט, ובמסגרת בקשת רשות הערעור דנן שפגאט תחמה את המחלוקת לסוגיית אכיפת החלטת הגילוי בעניין מזרחי טפחות, וזאת רק ביחס למסירת הנתון בדבר אחוז העסקים שסווגו כעסקים קטנים בבנק בשנים 2016-2012. כפי שפורט לעיל, נתון זה רלוונטי לדיון בבקשת האישור, ועל כן יש להורות גם לבנק מזרחי טפחות למסרו לידי שפגאט – אף על פי שבקשת רשות הערעור מצד שפגאט לכאורה אינה מופנית במישרין כלפי החלטה בעניין גילוי מסמכים. תוצאה זו מתבקשת גם לנוכח התחייבות באת-כוח בנק מזרחי טפחות במסגרת הדיון שנערך ביום 23.4.2017 בהחלטת הגילוי. כזכור, דיון זה נערך טרם שאוחד הדיון בבקשות האישור ובמסגרתו נדונו בקשות גילוי שונות מטעם שפגאט. במהלך הדיון ולנוכח הערות בית המשפט, הודיעה באת-כוח מזרחי טפחות כדלקמן: "לאור הערות בית המשפט אסכים למסור איזה אחוז מהתאגידים סווג בבנק מזרחי טפחות כעסקים קטנים לגבי כל אחת מהשנים 2016-2012. אנו נמסור את המידע הזה בשלב זה במעטפה סגורה לעיני בית המשפט וב"כ המבקשת בלבד". בנק מזרחי טפחות טוען שפרוטוקול הדיון וההסכמה שניתנה על ידי באת-כוחו למסירת המידע אינם משקפים את מהלך הדיון. אמנם ייתכנו מקרים שבהם תיפול שגגה בפרוטוקול הדיון, אולם נקודת המוצא היא שהפרוטוקול משקף את שאירע והתרחש בדיון (רע"א 8902/15 הררי נ' רייס, פסקה י (3.7.2016); ראו גם: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך א 452 (מהדורה 13, 2020); יעקב קדמי על הראיות חלק שני 644 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2009)). בהתאם לכך, עמדתו העקבית של בית משפט זה – המובאת לא אחת בערעורים הנסובים על החלטות בעניין פסלות שופט – היא כי בהיעדר בקשה מתאימה לתיקון פרוטוקול הדיון, ההנחה היא שהפרוטוקול משקף את שאירע וכי על הטוען אחרת מוטל הנטל להפריך הנחה זו; וטענה בעלמא שפרוטוקול הדיון אינו נאמן למציאות לא די בה (השווּ: ע"א 896/13 קובלנקו נ' עבוד, פסקה 7 (3.3.2013); ע"א 4690/07 פלוני נ' או.פי.אס.איי (שינוע בינלאומי) בע"מ, פסקה 3 (28.10.2007)). בענייננו, ניתן להניח כי אמירה בעלת חשיבות כמו זו שמעלה בנק מזרחי טפחות, שלפיה מסירת ההתחייבות כפופה לבחינה נוספת הייתה מוצאת את מקומה בפרוטוקול הדיון. וככל שבנק מזרחי טפחות חולק על האופן שבו הובעו דברי באת-כוחו בפרוטוקול הדיון, היה עליו להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול בהתאם לסעיף 68א(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כך במיוחד, כאשר עיון בפרוטוקול הדיון ובחינת הדברים שנאמרו לאחר שבאת-כוח הבנק הודיעה כי הנתונים יימסרו והאופן שבו הדבר ייעשה, תומך באפשרות שבנק מזרחי טפחות התחייב למסור את הנתונים האמורים מבלי לערוך בדיקה נוספת – לאחר דבריה של באת-כוח בנק מזרחי טפחות השיב בא-כוחה של שפגאט כי: "אנו נסכים. אנו נבקש להבהיר שזה נתון שנוכל לעשות בו שימוש בהליך זה. כיוון שחברתי הסכימה לחשוף את הנתון הזה ללא החלטה, אנו מסכימים בשלב זה ושומרים על זכותנו להגיש כל בקשה בהמשך." כאמור, במצב דברים זה ולנוכח הרלוונטיות של הנתונים שבמחלוקת, ראיתי לנכון לחייב את בנק מזרחי טפחות למסור לידי שפגאט את אחוז העסקים שסווגו על ידו כעסקים קטנים לגבי כל אחת מהשנים 2016-2012. הנתונים יימסרו על ידי בנק מזרחי טפחות במעטפה לעיני בית המשפט ולידי בא-כוחה של שפגאט. טרם סיום יש לתת את הדעת לשאלות ההוצאות. סעיף 1(8) לצו בתי המשפט מורה באופן מפורש כי לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ושיעורם, למעט אם ניתנה לאחר מתן פסק הדין ואינה נבלעת בו"; ועל יסוד האמור אין מקום לכאורה להידרש לבקשת רשות הערעור ככל שזו נוגעת להוצאות שהוטלו על המבקשות (רע"א 3955/19 פלאפון תקשורת בע"מ נ' שירזי, פסקה 14 (30.4.2020); רע"א 7146/18 קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ נ' ששון, פסקה 17 (22.10.2019); רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש, פסקה 11 (7.7.2019)). ואולם משהגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור, סבורתני כי יש להורות גם על ביטול מקצת ההוצאות שהוטלו על המבקשות על ידי בית המשפט המחוזי (עניין הפניקס, פסקה 14), כך ששפגאט תישא בהוצאות בנק מזרחי טפחות בסך 4,000 ש"ח (חלף 7,500 ש"ח) הלפ ליין תישא בהוצאות בנק דיסקונט בסך 6,000 ש"ח (חלף 12,000 ש"ח); ספיד בניין תישא בהוצאות בנק אגוד בסך 8,000 ש"ח (חלף 12,000 ש"ח). סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור מתקבלת, והערעור שנדון על פי הרשות שניתנה – מתקבל, כפי שפורט. בנק אגוד ובנק דיסקונט ימציאו למבקשות תוך 30 יום את שאלוני הכר את הלקוח המופקים על ידם בכפוף לאמור בסעיף 20 לפסק דין זה; בנק דיסקונט ישיב תוך 30 יום לדרישת השאלון כאמור בסעיף 21 לפסק דין זה; בנק מזרחי טפחות ימציא תוך 30 יום את הנתון בדבר אחוז העסקים שסווגו על ידו כעסקים קטנים כאמור בסעיף 24 לפסק דין זה. בנק מזרחי טפחות יישא בהוצאות המבקשות בהליך זה בסך של 10,000 ש"ח; בנק דיסקונט יישא בהוצאות המבקשות בהליך זה בסך של 10,000 ש"ח; בנק אגוד יישא בהוצאות המבקשות בהליך זה בסך של 5,000 ש"ח לנוכח המחלוקת הנקודתית שהתעוררה בעניינו. ניתן היום, ‏א' בטבת התשפ"ב (‏5.12.2021). ש ו פ ט ת _________________________ 19086740_G05.docx דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1