פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 8671/17
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8671/17
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר
כבוד השופט ג' קרא
כבוד השופט י' אלרון
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. פלוני
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 61394-09-16 מיום 27.09.2017, שניתן על ידי כב' (השופט ד' טפרברג
תאריך הישיבה:
ל' בניסן התשע"ח
(15.04.2018)
בשם המערער:
עו"ד שאול עזרא; עו"ד כנעאן סייף
בשם המשיבים:
עו"ד נעימה חינאווי-כראם
בשם שירות המבחן:
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט י' אלרון:
1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' טפרברג) בת"פ 61394-09-16 מיום 27.9.2017.
2. המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים ושלא בהסכמתו החופשית, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ובהפרת צו פיקוח, לפי סעיף 22(א) לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006.
3. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 7.12.2015 הוצא צו פיקוח נגד המערער למשך חמש שנים, בעקבות הרשעתו בעבירות של מעשה סדום בקטין, ניסיון למעשה סדום בקטין והפרת צו פיקוח בת"פ 16839-03-13. במסגרת צו הפיקוח נאסר על המערער, בין היתר, להתחבר עם קטינים.
4. ביום 19.9.2016 סמוך לשעה 12:00, בעודו יושב על ספסל ברחוב הנביאים בירושלים, פגש המערער בש.ק, קטין יליד 2003 (להלן: המתלונן). המערער קרא למתלונן, הושיבו לידו בעודו נצמד אליו עם גופו וביקש לחבקו ולנשקו.
בהמשך, הציע המערער למתלונן לבצע בו מין אוראלי. במטרה להתרחק מהמערער, אמר המתלונן כי הוא מאחר לחוג ספורט. בתגובה, נגע המערער בשרירי ידו של המתלונן וביְרכו, ובאמצעות אגודלו מישש את איבר מינו של המתלונן מעל לבגדיו. המערער אף אמר למתלונן כי "הוא יכול להביא לו כסף ומה שירצה", והוסיף כי "זה ייקח רק דקה". בכדי להתחמק מהמערער, הציע המתלונן כי ייגש למורה לספורט, יבקש ממנו רשות לאחר החוג, וישוב אליו. המערער הסכים להצעה והמתלונן עזב את המקום ולא שב.
5. בתסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער, שהוגש בשלב הטיעונים לעונש, נכתב כי לפי התרשמותו של שירות המבחן, למערער "עיוותי חשיבה" ביחס למעשיו, הוא מתקשה להכיר בקיומה של משיכה מינית סוטה אצלו ותופס קטינים כאובייקטים מיניים, ומשכך קיימת רמת סיכון משמעותית להישנות ביצוע עבירות מין נוספות על ידו. נוכח האמור, לא בא שירות המבחן בהמלצה שיקומית בעניינו.
6. בגזר דינו, עמד בית משפט קמא על נסיבות ביצוע העבירה וקבע את מתחם הענישה בעניינו של המערער בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל. בעת גזירת העונש, שקל בית משפט קמא לקולא את הודאת המערער בעבירה, אשר הביאה לחסכון בזמן שיפוטי וייתרה את העדת המתלונן. מנגד, נשקלה לחומרא העובדה שהמערער מתקשה ליטול אחריות על מעשיו, כעולה מתסקיר שירות המבחן, כמו גם העובדה כי המעשים בוצעו על ידי המערער תוך הפרת צו הפיקוח בעניינו.
בית משפט קמא הדגיש כי מסוכנותו של המערער "נשקפת ממנו למרחוק", נוכח העובדה כי בעברו 9 הרשעות קודמות, רובן בגין ביצוע מספר רב של עבירות מין בקטינים והפרות צווי פיקוח שהוטלו עליו; כי אין למערער "אופק שיקומי"; וכי שיקול ההגנה על שלום הציבור מתעורר ביתר שאת נוכח נטייתו הרצידיביסטית של המערער.
7. נוכח האמור, גזר בית משפט קמא על המערער עונש של 36 חודשי מאסר בפועל, לצידם הופעל עונש מאסר על תנאי בן שמונה חודשים שהיה תלוי נגד המערער, אשר חציו ירוצה בחופף וחציו במצטבר, כך שבסך הכל נגזרו על המערער 40 חודשי מאסר בפועל. כן הושת על המערער עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים, לבל יורשע בעבירות לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח.
טענות המערער
8. בא כוח המערער טוען כי מתחם הענישה שקבע בית משפט קמא, כמו העונש שהושת עליו בתוך מתחם זה, גבוהים שניהם מן המקובל בעבירות מסוג זו שהורשע בה המערער. כן משיג המערער על גובה הפיצוי הכספי שבו חוייב לשלם למתלונן.
9. בא כוח המערער מוסיף וטוען כי בעת גזירת העונש לא ניתן משקל מספיק לנסיבות לקולא המתקיימות בענייננו, ובכללן הודאת המערער בכתב האישום המתוקן, נסיבותיו האישיות ואינטרס השיקום בעניינו.
בהקשר זה, נטען כי שגה בית משפט קמא כשקבע כי המערער מתקשה לקחת אחריות על מעשיו, שכן עצם הודאתו במיוחס לו בכתב האישום מהווה "קבלת אחריות אולטימטיבית", כלשונו של בא כוח המערער.
10. כן נטען כי בית משפט קמא לא התחשב בעובדה כי לא נגרם, לטענתו של בא כוח המערער, נזק למתלונן, ולראיה מצביע בא כוח המערער על כך שלא הוגש תסקיר נפגע עבירה בעניינו.
11. בתסקיר שירות המבחן המשלים שהוגש בעניינו של המערער, צויין כי המערער אינו מודה בביצוע העבירות בפני גורמי הטיפול. כן נכתב כי לאחרונה הביע המערער מוטיבציה ראשונית להשתלב בקבוצה טיפולית בתחום עבריינות המין.
12. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 15.4.2018, לא התבקשה המשיבה 1 להשיב לטענות המערער.
דיון והכרעה
13. לאחר שבחנו את נימוקי הערעור ואת טיעוני בא כוח המערער בפנינו, אנו סבורים כי דין הערעור להידחות.
14. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות חריגות בהן נפלה טעות מהותית בגזר הדין או מקום בו העונש שהוטל חורג באופן קיצוני מהענישה המקובלת במקרים דומים (ע"פ 27/17 בסל נ' מדינת ישראל (12.12.2017)). איננו סבורים כי זה המקרה בענייננו.
15. בית משפט זה עומד על הצורך בענישה מחמירה בגין עבירות מין, ובפרט בעבירות מין בקטינים, שכן עבירות אלה חותרות תחת עיקרון היסוד בבסיס דיני העונשין, שעניינו הגנה על שלום הציבור בכלל ועל חסרי ישע בפרט. כן נקבע כי על העונש המושת על מי שהורשע בביצוע עבירות מין בקטינים לבטא, בין היתר, את סלידתה של החברה ממעשים מעין אלו (ראו למשל: ע"פ 2677/06 פלוני נ' מדינת ישראל (18.04.2007), והאסמכתאות שם).
לפיכך, הכלל הנוהג בבית משפט זה הוא נקיטת יד קשה במקרים של עבירות מין בקטינים, זאת על מנת להרתיע עברייני מין פוטנציאליים נוספים מביצוע מעשיהם הנתעבים (ראו למשל: ע"פ 3196/16 טספאנס נ' מדינת ישראל (21.12.2016)).
16. במקרה דנן, פגע המערער מינית בקטין בן 13, שעבר לתומו ברחוב, כל זאת במקום מרכזי ולאור היום בעוד המתלונן מבקש מהמערער שיאפשר לו להמשיך בדרכו.
מעשי המערער ונסיבותיהם חמורים מאד, ואין צורך להכביר מילים בפגיעה שגרמו למתלונן. אם לא די בכך, חומרה יתרה יש לייחס לעובדה שהמעשים בוצעו תוך הפרת צו פיקוח שהוצא נגד המערער, אשר תכליתו היתה למנוע הישנות פגיעות דומות בגופם ובנפשם של קטינים, ובעוד תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בר הפעלה בגין עבירות דומות שהורשע בהן.
17. יתרה מזאת, לחובת המערער 9 הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות מין בקטינים והפרת צווי פיקוח. הרשעות אלו, המתפרסות על פני כ-30 שנים, מלמדות כי העונשים שנגזרו בעבר על המערער אינם מרתיעים אותו, ולא היה בהם כדי למנוע ממנו לנסות ולבצע את זממו במתלונן לשם סיפוקו המיני.
18. איננו מקבלים את טענת בא כוח המערער לפיה יש לפרש את הודאתו כקבלת אחריות על מעשיו. כעולה מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער בפני בית משפט קמא, על אף שהמערער "מסר באופן מילולי כי [הוא – י' א'] מבין שמעשיו אלו מהווים פגיעה", הוא מרחיק עצמו מרוב פרטי המעשה שיוחסו לו, מתקשה להבין את הפוגענות במעשיו וסבור כי התנהג באופן "נעים וידידותי" עם המתלונן.
כן צויין כי המערער התקשה להתמיד בהליכים טיפוליים בעבר, אף שדיווח כי אלה סייעו לו להתמודד עם דחפיו המיניים כלפי קטינים.
קבלת אחריות נלמדת, בין היתר, מהתנהגותו של העבריין שהורשע בדינו ומניסיונותיו להשתקם ולשוב מדרכיו. לפיכך, אין בהודאתו המילולית של המערער כדי ללמדנו על קבלת אחריות על מעשיו.
19. בא כוח המערער טוען כי אי הגשת תסקיר נפגע עבירה בעניינו של המתלונן מלמד כי לא נגרם לו כל נזק, ומוטב היה לטענה זו שלא תבוא לעולם. אין ספק כי מעשיו של המערער גרמו נזק למתלונן, ואף טמנו בחובם פוטנציאל נזק חמור הרבה יותר, לו היה המערער מצליח לבצע במתלונן את זממו, תוצאה אשר נמנעה בזכות תושייתו של המתלונן.
ניסיון החיים מלמדנו כי במקרים רבים רישומן של פגיעות מעין אלה אינו נמחה בנקל, אף אם אינו בא לידי ביטוי באופן מיידי ולא מן הנמנע כי תהיינה לכך השלכות עתידיות שלא באו לידי ביטוי מיד עם התרחשותם של המעשים.
20. איננו מקבלים אף את טענת בא כוח המערער לפיה לא ניתן משקל מספיק לנסיבות לקולא המתקיימות בענייננו. בית משפט קמא ביסס את מסקנתו היטב וניכר כי נשקלו כלל הנסיבות, לחומרא ולקולא. אדרבה, חסד עשה בית משפט קמא עם המערער כשהורה כי מחצית מעונש המאסר על תנאי שהיה תלוי נגדו ירוצה בחופף לעונש שהושת עליו בגין העבירות שהורשע בהן בהליך זה, ולא במצטבר.
21. נוכח כל האמור, לא מצאנו כי גזר דינו של בית משפט קמא חרג לחומרא ממדיניות הענישה המקובלת במקרים מעין אלו, ומשכך אין מקום להתערבותנו בעונש שהוטל על המערער. כמו כן, לא מצאנו לנכון להתערב בפיצוי הכספי שבו חוייב המערער לשלם למתלונן.
22. אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ד באייר התשע"ח (29.4.2018).
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17086710_J02.doc
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il