לשכת עורכי הדין בישראל נ. אנה סומוטרוב

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 8670/20 עע"מ 9211/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ג' קרא המערערות בעע"מ 8670/20: 1. לשכת עורכי הדין בישראל 2. הועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין המערערים בעע"מ 9211/20: 1. ברוך וידר 2. יהל סהר יצחק הלוי 3. שרון שפירה קרני 4. ימית בן גל נ ג ד המשיבים בעע"מ 8670/20: 1. אנה סומוטרוב 2. יהל סהר יצחק הלוי 3. ימית בן גל 4. קארין חיים 5. שי דבורה 6. איתי כהן 7. ברוך וידר 8. קארין לגטיוי 9. שרון שפירא קרני 10. ענבר הירט 11. אילנית דמרי 12. איריס רגב המשיבות בעע"מ 9211/20: 1. לשכת עורכי הדין בישראל 2. הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתיק עתמ 025242-11-20 שניתן ביום 03.12.2020 על ידי כבוד השופט אלכסנדר רון בשם המערערות בעע"מ 8670/20 והמשיבות בעע"מ 9211/20: עו"ד יצחק דוד, עו"ד מירית שלו בשם המערערים בעע"מ 9211/20 והמשיבים בעע"מ 8670/20: עו"ד יניב לנקרי, עו"ד שי דקס פסק-דין השופט י' עמית: 1. שני הערעורים המאוחדים שלפנינו נסבים על בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין שאליה ניגשו העותרים באוגוסט 2020. בפסק דינו של בית המשפט קמא, נדחתה עתירתם של המערערים בעע"מ 9211/20 (להלן: המערערים) לפסול מספר שאלות, למעט שאלה אחת, שעליה אעמוד להלן. ערעורם של המערערים נסוב על שתי שאלות בלבד שלא נפסלו על ידי בית המשפט קמא, אך לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, קיבלו המערערים את המלצת בית המשפט וחזרו בהם מערעורם והוא נדחה בזה. 2. נותר לפנינו הערעור בעע"מ 8670/20, הוא הערעור שהגישה לשכת עורכי הדין (להלן: ערעור לשכת עורכי הדין). נקדים ונאמר כי לאור האמור בפסק דיני בעע"מ 3717/18 פרץ נ' לשכת עורכי הדין, בפסקה 27 (10.6.2018) (להלן: עניין פרץ), הצהירה הלשכה כי גם אם הערעור יתקבל, לא יהא בכך כדי לפגוע במעמדם של נבחנים שהוכרו כמי שעברו את הבחינה, בעקבות פסק הדין של בית המשפט קמא. שקלנו אם אין בכך כדי להפוך את הערעור לתיאורטי ולדחותו עקב כך, אך קיבלנו את טענת הלשכה כי יש מקום לדון בערעור לגופו, ולו על מנת להתוות את מדיניות הוועדה הבוחנת. 3. הערעור נסב על שאלה 5 בחלק הדיוני, כלהלן: "יוסף הגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית המשפט לענייני משפחה נגד ברכה, אשתו. לאחר שבועיים התייצבו בני הזוג לפגישת מהו"ת ביחידת הסיוע. הפגישה נכשלה, ותקופת עיכוב ההליכים לא הוארכה. ברכה ספרה בקוצר רוח את הימים, וכשחלפו 61 ימים מן היום שבו הגיש יוסף את הבקשה ליישוב סכסוך, הגישה ברכה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למזונות אישה נגד יוסף. יוסף התרגש, ולמחרת הגיש תביעת גירושין נגד ברכה לבית הדין הרבני, וכרך בתביעתו את מזונות האישה. איזו מבין התביעות דינה להימחק? א. בית הדין הרבני ימחק את התביעה של יוסף בעניין מזונות האישה: תביעה למזונות אישה הוגשה קודם לכן מטעם ברכה לבית המשפט לענייני משפחה אשר קנה סמכות לדון בסוגיה זו בשל 'מירוץ הסמכויות'. ב. בית הדין הרבני ימחק את התביעה של יוסף למזונות אישה מכיוון שהבקשה להליך יישוב הסכסוך הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה. על כן היה עליו להגיש את התביעה לאותה ערכאה שאליה הוגשה הבקשה ליישוב סכסוך. ג. בית המשפט לענייני משפחה ימחק את התביעה של ברכה למזונות אישה מכיוון שאין לברכה זכות להגיש תביעה במועד זה. ד. שתי התביעות יימחקו מכיוון שטרם חלפו 60 ימים מאז התקיימה פגישת המהו"ת האחרונה, ועל כן עדיין לא חלפה תקופת עיכוב ההליכים הקבועה בחוק". אין חולק כי התשובה הנכונה היא ג', לאור סעיף 3 לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014 (להלן: החוק להסדר התדיינויות). ברם, בית המשפט קמא פסל את השאלה, מאחר שהחוק תוקן שבועות ספורים לאחר מועד הבחינה, על מנת להבהיר את המצב המשפטי. לאור זאת, קבע בית המשפט קמא כי: "אם בפנינו מצב, בו המחוקק, בכבודו ובעצמו, סבור שהחוק היה לא בהיר, וזאת, עד כדי כך שנצרך תיקון מוסדר שעבר בכנסת בשלוש קריאות, מה לנו יותר מכך, כדי ללמדנו על כך שתמונת המצב קודם תיקון החוק, לקתה במידה של אי בהירות. בנסיבות אלה, דומני, שהגם שלסופו של יום עמדת המשיבות נכונה, על בית המשפט לצאת מתוך ההנחה שהתבססה השאלה על חוק לגביו המחוקק עצמו סבר שהוא לוקה באי בהירות אינהרנטית. לא בכדי אף מתברר, ששאלה זו, היתה, אולי, הבעייתית ביותר למרבית העותרים. [...] נכון בנסיבות אלה לאשר מתן ניקוד בגין שאלה זו, כאילו ענו עליה נכון כל הנבחנים נכונה. לשון אחר: גם אם הדבר במעט לפנים משורת הדין, נוכח כל האמור, ובדגש על תיקון החוק בדיוק בנקודה זו, סמוך למועד הבחינה, נכון לאמץ את עמדת העותרים, גם אם אין עמדת המשיבות שגויה" (הדגשה הוספה – י"ע). כאמור, על חלק זה של פסק הדין נסוב ערעור לשכת עורכי הדין. 4. ההלכות לגבי היקף התערבות בית המשפט בבחינות לשכת עורכי הדין מוכרות וידועות, ואיננו רואים לחזור ולהרחיב בנושא (ראו מהעת האחרונה, בין היתר, עע"מ 6674/17 יונס אסד נ' לשכת עורכי הדין בישראל (3.12.2017); עניין פרץ לעיל; עע"מ 8281/18 לשכת עורכי הדין נ' פומס (11.12.2018); עע"מ 5066/20 נטוקין נ' לשכת עורכי הדין (19.8.2020)). על רקע הלכות אלה, נראה כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט קמא. התיקון לחוק הסדר התדיינויות לא שינה דבר, וכל שעשה המחוקק נועד לפשט את הדברים, כך שחלף 45 יום+15 יום כפי שנכתב בחוק, המועדים אוחדו ובמקומם נכתב "60 ימים ממועד הגשת בקשה ליישוב סכסוך". גם אם קודם לתיקון החוק היו שטעו בספירת הימים ובהבנת החוק, הרי שעצם תיקון החוק אינו מצביע בהכרח על אי בהירות אינהרנטית. החשוב לענייננו, במבט צופה פני עתיד, הוא שאין להסיק מפסק דינו של בית המשפט קמא כי ועדת הבחינות אמורה לבדוק עובר לחיבור הבחינה, את כל ההצעות לתיקון חוק שנמצאות "בקנה", או שעצם העובדה שתלויה ועומדת הצעה לתיקון החוק מנביעה מיניה וביה אי בהירות בנוסחו העכשווי. 5. אשר על כן, ערעור לשכת עורכי הדין מתקבל במובן זה שמתבטלת הוראת בית המשפט קמא ולפיה יש לאשר לכל הנבחנים ניקוד בגין שאלה 5 בפרק הדיוני. כאמור לעיל, לפסק דיננו זה אין נפקות אופרטיבית בנוגע לנבחנים שזכו בניקוד בגין שאלה זו. ניתן היום, ‏ל' בניסן התשפ"א (‏12.4.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20086700_E05.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1