פלוני נ. שר הפנים

החלטה בתיק בג"ץ 8670/06 בבית המשפט העליון בג"ץ 8670/06 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות כבוד השופטת ד' ברלינר העותרים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלונית 4. פלוני 5. פלוני נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ב בשבט, התשס"ז (31.01.07) בשם העותרים: עו"ד רונן כהן בשם המשיב: עו"ד גלעד שירמן פסק-דין עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטת המשיב לדחות את בקשת העותרים להארכת רישיון הישיבה של העותר 1 בישראל במסגרת הליך של איחוד משפחות. 1. העותרת 2 היא אזרחית ישראל והעותר 1, יליד 1970, הוא תושב האזור. בשנת 1997 נישאו העותרים ולהם שלושה ילדים. בני הזוג הגישו עוד בראשית 1997 בקשה לאיחוד משפחות ובעקבותיה ניתן לעותר 1 היתר שהייה בישראל. ביום 12.10.1999 אף הונפק לו רישיון לישיבה ארעית בישראל מסוג א/5, שהוארך מעת לעת. דא-עקא, משהגישו העותרים לאחרונה בקשה לחידוש אשרת הישיבה שניתנה לעותר 1, כאמור, התקבלה במשרד הפנים ביום 25.9.2006 עמדתו של שירות הביטחון הכללי, אשר המליץ שלא לאשר את הבקשה בשל קשריו של העותר 1 עם פעילי טרור. לאחר הדברים הללו זומן העותר ביום 5.10.2006 ללשכת מינהל האוכלוסין שם הוסבר לו כי קיימת התנגדות מטעמים ביטחוניים לחידוש אשרתו ובשל כך הוחלט על הפסקת הליך איחוד המשפחות בעניינו. 2. בעתירה שלפנינו מבקשים העותרים להורות על חידוש אשרת הישיבה של העותר 1 בישראל ועל המשך הליך איחוד המשפחות. העותרים טוענים כי החלטת המשיב לוקה בחוסר סבירות וכי לא ניתן משקל ראוי לזכותה של העותרת 2 לחיות עם בעלה ולזכותם של ילדי בני הזוג לחיות עם הוריהם. עוד נטען כי מערך השיקולים שיש לשקול לצורך שלילת אשרה שכבר ניתנה שונה מהותית ממערך השיקולים המובאים בחשבון לצורך מתן אשרה מלכתחילה. טענה נוספת בפי העותרים היא כי במקרה דנן נעשה שימוש בשלילת רישיון הישיבה כאמצעי ענישה בשל סירובו של העותר 1 לשמש סייען לכוחות הביטחון. לעניין הטעם הביטחוני טוענים העותרים כי העותר 1 לא נעצר או נחקר בחשד לביצוע עבירה ביטחונית ואף לא מיוחסת לו מעורבות בפעילות עוינת נגד ישראל. לשיטת המשיב הסכנה הנשקפת מהעותר 1 נובעת מקשריו עם גורמים עוינים, אותם הוא מכחיש. לבקשת העותרים ניתן ביום 2.11.2006 צו ארעי למניעת הרחקתו של העותר 1, עד החלטה אחרת. 3. מתגובת המשיב עולה כי העילה שבגינה סורבה בקשת העותר לחידוש רישיונו היא עמדתם של גורמי הביטחון אשר הדגישו כי קרובי משפחה של העותר 1 מדרגה ראשונה מעורבים בפעילות טרור. לטענת המשיב, נתונים אלה "יוצרים חשש ממשי כי שהותו של העותר בישראל עלולה להיות מנוצלת, בין אם בידיעתו של העותר ובין שלא בידיעתו, לפעילות נגד ביטחון המדינה ושלום הציבור". המשיב שולל את טענת העותרים לפיה התנגדות גורמי הביטחון לאפשר לעותר 1 להמשיך ולהחזיק ברישיון א/5 נובעת מחוסר נכונותו לשמש כסייען. 4. בהסכמת הצדדים עיינו במהלך הדיון שהתקיים ביום 31.1.2007 בחומר מודיעיני חסוי ממנו עולה כי כמה מאחיו של העותר הינם פעילים בארגוני טרור - חלקם פעילים צבאיים וחלקם חשודים כפעילים צבאיים. כמו כן עולה מן החומר כי בתחקור שנערך לעותר הוא לא אמר אמת באשר לקשריו עם בני משפחתו. בנסיבות דומות, ציין בית משפט זה בעבר כי: המבקש לזכות בישיבת קבע בישראל אינו יכול להיות קשור עם פעילי פח"ע וטרור. ישיבה בישראל וקשר לגורמים כאלה הם בחינת תרתי דסתרי, ויש צורך במידה רבה של נאיביות, שלא לנקוט ביטוי חריף יותר, כדי שהמשיבים יאפשרו בנסיבות כאלה לעותר להמשיך בתהליך המדורג ולישב ישיבת קבע כאילו עולם כמנהגו נוהג (בג"צ 7061/05 חיטאם עטאונה ואח' נ' שר הפנים ואח' תק-על 2005(4), 1980, 1982 (2005)). בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, דין העתירה להידחות והצו הארעי שהוצא ביום 2.11.2006 דינו להתבטל. עם זאת, ונוכח פרק הזמן הממושך, יחסית, שבו שהה העותר כדין בישראל אנו מוסיפים ומורים כי הצו הארעי ימשיך לעמוד בתוקפו למשך 90 ימים מהיום וזאת על מנת לאפשר לעותר להיערך למצב החדש שנוצר. ניתן היום, ‏‏‏ט"ז שבט, תשס"ז (04.02.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06086700_V03.doc יג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il