פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8667/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8667/07 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 11.10.07 בת"פ 8271/04 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: ט"ו באדר א' תשס"ח (21.2.08) בשם המערער: עו"ד ש' זילברמן בשם המשיבה: עו"ד ג' שפירא בשם שירות המבחן: א' פרויד פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. בפנינו ערעור על הכרעת דין וגזר דין אשר ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בימים 2.5.07 ו-11.10.07 בהתאמה (כבוד השופטת ר. ברקאי). עובדות כתב האישום 2. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה (סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)), עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 449(א)(1) לחוק העונשין), עבירה של הדחת קטין לסם (סעיף 21(א)(1) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים)) ועבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית (סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים). בכתב האישום נטען כי בחודש יולי או בחודש אוגוסט 2004 אסף המערער במכוניתו קטינה ילידת 21.11.89 (להלן: הקטינה) בטרמפיאדה ביציאה מבאר שבע לכיוון אשקלון. המערער סיפר לקטינה כי שמו הוא יוסי. לאחר מכן שאל את הקטינה האם היא זקוקה לכסף והניח את ידו על ירכה לשם גירויו המיני. הקטינה דרשה מהמערער להסיר את ידו ואמרה כי היא לא מוכנה לקיים יחסי מין עבור תשלום. לאחר מכן ביקש המערער את מספר הטלפון של הקטינה והיא נעתרה לבקשתו. כשבוע לאחר מכן התקשר המערער לקטינה והציע לה להרוויח כסף מבלי שתצטרך לשכב עימו. הקטינה הסכימה להיפגש עם המערער, ובפגישה שקיימו במכוניתו הציע המערער לקטינה תשלום של 1,000 ₪ אשר ישולמו לה במידה ותמצא קונה לסם מסוג קנבוס ותהיה מוכנה להעביר לו את הסם, אשר יסופק על ידי המערער. בסוף חודש אוקטובר 2004 התקשרה הקטינה למערער ובישרה לו כי מצאה קונה כבקשתו. השניים נפגשו ובפגישתם התקשרה הקטינה לקונה הפוטנציאלי, אשר בסופו של דבר התברר כי הינו סוכן סמוי בשם דורון וקנין (להלן: השוטר וקנין). בשיחה זו סוכם כי הקטינה תמכור לשוטר וקנין חמישה קילוגרם של הסם במחיר של 500 ₪ לקילו. בהמשך טלפנה הקטינה פעם נוספת לשוטר וקנין וסיכמה עימו כי תפגוש אותו בתאריך 2.11.04 סמוך לשעה 14:00 בצומת כפר סילבר. הקטינה התקשרה למערער על מנת להודיע לו על כך וביקשה כי יביא את הסמים לצורך ביצוע העסקה. בתאריך 2.11.04, סמוך לשעה 13:00, הגיע המערער ברכב לקניון חוצות באשקלון ואסף את הקטינה, כשסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 3,300 גרם נמצא ברכב, בתוך תיק. כשהגיעו לצומת כפר סילבר הוריד המערער את הקטינה, מסר לה את התיק וקבע עימה כי יאסוף אותה לאחר ביצוע העסקה ולאחר תיאום טלפוני ביניהם. בהמשך, בצומת כפר סילבר, מכרה הקטינה את הסם לשוטר וקנין, אשר התחזה כאמור להיות קונה הסם. לאחר פעולת המכירה, נעצרה הקטינה, ולאחר שמסרה גרסתה בחקירה נעצר על ידי המשטרה, כעבור זמן קצר, המערער. פסק דינו של בית המשפט קמא 3. המערער כפר בעבירות אשר יוחסו לו וטען כי הכיר לראשונה את הקטינה ביום מעצרו, הוא יום האירוע – 2.11.04, כאשר אסף אותה במכוניתו כשהיא נושאת את התיק אשר בסופו של דבר התברר כי הכיל סמים. המערער הכחיש כל היכרות קודמת עם הקטינה, הכחיש כי נגע בגופה והכחיש כל קשר לסם שנתפס ברשותה. בעדותה בפני בית המשפט קמא סיפרה הקטינה את סיפור היכרותה עם המערער והעסקה אשר ערך עמה על מנת שתמכור את הסם בו צייד אותה, כאמור בכתב האישום. בית המשפט קמא דחה את גרסתו האמורה של המערער והעדיף את גרסתה של הקטינה, אשר היוותה עדות מפתח לביסוס הטענות שהועלו כנגד המערער בכתב האישום. בית המשפט ציין כי: "ניכר היה בעדותה של הקטינה כי מוסרת היא עדות מהימנה אודות אדם שסיפק לה את הסמים וביקש ממנה למכור אותם עבורו. הקטינה לא מנעה [כך במקור – י.ד.] מלחשוף עצמה [כך במקור – י.ד.] בגלוי את עברה הפלילי, את העובדה כי מגיל צעיר צרכה השתמשה [כך במקור – י.ד.] בסמים ואת התנהגותה הבעייתית לאורך השנים, התנהגות אשר דרדרה אותה למצב שבו הייתה זקוקה נואשות לכסף שהציע לה הנאשם ועל כן גם הסכימה למסור את מספר הטלפון שלה לנאשם כבר בפגישתם הראשונה. ... יצוין, כבר עתה כי עדותה של הקטינה הייתה מהימנה עלי לנוכח העקביות שגילתה בתשובותיה, ההסברים הלוגיים שנתנה לדבריה, מעשיה והתנהגותה אל מול הנאשם ואל מול הסוכן המשטרתי אשר ביקש לרכוש את הסמים". 4. בית המשפט קמא ציין בפסק דינו כי עדותה של הקטינה נתמכת במספר חיזוקים ראייתיים. להלן החיזוקים הראייתיים העיקריים אותם הזכיר בית המשפט קמא: א. עדותו של השוטר וקנין בבית המשפט בנוגע לשלבי התגבשות העסקה עד למפגש בצומת סילבר תאמה לעדות הקטינה. כמו כן, השוטר וקנין העיד כי מיד אחרי שהזדהה בפני הקטינה כשוטר אמרה לו כי את הסמים קיבלה לידיה מאדם בשם יוסי ותיארה את כלי הרכב שלו ואת מבנה גופו. בנוסף, השוטר וקנין העיד כי בדרך לתחנת המשטרה קיבלה הקטינה כמה שיחות מטלפון שמספרו, כפי שהתברר לאחר מעצרו של המערער, שייך למערער. מכיוון שהיה קרוב לקטינה הצליח השוטר וקנין לשמוע את דבריו של הגבר מצדו האחר של הקו שואל את הקטינה שאלות בנוגע לביצוע עסקת הסמים. לאחר שהמערער נעצר, ציין השוטר וקנין, לא התקבלו שיחות נוספות מאותו מספר. ב. המערער נעצר זמן קצר לאחר מעצרה של הקטינה, ברכבו, בסמוך למקום מעצרה של הקטינה, מבלי שהיה בפיו הסבר מניח את הדעת למעשיו במקום וכאשר הוא מציג גרסאות סותרות בעניין זה. ג. פירוט שיחות הטלפון מיום 2.11.04, אשר מצביע על קשר טלפוני אינטנסיבי אשר נשמר בין המערער לבין הקטינה ביום המעצר. ד. תוכן שיחה מוקלטת שנערכה בין המערער לקטינה ביום המעצר המעיד על מעורבותו של המערער בעסקת סמים. בשיחה זו שאל המערער את הקטינה האם היא כבר לבד והיכן התיק שברשותה. כן שאל את הקטינה אודות הכסף, ככל הנראה הכסף שהייתה אמורה לקבל מהשוטר וקנין במסגרת העסקה. בית המשפט קמא התייחס לסתירות הרבות בעדותו של המערער. המערער טען בעדותו כי אסף את הקטינה ביציאה מאשקלון וכי לאחר שהוריד אותה בצומת כפר סילבר החליט לחזור לאשקלון. אז קיבל טלפון מהקטינה, אשר הזמינה אותו לפגוש אותה בשנית בסמוך לצומת כפר סילבר. לדבריו, חשד כי הקטינה מבקשת לטמון לו מלכודת ולכן נסע סמוך למקום מבלי שהקטינה תראה אותו, ואז החליט לחזור לביתו שברהט, כשבדרך נעצר על ידי המשטרה בכביש אשקלון יד מרדכי. 5. בנוגע לסיבת הימצאותו של המערער באשקלון ביום מעצרו, ציין בית המשפט קמא כי רק מעל דוכן העדים טען לראשונה המערער כי שהה באשקלון ביום מעצרו במסגרת חיפושיו אחר צבעי עבור מאבטח אותו הכיר בחוף ניצנים, וזאת לאחר שקרוב משפחתו, איברהים אבולקיען (להלן: אבולקיען) המליץ לו על צבעי בשם ישראל אטיאס (להלן: אטיאס) אשר נמצא באשקלון. לטענת המערער, לאחר שאטיאס הבהיר לו שאינו מעוניין בעבודה, הוא טייל יחד עם אטיאס וחברתו באשקלון, וביציאה מהעיר הבחין בקטינה כשהיא מבקשת לעצור טרמפ. בסוף הנסיעה מסרה לו הקטינה את מספר הטלפון שלה ביוזמתה, והוא חייג אליה כדי לוודא שזהו אכן מספרה. בית המשפט קמא ציין כי המערער התקשה להסביר בחקירתו הנגדית מדוע לא העלה גרסה זו בפני השוטרים אשר חקרו אותו ומדוע לא מסר להם את מספר הטלפון של אטיאס, אשר היה ברשותו, כדי לבדוק טענותיו. כן ציין בית המשפט קמא כי המערער התקשה להסביר כיצד ניתן ליישב את גרסתו, כפי שנמסרה מעל לדוכן העדים, לפיה התקשר אל הקטינה פעם אחת בלבד ביום 2.11.04, עם פלטי שיחות הטלפון המתעדים את השיחות היוצאות והנכנסות לטלפון של המערער ביום המעצר, אשר מהם עולה כי המערער ביצע כתשע שיחות טלפון אל הקטינה ביום האירוע בין השעות 14:57 ועד 16:12, בעוד שהקטינה ביצעה רק שיחת טלפון אחת אליו בשעה 15:31. בנוסף ציין בית המשפט קמא כי המערער לא הצליח לספק הסברים אשר יבארו את הסתירות בין גרסתו בנוגע לפגישה האקראית והקצרה שלו עם הקטינה שלא היה בה, לטענתו, דבר וחצי דבר עם עסקת סמים לבין שיחת הטלפון המוקלטת ביניהם. עוד התקשה המערער להסביר מדוע, כאשר נחקר בסמוך למעצרו, טען שאסף את הקטינה בדרך לאשקלון ואילו בחקירתו במשטרה לאחר מכן ובעדותו בבית המשפט טען כי אסף את הקטינה ביציאה מאשקלון. בית המשפט קמא סקר גם את הסתירות בעדויותיהם של עדי ההגנה. אבולקיען טען כי שידך בין אטיאס לבין המערער לאחר שפגש את אטיאס וחברתו וטייל עימם באשקלון, בעוד שאטיאס עצמו טען כי הקשר עם המערער נוצר באמצעות חברתו שהכירה את אבולקיען אך לטענתו הוא מעולם לא פגש את אבולקיען. אטיאס נשאל לגבי מספר הטלפון הנייד אשר היה ברשותו במועד הפגישה הנטענת עם המערער, ביום המעצר, ונתן מספר שונה מזה אשר מופיע בפלט השיחות היוצאות ממכשיר הטלפון של המערער ואשר לגביו טען המערער כי מדובר במספר של אטיאס. מספר הטלפון שמסר אטיאס כלל לא נמצא בפלט השיחות של המערער. לאחר מכן שינה אטיאס גרסתו וטען כי שימש אותו באותו מועד מספר אחר, מספר אשר מופיע כתשע פעמים בפלט השיחות היוצאות של המערער מיום המעצר. ואולם, בית המשפט קמא ציין כי לא היה בפיו של המערער כל הסבר כיצד מתיישבת טענתו של אטיאס כי המערער התקשר אליו ביום המעצר רק פעם אחת בעוד שפלט השיחות מצביע על תשע שיחות שבוצעו למספר שאטיאס טען כי שימש אותו בגרסתו החדשה, וכמו כן לא ברור מדוע ביום האירוע בוצעו כחמש שיחות ממכשיר הטלפון של המערער אל המספר הנטען של אטיאס בין השעות 14:00-17:00 בעוד שבעדותו ציין אטיאס כי ביום האירוע, בשעות אלה, טיילו הוא והמערער על החוף יחדיו. 6. בית המשפט קמא התייחס לטענת בא כוחו של המערער, לפיה העובדה שהשוטר וקנין העיד שבשיחת טלפון אשר קיים עם הקטינה לפני יום המעצר סיפרה לו כי תביא את הסם בתוך תיק גדול שבתוכו שק לבן, מלמדת כי הקטינה ראתה את תוכן התיק טרם שיחה זו וסותרת את עדותה לפיה ראתה את התיק ובו הסם רק ביום ביצוע העסקה כאשר עלתה על רכבו של המערער. בית המשפט קמא ציין כי אין בכך כדי להטיל דופי בעדותה של הקטינה, ואף אם ציינה כי הסם יהיה ארוז באופן אשר תאם את המציאות, יתכן כי מדובר ביד המקרה ואין לפסול את האפשרות שלאור מעורבותה הקודמת בביצוע עסקאות אלה ידעה למסור את הפרטים שמסרה. כמו כן ציין בית המשפט קמא כי אין לפסול את האפשרות שהמערער סיפר לקטינה פרטים אלו, עובר לביצוע העסקה. כן דחה בית המשפט קמא את טענת בא כוחו של המערער, כי מכיוון שלא נלקחו טביעות אצבע מן השק אשר הכיל את הסמים יש לזכות את המערער. בית המשפט קמא קבע כי אין מדובר במחדל חקירה מהותי אשר יש בו כדי לערער את התשתית הראייתית הקיימת. בהתבסס על כל האמור לעיל, הרשיע בית המשפט קמא את המערער בעבירות אשר יוחסו לו. 7. במסגרת הטיעונים לעונש עמדה המשיבה על חומרת העבירות בהן הורשע המערער והדגישה את העובדה כי המערער ניצל את גילה הצעיר של הקטינה לצורך שיתופה בעסקת הסמים. כן ציינה המשיבה כי למערער עבר פלילי בעבירה של מעשה מגונה שבוצעה בשנת 2004 ועבירה לפי חוק הכניסה לישראל משנת 2004. עדויות על אופיו של המערער ניתנו על ידי שני אנשי מודיעין משטרתיים, אשר סיפרו על תרומתו הרבה של המערער בפועלו כמקור משטרתי ועל נאמנותו הרבה במסגרת עבודה זו. בא כוחו של המערער טען כי הן בשל תרומתו הביטחונית הרבה של המערער ועדויות האופי החיוביות לגביו והן בשל כך שלמערער היו חיים קשים והוא נשוי ואב לשני ילדים קטינים אותם הוא צריך לפרנס, יש להקל בעונשו. בית המשפט קמא קבע כי מעשיו ותרומתו החברתית של המערער לא יכולים לשמש לו חסינות מפני אחריות וענישה פלילית וכי את חומרת המעשים יש לייחס למערער לנוכח כמות הסם הגדולה אותה סיפק לקטינה כדי למוכרה ולנוכח גילה הצעיר של הקטינה. בשקלול כל הנתונים הטיל בית המשפט קמא על המערער מאסר בפועל למשך שלושים חודשים, בהפחתת ימי מעצרו ומאסר על תנאי לשנים עשר חודשים, והתנאי הוא שהמערער לא יבצע כל עבירת סמים או עבירת מין שהינה עבירת פשע, תוך שלוש שנים מיום שחרורו. טיעוני הערעור 8. בערעור שבפנינו טען בא כוחו של המערער כי שגה בית המשפט קמא בכך שהסתמך על עדות הקטינה על מנת להרשיע את המערער. נידבך מרכזי לטיעונים מטעמו של המערער הינו העובדה כי בשיחה שקיימה הקטינה עם השוטר וקנין ידעה לתאר את אופן האריזה של הסמים שתמכור לו. עוד הצביע בא כוחו של המערער על כך שהקטינה סיפרה בעדותה כי הופעל עליה לחץ על ידי קציני המשטרה בעוד שקציני המשטרה הכחישו הפעלת לחץ; על כך שגרסתו של המערער לפיה ביקר באשקלון אצל אטיאס לא נבדקה על ידי המשטרה; על העובדה שלא נלקחו טביעות אצבעות מאריזת הסמים; על העובדה כי לא הוקלטו החקירות שנערכו למערער ולקטינה במשטרה ביום מעצרם ועל העובדה כי פרט ליום המעצר פירוט שיחות הטלפון הנייד לא מראה כי התקיימו שיחות בין המערער לקטינה. בא כוחו של המערער אף טען באריכות לגבי מחדלים בחקירת האירוע בו הורשע המערער, חוסר אמינות גרסתם של השוטרים והמגמתיות בהתנהלותם, אשר כל מטרתה הייתה להפליל את המערער. לבסוף ביקש בא כוחו של המערער כי אף אם לא נקבל הערעור בנוגע להכרעת הדין, נקל בעונשו של המערער, בין היתר בשל פעילותו המסורה כמודיע משטרתי, פעילות אשר ממשיכה גם כיום. מטעם המשיבה נטען בפנינו ביום הדיון כי יש לדחות את הערעור, שכן אין להתערב בממצאי בית המשפט קמא, בין היתר בנוגע למהימנות עדותה של הקטינה. עוד נטען כי אף אם הייתה תקלה באי לקיחת טביעות אצבעות, אין הדבר מצדיק זיכוי המערער, וכי הסברים בעניין האילוצים אשר לא אפשרו הקלטה במהלך המעצרים והקלטת כל השיחות בין המערער לקטינה ניתנו בעדויות אנשי המשטרה בפני בית המשפט קמא. בנוסף, נטען כי מעדותה של הקטינה לא ברור האם אכן התכוונה לומר שהמערער לא נתן לה פרטים על התיק שבו מצויים הסמים ובכל מקרה יש לקבל את מסקנתו של בית המשפט קמא כי אין בעניין זה כדי לפגוע במהימנות עדותה. המשיבה התנגדה לכל הקלה בעונשו של המערער. דיון 9. ערעור זה מופנה כנגד ממצאיו העובדתיים וממצאי המהימנות של בית המשפט קמא. דין טענותיו של בא כוח המערער ביחס לממצאים העובדתיים וממצאי המהימנות שקבע בית המשפט קמא להידחות. כידוע, הערכאה הדיונית קובעת ממצאים אלו לאחר שבחנה את מלוא חומר הראיות והתרשמה מן העדויות באופן בלתי אמצעי ואילו ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים של טעות, כגון התעלמות מגורמים שהיה מקום לייחס להם משקל כלשהו, סתירה בעדויות וכדומה (ראו ע"פ 3579/04 אפגאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4), 119, עמ' 124-123). לא שוכנענו כי נפלה טעות כלשהי בממצאים שקבע בית המשפט קמא. קביעותיו ביחס למהימנות העדויות, ובפרט עדותה של הקטינה, נותרות על כנן. לא זו בלבד ששוכנעו, כאמור, שלא נפלה טעות בממצאי בית המשפט קמא, אלא אף התרשמנו כי בטיעונים שהוצגו בפנינו מטעם המערער אין כלל התמודדות עם הראיות כבדות המשקל אשר עליהן ביסס בית המשפט קמא את הכרעותיו ועם הסתירות הרבות הן בגרסותיו של המערער עצמו והן בגרסאותיהם של עדי ההגנה מטעמו. בין היתר לא הוסבר לנו כיצד מתיישבת טענתו של המערער כי חייג לקטינה פעם אחת בלבד עם פלט השיחות אשר מעיד על תשע שיחות ממספרו של המערער למספרה של הקטינה ביום המעצר; מדוע לא מסר המערער את גרסתו בנוגע למטרת ביקורו באשקלון בחקירה המשטרתית ולא נתן את מספר הטלפון של אטיאס בחקירה זו; כיצד מתיישבת גרסתו של המערער עם הקלטת השיחה אשר קיים עם הקטינה ביום המעצר, אשר ממנה עולה קשר לעסקת הסמים לאור התעניינותו של המערער בגורל התיק ובקבלת כסף על ידי הקטינה וכיצד מסביר המערער את הסתירות בעדויות עדי ההגנה אטיאס ואבולקיען ואת אי התאמתן לגרסתו שלו. 10. סבורים אנו כי ראיות ועדויות אלה, בצירוף עם עדות הקטינה, אשר בנוגע להערכת מהימנותה לא מצאנו כאמור כל מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא, מובילות כולן למסקנה כי הרשעתו של המערער הושתתה על יסודות חזקים ביותר. טענותיו הרבות של בא כוח המערער בנוגע למחדלים בחקירה ובנוגע לכוונות זדון של אנשי המשטרה אשר פעלו, לטענתו, מתוך מגמה להפליל את המערער ויהי מה, דינן להידחות. לא מצאנו כל בסיס להאשמות קשות אלה. התרשמותנו היא כי אף אם לא בוצעו הקלטות מסוימות במהלך המעצר ואף אם לא נלקחו טביעות אצבע מהשק אשר בו היו ארוזים הסמים, אין בכך כדי לפגוע במסקנה הסופית לפיה די בראיות שנאספו ובעדויות שהושמעו בפני בית המשפט קמא כדי להוכיח את ההאשמות אשר יוחסו למערער מעל לכל ספק סביר. נציין, כי גם אם ניתן לראות באי לקיחת טביעות האצבע משק הסמים כמחדל בחקירה, הלכה היא כי לא כל מחדל יביא בהכרח לזיכוי. השאלה שעל בית המשפט לשאול את עצמו היא, האם המחדלים עולים כדי הותרת ספק סביר באשר לאשמתו של הנאשם (ראו ע"פ 7164/07 אלהוושלה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.08); ע"פ 9613/04 בן סימון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.06); ע"פ 6040/05 אלנבארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.8.06); ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.5.06); ע"פ 584/06 רחמילוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.07); ע"פ 5741/98 עבוד עלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.6.99)). סבורים אנו כי אין להתערב בקביעת בית המשפט קמא כי אי לקיחת טביעות האצבע אינה מעוררת ספק סביר בנוגע לאשמת המערער. 11. כן אנו סבורים כי אין להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא, לפיה אף אם ידעה הקטינה לתאר את שק הסמים ואת התיק שבו יועברו בשיחת טלפון שקיימה עם השוטר וקנין טרם יום המעצר, אין הדבר פוגע במהימנות עדותה. בא כוח המערער הפנה לעדות הקטינה בה אמרה שהמערער לא סיפר לה פרטים על התיק ועל כן טען בא כוח המערער כי לא ברור כיצד הדבר מתיישב עם עדותו של השוטר וקנין לפיה ידעה הקטינה לספר לו עוד לפני העסקה כי תעביר אליו תיק גדול שבתוכו שק לבן המכיל סמים. ואולם, הניסיון להטיל דופי בגרסתה של הקטינה רק משום שידעה לומר כי השק בו נארזו הסמים יהיה לבן הינו ניסיון קלוש ביותר, ולא מן הנמנע, כפי שפסק בית המשפט קמא, כי אין לייחס יותר ממקריות גרידא לעובדה כי שק הסמים אכן היה לבן. בנוגע לתיאור התיק נציין כי הקטינה נשאלה בעדותה "הוא [המערער – י.ד.] אמר לך איך נראה התיק, הוא לא נתן לך פרטים עליו?" ועל כך ענתה "נכון" (עמ' 27 לפרוטוקול הדיון מיום 5.7.06). עולה לכאורה כי תשובה זו של הקטינה מתייחסת הן לחלקה הראשון של השאלה והן לחלקה השני, ועל כן גם עולה לכאורה כי לקטינה נודע כיצד נראה התיק מפיו של המערער עוד לפני העסקה. לכן אין אנו רואים כל בעייתיות בעובדה שהקטינה ידעה לספר לשוטר וקנין כיצד נראה התיק. 12. בנוגע לטענת בא כוח המערער כי פירוט שיחות הטלפון הנייד שלו מלמד על כך שטרם יום המעצר לא התקיימו שיחות בינו לבין הקטינה, יש להזכיר כי על פי עדותה של הקטינה היא החזיקה במכשיר טלפון מסוג "טוקמן" עד שלושה ימים לפני יום המעצר, מכשיר ממנו לא ניתן לבצע שיחות יוצאות. לכן, טענה הקטינה, ביצעה את שיחותיה למערער באמצעות טלפון קווי או באמצעות טלפונים ששאלה מאחרים. סבורים אנו כי הסבר זה הינו הסבר מספק לשאלה מדוע לא ניתן למצוא שיחות ממספרה של הקטינה למספרו של המערער בפירוט השיחות. יש לציין כי לא נטען כלל בכתב האישום שהמערער ביצע התקשרויות לקטינה טרם יום המעצר, ועל כן העובדה שלא ניתן למצוא בפירוט השיחות היוצאות של המערער טרם יום המעצר התקשרויות לקטינה אינה מסייעת לו בדבר. גם טענותיו של בא כוח המערער בנוגע לסתירה, כביכול, בין גרסתה של הקטינה לפיה הופעל עליה לחץ בחקירה לבין גרסתם של עדי המשטרה לפיה לא הופעל עליה לחץ, אינן יכולות לסייע למערער. ברי, כי עבור קטינה הנחקרת במשטרה אודות מעורבותה בעסקת סמים, ואפילו אם מדובר בקטינה בעלת רקע פלילי, מעמד החקירה הוא מעמד מעורר לחץ ושאלותיהם הקשות והנוקבות של החוקרים יכולות להתפרש כהפעלת לחץ. אין בעדותה של הקטינה בעניין זה כדי להוביל למסקנה מרחיקת לכת לפיה השוטרים הפעילו עליה לחץ מוגזם ולא ראוי, לחץ אשר יכול להטיל דופי על אמרותיה בחקירה. 13. דעתנו היא כי יש לדחות גם את הערעור על גזר דינו של בית המשפט קמא. מסכימים אנו עם קביעתו של בית המשפט קמא לפיה מעשיו ותרומתו של המערער, טובים ככל שיהיו, אינם יכולים לשמש לו חסינות מפני אחריות וענישה בעבירות החמורות בהן הורשע. בית המשפט קמא שקל בגזר דינו את כל השיקולים הרלוונטיים לעניין העונש ואין אנו רואים מקום להתערב בקביעותיו גם בעניין זה. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום ראשון, ה-27 באפריל 2008, בשעה 09:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, י"ב באדר ב' תשס"ח (19.3.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07086670_W07.doc חכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il