יהודה קרשין נ. ביהמ''ש לעינינים מקומיים ת''א

פסק-דין בתיק בג"ץ 8664/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8664/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות העותר: יהודה קרשין נ ג ד המשיב: ביהמ''ש לעינינים מקומיים ת''א עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת א' חיות: עניינה של העתירה בבקשת העותר כי יופסק הדיון בתיק פלילי המתנהל נגדו, בשל העדר סמכות ולחלופין בשל תביעה אזרחית המתנהלת במקביל באותו עניין. 1. עובדות המקרה, כפי שהן עולות מן העתירה וכן מהחלטה שניתנה בפרשה זו ברע"פ 6422/04, הן, בקצרה, אלה: העותר הוא בעלים של דירת גג בבניין שברח' המלך ג'ורג' 76 בתל-אביב. בשנת 1991 הגיש העותר לעיריית תל-אביב (להלן: העירייה) בקשה להיתר בנייה לשם הרחבת שטח הדירה בכ-51 מ"ר. בשנת 1995 ניתן ההיתר המבוקש, אך זה הותנה בתנאים ובהם הבטחת גישה לגג העליון מחדר המדרגות וכן שיפוץ המבנה "בהתאם למפרט לשיפוץ של חב' ש.מ.מ...". העותר ביצע את עבודות ההרחבה בדירתו אך לא עמד בתנאי ההיתר, ועקב כך הואשם בשנת 1999, בפני בית-המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב (להלן: בית-המשפט), בביצוע עבודות בסטייה מהיתר בנייה. באותו הליך טען העותר כי יש לבטל את כתב האישום ולהוציא היתר בנייה שתנאיו סבירים. טענה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט (כב' השופט ד' ארנסט) בהחלטה מיום 4.6.02. יחד עם זאת, ציין בית-המשפט באותה החלטה כי "אם התמונה העובדתית הנטענת על ידי הנאשם מדוייקת, יתכן כי יש מקום שהעיריה תשקול חזרה מן האישום ויתכן שיש מקום להקטנת השיפוץ הנדרש מן הנאשם באופן שישא רק בעלויות היחסיות לחלקו בבניין או להיקף הבנייה שנבנתה יחסית לכל המבנה. כאמור, הדברים נאמרים לכאורה בלבד, היות שהעובדות טרם נתבררו...". בשנת 2004 הורשע העותר בעבירה שיוחסה לו, ובנוסף לקנס שהושת עליו נצטווה להתאים את הבנייה להיתר ולקיים את התנאי בדבר שיפוץ הבניין. כן נקבע כי הצו יירשם בפנקסי המקרקעין. 2. בשנת 2001 ועוד בטרם הורשע בהליך שתואר לעיל, הוגש לבית-המשפט כתב אישום שני נגד העותר, המייחס לו ביצוע עבודות בסטייה מהיתר הבנייה. בשנת 2002 הורשע העותר בעבירה שיוחסה לו והוא נצטווה להתאים את הבנייה להיתר בתוך שמונה חודשים. כן נגזר עליו קנס. העותר לא קיים את הצו, ובשנת 2003 הוגש כנגדו כתב אישום שלישי המייחס לו אי-קיום צו שיפוטי. העותר הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה המיוחסת לו, ונגזרו עליו שלושה חודשי מאסר על-תנאי וקנס. העותר ערער לבית-המשפט המחוזי על פסק-דין זה וכן על פסק-הדין שניתן בעניינו בהליך הראשון בפרשה הנדונה. הערעורים נדחו וכן נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית-משפט זה. בשנת 2004 הורשע העותר פעם נוספת בגין אכלוס תוספת הבנייה שביצע ללא תעודת גמר. הוטל עליו קנס והוא נצטווה להפסיק את השימוש במבנה. בשנת 2005 הוגש לבית-המשפט כתב אישום נוסף כנגד העותר בגין אי-קיום הצו השיפוטי שניתן בעניינו. תיק זה תלוי ועומד עתה נגד העותר. בישיבת ההקראה שנערכה ביום 4.9.2005 טען העותר, בין היתר, כך: "אני מסכים עם העובדה שניתן צו ותוכנו הוא כפי שמפורט בכתב האישום. אני כופר בכך שלא שיפצתי את הבניין. ההיתר מתייחס אך ורק לעבודות שאני מבצע, אי אפשר לאלץ אותי לשפץ רכוש של אחרים. אני אחד מבעלי המבנה, אני לא בעלים יחיד." כן ביקש העותר "לקבל החלטה של חוסר סמכות". עקב כפירת העותר באי-קיום צו בית-המשפט, קבע בית-המשפט מועד לדיון הוכחות. נוסיף, כי ביני לביני, הגיש העותר ביום 18.4.2005 לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תביעת נזיקין כנגד העירייה בשל הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, במשך השנים בגין היתר הבנייה ותנאיו. 3. בעתירה שבפנינו טוען העותר כי התנאים שנקבעו בהיתר הבנייה אינם התנאים שהותנו על-ידי רשות הרישוי. לפי הטענה, תנאים אלה שונו וסולפו על-ידי עובדי העירייה ומשכך חסרים הם נפקות משפטית, והעניין יורד, לפי הטענה, לשורש סמכותו של בית-המשפט לעניינים מקומיים להידרש לכתב האישום שהוגש נגדו. נטען, כי התנאי שנקבע בהחלטת רשות הרישוי - "שיפוץ הבניין להנחת דעת אדריכל המינהל..." - מצריך עבודות שעלותן 10,000 דולר, שעל כל בעלי הרכוש המשותף לשאת בהן, בעוד שהתנאי אשר נקבע בהיתר הבנייה, שאינו אלא סילוף של התנאי שקבעה רשות הרישוי, קובע - "שיפוץ המבנה בהתאם למפרט של חב' ש.מ.מ...." - ומצריך עבודות שעלותן כ-100,000 דולר, בהן נדרש העותר לשאת בעצמו. עוד טוען העותר, כי הודיע מספר פעמים לנוגעים בדבר, בכתב ובעל-פה, כי לא יערוך שיפוץ כנדרש בהיתר, ומשלא נשמעה התנגדות לכך החל בבנייה. לטענתו, דיירי הבניין סירבו להשתתף עימו בהוצאות השיפוץ הואיל והעירייה הציגה בפניהם מצג שווא ולפיו זכאים הם לביצוע העבודות ללא תמורה, קרי, על חשבונו. העותר מוסיף וטוען כי דרישת דיירי הבניין היא שהביאה להגשת כתבי האישום נגדו שלא כדין. כן טוען העותר כי התנאי בהיתר הבנייה לפיו נדרש לשפץ רכוש שאינו בבעלותו נגוע באפליה פסולה משום שדרישה דומה לא הוצגה לבעלי היתרים אחרים. עוד טוען העותר לפגיעה בזכות הקניין ולהגנה מן הצדק, נוכח התנהגות העירייה כלפיו במשך 14 שנים. בשל כל הטעמים הללו מבקש העותר כי נורה לבית-המשפט לעניינים מקומיים להפסיק לדון בעניינו ולחלופין הוא עותר כי נורה לבטל את ההליך הפלילי המתנהל נגדו משום שכיום תלויה ועומדת בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תביעת נזיקין שהגיש נגד העירייה. 4. דין העתירה להידחות על הסף. בית-משפט זה אינו נוהג, ככלל, להתערב בהליכים פליליים המתנהלים בערכאות הדיוניות, להוציא מקרים חריגים בהם עולה טענה של העדר סמכות המצדיקה זאת או כאשר מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור (ראו: בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702; דנג"ץ 779/97 סולימאן סולימאן בן עבאס נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בג"ץ 8445/02 עודה נ' בית המשפט הצבאי בשומרון (לא פורסם)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות. טענתו של העותר בדבר חוסר סמכות עניינית של בית-המשפט לעניינים מקומיים לדון בכתב האישום שהוגש נגדו, נסמכת על כך שהתנאי בהיתר הבנייה המחייבו לשפץ את המבנה כולו הותנה שלא כדין. טענה זו הועלתה לראשונה כטענה מקדמית בפני בית-המשפט במסגרת ההליך הפלילי התלוי ועומד עתה נגד העותר, וראוי לה כי תוסיף ותתברר במסגרת אותו הליך. לא למותר לציין כי הטענה בלבושה המשפטי הנוכחי אינה אלא וריאציה של הטענה בדבר חוסר סבירות התנאי, אותה העלה העותר בהליכים הפליליים הקודמים שהתנהלו נגדו באותו עניין. הטענות הנוספות שהעלה העותר לעניין אפליה, פגיעה בזכות הקניין והגנה מן הצדק אף הן אינן מצדיקות את התערבותו של בית-משפט זה ואילו טענת העותר לפיה הליך אזרחי שהגיש יש בו כדי לחסום את ההליך הפלילי המתנהל נגדו באותה פרשה, מוטב היה לה אלמלא נטענה. העתירה נדחית בלא צו להוצאות. ניתן היום, ו' בתשרי התשס"ו (9.10.2005). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05086640_V02.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il