פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 866/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 866/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ד' חשין המערער: בוריס שימששווילי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 10.11.05, בת.פ. 1012/04, שניתן על ידי כבוד השופטים ש' טימן, ת' שפירא, ש' ברוש תאריך הישיבה: כ' בכסלו התשס"ז (11.12.06) בשם המערער: עו"ד ירון ברזילי בשם המשיבה: בשם שרות המבחן: עו"ד יעל שרף גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופט א' א' לוי: במהלך חקירה כנגד סוחרים בנשים למטרות זנות, התחזה שוטר כמי שמבקש לקנות נשים בעלות נתינות אוזבקית ששהו עד אז במצרים. בעקבות כך סוכם כי השוטר ישלם תמורת כל אחת מהנשים סכום של 6000 דולר, והצדדים קבעו להיפגש ביום 8.1.04 לצורך ביצוע העסקה. באותו יום נסע המעורב האחר בפרשה זו, סטניסלב קופרמן (להלן: קופרמן), במונית בה נהג המערער, לרמת חובב, שם אסף שלוש נשים שגנבו את הגבול ממצרים. הנשים הוסעו לבאר-שבע, שם נמסרו שתיים מהן לאדם כלשהו, ועם האישה הנוספת הם המשיכו למפגשם המתוכנן עם השוטר. בכתב-האישום שהוגש לבית משפט קמא נטען, כי במהלך הנסיעה, ומתוך חשש שהם ייעצרו על ידי שוטרים לבדיקה, הנחה קופרמן את האישה שנסעה עמו לומר כי עלתה למונית כטרמפיסטית. המסירה המתוכננת של האישה היתה אמורה להתבצע בתחנת דלק, לשם הגיע "שליחו" של הקונה, שוטר מוסווה אף הוא. קופרמן הנחה את אותו שליח ללכת למונית בה ישבו המערער והאישה כדי לבדוק את נתוניה של האחרונה, ובהמשך להחליט אם הוא מעוניין לקנות אותה. כמו כן, הונחה אותו שליח על ידי קופרמן לשלם את התמורה לידי המערער. שעה שאותו שליח הציג בפני המערער את הכסף שנשא עמו, עצרו שוטרים את שני המעורבים בפרשה. תחילה ייחסה המשיבה למערער עבירה של ניסיון לסחר בבני אדם למטרת זנות, אולם בהמשך תוקן כתב-האישום, ואף שהמערער הודה בעובדותיו ביקש להימנע מהרשעתו. בבקשה זו תמך גם שרות המבחן, אולם בית המשפט דחה אותה, והרשיע את המערער, ברוב דעות, בעבירה של מתן אמצעים לשם פשע, לפי סעיף 498 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. שופט המיעוט הציע להימנע מההרשעה נוכח הנזק הבלתי סביר אשר עלול להיגרם למערער – אי-חידוש רישיונו כנהג מונית. בעקבות כך, נדון המערער ל-18 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 3000 ש"ח, והוא חויב לבצע 500 שעות של שירות לתועלת הציבור. בערעור שבפנינו מלין המערער כנגד ההחלטה להרשיעו. תכליתו של סעיף 71א(ב) לחוק העונשין היא בעיקרה שיקומית, ולפיכך על בית המשפט להשתכנע כי צפויה לנאשם שבפניו פגיעה קשה כתוצאה מהרשעתו, פגיעה שנזקה רב לאין שיעור מהתועלת שבהוקעת המעשה הפלילי בדרך של הרשעה. אולם, בכך לא די, הואיל וגם אם קיים פוטנציאל לנזק, לעתים אין מנוס מהרשעה, בעיקר משום אופייה של העבירה, ומחשש שהימנעות מהרשעה תגרור פגיעה בתכליתו של ההליך הפלילי (ע"פ 2083 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342; ע"פ 2669/00, פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד (3) 685, 690; ע"פ 2796/03 ביבס ופירו נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). לאחר ששמנו לנגד עינינו כללים אלה, הגענו לכלל דעה כי היה נכון להרשיע את המערער, כהחלטתם של שופטי הרוב בבית משפט קמא. אכן, ככל הנראה לא היה המערער מעורב בסחר בנשים, אולם הוא ידע כי במעשיו הוא מקל על העבריין העיקרי, קופרמן, לבצע את זממו. עתה שוב אין ספק, כי מאז שכר קופרמן את שרותיו, היו לנגד עיני המערער תמרורי אזהרה רבים מהם היה יכול ללמוד כי עומדת להתבצע עבירה או עבירות פליליות, ונדמה כי לא יהיה זה מופרז להניח שהוא גם הבין כי בסחר בנשים מדובר. במצב זה אתה מצפה כי המערער ידרוש מנוסעיו לרדת מהמונית כדי שלא להיחשב כמי שהיה מעורב במעשה הפלילי, והוא לא נהג כך. נדמה כי אין עוד צורך לחזור ולהדגיש עד כמה חמורה היא תופעת הסחר בנשים, וכדי להדבירה אין מנוס מלהכביד את היד על כל מי שבדרך זו או אחרת מקל על ביצועה. נוכח השקפתנו זו, אנו סבורים כי לא נפל פגם בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. ובאשר לחשש כי ההרשעה תמנע את חידוש רישיונו של המערער לנהוג ברכב ציבורי, נוסיף, כי עניין זה מסור לשיקול דעתה של הרשות המוסמכת, ומותר להניח כי בטרם זו תגבש את החלטתה, היא תיתן את דעתה לנסיבותיו של המקרה, ולעובדה המקובלת על הכל, שחלקו של המערער בפרשה היה משני. הערעור נדחה. ניתן היום, כ' בכסלו תשס"ז (11.12.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06008660_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il