בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 8800/96
ע"פ 8798/96 ע"פ
8650/96
בפני: כבוד
השופט י' זמיר
כבוד
השופטת ד' ביניש
כב'
השופט י' גולדברג
המערערים: 1.
אבראהים בן עטא שמאלנה
2. מתיל בן עטאללה עודה
3.
חוסאם בן מוחמד חטיב
4.
חמודי בן עטא שמאלנה
5.
סרחאן בן עטא שמאלנה
6.
חנא בן פאהד נשאשיבי
7.
אשרף/נטלינו בן חסיב ג'ריס
8.
אחמד בן מוחמד נג'ם
9.
עדנאן בן
חוסיין חסן
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור
על הכרעת דין בית המשפט המחוזי
בחיפה
מיום 4.9.96 בת"פ 164/95 ו164/95-א
שניתן
על ידי כבוד סגן הנשיא לנדנשטראוס
והשופטים
פינקלמן ונאמן
בשם
המערערים: עו"ד זאיד פלאח
עו"ד
משה גלעד
עו"ד
גרטנר אילן
בשם המשיבה: עו"ד משה שילה
פסק-דין
השופטת ד' ביניש:
לפנינו שלושה ערעורים אשר
נדונו במאוחד וכולם על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה לפיה הורשעו תשעת
המערערים בעבירות של אינוס ומעשה סדום, ונידונו לתקופות מאסר שונות. המערער עדנאן
חסן (להלן - עדנאן) הורשע ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של השופט נאמן, אך הוא
מערער על העונש בלבד.
1. המעשים אשר בגינם הורשעו המערערים מהווים מסכת
של עבירות מין אשר בוצעו כולם במתלוננת. וזהו סיפור המעשה: המתלוננת, אזרחית
ותושבת פינלנד, נערה בת 16 וחמישה חודשים הלוקה בפיגור שכלי, הגיעה לישראל חודשים
ספורים לפני הארוע לבקר את אביה, אשר שירת בתפקיד בישראל. ביום ה8.8.95- בין
הערביים, יצאה המתלוננת מבית הוריה שבמושב "נס עמים" ולאחר מסע נדודים
הגיעה לעכו. המתלוננת הגיעה לעיר בלילה כשהיא יחפה, לאחר שעשתה את מרבית הדרך
מהמושב ברגל, מבלי שיש ברשותה כסף או מסמכים כלשהם, והיא תשושה, מוזנחת ולבושה
מוזר. עד מהרה היתה הנערה לטרף קל, קורבן למעשים מיניים שביצעו בה בזה אחר זה
המערערים.
משהגיעה המתלוננת לאזור התחנה המרכזית בעכו,
היה המערער אברהים שמאלנה (להלן: "אברהים") הראשון שפגש בה משוטטת. הוא
החליף עמה מספר מילים, תפס אותה בידה, הובילה לבית הסמוך, השכיבה, הפשיטה מבגדיה,
ועשה בה מעשה סדום אוראלי, עד שהגיע לסיפוקו. משסיים את מעשיו החל ללכת עם
המתלוננת וכשפגש בדרכו את חברו, מתיל עודה (להלן: "מתיל"), הציע לו
לקיים מגע מיני עם המתלוננת. האחרון נענה להצעה ולשם כך לקחו שניהם את המתלוננת
לבנין נטוש. משסיים מתיל לבצע בה מעשה סדום כחברו לפניו, נטשו השניים את המתלוננת.
זמן קצר לאחר מכן, פגשו במתלוננת המערערים חנא, אשרף ג'ריס (להלן:
"אשרף"), ואחמד נג'ם (להלן: "אחמד"). שני הראשונים בעלו אותה
והאחרון בצע בה מעשה סדום אוראלי. בינתיים, חזרו למקום אברהים ומתיל עם המערער
חוסאם חטיב (להלן: "חוסאם"), ומשסיימה החבורה הקודמת את מעשיה, ביצע בה
חוסאם מעשה סדום אוראלי. מהבנין הנטוש, בו החלו המעשים, הובילו את המתלוננת אברהים
הנ"ל, ביחד עם אחיו חמודי שמאלנה (להלן - חמודי) וסרחאן שמאלנה (להלן -
סרחאן), שהצטרפו אליו, למקום מגוריו של אחד המערערים, עדנאן. בחצר שלפני הבית
ביצעו חמודי וסרחאן במתלוננת מעשי סדום מאותו סוג. בדירתו של עדנאן חזרו אברהים,
חמודי וסרחאן על המעשים המתוארים, בנוכחותו, אך בלא השתתפותו של עדנאן. בכל מסכת
המעשים המחפירים שבוצעו בה בזה אחר זה, רובם בנוכחות אחדים מן החבורה המעודדים את
המעשים, נהגה המתלוננת בפסיביות, כשהיא כנועה ומצייתת לרצונותיהם ותאוותיהם של
המערערים, בלא שהיו צריכים להפעיל כלפיה כוח של ממש. לאחר שסיפקו את תאוותיהם,
עזבו אותה לנפשה.
כפי שנקבע בפסק הדין של בית המשפט קמא,
המתלוננת נמצאה בסמוך לשעה שלוש לפנות בוקר על ידי איש משטרה, "כשהיא יושבת
על החומה מול תחנת אגד בעכו, ראשה מושפל ועיניה מושפלות, כשהיא אפטית" ואינה
מגיבה לניסיונותיו של איש המשטרה לדובבה. שוטרת שהגיעה למקום העידה כי היתה
"בצורה מפוחדת, אי אפשר היה לגעת בה, היא התרחקה וכל הזמן היתה מכווצת,
מכונסת בתוך עצמה". בחקירת המשטרה, לאחר מאמצים לדובבה, פרשה המתלוננת את
מסכת הזוועות שעברה באותו לילה ובעקבות הודעתה במשטרה נעצרו המערערים והועמדו
לדין.
2. בית המשפט המחוזי ניתח בהרחבה את חומר הראיות
שהובא לפניו וקבע את השתלשלות העובדות, בהסתמך על עדותה הארוכה והמפורטת של
המתלוננת ועל הודעותיהם של המערערים במשטרה. כל המערערים, מלבד אחד - חוסאם, לא
הכחישו במשטרה את המעשים שייחסה להם המתלוננת, אלא שכולם ביקשו להתגונן בטענה כי
המתלוננת הסכימה לקיום המגעים הללו ועשתה כן מרצונה.
בית המשפט דחה את טענות המערערים בקבעו, כי
מעשיהם במתלוננת מהווים עבירה הן לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין,
התשל"ז1977- - בעילה "שלא בהסכמתה החופשית עקב שימוש בכח, גרימת סבל
גופני, הפעלת אמצעי לחץ אחרים", והן לפי סעיף 345(א)(4) לחוק - בעילה
"תוך ניצול מצב של חוסר הכרה בו שרויה האישה, מצב אחר המונע ממנה התנגדות או
היותה חולת נפש או לקויה בשכלה", בשל החלופה של ניצול היותה לקויה בשכלה. כן
הרשיע את המערערים בעבירות לפי סעיף 347(א)(ב) לחוק העונשין - מעשה סדום באדם
שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו שמונה עשרה שנים, בנסיבות המנויות בסעיף
345.
לעניין היותה של המתלוננת לקויה בשכלה הסתמך
בית המשפט קמא בעיקר על עדותה של רופאה פסיכיאטרית מפינלנד, אשר טיפלה במתלוננת
במולדתה מספר שנים עוד משנת 1987 וכן בתקופה הסמוכה לבואה ארצה, בשנת 1995. הרופאה
תארה את המתלוננת כסובלת מפסיכוזת ילדות "טיפוסית-גבולית", מפיגור שכלי
קל, כשרמת ה I.Q.שלה היא שישים ואחת, ילדותית מאד
(עמ' 186, 217 לפרוטוקול) ברמה של גיל 12-10 (עמ' 181, 180 לפרוטוקול), מבינה
"עובדות" אך לא יכולה להוציא מהן מסקנות ולשפוט (עמ' 183, 185
לפרוטוקול). בית המשפט ציין את התרשמותו מהמתלוננת בעקבות עדותה, כאשר ליקויה
השכלי בלט לעין גם בהתנהגותה וגם בהופעתה. לעניין הממצא בדבר ליקויה השכלי ייחס
בית המשפט גם משקל לעדויות נוספות שהיו בפניו ולהודעות הנאשמים במשטרה, בהן נתנו
אף הם ביטוי להתרשמותם ממוזרתה ורמתה השכלית של המתלוננת. על יסוד כל אלה השתית
בית המשפט את הרשעת הנאשמים בעבירות שיוחסו להם.
הערעור
3. טענותיהם של הסנגורים כוונו כנגד ההרשעה בכל
אחת מן החלופות שבסעיף 345(א). בא כוחם המלומד של המערערים בע"פ 8798/96,
עו"ד גלעד, טען בפנינו טיעונים מקיפים בדבר אי-התקיימותם של יסודות העבירה.
אשר להרשעה לפי סעיף 345(א)(1) הוא ביקש לשכנענו כי בית המשפט לא קבע ממצאים
ברורים באשר לקיומה של הסכמה מצד המתלוננת, וכי נוכח דברים שאמרה בחקירתה הנגדית,
היה על בית המשפט להסיק כי המעשים נעשו בהסכמה. אשר להרשעה לפי סעיף 345(א)(4),
טען הסנגור המלומד, כי הליקוי השכלי ממנו סובלת המתלוננת הינו פיגור שכלי קל, ולא
הוכח קשר סיבתי בין הליקוי לבין היכולת לגבש הסכמה. לטענתו לא הוכח שהמתלוננת אינה
מבינה את המשמעות הפיסית והחברתית של מעשי המין. עוד טען כי המתלוננת לא היתה במצב
"המונע ממנה התנגדות", וכי לא היה בנסיבות "ניצול מצב" כזה
כדרישת סעיף 345(א)(4).
לא ראינו לנכון לדון בטענותיו של הסניגור ככל
שהן מתייחסות לשאלת ההסכמה וההרשעה לפי סעיף 345(א)(1). דיון זה התייתר נוכח
הצהרתו של ב"כ התביעה לפנינו כי מוכן הוא להשתית את ההרשעה על החלופה הקבועה
בסעיף 345(א)(4) בלבד.
אשר להרשעה לפי סעיף זה, בחנו את טענות
הסניגור אחת לאחת ולא מצאנו כי יש בהן כדי לקעקע את ההרשעה. שוכנענו כי הוכחו
יסודותיו של הסעיף וכי היה במעשיהם של המערערים משום ניצול מצב בו נמנע מהמתלוננת
להתנגד למעשים בשל ליקויה השכלי.
השאלה שעלינו להכריע בה היא, האם הוכח כי
המערערים ניצלו את מצבה של המתלוננת בשל הליקוי השכלי אשר ממנו היא סובלת, ואם
המתלוננת בשל הליקוי נמנית בין אלה שהחוק, כפי שפורש בפסיקתו של בית המשפט זה, בא
להגן עליהם. במילים אחרות, האם לקויה היא בשכלה במובן שאין בה הבנה למהותו הפיסית
או החברתית של המעשה שנעשה בה, בהתאם למבחן שנקבע בע"פ 406/88 עקארי נ'
מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 840 (להלן: "עניין עקארי").
התשובה החד משמעית היא, שעל יסוד הממצאים שקבע
בית המשפט קמא וממכלול נסיבות המעשה, כפי שפורטו בהכרעת דינו ועוגנו בראיות שהיו
לפניו, ניתן לקבוע כי המעשים שביצעו המערערים נכללים במובהק בגדר ניצול מצב של
לקויה בשכלה.
כפי שנקבע בענין עקארי, ההכרעה בשאלה אם
המתלוננת הינה לקויה בשכלה היא "הכרעה משפטית" המבוססת על הסקת מסקנות
מהראיות שהיו בפני בית המשפט. בעניינם של המערערים, הייתה נגד עיניו של בית המשפט
עדות של מומחית אשר העידה בפניו וחיוותה דעתה באשר לליקוייה השכליים ומצבה הנפשי
של המתלוננת. הסנגור ביקש מאיתנו לתת משקל לעובדה שאמה של המתלוננת התנגדה לקיים
בדיקה של מומחה מטעמו, ולפיכך נמנע ממנו, לטענתו, לבחון את העדות האמורה מבחינה
מקצועית. לא מצאנו ממש בטענה זו. בפני בית המשפט היו ראיות אוביקטיביות נאמנות כדי
לבסס את מסקנותיו. הרופאה, שהעידה הן על סמך ידיעותיה הכלליות, הרפואיות
והמקצועיות, והן על סמך הכרותה הקודמת עם המתלוננת שהייתה בטיפולה, נחקרה חקירה
נגדית מפורטת. מפי הסנגור עצמו שמענו כי נעזר במהלך המשפט בפסיכיאטר מטעמו. אף כי
נבצר מפסיכיאטר זה לבדוק את המתלוננת, היו בידי הסנגור כלים מספיקים כדי לחקור את
המומחית בכל הנוגע לחוות דעתה. זאת ועוד, היכולת לעמוד על מידת התובנה של
המתלוננת, אשר נטען ביחס אליה כי היא סובלת מפיגור, אינה תלויה בעדות הרפואית
המקצועית בלבד. חוות דעת מומחה לעניין זה היא בעלת משקל רב וראוי כי תהיה חוות דעת
כזו לנגד עיניו של בית המשפט בבואו להכריע בקיום יסודותיו של סעיף 345(א)(4). עם
זאת, רשאי בית המשפט לקבוע את ממצאיו ולהסיק את מסקנותיו גם על יסוד מכלול הראיות
והנסיבות שבאו בפניו, ובהן העדויות בדבר התנהגותה של המתלוננת בעת האירוע ובסמוך
לו, וכן התרשמותו מעדות המתלוננת עצמה כשהעידה בפניו. למרבה הצער, מצבה של
המתלוננת היה כה בולט לעין, עד כי גם המערערים הבחינו מיד כי לפניהם טרף קל בשל
הליקוי הבולט ברמתה השכלית ומוזרות התנהגותה.
המתלוננת נחקרה בבית המשפט על הבנתה ביחס
למעשה המיני מבחינה פיסית וביחס למושגיה בדבר טיב היחסים בין המינים. הן מעדות
המומחית והן מעדותה שלה, עלה, כי היא זקוקה לחיבה, כי במושגיה היא קושרת יחסי מין
עם חיבה, אולם כושר השיפוט שלה אינו מאפשר לה להבחין אם המעשים המבוצעים בה הם
בבחינת גילויי חיבה, והיא נוטה לפרש כל התייחסות אליה כגילוי חיבה כזה (עמ' 208,
210 לפרוטוקול). כך, כפי הנראה, נגררה מלכתחילה ע"י אברהים, שפגש אותה
לראשונה, ובסופו של האירוע הטראומתי מצאה עצמה חלושה, בלשונה שלה - כאותו
"סמרטוט" "שלא יכולתי להתנגד לשום דבר".
בפסק דינו בעניין עקארי, קבע השופט ברק
(כתוארו אז), כי:
"אישה
'לקויה בשכלה' לעניין סעיף 346 לחוק העונשין, היא אישה אשר אינה מסוגלת להבין את
מהותם ותוצאותיהם הפיסיות או את משמעותם ותוצאותיהם החברתיות של יחסי המין".
(שם
בעמ' 848).
מבחן זה אף אומץ עתה בהצעת חוק העונשין (תיקון
מס' 58) (עבירות זנות, מין ותועבה), התשנ"ז1997-, ה"ח 2639, שהונחה על
שולחן הכנסת ביזמת משרד המשפטים. המבחן האמור נועד לאזן בין זכותה של המפגרת לקיום
יחסי מין מרצונה החופשי לבין הצורך להגן עליה מפני ניצול של מצבה. כפי שהוכח
בראיות ברורות לפי אותו מבחן, נכללת המתלוננת בגדר ההגדרה של לקויה בשכלה הטעונה
הגנה מפני ניצול. נטען בפנינו, כי המתלוננת הייתה מסוגלת להבין את משמעותם הפיסית
של המעשים המיניים שבוצעו בה, ויתכן שכך הוא. אולם אין ספק, כי לא הייתה מסוגלת
להבין את המשמעות החברתית של מעשים אלה. בעדותה אמרה הרופאה, בין היתר, כי
המתלוננת "אינה מסוגלת להבין כי אנשים מסוגלים לנצל אותה למטרותיהם"
(עמ' 190 לפרוטוקול). חוסר היכולת הבסיסית של המתלוננת להבחין במעשים שיש בהם כדי
להשפילה, לבזותה ולפגוע בכבודה, חוסר יכולת השיפוט לגבי טיב ההתייחסות אליה
והעובדה כי "אינה מסוגלת לצפות מראש מה יקרה בעתיד", כפי שהעידה הרופאה,
וממילא גם אינה מסוגלת לצפות מה יקרה בעתיד כתוצאה מקיום יחסי מין, כל אלה עולים
כדי חוסר הבנת המשמעות החברתית של מעשיה על-פי המבחן שנקבע בעניין עקארי.
4. העבירה המיוחסת למערערים מתקיימת לפי סעיף
345(א)(4) רק אם מעשיהם נעשו תוך "ניצול מצב" "המונע ממנה
התנגדות" למעשה מטעם כלשהו, לרבות מהטעם של הליקוי השכלי. כפי שכבר נקבע מפי
חברי השופט גולדברג בע"פ 1339/91 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד
מו(1) 788, בעמ' 791:
"עניינו
של סעיף זה, בבעילת אישה 'תוך ניצול מצב', כאמור בראשיתו, והקשרו לכל אחת מארבע
חלופותיו. יש והניצול הוא של מצב פיסי בו שרויה האישה (חוסר הכרה) ויש שהניצול הוא
של מצבה הנפשי (חולת נפש או לקויה בשכלה)".
הטענה כי לא נתקיים היסוד של ניצול מצבה של
המתלוננת ושל אי-יכולתה להתנגד בשל הליקוי השכלי, היא טענה סתמית ומנותקת מהעובדות
שהוכחו. המערערים כולם הבחינו במצבה של המתלוננת, במוזרותה ובליקוי ממנו היא
סובלת, ובהודעותיהם במשטרה השתמשו המערערים בביטויים שונים המעידים על כך. כך
למשל תאר חמודי את המתלוננת כ"מפגרת בשכלה" "מטומטמת" (ת8/);
מתיל תארה כ "לא נורמלית", "צוחקת סתם בלי סיבה" (ת21/, עמ'
3); אברהים בת18/ מאשר ש"היו לי חשדות שיש לה פגם במוח"; סרחאן הודה כי
"קלטתי שהיא לא בסדר", "היא לא הייתה מדברת איתי", "על
קטע רציני היא לא עונה" (ת15/). גם המערערים שביצעו במתלוננת את המעשים
המתוארים ללא קשר לאברהים, חבריו ואחיו, מאשרים התרשמות דומה. אחמד אמר כי
המתלוננת לא נראתה לו נורמלית (ת30/), וחנא ענה לשאלת החוקרים כי "בחורה אחרת
לא הייתה מתנהגת ככה וחשבתי שהיא משתמשת בכיף" (ת32/). בנסיבות אלה, אין ספק
כי גם המערערים האחרים היו מודעים למצב המתלוננת על רקע התנהגותה ומכלול נסיבות
הארוע.
אכן, כאשר המערערים מתארים את המתלוננת
כ"לא נורמלית" או "מפגרת", אין התרשמותם דומה להתרשמות
מקצועית של מומחה מתחום בריאות הנפש, אך לא זה המבחן הנדרש כדי לייחס מחשבה פלילית
לנאשם בעבירת מין. משעמד כל אחד מהם על הנסיבות הקשורות באישיות המתלוננת והעדיף
להתעלם מהן, הרי שעשה כן על-מנת לנצל את חולשתה ואת אי-מסוגלותה להתנגד. ניצול כזה
בא לידי ביטוי בהתנהגותם של המערערים שהתעלמה כליל מן העובדה שהתנהגותה הפסיבית
איננה הסכמה. (ראו ע"פ 1339/91 הנ"ל בעמ' 791 וכן את דברי השופט
חשין בדנ"פ 6008/93 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד מח(5) 845, בע'
859). העידוד שנתן כל אחד מן המערערים לרעהו, הבאתם של מצטרפים נוספים
ל"חינגה", הניסיון להציע את המתלוננת גם לעדנאן כדי לאפשר לו הזדמנות
לניסיון מיני, כל אלה הם ניצול ציני ומרושע של המצב בו הייתה המתלוננת נתונה.
בכל מקרה אין מבצע המעשה המיני רשאי להתעלם
מהעדר הסכמתה החופשית של אישה. אולם סעיף 345(א)(4) מייחד הגנה לאישה אשר הסכמתה -
אם בשל מצבה הפיזי, הנפשי או השכלי - לאו הסכמה היא. כאשר מצביעות הנסיבות החיצוניות
על כך שמצבה של אישה מונע ממנה להתנגד למעשה, אין המבצע רשאי להתעלם ממצב זה.
תמרור אזהרה מוצב בפניו ומחייבו לתת דעתו למצבה ולטיב הסכמתה. לפיכך, לא יכול היה
גם המערער אברהים, שהיה הראשון שביצע במתלוננת את זממו, לנהוג בה כפי שנהג כשפגש
בה, ומיד ללא כל שיחה והכרות, ועל אף שהבחין במוזרותה נהג בה מנהג אדנות והשפלה,
תוך התעלמות מאופי תגובתה ומצבה, ואף הציע אותה למתיל, לצורך קיום יחסי מין. כך גם
ביחס למערער מתיל, שהגיע מיד לאחריו. מכאן ואילך החלה ההתדרדרות, כאשר איברהים
יוזם הבאת משתתפים נוספים, והמערערים צופים כל אחד במעשי חברו, מעודדים זה את זה
ומעבירים את המתלוננת עמם ממקום למקום, תוך ניצול בולט של חולשתה ולקויה השכלי.
התנהגותם של המערערים לוותה איפוא במחשבה הפלילית הנדרשת כדי לקבוע את הרשעתם לפי
סעיף 345(א)(4).
הערעור על העונש
5. אשר לעונשים אשר הושתו על המערערים, אכן אין
הם עונשים קלים ובבית המשפט קמא נחלקו הדעות באשר למידתם הראויה.
אף על פי כן, לא ראינו להתערב בעונשיהם של רוב
המערערים. העונש המירבי שנקבע בחוק בגין העבירות בהן הורשעו המערערים הוא בנסיבות
ביצוע העבירות, לפי סעיף 345(ב), עשרים שנות מאסר. בגזר הדין שניתן על ידי שופטי
הרוב, היטיבו השופטים לתת ביטוי לחומרה המיוחדת של המעשים ולנסיבות המחמירות
שנתלוו אליהם.
המתלוננת, נערה זרה ומנוכרת, הגיעה לעיר זרה,
כשהיא תשושה פיזית ומנטלית, ונפלה קורבן לתאוותיהם נטולות הרסן של המערערים. אף
צדיק אחד לא נמצא "בסדום" בה מצאה עצמה המתלוננת. איש מבין המערערים לא
חס עליה, ואף אחד מהם לא מצא לנכון להפסיק את השרשרת המתמשכת של מעשי ההשפלה
והביזוי שהיו מנת חלקה.
הטענה כי המערערים לא היו מודעים לחומרת
המעשה, משום שלא נאלצו להפעיל כוח, נוכח העדר התנגדותה של המתלוננת, אינה יכולה
לשמש נימוק לקולה ומחטיאה היא את מטרת המחוקק בהוראת סעיף 345(א)(4).
המערער אברהים היה בן 21 בשעת המעשה, הוא היה
הרוח החיה במסכת הארועים, הוא שהזמין את חבריו מתיל וחוסאם, ואף צרף את שני אחיו
חמודי וסרחאן. לפיכך, העונש של מאסר תשע שנים, מהן שמונה שנים לריצוי בפועל ושנה
אחת על תנאי, שהושת עליו, אינו מוגזם.
על המערערים מתיל, חוסאם, חמודי וסרחאן שהיו
קשורים עם אברהים, וכל אחד מהם ביצע במתלוננת מעשי מין אוראליים, הוטל עונש של שבע
שנות מאסר, מהן שש שנים בפועל ושנה על תנאי. לנאשמים חמודי וסרחאן הרשעות קודמות,
אף כי לא מאותו סוג, ולא ראינו להתערב גם בעונשם של אלה. ביחס למערער מתיל, הוגש
לנו תסקיר חיובי על ידי שרות המבחן, הממליץ להקל בעונשו, עקב השינוי שחל בו בהיותו
בכלא. שקלנו את ההמלצה, אך לא ראינו כי יש בה טעם מיוחד אשר יצדיק התערבותנו להקלה
בעונש.
על המערערים אשרף ואחמד הוטלו עונשי מאסר של
שש שנים, שמתוכן חמש שנות מאסר בפועל ושנה על תנאי, ולא הובא טעם שיצדיק התערבותנו
גם בעונשים אלה.
המערער חנא היה קטין בעת ביצוע העבירה (בן 16
ו10- חודשים), ובית המשפט קמא גזר עליו עונש מאסר של ארבע שנים, מהן שלוש שנים
לריצוי בפועל ושנה על תנאי. בעניינו של מערער זה שמענו את קצינת המבחן לנוער, אשר
הביאה בפנינו את נימוקיה להמלצה להקל בעונשו. לאחר ששקלנו את הטעמים כולם, ראינו
להקל בעונשו במידת מה ולהפחית שישה חודשים מתקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו.
עניינו של המערער עדנאן שונה מעניינם של
האחרים. הוא לא ביצע מעשה מיני כלשהו במתלוננת והורשע בסיוע, כיוון שבדירה שבחזקתו
התבצעו המעשים האחרונים. הוא בעל הפרעה באישיותו ומצבו הנפשי בעייתי, ועל פי תסקיר
המבחן, הוא נתון להשפעת אחרים. שופט המיעוט אף סבר שיש לזכותו מכיוון שלא נטל חלק
במעשים, אלא נקלע לארוע שהובא לפתחו, בלי שבפועל עשה דבר כדי לסייע בביצוע העבירה
שבוצעה לנגד עיניו, אך מערער זה לא ערער על הרשעתו. הוא נידון לארבע שנות מאסר,
מהן שנתיים בפועל, כששנה וחצי מצטברת למאסר אחר שהוא מרצה עתה. בנסיבות אלה, אף בא
כח התביעה לא התנגד להפחתת עונשו. אשר על כן, החלטנו להעמיד את עונשו של עדנאן על
התקופה שבגינה היה נתון במעצר בגין עבירה זו, כלומר כאחד עשר חודשים.
אשר על כן, ערעורם של אברהים, מתיל, חוסאם,
חמודי, סרחאן, אשרף ואחמד על חומרת העונש נדחה. ערעוריהם של הקטין חנא ושל עדנאן
התקבלו במובן האמור לעיל, כך שתקופת מאסרו של חנא תועמד על 30 חודשי מאסר בפועל,
ושל עדנאן - למשך תקופת מעצרו בגין העבירה נשוא הערעור, עד ליום 3.7.96.
אשר על כן כל הערעורים על ההרשעה נדחים. עונשם
של המערערים חנא ועדנאן יופחת בהתאם לאמור לעיל. הערעורים על עונשיהם של יתר
המערערים נדחים.
ש
ו פ ט ת
השופט י' זמיר:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופט י' גולדברג:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ביניש.
ניתן היום, י"א בתשרי תשנ"ח
(12.10.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96086500.N01
חכ/