סעיד אבו זלאם נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 865/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 865/06 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: סעיד אבו זלאם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט שניתנה בבית המשפט לתעבורה בעכו ביום 25.1.2006 בת"ד 11334/05 על ידי כבוד השופט י' בכר תאריך הישיבה: כ"ב בשבט התשס"ו (20.02.2006) בשם המערער: עו"ד עספור בשם המשיבה: עו"ד א' וינשל פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בעכו (השופט י' בכר), מיום 25.1.2006, לפסול עצמו מלדון בת"ד 11334/05. 1. המערער היה מעורב, באוגוסט 2005, בתאונה קטלנית, בה סטה מנתיבו ופגע למוות ברוכב אופנוע. מיד לאחר התאונה, נפסל רישיונו של המערער פסילה מינהלית למשך 90 יום. המערער הגיש (ביום 16.8.2005) בקשה לביטול הפסילה המינהלית, שנדונה בפני השופט י' בכר בבית המשפט לתעבורה בעכו. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים ועיין בחומר הראיות, קבע בית המשפט (ביום 30.8.2005) כי תקופת הפסילה המינהלית תקוצר בחצי. בהחלטתו, נסמך בית המשפט גם על חוות דעת בוחן רכב ועל גיליון הרשעותיו הקודמות של המערער. וכך קבע בית המשפט, מפי השופט בכר: "לאחר שעיינתי בחומר הראיות, הגעתי למסקנה, כי בשלב זה של הדיון, קיימות ראיות לכאורה המצביעות על כך, כי גם [המערער] תרם לקרות התאונה. תרומתו של [המערער] מתבטאת בכך שלא הבחין קודם לפנייתו ברוכב האופנוע. בשלב זה, אין לשלול על הסף את טענת [המערער], כי רוכב האופנוע נסע במהירות מעל המותר, וזאת לאור הממצאים בזירת התאונה... באשר למרכיב השני, מרכיב המסוכנות – מדובר בנהג אשר צבר לחובתו... הרשעות קודמות. אין מדובר בעבר תעבורתי מכביד". בדצמבר 2005 הוגש כנגד המערער כתב אישום על חלקו באותה תאונה. התיק נקבע לדיון בפני השופט בכר. במעמד ההקראה (ביום 25.1.2006) ולמרות התנגדות המערער, החליט בית המשפט מיוזמתו לפסול עצמו על רקע החלטתו הקודמת. וכך קבע השופט בכר בהחלטתו: "מאחר ודנתי בבקשה לביטול פסילה מינהלית שהגיש [המערער] ואגב כך עיינתי בחומר הראיות ונדרשתי לשיקולים מהותיים של קיום ראיות לכאורה ומסוכנות, אני מחליט שלא לדון בתיק העיקרי". 2. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. לטענת המערער, לא קמה עילת פסילה. מדובר בשופט מקצועי שביכולתו להפריד בין חומר ראיות קביל לחומר ראיות לא-קביל. המשיבה מצטרפת לנימוקי המערער. לשיטתה, ההלכה מצמצמת את פסילת השופט במצבים דומים של היחשפות מוקדמת לחומר ראיות. היא מדגישה כי מדובר בשופט התעבורה היחיד בעכו. 3. בהחלטתי מיום 21.2.2006 ביקשתי – על פי סעיף 147(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 – את הערות בית המשפט באשר להחלטתו נשוא ערעור הפסלות. בהערותיו, ציין השופט בכר כי נחשף הן להרשעותיו הקודמות של המערער והן לחומר החקירה אשר מהווה את התשתית הראייתית בתיק העיקרי. עוד מוסיף השופט בכר, כי בהחלטתו הקודמת הביע דעתו לגבי מסוכנות המערער. מבחן הפסילה הוא מבחן אובייקטיבי, ואינו תלוי בעמדתו הסובייקטיבית של המערער. 4. עיינתי בטיעוני הצדדים ובהערותיו של השופט בכר. באתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. באשר לפסילה עצמית, הלכה היא כי יש לתת משקל להחלטת היושב בדין. "לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן" (ע"א 4845/01 אלרון נ' קיבוץ עינת (לא פורסם)). כך, כאשר מצהיר שופט בצורה חד משמעית כי גובשה דעתו בעניין שבמחלוקת – אין כופים עליו להמשיך לדון בתיק (ראו: ע"א 2367/04 מידן נ' ועדת הערעורים לפי חוק נכים (תגמולים ושיקום) (לא פורסם)). יחד עם זאת, "המבחן לפסילת שופט, בין אם מדובר על פסילה עצמית ובין אם מדובר על סירוב לפסילה, הינו אובייקטיבי, ואין עמדתו הסובייקטיבית של השופט מכרעת" (ע"א 883/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' גלי אלפא בע"מ (לא פורסם); ראו גם: ע"א 756/04 הוועדה המקומית לתכנון ובניה כ"ס נ' יורשי טובה אחימן ז"ל (לא פורסם)). זכותו של השופט לשבת בדין היא גם חובתו לעשות כן (ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט(1) 39, 43). 5. מהחומר המונח לפניי עולה כי לא קמה כל עילת פסילה. אמת, טרם פתיחת המשפט נחשף בית המשפט לתשתית הראייתית בתיק ולגיליון הרשעותיו של המערער. אך בכך אין בהכרח עילה לפסילה. הלכה היא, כי נדרשת "מסה קריטית" של חשיפה למידע לא-קביל כדי להקים עילת פסילה (ראו למשל: ע"פ 6751/98 חן נ' מדינת ישראל פ"ד נב(4) 874, 878 והאסמכתאות המוזכרות שם). "מסה קריטית" זו לא קמה בענייננו, בדומה למצב בו דן אותו שופט הן בבקשה למעצר עד תום ההליכים והן בתיק העיקרי (השוו: ע"פ 9238/03 דיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). גם מהחלטת בית המשפט ומהערותיו לא עולה כי קם חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים במובן זה ש"ננעלה" דעתו באשר לאשמת המערער (ראו: בג"צ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון פ"ד מח(3) 573). בהחלטתו בדבר קיצור הפסילה המינהלית העיד על עצמו בית המשפט כי קביעותיו לכאוריות בלבד, וכי הן ניתנות לשינוי בעתיד. שיקול נוסף למסקנתי הוא פרק הזמן הארוך יחסית שעתיד לחלוף בין ההחלטה בדבר הפסילה המינהלית ובין הדיון במשפט עצמו (השוו: ע"פ 9238/03 הנ"ל). נוכח טעמים אלו, ובנסיבות העניין, דין הערעור להתקבל. אשר על כן, הערעור מתקבל. החלטת השופט י' בכר לפסול עצמו מהמשך דיון בת"ד 11334/05 מתבטלת. ניתן היום, ל' בשבט התשס"ו (28.2.2006). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06008650_A03.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il