א.ב. פסגות טבריה בע"מ נ. ע.ר.צים שיווק ישיר בע"מ

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8649/23 לפני: כבוד הרשמת מורן יהב המערערים: 1. א.ב. פסגות טבריה בע"מ 2. בלום אברהם יונה נגד המשיבים: 1. ע.ר.צים שיווק ישיר בע"מ 2. מאיר קבבצ'י נכסים בע"מ 3. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ בקשה למחיקת ההליך, החזר אגרה והשבת ערובה מיום 4.12.2025; תשובת המשיבה 2 מיום 10.12.2025 פסק-דין 1. לפניי בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה בהסכמה להורות על השבת הפיקדון, מחיקת ההליך, והחזר אגרה בעקבות פסק דין". 2. תמצית העובדות הצריכות לעניין: ביום 7.12.2023 הוגש הערעור שבכותרת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 32946-02-19 (כב' השופט הבכיר י' אברהם) מיום 27.6.2023 (להלן: פסק הדין). פסק הדין ראשיתו בהמרצת פתיחה שהגישו המערערים נגד המשיבים, שעניינה באכיפת הסכם מכר שנחתם בין המערערים לבין המשיבה 1. בפסק הדין נדחה, בין היתר, סעד האכיפה שנתבקש בתביעת המערערים, תוך שבית המשפט קבע כי על המשיבה 1 להשיב למערערים את סך התמורה ששילמו במסגרתם הסכם המכר (בקיזוז פיצוי מוסכם), בסך של 2.3 מיליון ש"ח ונפסקו הוצאות לטובת המשיבה 1. התביעה נגד המשיבים 3-2 נדחתה, תוך שנפסקו הוצאות לטובת המשיבים 3-2 בסכום כולל של 30,000 ש"ח לכל אחד. ביום 20.2.2024 הוגשה תשובה לערעור מטעם המשיב 3; וביום 14.3.2024 הוגשו תשובות לערעור מטעם המשיבים 2-1. 3. ביום 4.12.2025 הגישו המערערים את הבקשה שבכותרת למחיקת הערעור וכן להחזר האגרה והערובה. בבקשה נטען כי במסגרת דיון שהתקיים ביום 25.11.2025 בבית המשפט קמא בת"א 11326-05-22, המערערים והמשיבה 1 הגיעו להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין (להלן: פסק הדין המוסכם). לטענת המערערים "על פי פסק הדין הצדדים מוותרים על כל הטענות ההדדיות בעניין הסכם המכר שנחתם ביום 26.10.2017, פיקדונות, ואו הוצאות ששולמו במסגרת אותם הליכים יוחזרו לאותו צד". לפיכך, נתבקש להורות על מחיקת ההליך שבכותרת; על החזר האגרה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ועל השבת הערובה לידי בא-כוח המערערים. 4. המשיבה 1, בעמדה שצורפה לבקשה, הסכימה לבקשה בהיותה צד להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, וכך הסכימה גם המשיבה 3 לבקשה למחיקת הערעור ללא צו להוצאות. המשיבה 2 הסכימה לבקשה למחיקת הערעור, אך התנגדה לבקשה להחזר הערובה. בתשובתה מיום 10.12.2025 טענה המשיבה 2 כי אין מדובר בבקשה מוסכמת כפי שנטען בכותרת הבקשה בשים לב לכך שהיא לא הסכימה לבקשה וכלל לא הייתה צד להליך בו ניתן פסק הדין המוסכם. לטענת המשיבה 2, המערערים צרפו אותה להליך שנמשך שנים אף על פי שלא הייתה אמורה להיות צד לו, וזאת על מנת להפעיל לחץ על המשיבה 1, תוך שנגרמו לה הוצאות כספיות רבות. כן טענה המשיבה 2 כי משהוגשה תשובה לערעור מטעמה, ובהינתן שהמערערים לא עתרו לאי-פסיקת להוצאות וממילא לא הציגו טעם לכך, יש לחייבם בהוצאותיה. עוד נטען כי יש להורות שההוצאות ישולמו מתוך הערובה שהופקדה, וככל שיוותרו כספים, אלה יושבו למערערים. 5. אשר לבקשה למחיקת הערעור – לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעמדותיהם ובפסק הדין המוסכם שצורף לבקשה, מצאתי כי דין הבקשה למחיקת הערעור להתקבל, ומשכך אני מורה על מחיקת הערעור. 6. אשר לבקשת לחיוב בהוצאות לטובת המשיבה 2 - ככלל, בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך, וחייב, להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים ויישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו, וכפועל יוצא מכך חייב הוא להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו (ראו: ע"א 644/10 עזבון המנוח רשיד (בן רטעאן) רווידאן נ' עלי מחמד נג'יב נג'אר (25.5.2014)). מקום שבו נמחק הליך על ידי מגישו, ללא קבלת הסעד המבוקש, יש מקום כי מגיש ההליך יישא בהוצאות שגרם לבעל הדין שכנגד, שכן יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. עם זאת, מדובר בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו: ע"א 4592/20 מזוז נ' דוד, בפס' 3 וההפניות שם (25.11.2020)). יישומו של העיקרון האמור נגזר מנתוני המקרה המסוים, ובעיקר מן השאלה האם ביצע בעל הדין שכנגד פעולות שבגינן נשא בהוצאות, שראוי לזכותו בהן (ראו: ע"א 5825/03 סירט נ' כהן (21.12.2003)). 7. בענייננו, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק הדין המוסכם ממנו עלה כי המשיבה 2 לא הייתה צד להליך שבו הוא ניתן; בשים לב לשלב הדיוני שבו התבקשה מחיקת הערעור (קרי, לאחר הגשת תשובה, אך טרם התקיים דיון בהליך); במכלול נסיבות העניין; ובשים לב לכך שהמשיבה 2 לא פירטה בתשובתה את שיעור הוצאותיה בהליך דנן – מצאתי להורות על פסיקת הוצאות על הצד הנמוך, כך שהמערערים יישאו בהוצאות המשיבה 2 בסך של 2,500 ש"ח. סכום זה ישולם למשיבה 2 מהכספים שהופקדו בקופת בית המשפט, והמזכירות תשיב לבא-כוח המערערים את יתרת כספי הערובה, ככל שישנם, וזאת כפוף לבדיקה עדכנית בדבר היעדר מניעה שבדין. 8. האגרה תושב למערערים, בניכוי הסכום הקבוע בפרט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. 9. נוכח התוצאה אליה הגעתי, הדיון הקבוע ליום 29.7.2026 יבוטל. החלטתי זו תובא לידיעת היומן. ניתן היום, כ"ג שבט תשפ"ו (10 פברואר 2026). מורן יהב, שופטת רשמת