פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק רע"א 8648/05
בבית המשפט העליון
רע"א 8648/05
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשות:
1. V.I.S MONT INVESTMENTS LIMITED
2. A.T CORA HOLDINGS LIMITED
3. DE SPARD HOLDINGS LIMITED
4. HOGBREN LIMITED
5. חברת ארי מלונות בע"מ
6. LAVENDER PROPERTIES LIMITED
נ ג ד
המשיבים:
1. חברת AXICOM CAPITAL GROUP
2. מר אבי דן
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 5.9.05 בה"פ 832/05 שניתנה על ידי כבוד השופט א' קובו
בשם המבקשות 3-1: עו"ד ד' חטר-ישי
בשם המשיבים: עו"ד ג' הירשמן
פסק-דין
1. בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' קובו), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשות למתן צו מניעה זמני נגד המשיבים ונתקבלה בקשת המשיבים למתן צו מניעה זמני נגד המבקשות.
2. המבקשת 5, חברת ארי מלונות בע"מ (להלן - ארי מלונות) רכשה, ביום 15.12.2004, את מלון ישרוטל רימונים ירושלים, שנמכר בהליכי כינוס. ארי מלונות נמצאת בבעלותה המלאה של המבקשת 6, חברת Lavender Properties Limited (להלן - החברה). לפי הסכם שנחתם ביום 9.3.2005 בין המבקשות 3-1 והמשיבה 1 (להלן - המשיבה), הייתה אמורה המשיבה להחזיק ב- 33% מהון המניות של החברה ואילו המבקשות היו אמורות להחזיק ב-67% הנותרים (להלן - הסכם הבעלות). המשיב 2 מתואר כנציג המשיבה. בהתאם להסכם הבעלות היה על המבקשות 3-1 והמשיבה להשקיע בחברה בסך הכל כ-15 מיליון דולר, כל אחת לפי שיעור החזקותיה בחברה. ההסכם אף הסדיר את שאלת ניהולה של החברה וניהול המלון ונקבע בו כי ניהול המלון, וניהולה השוטף של החברה יעשו בתיאום, בשיתוף ובהסכמת הצדדים. הניהול המשותף הותנה בכך שהמשיבה לא תמכור ממניותיה לאחר חתימת ההסכם. עוד נקבע בהסכם הבעלות כי בדירקטוריון החברה יכהנו 6 דירקטורים, כאשר הזכות למינוי דירקטור תינתן למחזיק ב-16% מהון המניות. כן הוסכם כי כל עוד לא תמכור המשיבה ממניותיה בחברה, תתקבלנה החלטות הדירקטוריון במשותף על ידי המבקשות 3-1 והמשיבה (למרות הפער בשיעורי ההחזקה של המניות). לאחר מכירת המניות תתקבלנה ההחלטות, על-פי המוסכם, ברוב קולות. אין מחלוקת בין בעלי הדין כי משמעות הוראות אלו שבהסכם הבעלות היא כי למרות הפער בין שיעור ההחזקות של המשיבה לשיעור ההחזקות של המבקשות 3-1 בחברה, אמור היה כוחן בעת קבלת החלטות ניהול להיות שווה (כאמור, כל עוד חלקה של המשיבה בהון המניות לא ירד מ-33% כתוצאה ממכירת מניותיה).
3. המשיבה נזקקה להלוואה בכדי לעמוד בתשלום חלקה בהשקעה בחברה, ועל כן נטלה בחודש אפריל 2005 הלוואה מהמבקשת 4 (חברה הקשורה למבקשות 3-1). בתמורה להלוואה הוסכם כי המשיבה תדאג לכך ש-13.245% ממניות החברה, המגיעות לה לפי הסכם הבעלות (מתוך חלקה ששיעורו 33%), תרשמנה על שם המבקשת 4. עוד נקבע, כי אם תחזיר המשיבה את ההלוואה תוך 60 ימים תקבל את מניותיה בחזרה. אם לא תושב ההלוואה במועד זה תשארנה המניות לצמיתות בידי המבקשת 4. המשיבה לא הצליחה להשיב את ההלוואה במועד. בשלב זה, התעוררה המחלוקת בין בעלי הדין: המבקשות טוענות כי חילוט בטוחה במסגרת הסכם ההלוואה כמוה כמכירת מניות וכי בהתאם להוראות הסכם הבעלות משמכרה המשיבה ממניותיה בחברה, היא אינה יכולה עוד להוות שותפה שווה בניהול החברה. על רקע זה, הגישו המבקשות 4-1 תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המשיבה הינה בעלת 19.755% בלבד מהון המניות בחברה; הינה זכאית למנות דירקטור אחד בלבד והיא איבדה את זכויות היתר שלה בניהול החברה. המשיבה טוענת, מאידך, כי המניות שנרשמו על שם המבקשת 4 מעולם לא הוקצו לה, אלא הוקצו ישירות למבקשת 4 ולפיכך אין לראותה כמי שמכרה ממניותיה. מכל מקום, טוענים המשיבים כי הייתה בינם לבין בעל השליטה במבקשות 3-1 הסכמה בעל-פה, לפיה ההלוואה שנתנה המבקשת 4 למשיבה תוחזר באמצעות הלוואה שתיטול ארי מלונות ממוסד בנקאי כלשהו, בתמורה לשעבוד המלון. הם טוענים כי הסכמה זו הופרה על ידי המבקשות 3-1 וכך סוכלה השבת ההלוואה. על-כן, הגישו גם המשיבים תובענה לבית המשפט המחוזי, במסגרתה ביקשו, בין היתר, כי בית המשפט יאכוף את ההסכמות בין בעלי הדין כך שארי מלונות תוכל ליטול אותה הלוואה, ובאופן זה תוכל המשיבה להחזיר למבקשת 4 את ההלוואה שנתנה ולקבל לחזקתה את המניות הרשומות על שם המבקשת 4.
4. המחלוקת המשפטית שבין בעלי הדין נתנה אותותיה בניהולה של החברה ובניהולו של המלון. המשיבים החלו פועלים לשיפוץ המלון ולהכנתו לקראת פתיחתו לציבור. הם טוענים כי המבקשות 3-1 אינן משתפות עימם פעולה ואינן מסייעות להם בהכנת המלון. לטענתם, המבקשות 3-1 נוהגות בחוסר תום לב ומנסות להקפיא את הפעילות בחברה עד אשר יקלעו המשיבים לקשיים כלכליים וייאלצו למכור את חלקם למבקשות במחיר נמוך. כמו כן, לטענת המשיבים התקבלו, בהעדרם, החלטות באסיפות בעלי המניות שיש בהן כדי לפגוע בהם. המדובר בהחלטות בדבר מינוי דירקטורים לארי מלונות ולחברה, בדבר מינוי יועץ משפטי ורואה חשבון ובדבר זכויות החתימה בחברות. המבקשות, לעומת זאת, טוענות כי המשיבים השתלטו על המלון והם עושים בו כרצונם, אף שהם בעלי מניות המיעוט בחברה, ואף שטרם נתקבלו החלטות אסטרטגיות בדבר אופן הפעלת המלון. המבקשות אף טוענות כי הפעולות שעושים המשיבים במלון גורמות לו נזקים חמורים. על רקע זה, פנו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי בבקשות למתן צו מניעה זמני. המבקשות 4-1 ביקשו כי בית המשפט המחוזי יורה למשיבים להפסיק את פעולות השיפוץ במלון ולהעביר את ההחזקה בו לידיהן, ואילו המשיבים ביקשו כי בית המשפט המחוזי יורה למבקשות שלא לממש את ההחלטות שהתקבלו באסיפות בעלי המניות ולהימנע מכל פעולה בנכסי החברה, ארי מלונות או המלון עצמו.
5. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתם של המשיבים בשתי הבקשות. לעניין שיפוץ המלון, נקבע כי צו המניעה הזמני נועד לשמר את המצב הקיים בשטח ואילו המצב הקיים בשטח הוא מצב של שיפוץ והשבחת המלון. בית המשפט קיבל גם את טענת המשיבים לפיה ייגרם להם נזק רב אם תופסקנה עבודות השיפוץ שכן הפסקה של העבודות תידחה את מועד פתיחת המלון לציבור. לעניין אסיפות בעלי המניות, ציין בית המשפט, כי בשלב זה של הדיון ובטרם נקבע אחרת הסכם הבעלות הוא אשר מבטא את רצון הצדדים המוסכם לעניין ניהול החברה, וכל מה שקרה לאחר מכן שנוי במחלוקת. בית המשפט סבר כי לא ניתן לקבוע בשלב זה ממצא לטובת המבקשות 3-1 בעניין זכויות הניהול ולכן קבע כי על הצדדים להמשיך ולנהוג כאמור בהסכם הבעלות עד שייקבע אחרת. תובענתם של המשיבים, כך ציין בית המשפט המחוזי, אינה תובענת סרק ויש בכך כדי להצדיק את מתן צו המניעה המבוקש על ידם. על החלטה זו מלינות המבקשות לפניי. עיקר טענתן של המבקשות היא כי בית המשפט המחוזי טעה משהתיר לבעלי מניות המיעוט לעשות כרצונם בנכס החברה ומששיתק למעשה את פעילות החברה באוסרו על קיום אסיפות בעלי מניות ויישום ההחלטות בדבר מינוי בעלי תפקידים בחברה ובארי מלונות.
6. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. שאלת השיפוץ וההחזקה (שהתעוררה בבקשה לצו מניעה זמני מטעם המבקשות) כמו שאלת כינוס אסיפת בעלי מניות (שהתעוררה בבקשה מטעם המשיבים) נגזרות שתיהן מהמחלוקת העיקרית בנוגע לזכויות הניהול בחברה. על כן, בכדי להכריע בשתי הבקשות למתן צו מניעה זמני שהגישו בעלי הדין היה צורך בקביעה מי מבעלי הדין הוכיח לכאורה טענתו בעניין זכויות הניהול. כזכור, בית משפט קמא סבר כי המבקשות לא הצליחו לעשות כן. לעניין זכותם לכאורה של המשיבים התרשם בית משפט קמא כי תביעתם "אינה תובענת סרק", אך בכך לא די. בכדי שבעל דין יהא זכאי לקבלת הסעד הזמני המבוקש על ידו עליו לקיים דרישה משמעותית יותר - כי עומדת לו זכות לכאורה (ראו, רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל נ' בגס (טרם פורסם)). לגופם של דברים, דומה כי דווקא לטענתן הפרשנית של המבקשות יש אחיזה טובה יותר בלשונם של הסכם הבעלות והסכם ההלוואה. טענתם הפרשנית של המשיבים, לעומת זאת, נסמכת על הסכמות בעל-פה, להן מתכחשות המבקשות. לפיכך, לא ניתן להכריע בשאלת זכותם לכאורה של המשיבים מבלי לבחון את טענותיהם בדבר קיומה של הסכמה בעל-פה, בין היתר, בדבר אופן פירעון ההלוואה שנטלה המשיבה ומשמעות הדברים בכל הנוגע למוסכם בהסכם הבעלות. בית המשפט המחוזי לא קבע ממצאים כלשהם לעניין זה ועל-כן אין מנוס אלא להשיב אליו את התיק על מנת שיעשה כן. לאור ממצאים אלה, יחליט בית המשפט המחוזי מחדש בבקשות למתן צווי מניעה. בהחלטתו זו יובא בחשבון גם המצב הנוכחי של המלון והתקדמות עבודות השיפוץ בו.
7. הערעור מתקבל. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי כאמור לעיל. צו המניעה הזמני שנתן בית המשפט המחוזי יעמוד בתוקף עד שתינתן החלטה אחרת בבית המשפט המחוזי. בהתחשב בנסיבות העניין, ישאו המשיבים בשכר טרחה בסך 15,000 ש"ח.
ניתן היום, ז' באדר תשס"ו (7.3.06).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05086480_S11.docחכ/
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il