וילק נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח'

בבית המשפט העליון ערג"ץ 8641/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: דורון זאבי וילק נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. שנקר הנדסה, עיצוב, אמנות (חל"צ) ערעור על החלטת הרשמת ק' אזולאי בהשג"ץ 6138/22 מיום 6.10.2022 בשם המערער: עו"ד סמדר זאבי פסק-דין ערעור על החלטת הרשמת ק' אזולאי בהשג"ץ 6138/22 מיום 6.10.2022, בה נדחתה השגת המערער על החלטת מזכירות בית המשפט שלא לקבל למרשם עתירה לקיום דיון נוסף שהגיש. המערער הגיש למזכירות בית המשפט ביום 8.9.2022 עתירה לדיון נוסף על פסק דין שניתן בעניינו בבג"ץ 5233/22 מיום 9.8.2022 ובו נדחתה בהיעדר עילה עתירה שהגיש על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. משנדחתה עתירתו מהמרשם בשל איחור בהגשתה, הוגשה השגת המערער לפני הרשמת, בה נטען כי עתירה לדיון נוסף אינה נמנית עם סוג העניינים שניתן להגיש למזכירות בית המשפט "בתקופה השנייה" של פגרת הקיץ, היינו מיום 20 באוגוסט ועד ליום 5 בספטמבר (להלן: התקופה השנייה). משכך לטענתו יש לנכות ימים אלו ממניין הימים עד להגשת העתירה בפועל. ביום 6.10.2022 דחתה הרשמת את ההשגה בציינה כי ימי הפגרה, כולל ימי התקופה השנייה, באים במניין הימים להגשת עתירה לקיום דיון נוסף. לפיכך, לא מצאה הרשמת להידרש לטענת המערער לפיה לא ניתן היה להגיש בפועל את העתירה בתקופה השנייה, מבלי שכלל נטען כי נעשה ניסיון לעשות כן, ולא ראתה בכך "טעם מיוחד" המצדיק איחור בהגשת העתירה לאחר תום ימי הפגרה. הרשמת הוסיפה כי גם אם הייתה נכונה להתחשב בטענת המבקש, עדיין הוגשה העתירה באיחור. מכאן הערעור שלפנַי. לטענת המערער לא נתנה הרשמת את דעתה לטענתו כי בפועל לא ניתן להגיש עתירה לדיון נוסף במהלך התקופה השנייה. כך גם בהלכה עליה הסתמכה הרשמת בקשר למניין ימי הפגרה בעתירה לקיום דיון נוסף, אין מענה לטענתו הנוגעת באופן ספציפי לתקופה השנייה. דין הערעור להידחות. החלטת הרשמת מנומקת ומפורטת, ולא מצאתי בה כל פגם המצדיק התערבות. הכלל לפיו כל ימי הפגרה, מבלי להבחין בין חלקיה, באים במניין הימים לעניין המועד להגשת עתירה לדיון נוסף, הוא כלל ידוע ומושרש בפסיקה (ראו למשל: בש"א 6811/20 דב שמירה ניקיון וכח אדם בע"מ נ' פקיד שומה פתח תקווה (11.10.2020); בש"מ 7312/19 צבי נ' מועצת עיריית ירושלים, פסקה 4 (13.11.2019); בש"מ 7307/19 יזרעאלי נ' מועצה מקומית קרית טבעון, פסקה 4 (7.11.2019)). אין אפוא יסוד לטענת המערער כי יש לנכות ממניין הימים להגשת עתירה לדיון נוסף את "התקופה השנייה". בצדק גם קבעה הרשמת כי אף אם הייתה מתקבלת טענת המערער שלא ניתן היה להגיש את העתירה בתקופה השנייה, משמעות הדבר כי מועד ההגשה היה נדחה עד ליום 6.9.2022, ולפיכך עדיין היה נקבע שהעתירה הוגשה באיחור. מעבר לנדרש יוער כי עתירת המערער לגביה הוגשה העתירה לדיון נוסף נדחתה על הסף. על פניו אפוא, אין מדובר בפסק דין אשר ניתנה בו "הלכה" שיש אפשרות להורות על קיומו של דיון נוסף לגביה (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; וראו: ערג"ץ 7979/21 פלונית נ' בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים, פסקה 3 (23.11.2021); ערג"ץ 3026/21 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 3 (6.5.2021)). משכך סיכויי ההליך העיקרי אינם גבוהים ויש לקחת גם נתון זה בחשבון. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ‏כ"ז בכסלו התשפ"ג (‏21.12.2022). ש ו פ ט _________________________ 22086410_N01.docx מע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il