פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8638/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8638/10 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער מרכז מיום 8.11.2010 בת"פ 14419-12-09 שניתן ע"י כב' השופט ז' כספי תאריך הישיבה: א' באדר ב התשע"א (07.03.11) בשם המערער: עו"ד ארז מלמד בשם המשיבה: עו"ד בת עמי ברוט פסק-דין השופט ח' מלצר: 1. בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לנוער מרכז (כב' השופט ז' כספי) מתאריך 8.11.2010, בגדרו הושת על המערער, קטין, עונש של עשרה חודשי מאסר בפועל, כמו גם עונש מאסר מותנה ופיצוי כספי לנפגע, קטין אחר (להלן: המתלונן). גזר הדין ניתן לאחר שהמערער הורשע מכח הודאתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק) ועבירה של החזקת אגרופן, או סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק. אפתח בהצגת עיקרי העובדות הצריכות לענייננו. כתב האישום המתוקן 2. מעובדות כתב האישום המתוקן (להלן: כתב האישום), שבהן הודה המערער כאמור, עולה כי המערער, יליד שנת 1992, ביקש לסייע לחברו א', אשר טען כי קטין אחר, יליד שנת 1993, חייב לו כספים בהקשר לעסקת רכישת קטנוע, שנכרתה בין א' לבין המתלונן. המערער התקשר טלפונית למתלונן מספר פעמים ויזם עימו שיחות שכללו גידופים הדדיים, ובסופן ביקש לפגוש במתלונן. לקראת הפגישה הצפויה עם המתלונן, רכש המערער סכין בעלת להב של שישה ס"מ (להלן: הסכין) מחנות מסוימת. בתאריך 5.12.2009, בשעת לילה מאוחרת, ובהיותו עם חבריו, לרבות א', רכש המערער אלכוהול וצרך אותו עד שהיה בגילופין. אז התקשר המערער למתלונן, שאל למיקומו, ונדבר עימו לפגשו. המערער, חמוש בסכין, מלווה ב-א', פגש במתלונן ובחבר שהיה עמו. במהלך המפגש – המערער והמתלונן החלו לגדף ולהתגושש זה עם זה. בהמשך החל המערער לדקור בסכין את המתלונן. א', שניסה להפריד בין הנצים, נפצע בידו השמאלית מן הסכין. למתלונן נגרמו חתכים בראשו ובפלג גופו העליון והוא נזקק לאשפוז. לפי המידע שנמסר במהלך הדיון בפני בית משפט זה – המתלונן שב בינתיים לאיתנו. גזר הדין בבית המשפט המחוזי לנוער 3. שירות המבחן לנוער מסר בתאריך 13.9.2010 תסקיר בעניינו של המערער (להלן: התסקיר). בתסקיר מצוין כי המערער סובל ממצב אישי ומשפחתי קשה וכן עזב את לימודיו והחל לעבוד, במקביל להליכי מיון לגיוס לצה"ל. עוד נאמר בתסקיר כי המערער, קודם לביצוע העבירות, החל להשתמש באלכוהול, לדבריו כ"שתייה חברתית". הוא תלה את ביצוע העבירות בשתייה זו (אולם הוסיף כי חש איום מן המתלונן וחברו, שאחז בידו בקבוק זכוכית). בהמשך התסקיר מודגש כי המערער הביע חרטה על מעשיו, ביקש לתקן את הנזק שגרם והביע נכונות להשתלב במסגרות טיפוליות. מן התסקיר עלה עוד כי נגד המערער החל להתנהל הליך משפטי נוסף בבית משפט השלום לנוער בתל אביב בגין עבירת רכב שבוצעה טרם התרחשות העבירות הנידונות. בסיכום הדברים, שירות המבחן המליץ על נקיטת האמצעים הבאים: העמדת המערער בפיקוח שירות המבחן למשך שנה במסגרת פרטנית; שילובו בתכנית שיקום; ביצוע עבודות לתועלת הציבור ופיצוי המתלונן. 4. בטיעוניה לעונש, ביקשה באת כוח המדינה להרשיע את המערער ולהשית עליו עונש מאסר בפועל, חרף האמור בתסקיר הנ"ל וזאת לדבריה בשל חומרת האירוע ובהתחשב בנגע הסכינאות הפושה בחברה. בא כוח המערער הדגיש מנגד את חשיבות אינטרס השיקום, חרף חומרת העבירות בהן הורשע המערער. לדידו, האירוע היה ביטוי למצוקה שחווה המערער אותה עת. בנוסף ציין בא כוחו של המערער כי מרשו נטל אחריות על מעשיו וכי הוא נעדר עבר פלילי. התחשבות באינטרס השיקום ובעתידו (בין השאר – גיוסו האפשרי לצה"ל) מצדיקים במקרה זה, לשיטתו, חריגה מהענישה המקובלת. 5. בתום שמיעת הטיעונים לעונש, הורה בית המשפט לממונה על עבודות שירות למסור חוות דעת בשאלת התאמתו של המערער לבצע עבודות שכאלה. הממונה קבע, בחוות דעת מתאריך 18.10.2010, כי ניתן לאפשר למערער לרצות מאסר, ככל שיוטל עליו, בדרך של עבודות שירות – במרכז גריאטרי מסוים. 6. בגזר דינו, מתאריך 8.11.2010, קבע בית המשפט הנכבד לנוער, לאחר שסקר את טיעוני הצדדים והתסקיר, כי בשל חומרת העבירות והתפשטות תופעת הסכינאות – אין מנוס כאן מהשתת עונש מרתיע של מאסר בפועל. זאת, חרף המלצת שירות המבחן והאפשרות שהסתמנה לביצוע המאסר על דרך של עבודות שירות. על המערער נגזר איפוא עונש של: עשרה חודשי מאסר בפועל (בניכוי תקופה של 17 ימי מעצרו); 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור, במהלך תקופה זו, עבירה עליה הורשע, או כל עבירה מסוג פשע, שיש בה יסוד של אלימות, כמו גם שישה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור, במהלך תקופה זו, עבירה מסוג עוון, שיש בה אלימות. כן חויב המערער בפיצוי המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח. מכאן הערעור שבפנינו. כתב הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע 7. בכתב הערעור, גורס בא כוח המערער כי בית המשפט הנכבד קמא לא נתן את המשקל הראוי לתסקיר שהובא בפניו, שקבע כי אם המערער יקבל סיוע ההולם את קשייו – יפחת לגביו מאוד הסיכון להישנות עבירות דומות. לדידו, יש ליתן במקרה זה מעמד בכורה לשיקולים האינדיבידואלים ובפרט לשיקולי השיקום, הנוגעים למערער-הקטין, שהחל מאז ששוחרר בתנאים מגבילים – בשינוי משמעותי באורחות חייו, תוך הסתייעות בשירות המבחן לנוער, והכל בשיתוף הוריו. לטענת בא כוח המערער – שליחתו למאסר ראשון – טרם שמוצה ההליך הטיפולי-שיקומי בו החל, יפגע קשות במערער. 8. בא כוח המערער סבור עוד כי בגזר הדין לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער: חוסר השייכות של המערער וקשיי הקליטה שחוו בני משפחתו לאחר עלייתם ארצה; היות המערער קורבן למספר מעשי אלימות מצד נערים אחרים בגיל צעיר; מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה; מצבו הרפואי הירוד של אב המשפחה, בעטייה נאלצה גם האם להפסיק עבודתה ולטפל בו. כעולה מן התסקיר, כל אלו הובילו את המערער להתחבר לחברה שולית, לצריכת אלכוהול ולדפוסי התנהגות שבינתיים הוא חדל מהם כלקח מהאירוע. בנוסף לאמור לעיל – בא כוח המערער גורס כי יש מקום ליתן משקל לקולא לנסיבות מסוימות שהתקיימו בעת אירוע הדקירה: הגידופים ההדדיים בין המערער למתלונן והעובדה שחברו של המתלונן אחז בידו בבקבוק זכוכית, דבר אשר יצר תחושת איום אצל המערער. עוד צוין כי המערער נמצא, כאמור, מתאים לביצוע עבודות שירות על ידי הממונה על עבודות השירות, וכי שילובם של התסקיר החיובי ושליחתו של המערער לבדיקת התאמה לביצוע עבודות שירות, נטעה בליבו תקווה שעניינו יסתיים בלא שיידרש לרצות עונש מאסר בכלא. 9. בד בבד עם הגשת הערעור עתר המערער לעיכוב ביצוע עונשו, עד להכרעה בערעור, ומבוקשו ניתן לו, בהחלטתה של חברתי, השופטת ע' ארבל, מתאריך 30.11.2010. התסקיר המשלים, וטענות בעלי הדין בדיון 10. לקראת הדיון בערעור, הגיש לנו שירות המבחן לנוער, בתאריך 27.02.11, תסקיר משלים בעניינו של המערער (להלן: התסקיר המשלים) אעמוד על עיקריו להלן. 11. מן התסקיר המשלים עולה כי במהלך התקופה שמאז גזר הדין, החל המערער בבניית שגרת חיים נורמטיבית, הכוללת עבודה, אותה מצא בעידוד שירות המבחן. כן הביע המערער מוטיבציה ללמוד ולהתגייס לצה"ל (אף שלעת הזו פטר אותו הצבא משירות, נוכח הרשעתו). 12. לעניין העבירות נושא הערעור, שירות המבחן קובע, כי המערער מודע לחומרת מעשיו, לוקח כיום אחריות מלאה על התנהגותו ומביע אמפתיה כלפי המתלונן. שירות המבחן התרשם כי למערער שאיפות נורמטיביות מקובלות, הוא שולל עתה אלימות, והפסיק לשתות אלכוהול. כן צוין, כי המערער מודע לסיכוני התנהגותו ויוכל להשתלב היטב בתכנית טיפולית. להערכת שירות המבחן – עונש מאסר בכלא יפגע ביכולתו להתקדם בחייו ויפגע בסיכויי שיקומו בכך שיקטע את תפקודו בקהילה, יקטין את המוטיבציה שלו לשינוי ויפגע בקשר הטיפולי. בנוסף מצוינת העובדה שהמערער עבר לאחרונה את גיל 18 ועל כן אם יושת עליו מאסר בפועל הוא יכלא בין בגירים ובמקרה כזה הוא עלול להידרדר חזרה לעולם, ממנו הוא מבקש להיחלץ. המלצת שירות המבחן היא איפוא כי לא יוטל על המערער עונש שיחייב ריצוי מאסר בפועל, כי אם ריצוי בדרך של עבודות שירות, וכי המערער יועמד בפיקוח למשך שנה. 13. במסגרת הדיון שהתקיים בפני בית משפט זה בתאריך 7.3.2011, חזר בא כוח המערער על הטענות בערעורו, והוסיף והדגיש את האמור בתסקיר המשלים, כטעם המצדיק הקלה משמעותית בעונשו של מרשו. הוא הטעים כי המערער איננו מנהל עוד אורח חיים עברייני, וכי הוא ממשיך כיום כסדר בעבודה שמצא (במסעדה – בעיר מגוריו). כן מסר, שסכום הפיצוי שהושת על המערער בגזר הדין לטובת המתלונן – הופקד. 14. באת כוח המדינה טענה כי מעשי המערער קשים, וכי יש בהם כדי להצדיק השתה של עונש מרתיע. עם זאת הודתה באת כוח המדינה, בהגינותה, כי המדובר בתיק המעורר דילמה באשר לדרכי הענישה הראויות, וזאת נוכח הנסיבות המקלות, המפורטות באריכות בתסקיר המשלים. לאחר תיאור הדברים הנ"ל – הגיעה איפוא שעת ההכרעה. דיון והכרעה 15. לאחר שעיינתי בתסקיר המשלים החיובי, ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות האישיות החריגות – ראוי להפחית מעונש המאסר בפועל שהושת על המערער, ולהעמידו על עונש של ששה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות. אפרט עתה, בקצרה, את הטעמים שהובילו אותי למסקנה זו. 16. בית משפט זה עמד זה מכבר על מדיניות הענישה הראויה והאיזונים הנעשים בעניינם של קטינים, לעומת בגירים, הנגזרת מהוראותיו של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) התשל"א-1971. דגש רב מושם בהקשר זה על השיקולים האינדיבידואלים הנוגעים לקטין (אף אם הורשע בעבירות שאין לזלזל בחומרתן) ועל איזון נדרש בין שיקולי השיקום לבין יסוד ההרתעה. על בית המשפט לשקול, במצב דברים זה, את נסיבותיו האישיות של העבריין-הקטין (גילו וסיכויי שיקומו), את נסיבות העבירה וכן את האינטרס של מתן הזדמנויות לקטין להתקדם בחייו (ראו: ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 691-689 (2000); ע"פ 9040/06 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2007), בפיסקה 11; ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 8.3.2009)). חברי, השופט נ' הנדל, מנה בהקשר זה לאחרונה, תוך הפניה למשפט משווה, שלושה נימוקים עיקריים לגישה העונשית, המבחינה בין נאשם קטין ונאשם בגיר: הנימוק הראשון הוא סוג של אחריות מופחתת. הנימוק השני הוא השפעת העונש על הנענש והנימוק השלישי נעוץ בשיקולי שיקום (ראו: ע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.2.2010)). מערכת האיזונים השונה בעניינם של קטינים, מטילה איפוא חובה מוגברת על בית המשפט להידרש להמלצות שירות המבחן לנוער בנושאים אלה, ולפיכך האפשרות לשיקום במקרים שכאלה, תישקל במקביל לחומרת העבירה, לפגיעה בקורבן, לשיקולי הרתעה ולהרגשה הקולקטיבית של סלידת החברה כלפי מעשים מסוימים. 17. על אף האמור בפיסקה 16 שלעיל – ברי כי קטינות איננה מעניקה חסינות מפני ענישה ראויה, כאשר המדובר במי שביצע עבירה קשה (וראו עוד: ע"פ 49/09 הנ"ל, בפיסקה 12 לפסק דינו של חברי השופט י' דנציגר וכן ע"פ 5048/09 הנ"ל מפי השופט נ' הנדל). כך הוא הדין, ככלל, אף במקרה של עבירות מן הסוג שבביצוען הורשע המערער דכאן, שאין צורך לשוב ולהרחיב בחומרתן ובפגיעתן הרעה. אוסיף ואומר כי גילו של המערער, בן 17 וחודש בעת ביצוע העבירות, "על סף בגירות", כפי שציין בית המשפט הנכבד לנוער, משפיע אף הוא על המשקל שיינתן לקטינות, שאינו כה דרמטי במקרה זה. 18. עם זאת, קיימות נסיבות שבהן השאיפה לקדם את ההליך השיקומי של הנאשם-הקטין, הנתמכת בתסקיר עדכני וחיובי ביותר של שירות המבחן לנוער, יהיו כאלה שיצדיקו הסתפקות בענישה, שהיא קלה באופן יחסי לרף הענישה הרגיל (ראו: דעת הרוב ב– ע"פ 5388/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 9.11.2009) והשוו מכח מידה של קל וחומר למשקל שיש להעניק לתסקיר מבחן חיובי לבגיר: ע"פ 5713/10 אקרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.2011)). 19. המקרה שלפנינו, על נסיבותיו האינדיבידואליות, נמנה, לטעמי, עם החריגים המצדיקים מתן בכורה לשיקולי השיקום באופן שלא יחייב את המערער בריצוי מאסרו דווקא מאחורי סורג ובריח. נזכיר את הנסיבות המיוחדות, שבהצטברן מצדיקות הן כאן הקלה מסוימת בעונשו של המערער: מצבו המשפחתי והאישי של המערער, שילוב הוריו במסגרות תמיכה בשירות המבחן וסיועם למערער בתהליך השיקום שהחל; העובדה שהמערער לקח אחריות על מעשיו, הבין והפנים את חומרת העבירות ותוצאות התנהגותו; צעדיו של המערער לרכישת עצמאות, והתמדתו בעבודה שהשיג, אגב כך שהמערער נתמך במדריך חברתי במתנ"ס באזור מגוריו; העובדה שהמערער חדל מצריכת אלכוהול, שהיוותה, כפי הנראה, רכיב משמעותי ברקע העבירות; הבעת האמפטיה של המערער כלפי קורבנו ופיצויו של האחרון; המלצתו הטיפולית של שירות המבחן, המעריך כי המערער פנה לכיוונים חיוביים, וחששו של שירות המבחן כי עונש מאסר בפועל בכלא בגירים עשוי לפגום בתהליך זה. 20. בשולי הדברים אבקש להוסיף, באשר לרצון שביטא המערער להתגייס לצה"ל (שיקול שאף הוא הובא בחשבון ביחס להקלה בעונשו) – כי בעבר כבר הוזכר בפסיקה שצה"ל מהווה אבן דרך בחיי צעירים רבים – להשתלבות בחברה הישראלית. לפיכך ראוי יהיה לבחון נושא זה, לאחר שהמערער ירצה את עונשו. עם זאת אין באמור כדי לקבוע מסמרות בסוגיה האמורה, שהרי צה"ל הוא בעל הסמכות להחליט האם יש מקום לגיוס המערער לשורותיו. סוף דבר 21. נוכח כל האמור לעיל, הרי שאם תישמע דעתי, יופחת עונשו של המערער, בשים לב לנסיבות החריגות של המקרה שלפנינו, שפורטו בהרחבה לעיל, כך שעונש המאסר בפועל שהושת על המערער יקוצר ויועמד על ששה חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו (מתאריך 6.12.2009 ועד לתאריך 22.12.2009). אלה יבוצעו בדרך של עבודות שירות. כן יהיה המערער נתון לפיקוח שירות המבחן במשך שנה ממועד שימוע פסק דין זה. עונשי המאסר המותנים, כמו גם חיוב המערער בפיצוי המתלונן (אשר לטענת בא-כוחו – כבר בוצע) – יעמדו בעינם. 22. בשל חלוף הזמן מאז חוות דעתו האחרונה של הממונה על עבודות השירות (מתאריך 18.10.2010) – נבקש כי הממונה על עבודות השירות יעדכן את המלצתו ויודיענו עמדתו בתוך 30 ימים ממועד שימוע פסק הדין. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר. ניתן היום, י"ז באדר ב' התשע"א (23.3.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10086380_K04.doc אצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il