ליאור אייל נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 8637/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8637/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: ליאור אייל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 8.12.2013 בתיק תעבורה 5226-03-13 שניתנה על ידי כבוד השופט ד' סעדון בשם המערער: בעצמו פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב (כבוד השופט ד' סעדון) מיום 8.12.2013 שלא לפסול עצמו מלדון בתת"ע 5226-03-13. 2. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת תעבורה. לאחר שנדחו בקשת המערער לגילוי ראיות וטענותיו בנוגע לסמכות בית המשפט, הגיש המערער ביום 7.8.2013 בקשה לפסילת שופט (להלן – בקשת הפסלות הראשונה). בבקשה טען המערער שבית המשפט מתקדם בהליכים ללא ראייה מרשיעה ובהעדר סמכות. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות, והמערער לא הגיש ערעור על החלטה זו. ביום 15.9.2013 הגיש המערער בקשה נוספת לפסילת שופט, בטענה שהשופט שוגה בעובדות, כך שאין אפשרות לנהל משפט הוגן (להלן – בקשת הפסלות השנייה). בקשה זו נדחתה אף היא. ביום 6.10.2013 הגיש המערער לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על דחיית בקשת הפסלות השנייה. בקשה זו נדחתה תוך קביעה כי לא היה טעם לאיחור (בש"פ 6685/13 ליאור נ' מדינת ישראל (21.10.2013)). המערער הגיש ערעור על ההחלטה שלא להאריך את מועד הגשת הערעור על בקשת הפסלות, וערעורו נדחה (בש"פ 7367/13, 4.11.2013). 3. ביום 2.12.2013 הגיש המערער בקשת פסלות נוספת לבית משפט קמא (להלן – בקשת הפסלות השלישית). בבקשה זו טען המערער כי זכות הערעור לא צויינה בפניו ולא הוסברה לו, ובשל כך איחר הוא את מועד הגשת הערעור על בקשות הפסלות. לשיטתו, עולה מכך שבית המשפט הפר את חובתו, על פי סעיף 145 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, להסביר לנאשם את הזכויות הנתונות לו להגנתו. לפיכך, טוען המערער, בית המשפט לא יהיה הוגן כלפיו. בהחלטתו מיום 8.12.2013 דחה בית המשפט את הבקשה, בקובעו שמאז ההחלטה בבקשת הפסלות השנייה לא ניתנה כל החלטה נוספת, והבסיס לטיעון הינו הפרשנות שמעניק הנאשם למעשי בית המשפט לאור גלגוליה השונים של בקשתו בערכאות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. במסגרת הערעור, חוזר המערער על טענותיו מבקשת הפסלות הראשונה והשנייה בכל הנוגע לשגיאה בעובדות והעדר תשתית ראייתית. בנוסף, המערער מציין כי בית המשפט נמנע מלהסביר לו את זכותו לערער. לבסוף, מבקש המערער לעכב את המשך הדיון בענייננו עד להחלטה בערעור זה. 4. דין הערעור להדחות. לא נשתנה דבר מהמועד בו נתבקש בית המשפט לפסול עצמו בבקשת הפסלות השנייה, ועד מועד הגשת בקשת הפסלות השלישית. טענתו של המערער כי בית המשפט לא ציין בפניו את המועדים הקבועים לערעור אינה מקימה עילת פסלות ואינה מצביעה על חשש ממשי למשוא פנים. על המבקש לטעון פסלות פעם נוספת, ועל אחת כמה וכמה בפעם השלישית, להצביע על עילת פסלות חדשה שלא נדונה בעבר ושצמחה מאז ההחלטה הקודמת בעניין הפסלות (ראו יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 56-55 (2006)). למעשה, מדובר כיום בטענת פסלות שנועדה לאפשר למערער לעקוף את החלטת בית משפט זה שלא להאריך את המועד להגשת הערעור בבקשת הפסלות השנייה. 5. לפיכך, הערעור נדחה מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. נוכח החלטה זו, איני נדרש לבקשת המערער לעכב את המשך הדיון בעניינו בבית משפט קמא. לאור התנהלותו של המערער המביאה לבזבוז רב של זמן שיפוטי, ינמק המערער עד ליום 5.1.2013 מדוע לא יוטלו עליו הוצאות לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, כ"ד בטבת התשע"ד (27.12.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13086370_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il