נאדר תרתיר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8636/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8636/12 ע"פ 8655/12 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם המערער בע"פ 8636/12: נאדר תרתיר המערער בע"פ 8655/12: מוחמד אבו סנינה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 18.10.12 בת"פ 24079-01-12 שניתן על ידי כבוד השופט מ' י' הכהן תאריך הישיבה: ג' באב התשע"ג (10.7.2013) בשם המערער בע"פ 8636/12: עו"ד עבד דראושה בשם המערער בע"פ 8655/12: עו"ד עאטף פרחאת בשם המשיבה: עו"ד חגית גליסקא בשם נפגע עבירה: עו"ד שאול אטיאס בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו דיון מאוחד בערעורי הנאשמים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' י' הכהן) בת"פ 24079-01-12 מיום 14.10.2012, בו הושתו על המערערים – לאחר שהורשעו בעובדות כתבי האישומים המתוקנים בגדרי הסדרי טיעון, בשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) – העונשים שלהלן: על המערער בע"פ 8636/12, הנאשם 2 (להלן: תרתיר): שלוש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהמערער לא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת רכוש מסוג פשע; פיצוי בסך 2,000 ש"ח לשומר ופיצוי בסך 20,000 ש"ח לבעל סוכנות הרכב. על המערער בע"פ 8655/12, הנאשם 1 (להלן: אבו סנינה): שלוש וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהמערער לא יעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת רכוש מסוג פשע; פיצוי בסך 2,000 ש"ח לשומר וכן פיצוי בסך 25,000 ש"ח לבעל סוכנות הרכב. הסדרי הטיעון וכתבי האישום המתוקנים 1. המערערים הודו בגדרי הסדרי טיעון בכתבי אישום מתוקנים דומים, הגם שקיימים ביניהם הבדלים מינוריים. הצדדים הסכימו כי יטענו לעונש באופן חופשי. בעניינו של תרתיר, יליד 1971, לא התנגדה המאשימה להגשת תסקיר שירות מבחן. בשל גילו של אבו סנינה, יליד 1993 שבעת ביצוע מעשה העבירה היה בן כ- 18 ושלושה חודשים, נדרש תסקיר על פי דין. 2. בהתאם לכתבי האישום המתוקנים, במועד הרלבנטי עבד אבו סנינה בשטיפת רכבים בסוכנות הרכב "שיקאגו" בשכונת תלפיות בירושלים (לעיל ולהלן: סוכנות הרכב). ביום 4.1.2012 סמוך לחצות נסעו המערערים יחד עם אחמד שיך עלי, מחמד עלקם ומחמד מחסן (להלן: האחרים) לעבר הסוכנות, ברכבו של תרתיר שנהג ברכב והסיע את אבו סנינה ואת האחרים בכוונה לגנוב כלי רכב מהסוכנות. בסביבות השעה 02:00, לאחר שוידאו כי עובד הסוכנות שהיה בה עזב אותה, נכנסו האחרים לסוכנות כשהם קופצים מעל לגדר ונכנסים לתוך החדר בו ישן אותה עת השומר, יליד 1947. עלקם ריסס את פניו של השומר בגז פלפל שהעביר לידיו אחמד עלי. עלקם ואחמד עלי כיסו את פניו של השומר כשהם מכים אותו בראשו ומאיימים עליו ש"אם ידבר יהרגו אותו". השניים כפתו את ידיו ורגליו של השומר, ואחמד עלי הכניס את השומר למחסן שהיה במקום ונעל את דלת המחסן מבחוץ. 3. לאחר מכן קפץ אבו סנינה מעל הגדר וחבר לאחרים. במהלך האירוע נלקחו מהמקום מחשבים וכספת שהכילה שטרות חוב בסך של כ- 2.5 מיליון ש"ח; המחאות לפירעון בשווי של כ- 400,000 ש"ח; 100,000 ש"ח במזומן; שעון רולקס ושעון סקטור; שתי טבעות משובצות יהלומים, שני יהלומים בשקית ניילון ופנקסי שיקים שונים. בדיון שהתקיים ביום 2.9.2012 הובהר כי שתי הטבעות הושבו לבעל הסוכנות. אבו סנינה נטל מהמשרד מפתחות כלי רכב שהיו במקום והניע ארבעה כלי רכב שהיו בסוכנות ושבר את השער הראשי באמצעות אחד מכלי הרכב. אבו סנינה והאחרים חברו לתרתיר מחוץ לסוכנות ועזבו את המקום, כאשר אבו סנינה נוהג ברכב סקודה. תרתיר הודה כי ברכב הסקודה היו המחשבים והכספת על תכולתה, אולם עובדה זו לא נכללה בכתב האישום המתוקן בעניינו של אבו סנינה. עלקם נהג ברכב פיג'ו, מחסן ברכב קריזלר ואחמד עלי ברכב סיאט איביזה. המערערים והאחרים נטלו עמם בין היתר גם את המכשיר הסלולארי של השומר והתקן דיסק און קי. 4. המערערים והאחרים נסעו בכביש 60 לכיוון חברון כאשר תרתיר מוביל ברכבו ומוודא כי "הציר נקי". המערערים והאחרים עברו את מחסום "המנהרות" ונכנסו לחברון עם הרכבים, שם מסרו אותם לאנשים אחרים ואלה נסעו מהמקום עם כלי הרכב ביחד עם אבו סנינה ואחמד עלי, אשר שבו וחברו לתרתיר, לעלקם ולמחסן כעבור מספר דקות. סמוך לשעה 04:30 נעצרו המערערים ביחד עם האחרים ברכבו של תרתיר, ביציאה מכביש המנהרות לכיוון ירושלים. כתוצאה ממעשיהם נגרמו לשומר צריבה בעיניים ובדרכי הנשימה, כאבים וחוסר נוחות וכן נזק לסוכנות הרכב. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי 5. עניינם של האחרים התברר לפני בית המשפט המחוזי בנפרד. בדיון שנערך לפנינו עדכנו באי כוח הצדדים כי נגזרו על האחרים 48 חודשי מאסר בפועל ובנוסף מאסר על תנאי ופיצוי לטובת השומר ובעל סוכנות הרכב. 6. מתסקיר מיום 3.7.2012 עולה כי אבו סנינה, יליד חברון ומגיל שנתיים מתגורר במחנה הפליטים שועפט בירושלים. התסקיר מפרט את מצבו האישי והמשפחתי הקשה. אבו סנינה למד שמונה שנות לימוד אך בשל המצב הכלכלי בביתו ומתוך תחושת דאגה לאחיו ואימו, החל לעבוד מגיל חמש עשרה בסוכנות הרכב. עוד עולה מהתסקיר כי לאחרונה התארס והחל לתכנן הקמת משפחה אך נקלע לקשיים כלכליים. המערער נעדר עבר פלילי. כמו כן ציין שירות המבחן כי המערער הוא בעל יכולת תפקוד תקינה ונורמטיבית ומגלה אחריות רבה כלפי הוריו ואחיו ונזהר מלהתחבר לחברה שולית. המערער מתקשה להציב גבולות ברורים ביחסים בין אישיים ולשקול את התוצאות העתידיות של מעשיו. לעיתים הוא לוקח סיכונים מיותרים לצורך הגשמת המטרה הרצויה לו. המערער חווה תסכול על שלא זכה לשוויון הזדמנויות בחיים, בשל היעדר דמות הורית מכוונת ותומכת שתשמור עליו מהתנהגותו המסוכנת. המערער קיבל על עצמו אחריות לביצוע העבירה ואף הביע חרטה. הוא הסביר כי "קיבל הצעה להרוויח כסף" ולא הצליח לעמוד בפיתוי. עם זאת ניסה המערער למזער את חלקו בעבירה והסביר את מעורבותו בפחד שחש מהאחרים ובחוסר יכולתו להציב להם גבולות. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית ובהתחשב בחומרת העבירות המליץ כי יילקחו בחשבון הנתונים שהובאו לצורך קביעת אורכה של תקופת המאסר. 7. בתסקיר שירות המבחן מיום 2.7.2012 לגבי תרתיר, צוין כי המערער לוקח אחריות מסויגת על מעורבותו בעבירה בצד ניסיון לצמצומה והשלכת האחריות לגביה על שותפיו האחרים. לטענתו, התפתה להשתתף במעשה עקב מצבו הכלכלי הקשה והרווח שהובטח לו. בשל העובדה כי מדובר בהרשעתו השנייה, לאחר שבשנת 2003 נשפט על הסעת שוהה בלתי חוקי וריצה עונש של חודשיים מאסר בעבודות שירות, וכן נוכח אופייה החמור של העבירה אותה ביצע, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית והמליץ על עונש מאסר מציב גבולות שייקח בחשבון את תקופת מעצרו. 8. בבית המשפט המחוזי העידו השומר ובעל סוכנות הרכב בנוגע לנזקים הגופניים והכספיים שנגרמו להם. עיקרי גזר הדין 9. בית המשפט המחוזי ציין כי על אף שלאור מועד מתן הכרעת הדין לא חל תיקון 113 לחוק העונשין, יש לגזור את דינם של המערערים בהתאם לתיקון. 10. בעניינו של אבו סנינה; בית המשפט המחוזי הדגיש כי המערער פגע בגופו של השומר ובתפקודו של העסק תוך שהסב נזק כלכלי רחב היקף בהתחשב בתכולת הכספת כנטען בתצהיר נפגע העבירה מטעם בעל סוכנות הרכב. בית המשפט המחוזי התייחס לנסיבות לקולא: גילו הצעיר של המערער; המערער לא השתתף בחלק האלים של השוד ועקב גילו הצעיר היה נתון להשפעתם של האחרים. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אין לקבל את טענת המערער בנוגע למצוקה הכלכלית הקשה בה היה שרוי והיותו המפרנס העיקרי. בגדר הנסיבות לחומרה; התייחס בית המשפט המחוזי לתכנון המעמיק שקדם לשוד; חלקו של המערער בעבירה משמעותי יותר ביחס לתרתיר; המערער ניצל את היותו עובד סוכנות הרכב והעובדה שבעל סוכנות הרכב סמך עליו. בית המשפט המחוזי קבע כי טווח העונש ההולם במקרה זה לאור הנסיבות הקונקרטיות והעקרונות שביסוד התיקון, כאשר מדובר בנאשם שהוא בגיר על סף הקטינות, נע בין שלוש שנות מאסר לבין שש שנות מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי הטעים כי גילו הצעיר של המערער, היעדר עבר פלילי והתסקיר מצביעים על סיכויי שיקום המצדיקים חריגים לקולא במקרה הקונקרטי. לפיכך, נקבע כי העונש הראוי למערער הוא שלוש וחצי שנות מאסר בפועל שכן הפגיעה של עונש מאסר ממושך בפועל במערער תהיה רבה לאור גילו הצעיר. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי משפחתו של המערער תלויה בו וכי המערער לקח אחריות והביע חרטה. כמו כן נתן בית המשפט המחוזי משקל לנסיבות חייו הקשות. 11. באשר לתרתיר; בית המשפט המחוזי עמד על הנסיבות לקולא: חלקו במעשה העבירה קטן יותר ביחס ליתר הנאשמים. תרתיר לא נכנס לסוכנות ולא לקח חלק באלימות שהופעלה כלפי השומר. בגדר הנסיבות לחומרה ציין בית המשפט המחוזי כי המערער לא הכחיש כי ידע על התכנון לגנוב את הרכבים אף אם לא ידע עד שהגיע לזירה כי האחרים מתכננים לשדוד את הכספת בסוכנות הרכב. לכן קבע בית המשפט המחוזי כי גם אם המערער לא ידע שהכוונה היא לבצע שוד, כאדם בוגר בעל ניסיון חזקה עליו שייצפה את הנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מביצוע עבירה, לרבות נזק לגוף אם יתקלו באנשים במהלך הפריצה. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי כי אין לקבל את הטענה כי פתיחת הציר הייתה "כבדרך אגב" שכן יכול היה המערער לא להצטרף לנסיעה לחברון. לאור זאת ציין בית המשפט המחוזי כי טווח העונש ההולם הוא בין שנתיים וחצי מאסר בפועל לבין חמש שנות מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי הטעים כי ניסיונם של המערער ואחיו להשיב את הכספת לבעל הסוכנות, אף כי לא נשא פרי, צריף להיזקף במידת מה לזכותו. יחד עם זאת, ציין בית המשפט המחוזי כי יש לזקוף לחובת המערער את הרשעתו בהסעת שוהה בלתי חוקי. ודוק, בית המשפט המחוזי ראה לנכון להביא בחשבון את הפגיעה הקשה של העונש במשפחתו של המערער התלויה בו; בית המשפט המחוזי ציין כי המערער הגיש מכתב בו הביע חרטה אך עורך תסקיר המבחן ציין כי המערער משליך אחריות על אחרים. בהתחשב בכל האמור לעיל קבע בית המשפט המחוזי כי העונש ההולם הוא שלוש וחצי שנות מאסר בפועל. משכך הושתו על המערערים העונשים שפורטו ברישא. ההליכים לפני בית משפט זה 12. בפתח הדיון שנערך לפנינו הדגשנו כי על אף שבית המשפט המחוזי גזר את דינם של המערערים בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין, לא היה מקום לעשות כן לאור הוראות התחולה המפורשות של התיקון לחוק [ראו למשל: ע"פ 7045/12 אלטנאי נתנאל נ' מדינת ישראל (13.3.2013), פסקה 14], הגם שקיימת גם גישה שונה בקרב חלק משופטיו של בית משפט זה. לפיכך, הורינו לבאי כוח הצדדים שלא להעלות טענות לעניין אופן יישום תיקון 113 לחוק העונשין במקרה דנן. נימוקי ערעורו של אבו סנינה 13. המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד עאטף פרחאת – טוען כי בית המשפט המחוזי טעה באיזון שערך בין שיקולי הענישה וחרג ממדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות דומות. כן נטען כי בית המשפט המחוזי לא העניק משקל הולם לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות של המערער כפי שתוארו בתסקיר שירות המבחן. בהקשר זה נטען כי המערער הוא המפרנס העיקרי וכי הוא נשר ממערכת החינוך כדי לתמוך כלכלית במשפחתו. לאורך השנים ניכר היעדר דמות הורית מציבת גבולות. עוד מטעים המערער כי שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית אך המליץ להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות לצורך קביעת אורך תקופת המאסר בפועל. המערער עומד על חלקו הקטן יחסית באירוע וטוען להיעדר יחס הגיוני בהשוואה לעונשי המאסר בפועל שהושתו על האחרים כמבצעים עיקריים שנקטו באלימות כלפי השומר, במיוחד בהתחשב בגילו הצעיר על סף הקטינות. המערער עומד על גילו הצעיר, היעדר עבר פלילי, הודאתו ונטילת אחריות מצדו לביצוע העבירה. המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי העניק משקל יתר לשיקולי ההרתעה והגמול על אף סיכויי השיקום לנוכח גילו הצעיר ועברו הנורמטיבי. בנוסף לכך טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעת שיעור הפיצוי שהינו מעבר ליכולתו הכלכלית האישית והמשפחתית, דבר שיביא להארכת תקופת המאסר בפועל. המערער מציין כי נרתם למאמצים לאתר את המסמכים שהיו בכספת וגם לכך יש ליתן משקל. נימוקי ערעורו של תרתיר 14. המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד עבד דראושה – טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לאמור בסעיף 4 להודעה שהוגשה מטעם הצדדים בדבר הסדר טיעון, לפיו מעת שיצא המערער עם ארבעת השותפים ועד להגעתם לסוכנות הרכב, סבר המערער כי השותפים מתכוונים לגנוב כלי רכב ולא הייתה לו שום ידיעה על כוונתם לביצוע שוד. המערער טוען כי הוא הוריד את ארבעת השותפים מרכבו ללא ידיעה שיש במקום שומר או עובד סוכנות והוא לא נכח עם השותפים בעת שוידאו כי עובד הסוכנות עוזב את המקום. המערער טוען כי אין יחס הגיוני בעונש שהושת עליו בהשוואה לאבו סנינה שהיה דומיננטי יותר בין השניים. עוד טוען המערער כי אין יחס הולם בין העונש שהושת עליו לבין העונשים שהושתו על האחרים כמבצעים עיקריים. המערער מדגיש כי בעברו הרשעה אחת בלבד בגין הסעת שוהה בלתי חוקי משנת 2003. כמו כן טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות ולמצוקתו הכלכלית תוך שהמאסר פגע במשפחתו התלויה בו. המערער מדגיש כי משפחתו ניסתה לסייע בהשבת הכספת והרכוש שהיה בה. המערער מציין כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי להודאתו ולשיתוף הפעולה מצדו. המערער מוסיף כי ניתן משקל יתר לגילו המבוגר יחסית על אף שחלקו היה פחות מחלקם של יתר השותפים. תגובת המשיבה 15. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד חגית גלוסקא – טוענת כי יש לדחות את הערעורים. המשיבה טוענת כי למרות גילו הצעיר של אבו סנינה בעת ביצוע העבירה, יש להבין את הטעם שעמד מאחורי משכו של עונש המאסר לריצוי בפועל שהושת עליו, על רקע העובדה שעל אף שלא השתתף בחלק האלים של השוד הוא היה גורם חיוני שכן הוא עבד בסוכנות הרכב וידע כיצד להיכנס אליה, מתי לבצע את הפריצה, כיצד להשתלט על השומר, היכן המפתחות לצורך גניבת הרכבים וכן הוא שהוביל את האחרים אל הכספת. התנהגות זו מהווה הפרת האמון שנתן בו המעביד, שלמעשה העסיק אותו כדי לסייע לו להיחלץ מהמצוקה הכלכלית בה היה נתון. באשר לפסיקה אליה הפנו באי כוח המערערים, טוענת המשיבה כי היא אינה משקפת שוד בנסיבות דומות שכן מדובר בשוד שגרם לנזק כלכלי רחב היקף המגיע כדי מיליוני שקלים תוך הכנה ותכנון ונקיטת אלימות בחבורה. זאת ועוד, טוענת המשיבה כי בהשוואה לאחרים ולאבו סנינה, שהינם צעירים בגילאי העשרים, תרתיר הוא אדם בוגר בעל ניסיון שהיה צריך למשוך ידיו מהעבירה לאחר שנודע לו כי בוצע שוד. ודוק, טוענת המשיבה כי תרתיר ליווה את השותפים לחברון והמתין להם שם עד ששבו לאחר שלקחו את הרכבים והכספת ולאחר מכן הסיע אותם מחברון. עוד מדגישה המשיבה כי תרתיר הורשע בביצוע של עבירת הסעת שוהה בלתי חוקי ובנוסף, הורשע בביצוע של עבירה משנת 2008 שעניינה תקיפת שוטר ופציעתו, בגינה הושתו עליו שישה חודשים לריצוי בפועל מתוכם ארבעה בחופף לריצוי עונש המאסר דנן ושניים במצטבר. המשיבה מציינת עוד כי אף תרתיר הועסק בסוכנות הרכב לפני כארבע שנים למשך עשרה חודשים. לעניין הערעור כנגד שיעור הפיצוי, הפנתה המשיבה לפסיקתו של בית משפט זה לפיה שיעור הפיצוי אינו כרוך ביכולת החייב אלא בעוצמת המעשה כאשר התערבותו של בית משפט זה בשיעור הפיצוי תתאפשר רק בנסיבות חריגות שאינן מתקיימות במקרה דנן. 16. בהקשר לפיצוי שנפסק לטובת מנהל סוכנות הרכב, טען בא כוחו – עו"ד שאול אטיאס – כי הנזק שנגרם למרשו הוא רחב מימדים ועולה כדי מיליוני שקלים ומשכך שיעור הפיצוי שנפסק לחובת המערער וחבריו הוא "טיפה בים". לאור זאת, עתר בא כוח מנהל הסוכנות לדחיית הערעור בנוגע לשיעור הפיצוי. 17. הגברת ברכה וייס מטעם שירות המבחן הפנתה לתסקירים העדכניים שנערכו בעניינם של המערערים, בהם עיינו. דיון והכרעה 18. לאחר שעיינו בנימוקי הערעורים והאזנו בקשב רב להשלמת הטיעון מטעם הצדדים בעל-פה במהלך הדיון שנערך לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעורים להידחות. 19. כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית על נאשם פרט למקרים חריגים בהם נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו לאחרונה: ע"פ 8279/11 מור נ' מדינת ישראל (1.7.2013), פסקה 100]. הערעורים שלפנינו אינם נמנים על אותם מקרים חריגים ולפיכך דינם להידחות. גזרי הדין של בית המשפט המחוזי מנומקים היטב ולא מצאנו כי נפלה בהם טעות המצדיקה התערבותנו. מדובר בגזרי דין מתונים המאזנים כהלכה בין שיקולי הענישה השונים, הגם שכפי שצוין לעיל לטעמנו לא היה מקום כי בית המשפט המחוזי הנכבד יזקק להוראות תיקון 113 לחוק העונשין. 20. כידוע, עבירת השוד מצדיקה השתת ענישה מרתיעה ומכבידה בשל האיום שמבצעיה מציבים לביטחונם האישי של אזרחי המדינה ובשל הפחד והמורא שהם משליטים באופן שמשבש את חיי היומיום ומותיר צלקות פיסיות ונפשיות בקרב נפגעי העבירה, לא כל שכן לאור נסיבות ביצוע השוד במקרה דנן, בו השוד בוצע על ידי מי שהועסקו על ידי נפגע העבירה וזכו לאמונו של האחרון. כבר נפסק כי עבירות שוד ואלימות, ובמיוחד כאלה המבוצעות בצוותא לאחר תכנון מראש, מצריכות תגובה עונשית חמורה ואפקטיבית כמסר של הגנה על ביטחון הציבור וכמסר חינוכי שייקלט בתודעת הציבור [ראו למשל: פסק דינו של כבוד השופט א' מצא בע"פ 501/93 בורוחוב נ' מדינת ישראל (9.2.1995)]. בנסיבות אלה, נסוגות נסיבותיו האישיות של העבריין מפני שיקולי הענישה האחרים כגון גמול, הרתעה ומניעה. משכך, לא מצאנו ממש בטענותיהם של המערערים כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לנסיבותיהם האישיות הקשות ולמצוקתם הכלכלית. בית המשפט המחוזי הדגיש באופן מפורש כי במסגרת גזירת דינם של המערערים הוא הביא בחשבון את נסיבותיהם האישיות ואת מצוקתם הכלכלית. אלמלא כן, יש להניח כי עונשם של המערערים היה כבד יותר לאור מדיניות הענישה הנהוגה במקרים כגון דא. הגם שקשת המקרים בעבירה שבנדון, שוד בנסיבות מחמירות, רחבה ואין מקרה אחד זהה למקרה אחר, הדגיש בית משפט זה כי יש להחמיר בעבירה שבנדון, המשבשת את הסדר החברתי ופוגעת בביטחון האישי של האזרחים תוך הסבת נזקים פיסיים, נפשיים וכלכליים. לפיכך, הושתו בעבירה שבנדון עונשים משמעותיים ומרתיעים לריצוי מאחורי סורג ובריח [ראו והשוו: ע"פ 4177/06 מדינת ישראל נ' אבו הוידי (21.6.2006), הוחמר עונשו של המשיב ל-48 חודשים לריצוי בפועל תוך הדגשה כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם נאשם; ע"פ 4204/07 סוויסה נ' מדינת ישראל (23.10.2008), אושר עונש של חמש שנות מאסר לריצוי בפועל; ע"פ 2013/11 ג'בארין נ' מדינת ישראל (6.5.2012), אושר עונש של שש שנות מאסר לריצוי בפועל]. 21. המערערים טענו להיעדר יחס הולם בין העונשים שהושתו עליהם לבין העונשים שהושתו על האחרים כמבצעים עיקריים – שלוש וחצי שנות מאסר לעומת ארבע שנות מאסר בהתאמה. ודוק, איננו סבורים כי העונש שהושת על האחרים יכול שיהווה נקודת ייחוס לגבי עונשיהם של המערערים שלפנינו בנסיבות דנן. הגם שאיננו יושבים כערכאת ערעור על גזרי הדין שניתנו בעניינם של האחרים, אנו סבורים כי עונש המאסר בן 48 החודשים לריצוי בפועל שהושת על האחרים, בנסיבות דנן, אינו עונש המקיים את עקרון ההלימה לגבי שוד מתוכנן היטב שבוצע בצוותא וגרם לנזקים פיסיים לאדם עקב שימוש באלימות כמו גם לנזק ממוני בהיקף ניכר של מיליוני שקלים. רק לאחרונה נקבע כי על שוד בדרגת חומרה פחותה בהרבה, בנסיבות בהן מדובר בשוד של טלפון סלולארי תוך נקיטת אלימות ברף הנמוך, העונש הראוי הוא מאסר בפועל של כ-42 חודשי מאסר בפועל ובגין עבירה זו אושר אף עונש של 46 חודשי מאסר [ראו: ע"פ 5535/12 כאברי נ' מדינת ישראל (1.5.2013)]. ברי, כי כאשר נסיבות השוד חמורות יותר, בין היתר בהתייחס לעוצמת האלימות הננקטת, היקף הנזק הממוני ומידת והיקף התכנון וההכנה, גם העונש צריך להיות קשה יותר. 22. באשר לערעורו של אבו סנינה; שעה שביצע את השוד היה אבו סנינה בן כ-18 ושלושה חודשים, בגיר על סף הקטינות. לגילו הצעיר של נאשם, אף אם אינו קטין, יש ליתן משקל ממשי [ראו לאחרונה: ע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2013); השוו שם בין חוות דעתו של השופט ס' ג'ובראן והשופט י' עמית]. ודוק, בית המשפט המחוזי שקל היטב את גילו הצעיר ואת עברו הנורמטיבי של אבו סנינה ולאור סיכויי השיקום בעניינו הקל עמו בדין. יודגש כי אלמלא גילו הצעיר של אבו סנינה העונש שהיה צריך להיות מושת עליו צריך היה להיות חמור יותר שכן גם אם הוא לא השתתף בחלק האלים של השוד הוא היה "חוליה" מרכזית בשרשרת מבצעי השוד היות שהמידע שברשותו איפשר את ביצוע השוד בהינתן שלו היה הידע בדבר אופן הכניסה לסוכנות וקיומה של הכספת [השוו: ע"פ 4963/12 גרובנר נ' מדינת ישראל (17.6.2013), פסקה 5]. בכך הפר אבו סנינה את האמון שנתן בו מעבידו באופן המצדיק החמרה בעונשו [ראו למשל: ע"פ 4659/08 ג'בארין נ' מדינת ישראל (15.12.2009), פסקה 41]. 23. איננו סבורים כי יש מקום להפחית מעונשו של תרתיר בשל היחס בין חלקו באירוע לבין חלקו אבו סנינה. הגם שחלקם של השניים באירוע היה שונה, לא ניתן להתעלם מכך שעונשו של אבו סנינה הושפע במידה ניכרת מגילו הצעיר כאמור. משכך העונש של אבו סנינה אינו יכול להוות נקודת מוצא בעניינו של תרתיר. זאת ועוד, בניגוד לאבו סנינה, לתרתיר הרשעה קודמת בפלילים משנת 2003 בשל הסעת שוהה בלתי חוקי. לא זאת אף זאת, בדיון שנערך לפנינו הסתבר כי אין זו מעורבותו הקודמת היחידה בפלילים שכן בשנת 2008 היה מעורב בתקיפת ופציעת שוטר, הורשע בגינה והושתו עליו ששה חודשי מאסר לריצוי בפועל מתוכם ארבעה חודשים בחופף לריצוי העונש דנן והשניים הנותרים במצטבר. הנה כי כן, נדמה שהתנהגותו הפלילית של תרתיר הולכת ומסלימה וגם בשל כך הוא אינו יכול להישמע בטענה כי עונשו צריך שיגזר בהתייחס לעונשו של אבו סנינה, שלו אין עבר פלילי קודם. נוסף על כל האמור, בית המשפט המחוזי התייחס לטענתו של תרתיר כי המדינה הסכימה לכך שעת יצא עם האחרים לכיוון הסוכנות הוא לא ידע כי בכוונתם לבצע שוד. בית המשפט המחוזי קבע ובצדק כי היה על תרתיר, שידע כי בכוונת שותפיו לגנוב רכבים מהסוכנות, לצפות כי במהלך גניבת הרכבים עשויים שותפיו להיתקל באדם וכתוצאה מכך אף לפצוע אותו ויתכן שחמור מכך. כמו כן, ודאי שיכול היה תרתיר לצפות את הנזקים הכלכליים לסוכנות הרכב כתוצאה מגניבת הרכבים. בנוסף לכך, מקובלת עלינו עמדת המשיבה, לפיה לאחר שנודע לתרתיר כי שותפיו ביצעו שוד הוא לא משך ידיו מהאירוע אלא העמיק את מעורבותו בעבירה בכך ש"פתח ציר" בדרכה של חבורת השודדים לחברון, ליווה אותם בעודם נוהגים ברכבים שגנבו עד הגיעם לחברון, שם המתין להם והסיע אותם בחזרה ברכבו. אם לא די בכך, הסתבר במהלך הדיון שנערך לפנינו כי אף תרתיר הועסק בעבר בסוכנות הרכב למשך עשרה חודשים, וגם בכך יש כדי להוות נסיבה לחומרה. 24. באשר לערעורו של אבו סנינה המכוון כנגד שיעור הפיצוי שהושת עליו; כידוע, בית משפט זה לא יתערב בשיעור הפיצויים שנקבע אלא בנסיבות חריגות שמקרה זה אינו נמנה עליהם. יצוין כי היעדר יכולת כלכלית אינו מהווה שיקול בלעדי בקביעת פיצוי לטובת נפגע העבירה [ראו למשל: ע"פ 5761/05 מג'דלאוי נ' מדינת ישראל (24.7.2006)]. יתר על כן, המערער הסב במעשיו הנלוזים נזק רב, הן לגוף והן לרכוש, ועל כך למדנו, בין היתר, מתצהיר נפגע העבירה של מנהל סוכנות הרכב ומדבריו של בא כוחו שהיטיב לתאר בדיון שנערך לפנינו את ההתמודדות הנמשכת של מנהל הסוכנות עם האירוע מושא כתבי האישום ועוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מגניבת הצ'קים, שטרי החוב ומסמכים אחרים, מעבר למזומנים והיהלומים שנשדדו כמו גם ארבעת הרכבים שנגנבו. 25. לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערעורים. ניתן היום, ד' באב התשע"ג (11.7.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12086360_W03.doc/צש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il