פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי - חיפה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8632/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי – חיפה 2. בית הדין הגדול בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד מאיר אזוט פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: העתירה שלפנינו מבקשת לבטל את החלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 1.11.2020, במסגרתה נדחה ערעור שהגישה העותרת על החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה מיום 17.12.2019, אשר קבעה כי קמה לו סמכות לדון בתביעת גירושין שהגיש המשיב 3 (להלן: המשיב) ביום 11.12.2019. הרקע לעתירה הוא, בתמצית, כדלהלן: העותרת והמשיב נישאו כדמו"י ביום 15.10.2007, והתגרשו כדמו"י ביום 11.6.2020. לבני הזוג שני ילדים קטינים. ביום 11.9.2019, הגישה העותרת לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בקשה ליישוב סכסוך בהתאם לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה-2014 (להלן: ההליך ליישוב הסכסוך ו-החוק, בהתאמה). המשיב לא התייצב לשתי פגישות מהו"ת (כהגדרתן בסעיף 3 (ב)(1) לחוק) שנקבעו בהליך, לטענתו מפאת מחלה. בעקבות אי התייצבות המשיב לפגישות, ניתנה ביום 30.10.2019 החלטת יחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, המורה על הארכת תקופת עיכוב ההליכים בהתאם לסעיף 3(ב)(3) לחוק ב-15 ימים נוספים לצורך השלמת פגישות המהו"ת. לפגישת מהו"ת שנקבעה ליום 2.12.2019 התייצב המשיב, אולם לא הושגה בה כל הסכמה, וביום 3.12.2019 ניתן על ידי בית המשפט לענייני משפחה פסק דין המורה על סיום ההליך ליישוב הסכסוך. עוד בטרם ניתן פסק הדין המורה על סגירת ההליך ליישוב הסכסוך, הגיש המשיב, ביום 26.11.2019, תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי בחיפה, לה כרך ענייני משמורת, רכוש, מזונות אישה ומזונות ילדים (להלן: תביעת המשיב). בחלוף יומיים, ביום 28.11.2019 הגישה העותרת לבית הדין האזורי תגובה, בה נטען כי תביעת המשיב לבית הדין הרבני הוגשה בחוסר סמכות עניינית ובחוסר תום לב, נוכח קיומו של הליך יישוב הסכסוך התלוי ועומד. בית הדין הרבני האזורי לא הכריע בבקשת העותרת, וחלף זאת ביום 3.12.2019 זומנה העותרת לדיון בבית הדין הרבני (נספח ח1 לעתירה). למחרת, ביום 4.12.2019 ניתנה החלטת בית הדין בה נקבע כי הסמכות לדון בתביעת הגירושין מסורה לבית הדין הרבני. לטענת העותרת, נוכח אי מתן החלטה על ידי בית הדין היא נמנעה בפרק הזמן שבין יום 26.11.2019 ליום 4.12.2019 מהגשת תביעתה לבית המשפט לענייני משפחה. העותרת הגישה בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית הדין הרבני, וביום 11.12.2019 ניתנה החלטה נוספת של בית הדין הרבני האזורי. בהחלטה זו נפסק כי תביעת המשיב שהוגשה ביום 26.11.2019 הוגשה "שלא על פי הכללים שקבע החוק, ואין סמכות לבית הדין לדון בתביעות אלו". עוד באותו היום, 11.12.2019, הגיש המשיב בשנית את תביעת הגירושין לבית הדין הרבני האזורי. בהחלטות מושא העתירה, דנו בית הדין האזורי ובית הדין הרבני הגדול בשאלה האם תביעת המשיב לבית הדין הרבני, כפי שהוגשה בשנית, הוגשה טרם המועד הקבוע בסעיפים 3(ה) ו-4 לחוק, שעניינם איסור הגשת תביעה בעניין של סכסוך משפחתי במהלך ניהולו של הליך יישוב סכסוכים. במוקד המחלוקת ניצבה טענת העותרת כי נוכח אי התייצבות המשיב לפגישות המהו"ת הראשונות, הוארכה תקופת עיכוב ההליכים הקבועה בחוק, ועל כן שמורה לה זכות קדימה להגיש תביעותיה לערכאה שתבחר עד ליום 18.12.2019, קרי 15 ימים לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה לסגירת ההליך ליישוב הסכסוך. במסגרת העתירה דנן שבה העותרת וטוענת כי תקופת עיכוב ההליכים הקבועה בחוק צריכה להסתיים 15 ימים לאחר שניתן פסק הדין האמור. בנוסף טוענת העותרת כי המשיב התנהל בחוסר תום לב וניצל לרעה הליכי משפט, עת ניהל הליכים בשתי ערכאות במקביל, כאשר לבית המשפט לענייני משפחה הגיש בקשת דחייה בשל מחלה, אולם בד בבד קידם והגיש את תביעת הגירושין שלו לבית הדין הרבני. לבסוף, טוענת העותרת כי תביעת מזונות קטינים לא ניתנת לכריכה בבית הדין הרבני. לאחר שעיינו בעתירה על צרופותיה הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהן מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (בג"ץ 6836/04 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 וההפניות שם (28.11.2004)). בהתאם לאמת מידה זו, לא ראינו כי יש בטענותיה של העותרת כדי להצדיק את התערבותנו. העותרת מבקשת כי מניין הימים לצורך עיכוב הליכים הקבוע בסעיף 3(ה) לחוק יתבצע באופן מסוים, אולם לאופן החישוב הנטען על ידה אין עיגון בלשון החוק. סעיף 3(ה) לחוק קובע כי מניין הימים לצורך חישוב תקופת עיכוב ההליכים יחל "מיום הגשת בקשה ליישוב סכסוך". עיננו הרואות, כי בהעדר קביעה אחרת של בית המשפט, יחל מניין הימים מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. לשון החוק איננה מתייחסת לצורך חישוב תקופת עיכוב ההליכים, למועד קיומה של פגישת המהו"ת או למועד מתן פסק הדין בהליך ליישוב הסכסוך, כנטען על ידי העותרת. גם סעיף 4 לחוק, המעניק לצד שהגיש את הבקשה ליישוב הסכסוך זכות קדימה להגיש בתוך 15 ימים תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית שלה נתונה הסמכות לדון בעניין, אינו מזכיר את לוחות הזמנים על פי המועדים בהם מבקשת העותרת להיתלות. משאלו פני הדברים, לא מצאנו כי בית הדין סטה מהוראת חוק המכוונת אליו. ככל שהדברים נוגעים לטענות העותרת בדבר התנהלות חסרת תום הלב של המשיב במסגרת ההליך ליישוב הסכסוך, הרי שעניינן בנסיבותיהם הפרטניות של הצדדים ומשכך אינן נכנסות בגדרם של החריגים המצדיקים התערבות כאמור (בג"ץ 1370/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פסקה 7 (29.4.2018); בג"ץ 7445/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 6 (3.11.2020)). אשר לתלונת העותרת על כריכת מזונות הילדים לתביעת המשיב, יצוין כי בית הדין הרבני הגדול הבהיר בסוף החלטתו כי כריכה זו נעשתה שלא בהתאם לפסיקה מפורשת של בית המשפט הגבוה לצדק, וכי למרות הסתייגותו מפסיקה זו, וסברתו כי היא שגויה, "המצב המשפטי הנוהג במדינת ישראל הוא שקביעה זו מחייבת" ולפיכך "אנו אין לנו אלא מה שפסק בית המשפט בפסיקה מפורשת". בכך ניתן מענה לטענת העותרת בעניין זה. לאור האמור, דין העתירה שלפנינו להידחות על הסף. בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו בטבת התשפ"א (‏30.12.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20086320_Y02.docx עו מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il