אפוורק מוצא נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8632/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8632/11 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: אפוורק מוצא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 19.09.2011 בת"פ 3530-09-10 שניתן על ידי כב' השופט זכריה כספי תאריך הישיבה: ג' באדר התשע"ג (13.02.2013) בשם המערער: עו"ד רותם רוזנברג; עו"ד עדנקו סבחת בשם המשיב: עו"ד דרור שמול פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (ס' הנשיא ז' כספי) ב-ת"פ 3530-09-10 מיום 19.9.2011. המערער הורשע על פי הודאתו, בעקבות הליך גישור, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ופציעה בנסיבות מחמירות, ונגזרו עליו 72 חודשי מאסר בפועל ו-15 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן הופעל מאסר על תנאי של 6 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו, 3 חודשים ממנו בחופף לעונש המאסר בפועל, ו-3 חודשים במצטבר, כך שעונש המאסר בפועל הועמד על 75 חודשים מיום מעצרו של המערער. כתב האישום 2. נגד המערער הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי מרכז, בגין מעשי אלימות שעשה כלפי אשתו ובנו ביום 22.8.2010. על פי כתב האישום, במועד האמור בשעות הלילה חזרה אשתו של המערער מאירוע חברתי לדירת המגורים של בני הזוג, צפתה בטלוויזיה, ונרדמה על הספה בסלון. המערער, שישן בעת שאשתו הגיעה הביתה, התעורר בסביבות השעה 1:40 לפנות בוקר, נטל סכין, והחל לדקור את אשתו ללא סיבה, בצווארה, בבטנה, במותנה ובכתפה. האישה זעקה לעזרה, ובנם של השניים התעורר מן הזעקות. המערער דקר את הבן בפניו, והשניים נאבקו זה בזה על הרצפה. במהלך המאבק דקר המערער את בנו בגב, בכתף וביד, תוך שהבן מנסה להוציא מידיו את הסכין וצועק לאימו שתצא מן הבית. לאחר המאבק הבן ברח מן הסלון ונעל את עצמו בחדרו, על מנת להתגונן מפני המערער. המערער נכנס לחדר האמבטיה, ודקר את עצמו מספר דקירות בבטן. כתוצאה מן האירוע נזקקו האישה והבן לטיפול רפואי. בגין האמור יוחסו למערער עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977), ופציעה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק). ההליכים בבית המשפט המחוזי 3. בעקבות הליך גישור שהתנהל בפני ס' הנשיא ז' כספי הודה המערער במעשים שיוחסו לו בכתב האישום ביחס לאשתו ובנו, והורשע על יסוד הודאתו. בשלב הטיעונים לעונש הוגש מטעם ההגנה מכתב מפסיכולוג, שבשל פערי שפה לא הצליח לחוות דעתו באופן משמעותי על המערער. מטעם התביעה הוגש גיליון הרשעות קודמות, ובכללו הרשעה ב-ת"פ 2746-10-09 בו נגזרו על המערער 6 חודשי מאסר על תנאי, כאשר העבירות הנוכחיות בוצעו בתוך תקופת התנאי. התביעה עתרה לעונש מאסר חמור ומרתיע, וציינה כי אין זו הפעם הראשונה בה נוהג המערער באלימות כלפי אשתו. המערער תקף את אשתו בעבר ואף הורחק מן הבית. ההגנה עמדה על נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, הסובל לטענתה מדיכאון עמוק, בגינו אף ניסה להתאבד בעבר באמצעות שתיית חומצה שהביאה לפגיעה קשה במערכת העיכול שלו וביכולתו לדבר. כיום המערער מדבר באמצעות מיקרופון המסייע לו בדיבור. ההגנה ביקשה להתחשב בנסיבותיו האישיות לקולא. המערער עצמו הביע צער וחרטה על מעשיו. 4. בית המשפט המחוזי עמד בגזר דינו על חומרת האלימות בה נהג המערער כלפי אשתו ובנו, שעה שהתנפל עליה ללא סיבה באישון לילה והחל לדקור אותה. לפי בית המשפט, רק בדרך נס, ובזכות התערבות בנם של השניים, לא נגרמו לאישה נזקים חמורים יותר. בית המשפט ראה חומרה יתרה בכך שהמעשה הנוכחי בוצע על רקע עבירות אלימות קודמות של המערער כלפי אשתו, וקבע כי יש לנקוט בענישה מרתיעה וחמורה כלפיו. לקולא שקל בית המשפט את נסיבותיו האישיות של המערער, את קשיי ההשתלבות שלו בישראל, וכן את הפציעה הקשה שעולל לעצמו בעבר. בסופו של יום גזר בית המשפט על המערער כאמור 72 חודשי מאסר בפועל ו-15 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן הורה בית המשפט על הפעלת עונש המאסר המותנה האמור באורך 6 חודשים, כאשר 3 חודשים ממנו ירוצו בחופף לעונש המאסר בפועל, ו-3 חודשים במצטבר. עונש המאסר הכולל בפועל הועמד אפוא על 75 חודשים. בית המשפט הפנה את תשומת ליבו של שירות בתי הסוהר למצבו הרפואי המיוחד של המערער, הנעזר כאמור במכשיר המסייע לו בדיבור. הערעור 5. המערער יוצג על ידי הסנגוריה הציבורית שמונתה לייצגו לאחר שהגיש את הערעור בעצמו. בערעור נטען כי טעה בית המשפט שלא ייחס משקל רב יותר לנסיבותיו האישיות של המערער, ולעובדה שלצד המעשים האלימים שביצע אף ניסה לשים קץ לחייו, וזאת לא בפעם הראשונה. עוד נטען כי היה מקום לתת משקל רב יותר למצבו הרפואי של המערער, ולעובדה כי הסתייעותו במכשיר לצורך דיבור מקשה עליו את השהייה בכלא. בדיון על פה ביקשה באת כוח המערער להקל עמו בעיקר משיקולי רחמים על מצבו הרפואי והאישי. המדינה תומכת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. 6. לא ראינו אפשרות להיעתר לערעור זה. המערער הטיל אימה על בני משפחתו ופגע בהם פגיעה פיזית, כפי שציין בית המשפט המחוזי בגזר הדין. נכון הוא שעל בית המשפט להתחשב במצבו הנפשי של המערער, במצבו הבריאותי, בקשיים שהוא חווה בבית הסוהר וכן בעובדה שהוא נאלץ להסתייע במכשיר כדי לדבר. יחד עם זאת, כך הוסיף וציין בית המשפט, עליו לתת דעתו לנפגעים ולנסיבות הקשות של המקרה. נראה לנו כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים, ולא ראינו מקום להתערב בגזר הדין. 7. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏ד' באדר התשע"ג (‏14.2.2013). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11086320_C03.doc רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il