מייקל טאקיאה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8631/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8631/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: מייקל טאקיאה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 16.9.09 בת"פ 8306/08 שניתן על ידי כבוד השופט א' ביתן תאריך הישיבה: כ"ה בטבת התש"ע (11.1.2010) בשם המערער: עו"ד שלמה ניסים (מטעם הסנגוריה הציבורית הארצית) בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.9.2009 (ת"פ 8306/08 כבוד השופט א' ביתן). המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז- 1977. במסגרת כתב האישום המתוקן נטען כי המערער – פליט מאריתראה – עבד באתר בניה בקיבוץ דורות. ביום 18.12.2008 פרץ ויכוח בינו ובין המתלונן, במהלכו הכה המתלונן את המערער באגרוף בפניו והוא נפצע בשפתו. בהמשך, נטל המערער פטיש ורדף אחרי המתלונן. בהמשך הוא זרק את הפטיש בחוזקה לעברו של המתלונן. הפטיש פגע בראשו של המתלונן ומעצמת המכה הוא נפל ארצה, והובהל לבית החולים שם אושפז במחלקה הנוירוכירורגית. נגרם לו שבר טמפוראלי בראש עם דחיסה קלה. ביום 16.9.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער 30 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר ופיצוי למתלונן, בסך 5000 ש"ח. בית המשפט המחוזי ציין כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער נחשף מגיל צעיר לאלימות כלפיו מצד הוריו ונראה כי הוא תופס התנהגות אלימה, כדרך לפתרון בעיותיו. עוד נכתב בתסקיר, כי לנאשם כלים מצומצמים להתמודדות בדרך שאינה אלימה, עם מצבים בהם הוא נתון בתחושות של תסכול. כמו כן, צוין כי המערער אמנם הודה בביצוע העבירה נשוא כתב האישום, אך הוא אינו לוקח אחריות עליה, ומתקשה לראות את חומרת העבירה, את התנהגותו ואת פגיעתו בזולת. בית המשפט המחוזי ציין כי קצינת המבחן התרשמה כי המערער מצטער שלא הצליח להימלט מגורמי החוק וכי החרטה שהובעה על ידו, אינה אלא ברמה ההצהרתית בלבד ומקורה במצבו המשפטי. על כן ציין בית המשפט המחוזי כי דרושה ענישה ממשית ומציבת גבולות, אשר תבהיר למערער את חומרת מעשיו, תציב לו גבולות ברורים ותהווה עבורו אלמנט מרתיע, וזאת על מנת שהמערער לא יראה התנהגות אלימה באופן חיובי וכדרך לגיטימית לפתרון בעיות. בית המשפט המחוזי קבע כי מעשיו של המערער חמורים ביותר, והתגובה האלימה, חסרת היחס, שלו על תקיפתו באגרוף מצד המתלונן והתייחסותו אליה ואל אלימות בכלל כדרך לגיטימית לפתרון בעיות, מלמדות כי נשקפת מהמערער סכנה לציבור. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי,כי יש להביא בחשבון כי מעשה המערער בא כתגובה לתקיפתו על ידי המתלונן, וכן להביא בחשבון נסיבות חייו הקשות. לפיכך הוטל עליו עונש המאסר כפי שפורט לעיל. מכאן הערעור שבפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה אשר חורגת מרף הענישה הנהוג בעבירה זו. לטענתו לא ניתן משקל ראוי להודאתו ולחסכון בזמן השיפוטי היקר, כמו כן, לטענתו, לא ניתן משקל הולם לכך שמעשהו היה בתגובה לתקיפתו על ידי המתלונן. עוד הוא טוען כי יש לתת משקל רב יותר לנסיבות חייו הקשות ולהיותו פליט במדינת ישראל, ולכן יש לתת את הדעת לקושי הרב הכרוך בישיבה בכלא במדינה זרה לו. בנוסף יש לטענתו להתחשב בכך שזהו מאסרו הראשון והוא נטול עבר פלילי. בנוסף עולה מתסקיר משלים של שירות המבחן כי למאסר ישנה השפעה הרתעתית על המערער. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער. עוד היא טוענת כי המערער ביצע מעשים חמורים ונראה כי אלימות הינה דרך לגיטימית בעניו לפתרון בעיות, על כן ראוי שיוטל עליו עונש מאסר משמעותי. כמו כן, לטענתה, דווקא משום שהוא פליט במדינת ישראל עליו לכבד את חוקי המדינה ולא לנקוט באלימות קשה כנגד הזולת. לאחר עיון בהודעת הערעור ובספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים, והגיע למסקנה הראויה בנסיבות העניין. המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, ומבטאים זלזול בחוק ובזולת.יחד עם זאת אכן ההכרעה בנושא העונש איה פשוטה בנסיבות העניין. על הכף האחת מונחות נסיבות חייו הקשות של המערער, העובדה כי התנהגותו הייתה כתוצאה מכך שהותקף, ועצם היותו זר במדינה שאינה שלו. כמו כן, הוא הודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי יקר. מן הצד השני, יש להניח על הכף את המעשה הקשה אותו ביצע המערער, בו נקט באלימות קשה כנגד המתלונן, וכן יש להביא בחשבון את המלצת שירות המבחן, שכן נכון הדבר כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה אשר מטרתה לסייע לשופט (רע"פ 843/07 אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.2.2007);יעקב קדמי סדר הדין בפלילים חלק ראשון 251 (2008)), ואין הוא מהווה מדד יחידי ומכריע בהחלטתו של השופט, אולם צריך להצביע על טעמים משמעותיים בכדי שבית המשפט יסטה מהמלצה של שירות המבחן לנקוט בענישה ממשית. על כן לטעמנו במקרה זה ידו של האינטרס הציבורי על העליונה. אלימות קשה ואכזרית שכזו צריכה לגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. "בית המשפט אינו יכול ליתן ידו למציאות בה כל דאלים גבר. את הסלידה, ההוקעה והצורך בשירושה של תופעה זו מן החברה שומה עליו לבטא בענישה מחמירה המרתיעה" (בע"פ 2583/08 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.2006), ויפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי חברי השופט א' לוי: "על התנהגות מסוג זה יש להגיב ביד קשה, ואם לא כך ננהג, תשתלט האלימות על כל תחומי חיינו. אכן, בתי המשפט התריעו, ולאחרונה אף ביתר שאת כנגד נגע האלימות. אולם, הגיעה השעה לעשות מעשה, ובראש וראשונה, להבהיר בדרך הענישה לעבריינים בכוח ... כי המענה לאימות תהיה כליאה ממושכת, ולתקופות מאסר שעלולות להיות משמעותיות. עם זאת, אין כוונתי לומר שיש לזנוח כליל שיקולים של שיקום העבריין ... אולם המציאות בה אנו חיים מציאות חירום היא, ועל כן שיקולים מסוג זה הינם שניים במעלה, וקודמים להם שיקולי גמול והרתעה" (ע"פ 3562/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.7.2005)). כמו כן, אנו מסכימים עם בית המשפט המחוזי אשר ציין כי "ניתן לצפות ממי שהגיע למדינה תוך הברחת גבולה וקיבל רשות לשהות בה, להקפדה על התנהגות חוקית והימנעות ממעשים הפוגעים במובהק בסדר הציבורי ובמוסכמות האנושיות המקובלות". מכאן שבסיכומו של דבר לא מצאנו לנכון, בשבתנו כערכאת ערעור, להתערב בעונש המאסר אשר נגזר על המערער. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתנה היום, כ"ז בטבת התש"ע (13.1.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09086310_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il