אחים בן רחמים (צפון) בע"מ נ. חברת נמלי ישראל-פיתוח ונכסים בע

החלטה בתיק בר"ם 863/07 בבית המשפט העליון בר"ם 863/07 - א' בפני: כבוד השופטת מ' נאור המבקשת: אחים בן רחמים (צפון) בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. חברת נמלי ישראל-פיתוח ונכסים בע"מ 2. סולל בונה פיתוח וכבישים בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענינים מינהליים בתל אביב ב-בש"א 30058/07 במסגרת עת"מ 1036/07 מיום 25.1.2007 שניתנה על ידי כב' השופטת שרה גדות בשם המבקשת: עו"ד אריאל פלביאן; עו"ד יהודה מלאך בשם המשיבה 1: עו"ד רנאטו יאראק בשם המשיבה 2: עו"ד גל הררי; עו"ד אלי לוטן פסק דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ש' גדות) אשר דחה את בקשת המבקשת ליתן צו ביניים אשר יורה למשיבה 1 להימנע מלמסור למשיבה 2 את ביצוע העבודות נשוא המכרז להכשרת שטח לאיחסון מכולות בתחום נמל חיפה, ואשר יורה למשיבה 2 להימנע מלבצע כל עבודה מבין העבודות הכלולות במכרז. העובדות 1. ביום 8.6.2006 פרסמה המשיבה 1 (להלן: חברת נמלי ישראל) מכרז להכשרת שטח שגודלו 95 דונם לאחסון מכולות (שלב ג') בתחום נמל חיפה. ביום 17.12.2006 החליטה ועדת המכרזים של חברת נמלי ישראל להכריז על המשיבה 2 (להלן: סולל בונה פיתוח) כחברה הזוכה במכרז בהיותה ההצעה בעלת הניקוד המשוקלל הגבוה ביותר. ביום 20.12.2006 הודיעה ועדת המכרזים למבקשת כי הוחלט שלא לבחור בהצעתה כהצעה הזוכה במכרז. המבקשת השתתפה במכרז, אך לא זכתה בו. ביום 8.1.2007 נחתם חוזה בין המשיבות לצורך יישום הזכייה במכרז והוצאה ערבות ביצוע. על פי תגובות המשיבות שנתקבלו היום (4.2.2007), תחילת יישום החוזה וביצוע העבודות נקבע למחר (5.2.2007). 2. ביום 9.1.2007 הגישה המבקשת עתירה מינהלית לבית המשפט לענינים מינהליים, ובה ביקשה להצהיר עליה כזוכה במכרז, ולחילופין, להורות על ביטול המכרז. עם העתירה הוגשה גם בקשה למתן צו ביניים "להקפיא" את יישום תוצאות המכרז. בפי המבקשת שתי טענות עיקריות: הטענה הראשונה – דין הצעת סולל בונה פיתוח להיפסל כיוון שזו לא עמדה בתנאי סף למכרז בשל היעדר נסיון מספיק, שכן היא לא הציגה עבודה בהיקף של 20 מליון ש"ח אשר בוצעה על ידה כקבלן ראשי, אלא על ידי חברת האם שלה - סולל בונה בע"מ. הטענה השניה – דין הצעת המבקשת לזכות במכרז כיוון שהיא היתה הזולה ביותר בעת פתיחת תיבת ההצעות, והיא הפכה להיות ההצעה השניה הזולה ביותר רק לאחר שוועדת המכרזים העלתה את סכום ההצעה הכספית של המבקשת על סמך פריטים שנראו כחסרים בכתב הכמויות. לטענת המבקשת, הפרשנות הראויה לתנאי המכרז היא כי מקום בו מציע ההצעה לא תיקן את הצעתו, המחיר שהציע הוא סופי, ויש להתייחס להצעה הכספית כלשונה או לדחות אותה כמו שהיא. בכל אופן, כך הטענה, בטרם ביצעה ועדת המכרזים את השינוי שפגע במבקשת, היה מקום לערוך לה שימוע בעניין, ושימוע כזה לא נעשה. כמו כן הועלו טענות לעניין הניקוד שקיבלה ההצעה הטכנית של המבקשת ביחס לנסיון קודם וביחס לאיכות הצוות המקצועי. 3. ביום 10.1.2007 החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופט ק' ורדי) שלא ליתן צו ארעי במעמד צד אחד, והורה על קבלת תגובות המשיבות. בתגובת חברת נמלי ישראל נטען, כי סיכוי העתירה נמוכים, וכי הצעת סולל בונה פיתוח עמדה בכל תנאי הסף שנקבעו במכרז. בהקשר זה נטען, ועדת המכרזים ראתה בחברת סולל בונה פיתוח כמציע הנושא באחריות הכוללת לביצוע העבודות שהוצגו לצורך הוכחת הנסיון, וככזה, הוא לא היה אך קבלן משנה. למצער היתה חברת סולל בונה פיתוח, בעת ביצוע העבודות שהוצגו לצורך הוכחת הנסיון, חטיבה בתוך סולל בונה בע"מ, בלא שנהנתה אז מאישיות משפטית כשלעצמה; ואף שהואגדה בשלב מאוחר יותר בנפרד היתה עדיין בבעלות מלאה של סולל בונה בע"מ. חברת נמלי ישראל הדגישה, כי ועדת המכרזים פעלה לטובתה של המבקשת בכך שתיקנה את הצעתה הכספית של המבקשת, שכן היא רשאית היתה לנקוט אף בצעד חריף יותר של פסילת הצעת המבקשת כליל, כהצעה חסרה שלא עומדת בתנאי סף של המכר. בתגובת סולל בונה פיתוח נטען, כי יש לדחות את הבקשה לצו ביניים על הסף, כיוון שהמבקשת לא צירפה לעתירתה (ולבקשה לצו ביניים) את עותק ההצעה שהגישה למכרז. בתגובה נטען, כי טעם זה כשלעצמו, די בו להביא למסקנה כי סיכויי העתירה להתקבל אפסיים, שכן עותר שלא צירף את הצעתו שלו לעתירתו אינו יכול לקבל סעד של זכיה במכרז. אשר לסעד החלופי בדבר ביטול המכרז נטען, כי זהו סעד קיצוני ביותר שינתן רק מקום בו נפל פגם חמור היורד לשורשו של המכרז. לטענת סולל בונה פיתוח, הפגמים לכאורה שנפלו במכרז אינם יורדים לשורשו של מכרז, וכי הם עשויים להביא רק "להעדפת הצעת העותרת ולהביא לזכייתה במכרז, אך לא לביטול המכרז" (סעיף 11 לתגובה שהוגשה לבית המשפט המחוזי). החלטת בית המשפט לענינים מינהליים 4. ביום 25.1.2007 החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' גדות) לדחות את הבקשה למתן צו ביניים. בית המשפט קיבל את טענת סולל בונה פיתוח וקבע כי "משלא צירפה המבקשת את הצעתה לעתירה סיכוייה לזכות בסעד של זכיה במכרז נמוכים ומשום כך אין מקום להיעתר לבקשה לצו ביניים, ככל שהדבר מתייחס לסעד של זכייה במכרז". בית המשפט קבע, כי המבקשת צירפה אמנם את מלוא מסמכי הצעתה למכרז במסגרת בקשה להגיב לתגובת המשיבות (מיום 21.1.2007), ואולם דובר רק בבקשה להגיש תגובה לתגובה ולא בבקשה מפורשת לצרף או להשלים מסמכים: "אם התכוונה המבקשת לבקש להתיר לה לצרף את הצעתה למכרז לעתירה ו/או לבקשה, היא לא עשתה כן בבקשה ולא ביקשה באופן ברור ומפורש, לצרף את ההצעה למכרז לבקשה ו/או לעתירה. משום כך, ומשלא הוגשה בקשה לצרף את ההצעה למכרז ו/או לבקשה, אין מקום להתיר לה לעשות כן". אשר לסעד החלופי שנתבקש בעתירה, הוא סעד ביטול המכרז, נקבע כי מדובר בסעד קיצוני הניתן בצמצום, וכי "עיון בעתירה מגלה כי אין בה טענות מפורשות ומפורטות מדוע יש לבטל את המכרז כתוצאה מהפגמים הנטענים על ידי המבקשת, כאשר מרביתה של העתירה, אם לא כולה, מתייחסת לטענה לפיה היה על המבקשת לזכות במכרז... אי לכך, וככל שהדבר נוגע לשלב זה של בקשה לצו ביניים, אין מקום להיעתר לבקשה לצו ביניים בגין הסעד המבוקש של ביטול המכרז". הבקשה לצו ביניים נדחתה אפוא, ובית המשפט השית על המבקשת הוצאות בסך 20,000 ש"ח לכל אחת מהמשיבות. בקשת רשות הערעור 5. ביום 28.1.2007 הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור, וביקשה להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי וליתן צו ביניים עד למתן פסק דין בעתירה המינהלית. לטענת המבקשת, העובדה שלא צירפה בתחילה לעתירתה ולבקשה לצו ביניים את מלוא מסמכי הצעתה למכרז אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע את מתן הסעד המבוקש של זכייתה במכרז. לגישת המבקשת, בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על קבלת טענה פורמליסטית קשיחה, ולא ניתן משקל מתאים להסבריה של המבקשת. המבקשת הסבירה כי בכל הנוגע לעתירה ולבקשה לצו ביניים הרי ש"ההצעה הכספית הוגשה במלואה וכן הוגש פירוט נסיון המבקשת ופירוט נסיון העובדים [לעתירה]... החלק שלא צורף (ואשר היה בידי המבקשת) היה החלק הטכני בעיקרו אשר הוגש במסגרת תגובה לתגובות המשיבות" (סעיף 84 לבקשת רשות הערעור). עוד טענה המבקשת, כי אף אם נפל פגם בהתנהלותה, הוא ניתן היה לתיקון בשלב הדיוני של הגשת הבקשה להגשת תגובה לתגובת המשיבות: "אף שלבקשה לצו ביניים צורפו כל אותם חלקים מהצעת המבקשת הדרושים לצורך קיום דיון ענייני בבקשה לצו ביניים, הרי לתגובת המבקשת לתגובות המשיבות, ומטעמי זהירות גרידא, צורפו כל החלקים הנוספים מהצעת המבקשת אשר מצויים בידי המבקשת" (סעיף 77 לבקשת רשות הערעור). בהקשר זה טענה המבקשת, כי "מקום בו הדיון בעתירה טרם החל, ודאי שניתן (בכפוף לקבלת רשות מתאימה) לערוך כל תיקון בכתב הטענות באופן שיהיה בו בכדי לסלק טענת סף זו" (סעיף 83.5 לבקשת רשות הערעור). יצוין, כי גם במסגרת בקשת רשות הערעור ציינה המבקשת כי היא עומדת על הסעד החלופי בדבר ביטול המכרז (סעיף 164 לבקשה). אשר למאזן הנוחות נטען בקצרה, כי אם לא ינתן הצו המבוקש, לא ניתן יהיה עוד למסור למבקשת את העבודות נשוא המכרז. 6. על-פי החלטתי הגיבו המשיבות לבקשה ביום 4.2.2007. המשיבות סומכות ידיהן על החלטתו של בית המשפט קמא. רוב הטענות נטענו כבר בתגובות שהוגשו לבית המשפט קמא, כפי שנסקרו לעיל. אעמוד עתה רק על הטענות הנוספות והמעדכנות. לטענת חברת נמלי ישראל סיכויי העתירה נמוכים ביותר. לטענתה, נוכח חשיבות מחיר היחידה הנקוב בהצעה, חובתה של ועדת המכרזים הייתה לתקן את הטעות החשבונית שנפלה בהצעת המבקשת. בעשותה כן נהגה ועדת המכרזים כ"בית הלל" ועשתה חסד עם המבקשת, בכך שלא פסלה כליל את הצעתה החסרה. יתר על כן, ועדת המכרזים נתנה למבקשת הזדמנות להשלים את הפרטים החברים (במכתב 3.1.2006), אך המבקשת לא ניצלה הזדמנות זו בכדי להבהיר במפורש כי אין ברצונה לשנות את מחיר ההצעה הכולל. שעה שלא הגיבה לכך כלל, "צריך היה להיות ברור למבקשת שועדת המכרזים תמלא את חובתה... ותתקן את הטעון תיקון... [אך] משהעדיפה [המבקשת] להמתין ולראות כיצד יפול דבר, פתחה לעצמה המבקשת פתח רחב כפתחו של אולם לתכססנות... שאם היתה הצעתה נותרת הזולה ביותר גם לאחר תיקונה כלפי מעלה על פי המתבקש מעדכון הכמויות על פי הודעה מס' 1, וודאי היתה הראשונה לטעון שכמובן כוונתה היתה שהמחיר יתוקן בהתאם". מכאן, שלגישת חברת נמלי ישראל דרכה של ועדת המכרזים היתה הדרך היחידה לפירוש שתיקת המבקשת, וכל טענה אחרת, כדוגמת טענה "שניתנה הנחה על ידי כך שלא נדרש מחיר עבור הגדלת הכמות של יחידה מסויימת... היא כאמור בגדר אחיזת עיניים בלבד". אשר למאזן הנוחות עדכנה חברת נמלי ישראל, כי ביום 29.1.2007 הוצאה לסולל בונה פיתוח הרשאה להתחיל בעבודה, והמועד המתוכנן לתחילת העבודה הוא מחר, יום 5.2.2007. בנסיבות אלה נטען כי בקצרה "עיכוב נוסף של הפרוייקט יגרום נזק לא רק למשיבות, אלא לציבור כולו. המדובר בהכשרת שטח ודרכי גישה לחניה ואחסון של מכולות, שהוא שירות חיוני בנמל חיפה, ועיכוב ביצועו יכול לגרום נזק לציבור המשתמשים הרחב בשירותי הנמל ובכך גם למשק בכללותו". אם יימצא כי טענותיה של המבקשת נכונות הן, תוכל לתבוע את נזקיה בהליך נפרד של תובענה מינהלית שעילתה במכרז. לטענת סולל בונה פיתוח, המבקשת נוהגת בחוסר נקיון כפיים ואין ליתן לה את הסעד המבוקש. אי-צירוף ההצעה לעתירה איננו רק פגם טכני, אלא פגם מהותי הפוגע ביכולתה של סולל בונה פיתוח להגיב כדבעי לטענותיה של המבקשת, וכלשון התגובה: "הטענה 'הצעתי טובה יותר מהצעתך' קוראת להשוואה בין ההצעות. הימנעות מצירוף הצעת המבקשת לבקשה מהווה סיכול של אפשרות הדיון. כיצד היתה אמורה המשיבה מס' 2 לענות על הטענה 'אני יפה יותר' מבלי שניתנה לה ההזדמנות לבחון את הצעת המבקשת?... המבקשת... נמנעה מלצרף מסמך מהותי ביותר וניסתה לצרפו כעניין של מה בכך בלי ליתן כל תירוץ למחדלה ומבלי לבקש רשות כדין, תוך שהיא עושה דין לעצמה". גם לגופו של עניין נטען כי סיכויי העתירה נמוכים ביותר, בהתאם לתגובה שניתנה בבית המשפט קמא. אשר למאזן הנוחות עדכנה סולל סונה פיתוח, מבלי ליתן פירוט, כי "הנזק שיגרם למשיבה מס' 2, שימנע ממנה לבצע את החוזה נשוא המכרז בו זכתה הוא ברור... מדובר במניעה של עבודה בהיקף משמעותי, בו זכתה המשיבה מס' 2. עיכוב זה בעבודה, תוך השארת העניין תלוי ועומד – יגרום לנזק ברור". היקף, טיב וכמות הנזק הצפוי והברור – לא פורטו. דיון 7. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור במובן זה, שהמבקשת תהיה רשאית להגיש לבית המשפט לענינים מינהליים, בתוך שלושה ימים, בקשה לתיקון העתירה ובקשה חדשה לצו ביניים. עד מתן החלטה בבקשה החדשה לצו ביניים, ניתן בזה צו ארעי המופנה אל המשיבות ומורה להן להימנע לעת הזו מליישם את החוזה שנחתם ביניהן לצורך יישום הזכייה של המשיבה 2 במכרז. סיכויי העתירה לכאורה 8. המבקשת פירטה שני סעדים בעתירתה – הכרזה עליה כזוכה במכרז, ולחילופין, ביטול המכרז. 9. הסעד העיקרי שביקשה המבקשת, הוא סעד של זכייה במכרז, הלכה היא כי "משתתף שהצעתו נפסלה לא יוכל לבקש כי הצעתו תתקבל אך בשל פגמים שנפלו בהצעות האחרות... הטעם המונח ביסוד גישה זו אינו בהיעדר אינטרס לעותר, אלא בשל דיני המכרזים המהותיים - המבוססים על שוויון, הגינות, אמון הציבור ויעילות עסקית - שאינם מאפשרים זכיה למי שבהצעתו נפל פגם" (ע"א 8416/99 אי.אי. אם אלקטרוניקס מחשבים וציוד היקפי (1999) בע"מ נ' מפעל הפיס, פ"ד נד(3) 425, 431 (2000)). משיקולים מהותיים אלה נובע גם הכלל הדיוני, עליו נסמכו המשיבות, ולפיו אין לאפשר זכיה למי שלא צירף את הצעתו-שלו לעתירה: "עותר שלא צירף את הצעתו-שלו לעתירתו וודאי אינו יכול לקבל סעד של זכייה במכרז. באשר למשמעויות אחרות שאולי ניתן לגזור מאי-צירוף ההצעה כאמור הרי שהכרעה בענין זה אינה נדרשת במקרה שלפנינו ועל כן נשאירה בצריך עיון" (עע"ם 11572/05 טלדור מערכות מחשבים (1986) בע"מ נ' אימג'סטור מערכות בע"מ (מיום 19.6.2006)) הדברים נאמרו אפוא ביחס לסעד של זכיה במכרז. הגיונם של דברים הוא, שעל המבקש כי הצעתו תתקבל ותזכה במכרז, יעמיד גם את הצעתו-הוא למבחן שיפוטי בפני בית המשפט ובפני המבקשות, כהצעה כשרה וראויה לזכייה. אם לא כן, יווצר מצב לא שוויוני, ובו בעוד שבפני העותרת מצוי כל החומר הרלבנטי על מנת לתקוף את החלטת ועדת המכרזים, הרי שלמציע שזכה במכרז אין אפשרות מיידית לבחון את כשירות הצעת העותרת בצורה מעמיקה ולהגיב עליה (אלא, למשל, במסגרת של הליך לגילוי מסמכים). מכאן חובתה הדיונית של העותרת להעמיד את הצעתה שלה לעיון בית המשפט כדי לבחון אם לא נפלו בה פגמים פוסלים (ראו והשוו: עת"ם (י-ם) 242/01 אורקל מערכות תוכנה ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"מ מנהלי (תשס"א) 297, 316-317 (2001)). אינני מקבלת טענה שהעלתה המבקשת, לפיה צירוף מלוא המסמכים לרבות ההצעה במלואה בתיק מוצגים יביא ל"סירבול" העתירה; נהפוך-הוא. הדבר יסייע בפריסת מלוא התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרעה בבקשה, אף אם מדובר בהליך ביניים (וראו תקנה 5(ד) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 הקובעת כי "לכתב העתירה יצורפו, ככל שניתן, העתק צילומי של ההחלטה נושא העתירה והעתקים צילומיים של כל המסמכים הנוגעים לענין"; וכן תקנה 36, הקובעת כי "בעל דין לא יגיש תצהיר או מסמך אחר, נוסף על המפורט בתקנות אלה, אלא ברשות בית המשפט"). לדעתי, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי נפל פגם בהתנהלותה של המבקשת בתחילת ההליך המשפטי שלפניו, ואין מקום להתערב בקביעתו בכל הנוגע להעדר סיכוי לכאורה לעתירה כפי שהוגשה, בכל הנוגע לסעד של זכיה במכרז. הטענה בדבר אי-צירוף ההצעה היא טענת-סף, אך קבלתה מכריעה למעשה את גורל העתירה עצמה, וזאת מבלי שנתקיים בה דיון לגופו של עניין. במצב מסוג זה, וכל עוד לא התקיים דיון בעתירה לגופו של עניין, מן ראוי לדעתי כי תינתן לעותרת אפשרות להגיש בקשה לתיקון הפגם הדיוני שאכן אירע. יצוין, כי המבקשת לא הגישה בקשה מפורשת לכך אלא ביקשה זאת אגב התגובה לתגובות המשיבות (בעמ' 15, סעיף 11): "מכל מקום ובכדי שלא להסיט את הדיון בעתירה מן העיקר אנו מצרפים את כל המסמכים נשוא הצעת העותרת (אשר נמסרו לנו מאת [חברת נמלי ישראל]) ומבקשים כי אלה ייחשבו כחלק בלתי נפרד ממסמכי העותרת. כמו כן אנו מסכימים כי [חברת נמלי ישראל] תאפשר ל[סולל בונה פיתוח] לעיין בהצעת העותרת למכרז על כל פרטיה". בקשת התיקון, אם תוגש, תישקל בהתאם לכללים המקובלים. 10. אשר לסעד השני. הדברים שנאמרו לעיל ביחס לסעד של זכיה במכרז, אינם בהכרח חלים ביחס לסעד של ביטול המכרז (ראו: עומר דקל מכרזים (כרך שני, 2006) 389-390). אכן, ככל שמדובר "בעותר שאינו מבקש לקבל את הצעתו, אלא []מבקש לפסול את ההצעות האחרות, או את הליכי המכרז בשל פגמים שנפלו בהם" (עניין אי.אי. אם אלקטרוניקס, 431), הדגש הדיוני עובר לבחינת ההצעות כולן ולהצגת ראיות המעידות על פגם היורד לשורשו של המכרז. מכאן, שטענת הסף בדבר אי-צירוף ההצעה לעתירה נחלשת בכל הקשור לסעד השני, והיא כשלעצמה, אינה סותמת את הגולל על הבקשה לצו ביניים בגין הסעד השני. בשלב זה, שהוא שלב ביניים, ונוכח התוצאה אליה הגעתי, איני נוקטת במחלוקות שעלו מטיעוני הצדדים כל עמדה. מאזן הנוחות 11. אבן הבוחן העיקרית בסופו של יום היא בשיקולי מאזן הנוחות (עניין מר ושות', פסקה 12). שיקול זה נוטה לכאורה לטובת המבקשת, בייחוד לאחר שזו האחרונה עדכנה (ביום 30.1.2007) כי דיון מקדמי בעתירה קבוע רק ליום 30.5.2007. 12. מדובר בענייננו במכרז רחב היקף להכשרת, בניית והקמת תשתית. בנסיבות אלה, דחיית הבקשה לצו ביניים בגין הפגם האמור, ללא אפשרות לתקנו, אף שבקשת תיקון הוגשה שלא בדרך הראויה, הינה צעד דראסטי מידי (ראו והשוו: בר"ם 7176/06 עמותת מועדון הכדורגל מכבי חולון נ' עיריית חולון (מיום 22.10.2006)). 13. כעולה מתגובות המשיבות, תחילת ביצוע העבודות קבוע למחר, 5.2.2007. בכך מצביעות המשיבות על כך שלכאורה מדובר כבר במעשה עשוי, ויש לראות את "המצב הקיים" כמצב בו העבודות כבר מתבצעות בשטח. ואולם, החלטתי המורה על תגובת המשיבות ניתנה ב-29.1.2007 והמשיבות היו רשאיות להקדים את תשובתן באופן שלא יחייב את בית המשפט ליתן החלטתו בסד זמנים, תוך יצירת מצג של מעשה עשוי. לעת הזו, אין מדובר עדיין במעשה עשוי. סוף דבר 14. אשר על כן, הערעור מתקבל והחלטת השופטת גדות מבוטלת. ניתן בזה צו ארעי המופנה אל המשיבות ומורה להן להימנע לעת הזו מליישם את החוזה שנחתם ביניהן לצורך יישום הזכייה של המשיבה 2 במכרז. המבקשת תהיה רשאית להגיש לבית המשפט לענינים מינהליים, בתוך שלושה ימים, בקשה לתיקון העתירה, על-ידי צירוף הצעתה למכרז במלואה, ובקשה חדשה לצו ביניים. הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד מתן החלטה סופית בבקשה החדשה לצו ביניים בבית המשפט לענינים מינהליים. בית המשפט יבחן את טענות הצדדים ויחליט כחוכמתו, לרבות נושא הוצאות הבקשות. ההוצאות שנפסקו בבית המשפט לענינים מינהליים מבוטלות אפוא. בלא קשר לתוצאות ההליך העיקרי, סבורה אני שהמבקשת, אשר במחדליה הדיוניים גרמה לצורך בהליך הנוכחי, צריכה לשאת בעלויותיו. המבקשת תשלם אפוא לכל אחת מהמשיבות שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח בגין ההליך בערכאה זו. ניתן היום, ט"ז שבט, תשס"ז (4.2.2007). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07008630_C02.doc רפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il