יובל בן ארי נ. לב קליידרמן

פסק-דין בתיק ע"א 8629/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8629/07 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערערים (המשיבים שכנגד): 1. יובל בן ארי 2. מנורה חברה לביטוח בע"מ 3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיב (המערער שכנגד): לב קליידרמן ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.8.07 בת.א. 10622/97 שניתן על-ידי סגן-הנשיא י' גריל תאריך הישיבה: ג' באלול התשס"ח (3.9.08) בשם המערערים (המשיבים שכנגד): עו"ד יצחק מנדה בשם המשיב (המערער שכנגד): עו"ד אביהו לוטן; עו"ד אורי דלאל; עו"ד שולי יעקבסון פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. המשיב, הוא המערער שכנגד, נפגע בתאונת-דרכים בשנת 1996 בהיותו כבן 20 שנים. נגרמה לו פגיעה מוחית קשה. כתוצאה מכך הוא נקלע למצב וגטטיבי ללא יכולת להניע את הגפיים וללא שליטה על הסוגרים (נכות בשיעור של 100%). עם הזמן חל שיפור במצבו ובהדרגה הוא אף החל להגיב לסביבתו, אף כי גם היום אין הוא מסוגל לתקשורת מילולית. בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן-הנשיא י' גריל), בפסק-דין מפורט ומנומק, פסק פיצויים למשיב. הסכום החד-פעמי שהתקבל, לאחר חישוב ראשי הנזק השונים, עומד על 7,861,364 ש"ח (במועד מתן פסק-הדין). סכום התשלום העיתי עומד על 28,003 ש"ח לחודש וזאת עד לגיל 67, ולאחר מכן – 23,507 ש"ח לחודש. מן הסכומים האמורים הורה בית-המשפט לנכות את תגמולי המל"ל והתשלומים התכופים – הכול על-פי ההוראות שבפסק-הדין ובהחלטה המשלימה שניתנה לאחריו. על הסכומים שנפסקו משיגים, מכאן ומכאן, הצדדים בערעור ובערעור שכנגד. אתייחס להלן רק לאותן נקודות שבהן הדבר נדרש ואילו לגבי יתר העניינים יוותר פסק-הדין של בית-המשפט קמא בעינו, משלא ראינו עילה להתערב בו. 2. בית-המשפט המחוזי בחן באריכות את סוגיית קיצור תוחלת החיים ולאחר ששקל בהקשר זה את דברי המומחים, את הפערים בעמדותיהם ואת טענות הצדדים, בא למסקנה כי לא ניתן, במקרה זה, לקבוע ממצא ברור בנושא. אומר מיד כי קביעה זו מקובלת עלי והיא מתבקשת לאור הזהירות הנדרשת בכגון דא, במיוחד במקום שבו המומחים עצמם מסוייגים ומדברים במונחים של "ספקולציות", וקיימים פערים משמעותיים בהערכותיהם. טענות הצדדים לפנינו בהקשר זה לא שיכנעונו כי יש לסטות מן הבחירה של בית-המשפט שלא לקבוע מסמרות בענין קיצור תוחלת החיים. אדרבא, מטענות הצדדים עולה הקושי לגזור מסקנות מבוססות מהתשתית שהובאה. בית-המשפט קמא בחר איפוא בפתרון מאוזן שנועד למנוע קיפוח של מי מהצדדים, לאמור: לפצל את מנגנון התשלום באופן שייקבע תשלום חד-פעמי עד לגיל 45, ולאחר מכן תשלום עיתי כל זמן שהמשיב בחיים (תשלום אחת לשנה – מראש). בבחירה זו המצויה בגדרי שיקול הדעת של הערכאה המבררת לא ראיתי עילה מספקת להתערב. יוער בהקשר זה כי ההכרעה בנושא קיצור תוחלת החיים היא תמיד פועל יוצא של הנסיבות המיוחדות של המקרה ושל התשתית הראייתית שהובאה בתיק הנדון; אין ללמוד בעניין זה גזירה שווה מממצאים שנקבעו לגבי חולים אחרים בתיקים אחרים. 3. אשר להפסד ההשתכרות. בית-המשפט המחוזי עמד על הנתונים הרלוונטיים בעניין זה. המשיב נפגע בהיותו בן 20 שנה, שש שנים לאחר שעלה עם משפחתו מרוסיה. מדובר במי שהיה מצוי בתחילת דרכו המקצועית, וברי לפיכך כי פסיקת הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות מבוססת על הערכה. בהקשר זה, הכלל הוא כי יש להיזקק לשכר הממוצע במשק, אלא אם הוכחו נתונים אינדיבידואליים המצדיקים סטייה מכלל זה. המערערים סבורים שאכן הוכחו נתונים כאלה ובכלל זה העובדה שהמשיב הפסיק את לימודיו בבית-הספר בכיתה י"א, לא שירת שירות צבאי מחמת ששוחרר מהצבא בשל חוסר התאמה ועסק בתקופות מסוימות בעבודות מזדמנות שהצמיחו לו השתכרות נמוכה ביותר. בית-המשפט המחוזי היה ער לכל אלה, אולם לאור העובדה שהמשיב לא הספיק לגבש היסטוריה תעסוקתית והיה בתחילת דרכו המקצועית קבע כי יש לדבוק בהנחה הרגילה בדבר השכר הממוצע במשק; עם זאת, כך קבע, ראוי להביא בחשבון את הנתונים הפרטניים שהוצגו בעניינו של המשיב בהערכת קצב הגידול בהשתכרותו. לפיכך החליט בית-המשפט לחשב את הפיצוי על-פי בסיס שכר של 4,000 ש"ח (נטו) לחודש, לתקופה של חמש שנים ממועד התאונה, ולאחר מכן – עד גיל 67 – לפי השכר הממוצע במשק. לא מצאתי כי בית-המשפט השמיט שיקול שהיה צריך להביא בחשבון, או כי התוצאה שאליה הגיע, במבט כולל, חורגת מתחום הסבירות. לכן, לא ראיתי מקום להתערבותנו בעניין זה, וכך גם בנוגע לתשלומי הפנסיה. 4. לגבי ראש הנזק של עזרת צד ג', אין להתערב בקביעתו של בית-המשפט המחוזי כי יש להשיב למשיב את עלויות העסקתם של עובדי סיעוד באמצעות חברת "דנאל", אולם זאת רק לפרק זמן מוגבל של שישה חודשים ("תקופת הסתגלות"). לגבי עלויות הסיעוד בעבר, לאחר תקופת ההסתגלות, העמיד בית-המשפט את סכום הפיצוי על-סך של 12,000 ש"ח לחודש וזאת לאור הראיות שבאו בפניו. גם בכך אין להתערב. אשר לעלויות הסיעוד בעתיד, בית-המשפט קמא ראה לנכון לסטות מן הסכום שנקבע בעניין אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000)). בית-המשפט קבע כי הפיצוי החודשי יהיה בשיעור של 15,000 ש"ח, וזאת לאור העובדה שהטיפול במשיב מצריך מאמץ פיזי מסוים – הפיכתו במיטתו, סיוע במעברים מהכסא למיטה והרמתו לצורך המקלחת. בית-המשפט ציין כי יש לשנות את התנוחה שהמשיב מצוי בה כל שעתיים, יש להשגיח עליו וליתן מענה לכל צרכיו. עוד הדגיש בית-המשפט כי הצורך לשנות את תנוחת המשיב בלילה מחייב מנוחה של המטפל בשעות אחר-הצהריים, ואו אז נדרשת עזרה מצד ההורים (בעתיד תידרש עזרה בשכר). כפי שהובהר לא פעם, הערכת הנזק בכלל, ובראש הנזק של עזרת צד ג' בפרט, מבוססת על בחינה אינדיבידואלית, לפי עקרון השבת המצב לקדמותו. יש להידרש למצבו המיוחד של הניזוק המסויים ולצרכיו האישיים. עם זאת – והדברים נאמרו בעניין אקסלרד – "במקרה של נכים קשים – קוודרופלגים, או של בעלי נכות קשה אחרים אשר דרושה להם עזרה בכל הפעולות היומיומיות – צפים ועולים, בדרך-כלל, אותם צרכים". נראה כי גם המקרה דנן בא בגדר הכלל, שכן נראה כי הצרכים שמנה בית-המשפט קמא מאפיינים את סוג הנכות שבו עסקינן ואינם מיוחדים למקרהו של המשיב בלבד. לכן, אין הצדקה לסטות, במקרה זה, מן הנתיב שהותווה בהלכת אקסלרד, ויש לפסוק למשיב פיצוי עבור עזרת הזולת בעתיד בסכום חודשי (מוערך ומעוגל) של 14,000 ש"ח (בערכי יום פסק-הדין של בית-המשפט קמא). 5. המערערים מעלים שורה של טענות לגבי התשלום העיתי שנפסק במקרה זה. לא שוכנעתי כי קמה עילה להתערב באופן התשלום שקבעה הערכאה המבררת, קרי תשלום בכל שנה מראש. בעניין אחרון זה רשאית הערכאה המבררת להביא בחשבון את האינטרסים של שני הצדדים, לרבות הצורך לאפשר לנפגע לקבל לידיו סכום מסוים מראש (כפי שנעשה בסדר גודל גדול יותר בשיטת התשלום החד-פעמי), ולהגדיר את מידת התכיפות של הליך מעבר הכספים מצד לצד. גם אין להתערב בגובה הסכום העיתי שנפסק ובקביעה כי שכר הטרחה בגין התשלומים העיתיים, שהוערך באופן גלובאלי, ישולם במועד תשלום הפיצוי החד-פעמי (השוו ע"א 6996/98 שבשוביץ נ' תורג'מן, פ"ד נד(3) 757 (2000)). התוצאה היא שהערער מתקבל בעניין אחד – תיקון סכום הפיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד, כמפורט לעיל. ביתר העניינים נדחה הערעור וכן הערעור שכנגד. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו בערכאה זו. המשנה-לנשיאה השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, א' באדר התשס"ט (25.2.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07086290_P12.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il