פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בע"מ 8628/10 בבית המשפט העליון בע"מ 8628/10 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן המבקשים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. א.א. מגדלי השרון (2001) בע"מ 4. ר.ע. מלכא נכסים בע"מ 5. בנק לאומי לישראל בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, ברמ"ש 14729-07-10, 16622-07-10, 3482-07-10, 4783-07-10, מיום 7.11.10, שניתן על ידי כב' סגן הנשיא אילן ש' שילה והשופטים א' מקובר ו-ו' פלאוט בשם המבקשים: עו"ד גילה גואטה-אניסמוב בשם המשיב 2: עו"ד יצחק קריטנשטיין בשם המשיבים 4-3: עו"ד אמיר דולב ; עו"ד אוהד נדב בשם המשיב 5: עו"ד יוחנן בירו פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. המבקשים הינם אם וילדיה. אבי המשפחה – שהוא אחיו של המשיב 2 – נפטר בשנת 1993. בשנת 2008, הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים בבית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא, שעניינה סכסוך כספי על רקע ניהול הנכסים שקיבלו המבקשים בירושה מאבי המשפחה. לאחר שהועלתה על-ידי המשיבים טענה בדבר חוסר סמכות, קבע בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת מ' קראוס) כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לו, שכן מדובר בסכסוך בענייני ירושה, אך ציין כי מכל מקום, המותב מוסמך לדון בתביעה כבית משפט שלום. כמו-כן, התיר בית המשפט למבקשים לתקן את כתב התביעה. בכתב התביעה המתוקן, העמידו המבקשים את הסכום הנתבע על שמונה מיליון ש"ח. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי הורה לבית המשפט לענייני משפחה לשוב ולדון בטענה כי התביעה אינה בסמכותו וליתן החלטה מנומקת. בהחלטתו הנוספת, שב בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לו, בשל הקרבה המשפחתית בין המבקשת 2 לבין המשיב 2, שהוא אחי בן-זוגהּ המנוח. אשר למשיבים הנוספים, נקבע כי בית המשפט רשאי לצרפם כצדדים נוספים להליך, מכוח סעיף 6(ו) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק). 2. בית המשפט המחוזי מרכז (כב' סגן הנשיאה א' א' שילה, והשופטים א' מקובר ו-ו' פלאוט) החליט לדון בבקשות רשות הערעור שהגישו המשיבים על החלטה זו כבערעורים. בית המשפט קבע כי לא ניתן לומר כי עניינה של התובענה הוא "סכסוך בתוך המשפחה" כהגדרת סעיף 1 לחוק, שכן המחלוקת בין הצדדים נתגלעה שנים ארוכות לאחר מותו של אבי המשפחה, וכן משום שמספר הגורמים ה"לבר-משפחתיים" הינו רב (ארבעה מתוך חמשת הנתבעים). משכך, נקבע כי התביעה שהוגשה אינה בסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט הוסיף כי נשקלה האפשרות להעביר את התביעה לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) לדיון בפני בית המשפט המוסמך, אך נוכח נוסחו המסורבל והחסר של כתב התביעה המתוקן וסירובה של באת כוח המבקשת להצעת בית המשפט לתקנו בשנית, מצא כי אין מקום להעביר את התביעה, והיא נדחתה מחמת חוסר סמכות עניינית, לפי תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). המבקשים חויבו בתשלום הוצאות המשיבים. 3. מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה חוזרים המבקשים על טענתם כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, שכן מדובר בסכסוך משפחתי על רקע כספי ירושה. כמו-כן, מלינים המבקשים על כך שבית המשפט המחוזי בחר לדחות את תביעתם ובכך לסתום עליה את הגולל, למרות שיכול היה להעבירה לבית המשפט המוסמך לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. הם מדגישים כי המשיבים לא ביקשו לדחות את התביעה כי אם להעבירה לבית המשפט האזרחי, וכי יש בדחיית התביעה משום פגיעה אנושה באינטרס המבקשים. 4. בהתאם להחלטתי, הגישו המשיבים את תגובותיהם לבקשה. המשיבים סבורים כי עניינה של הבקשה אינו עומד באמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן מדובר ביישום של הלכות ידועות הנוגעות לסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה על נסיבות המקרה הקונקרטי. גם לגופם של דברים, סומכים המשיבים את ידיהם על הכרעת בית המשפט המחוזי. עוד נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את התובענה, להבדיל מהעברתה לבית המשפט המוסמך, נובעת מ"התעקשותה הבלתי ברורה" של באת-כוח המבקשים שלא לתקן את כתב התביעה בשנית, ואי הסכמתה להעביר את התובענה לבית המשפט המוסמך. בנסיבות אלה – מסכמים המשיבים – אין למבקשים אלא להלין על עצמם. 5. טענות המבקשים לגוף המחלוקת אכן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, שכן מדובר ביישום ההלכה הפסוקה על נסיבותיו של מקרה קונקרטי ולא עולה מהבקשה שאלה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי". לפיכך, לא מצאתי ליתן רשות ערעור בהתייחס לקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה התביעה שהוגשה אינה בסמכות בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, אני סבור כי התוצאה האופרטיבית של פסק הדין – דחיית תובענה להבדיל מהעברתה לבית המשפט המוסמך – פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות הגישה של המבקשים לערכאות. כידוע, דחיית תובענה לפי תקנה 101 לתקנות מקימה נגד התובע 'מעשה בית דין', ובכך סותמת את הגולל על תביעתו (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי 177 (מהדורה עשירית, 2009)). גם אם נפל פגם כלשהו בהתנהלותם הדיונית של המבקשים, לא שוכנעתי כי יש מקום לצעד מעין זה, החוסם דרכם של המבקשים בפני בירור טענותיהם לגופן. אשר על כן, החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה. ערעור המבקשים מתקבל באופן חלקי, במובן זה שחלף ההוראה בדבר דחייתה של התובענה, אנו מורים כי התובענה תימחק. באופן זה, יוכלו המבקשים להגיש תובענה חדשה לבית המשפט המוסמך. נוכח התנהלותם הדיונית של המבקשים, שעליה עמד בית המשפט קמא, תעמוד פסיקת ההוצאות בבית המשפט המחוזי בעינה, ולא ייעשה צו להוצאות בהליך הנוכחי. ניתן היום, ‏כ"ח בשבט התשע"א (‏2.2.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10086280_M02.doc יב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il