נעאמנה עאדל עלי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק עש"ם 8622/05 בבית המשפט העליון עש"ם 8622/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער: נעאמנה עאדל עלי נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. נציבות שירות המדינה 3. משרד החינוך ערעור על גזר דינו של בית הדין המשמעתי לשירות המדינה בירושלים מיום 3.8.05 בבד"מ 134/04, שניתן על ידי כבוד השופטים י' תלרז, פ' הרשקוביץ ונ' קרניאל בשם המערער: עו"ד סעיד נעאמנה בשם המשיבים: עו"ד בת-אור כהנוביץ' פסק – דין 1. ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (בד"מ 134/04) בו הורשע המערער, על פי הודאתו, בביצוע עבירות משמעת על פי סעיפים 17(1), (2), (3) ו-(4) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק המשמעת"). על המערער הושתו אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר, אגב תשלום פיצויי פיטורין מלאים, ופסילה מכל תפקיד בשירות המדינה לפרק זמן של שלוש שנים. חומרת אמצעי המשמעת היא העומדת למבחן בפנינו. 2. המערער, יליד 1958, הינו עובד הוראה במקצועו, ותושב הכפר עראבה שבצפון הארץ. בתאריך 1.9.1995, החל לעבוד בשירות המדינה, כמורה בבית הספר המקיף "ערוער" שבנגב. מעבר זה, מצפון הארץ לדרומה, נעשה על רקע מדיניות משרד החינוך לעודד מעבר מורים מאזור הצפון לדרום לשם עיסוק בהוראה. מדיניות עידוד זו מצאה את ביטויה, בין היתר, בנכונות המדינה להשתתף בתשלום שכר דירה של מורים מהצפון אשר יעברו להתגורר בשכירות באזור הנגב. החלטה זו הוצאה אל הפועל תחת פיקוחו של האגף לדיור ולתמריצים למורים במשרד החינוך. על פי ההסדר שנקבע, מורה שהעתיק את מקום מגוריו לנגב, יזכה לסכום ההשתתפות מהמדינה בהוצאות שכר הדירה בתחילתה של כל שנת לימודים, לאחר שימציא לאגף התמריצים את חוזה השכירות של הדירה בה יתגורר, וכן "טופס בקשה להשתתפות בשכר דירה למורים צפוניים המלמדים בישובים הבדואים בדרום". על פי תנאי ההסדר, נאסר על המורה לקבל הוצאות שכר דירה מכל גורם אחר, ואף נאסר עליו לשכור את הדירה מקרוב משפחה בדרגה ראשונה. בנוסף לכך, זכאותו של המורה להשתתפות בתשלום שכר הדירה הותנתה בכך שאין בבעלותו או בבעלות אשתו דירה אחרת באותו ישוב. 3. המערער העתיק את מגוריו מצפון הארץ לדרומה לצורך השתלבות בעבודת הוראה בדרום. בתאריך 6.3.2001 רכש המערער, ביחד עם אשתו, דירה ברחוב שלומציון בבאר שבע מבעליה הקודמים, מרדכי עזר (להלן: "הדירה"). חרף רכישת הדירה האמורה, ערך המערער, בסמוך לתחילת שנת הלימודים תשס"ב, מסמך אשר נחזה להיות חוזה שכירות בין עזר, בעל הדירה הקודם, לבינו, כאשר הוא מוצג בחוזה בתור שוכר הדירה (יחד עם אשתו). חוזה זה הציג חתימה הנחזית להיות חתימתו של עזר, וכן פרטים על גובה דמי השכירות ותקופת השכירות (1.9.2001 – 1.9.2002). בתאריך 15.10.2001 הגיש המערער לאגף התמריצים את טופס הבקשה להשתתפות בשכר דירה בצירוף החוזה המזויף. במסגרת בקשה זו הצהיר המערער, כי הוא משלם שכר דירה חודשי, למרות, שכאמור, הוא התגורר בדירה המצויה בבעלותו. על פעולה זו חזר המערער גם בשנת הלימודים שלאחר מכן, עת דיווח על חוזה שכירות בינו ובין בעליה הקודמים של הדירה בגין התקופה שתחילתה ביום 1.9.2002 וסיומה ביום 1.9.2003. לאור המצג האמור, זכה המערער לתשלום של 13,488 ₪, על דרך של השתתפות חודשית של המדינה בתשלום שכר הדירה. 4. בתאריך 28.8.2003 נפגש המערער עם שלוש מורות אשר ביקשו לשכור את הדירה. הוא ערך הסכם שכירות עימן, אולם ציין בפניהן כי זכויות הבעלות בדירה טרם הועברו אליו, וכי נמצא ברשותו יפויי כוח ממוכר הדירה, מר עזר, המאפשר לו לפעול כנציגו ולרושמו כבעל הדירה וכמשכירהּ. בעקבות זאת, חתם המערער אף בשמו של מר עזר. כל זאת ביצע המערער כדי להסתיר את עובדת היותו בעליה החוקיים של הדירה, וכדי שלא לעורר חשד ולסכל את הסדר תשלומי שכר הדירה לו זכה מאת משרד החינוך. 5. בנוסף על כל אלה, דיווח הנאשם על גבי טופס לקצובת נסיעה, כי בין השנים 2001-2003 ביצע מספר רב של נסיעות מן הדרום אל הצפון, וזאת כאשר לא היה זכאי לתשלום עבור נסיעות אלה, באשר היה בעלים של דירה בבאר-שבע כאמור, והיה לתושב קבע בה. בעבור דיווחים אלה, זכה המערער לקצובת נסיעה בסכום המצטבר של 13,371.75 ₪. 6. בגין המעשים המתוארים לעיל הורשע המערער על פי הודאתו, בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), (2), (3) ו-(4) לחוק המשמעת. לאחר מכן נגזר דינו על ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (כב' השופטים י' תלרז, פ' הרשקוביץ ונ' קרניאל). בית הדין החליט כי על המערער יושת עונש של נזיפה חמורה, פיטורין מתפקידו כעובד הוראה וכן פסילה מכל תפקיד בשירות המדינה לפרק זמן של שלוש שנים. בית הדין ראה בחומרה רבה את כישלונו של המערער, בהתחשב ברמת ההתנהגות המצופה ממורה בישראל, ונוכח שליחת ידו בכספי מדינה באמצעות זיופם של חוזי שכירות על פני תקופה ממושכת. אל מעשי זיוף אלו נתלוותה גם מעילה חמורה באמונם של עובדי משרד החינוך, אשר נתנו מבטחם במערער והאמינו למצגים שהציג בפניהם. נסיבותיו האישיות של המערער, וקשייו הכלכליים, נלקחו אף הם בחשבון בגזירת הדין. בפנינו ערעור על חומרת העונש. 7. טיעוניו של המערער מתמקדים בחומרת העונש שהושת עליו, ובעיקר בסנקציית הפיטורין שנגזרה עליו. בתוך כך, מציג המערער את נסיבותיו האישיות כעילה להקלה בעונש ולהחזרתו לעבודה כמורה. הוא מציין את העובדה כי במהלך 10 שנות עבודתו במשרד החינוך מעולם לא הוגשה כנגדו תלונה, והוא זכה להערכה מצד הממונים עליו. פיטוריו הותירו אותו במצב כלכלי קשה, אשר ילך ויתדרדר לאור הסיכויים הקלושים להשתלבותו בשוק העבודה. הוא אב לארבעה ילדים, משפחתו נפגעה, הוא שקוע בחובות, וניסה למצוא עבודה אחרת אולם בלא הצלחה. לבסוף, טוען המערער כי דרגתו הזוטרה, והעובדה כי הודה בעבירות המיוחסות לו בהזדמנות הראשונה, כמו גם העובדה כי הביע צער וחרטה על מעשיו, מצדיקים הקלה בעונשו וביטול הפיטורים. 8. המדינה מעלה בטיעוניה את החומרה המיוחדת במעשיו של המערער שיש להשקיף עליה כחלק מפרשה ענפה שכרכה עימה מעשי מרמה של מורים רבים כלפי המדינה, שנקטו בשיטות מרמה דומות כדי לזכות בתמריצים כספיים שלא הגיעו להם. הפרשה נחקרה בידי המשטרה, ובסופו של דבר הוחלט מטעמים שונים להותיר את הענין לבירור במישור המשמעתי. לדברי ב"כ המדינה, נמנו על הקבוצה כ-35 מורים, אשר ניצלו את ההטבות שהמדינה היתה נכונה לתת במסגרת ההסדר, תוך זיוף שיטתי של חוזי השכירות והצגת מצגי שווא בפני המשרד הממשלתי הנוגע בדבר. טוענת המדינה כי, מורה שנמצא אשם בזיוף שיטתי מעין זה והמנצל כך את הקופה הציבורית אינו יכול להימנות על עובדי המדינה ומשרד החינוך, ודינו פיטורין. מטעמים אלה, אין להתערב בגזר דינו של בית הדין, המבוסס על שיקולי ענישה מידתיים. 9. עיקרו של ההליך המשמעתי בשירות המדינה טמון בהגנה על רמתו המוסרית, דמותו ותדמיתו של השירות הציבורי בעיני הציבור (עש"מ 5771/01 פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נו(1) 463, 481-480; עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נב(5) 87, 93). אדם, אשר במסגרת שירותו במדינה מנצל את תפקידו לרעה, ומוציא בטענות שווא כספי ציבור תוך הצגת מצגי כזב, פוגע פגיעה עמוקה בתשתית המוסרית של השירות הציבורי ובערך טוהר המידות הנדרש בהתנהגותו של עובד המדינה הן בתחום עבודתו והן מחוצה לה. תפקידו של הדין המשמעתי הוא לא רק להעניש את העובד שסרח, אלא גם לשמש מסר לציבור עובדי המדינה כולו בדבר נורמות ההתנהגות המתחייבות ממשרתי הציבור וחובות האתיקה החלות עליהם בביצוע תפקידם. חובות אלה חלות על כלל עובדי המדינה. אולם ישנם תפקידים שבהם להפרת הנורמה המשמעתית נודע מישנה חומרה בשל המעמד המיוחד של בעל התפקיד בשירות המדינה. כזה הוא תפקיד המורה והמחנך, המופקד מטעם המדינה על חינוך הדור הצעיר. עובד ההוראה אינו עובד מדינה מן השורה. הוא דמות שהתנהגותה ורמתה המוסרית משמשת אמת מידה ודוגמא לציבור התלמידים המתחנכים לאורה. הפרת נורמות ההגינות והאתיקה בידי עובדי הוראה טומנת בחובה חומרה מיוחדת על שום המעמד המיוחד הנלווה לתפקיד זה, והציפיות הגבוהות שהחברה מציבה להתנהגותם של נושאי משרה אלה על שום השפעתם על בני הנוער בחברה הישראלית. לאור זאת, הוצאת כספים בטענות שווא מהמדינה והצגת מצגי כזב כדי להפיק רווחים מכספי ציבור, על כל החומרה הנלווית להם ביחס לכל עובד מדינה, מקבלים גוון מחמיר במיוחד כאשר הם נלווים להתנהגותם של אנשי הוראה וחינוך (עש"מ 8180/05 מדינת ישראל נ' ולידי, תק-על 2006(2) 1238). אין לכחד, כי גם בהינתן חומרת עבירות המשמעת, לעולם יש לתת את הדעת לנסיבות האישיות של העובד, לעברו המשמעתי, לאופן שבו ביצע את עבודתו עד למעידתו, וכיוצא באלה שיקולים (עש"מ 10566/02 מדינת ישראל נ' גרינבוים, תק-על 2003(1) 632). בענייננו, חברו יסודות מחמירים בהתנהגותו של המערער, הן בשל אופיים של מעשי העבירה, התמשכותם, והן בשל העובדה כי בוצעו בידי איש חינוך כלפי המוסד המעסיקו, שממנו הוא מקבל את עבודתו ואת לחמו. עניינו של המערער חושף אך טפח מפרשה ענפה בה היו מעורבים עובדי הוראה רבים, אשר שלחו ידם אל קופת המדינה ובאמצעות מצגי כזב, ביקשו וקיבלו כספים שלא הגיעו להם. מעורבותו של המערער במסכת מצגי השווא והזיופים פגעה פגיעה קשה ביותר בדמותו ובתדמיתו של השירות הציבורי. בניצול מדיניות ההטבות של המדינה, שנועדה לשפר את שירותי החינוך בדרום, כדי להפיק תועלת אישית שלא כדין, פגע המערער באמון הציבור כלפי שירות המדינה ועובדיו (עש"מ 8160/04 מדינת ישראל נ' בן סימון, תק-על 2005(1) 3504; עש"מ 11025/02 אייזנר נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(5) 541 , 555-556; עש"מ 1804/01 מדינת ישראל נ' אסתר אלקריף, תק-על 2001(3) 1266), עוצמת הפגיעה גדולה במיוחד מתוקף היותו של המערער עובד הוראה, הממלא תפקיד חינוכי בהוראת בני נוער. המערער הפר את סטנדרט ההתנהגות הגבוה במיוחד הנדרש מאיש חינוך, והפרה זו מחייבת מצידה החמרה בעונש, כדי להשיג את מימד ההרתעה הנדרש מפני פגיעה עמוקה נוספת בתשתית האמון במערך החינוך של המדינה. בית הדין נתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המערער ולא התעלם מהן. הוא התחשב במשפחתו, בעברו הנקי, בקשייו הכלכליים, ובמשך השנים בהן שירת את הציבור בשירות טוב והולם. האיזון שעשה בין שיקולי ההחמרה בעונש לבין הנסיבות האישיות הוא איזון ראוי, ולא מצאתי יסוד להתערב בו. אמצעי המשמעת של פיטורין מהשירות הציבורי הוא עונש מתבקש בנסיבות הענין, שכן הרשעתו של המערער בעבירות מן הסוג אותן ביצע אינה מתיישבת עם המשך שירותו במדינה. עם זאת, בית הדין לקח בחשבון את השיקולים לקולא בכך שהגביל את הפסילה לפרק זמן של שלוש שנים ובכך שלא שלל מהמערער את פיצויי הפיטורין. על יסוד כל האמור, אינני מוצאת מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער, ואני דוחה את הערעור בעניינו. ניתן היום, ד' בטבת תשס"ז (25.12.06). ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05086220_R02.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il