בתיה לבל נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

פסק-דין בתיק בש"א 8620/12 בבית המשפט העליון בש"א 8620/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: 1. בתיה לבל 2. צבי מיכאל לבל נ ג ד המשיב: בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ערעור על החלטתה של כבוד רשמת בית המשפט ל' בנמלך מיום 19.11.12 ברע"א 6023/12 בשם המערערים: עו"ד דב אבן אור פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך (רע"א 6023/12) מיום 19.11.2012 והחלטת כבוד הרשם ג' שני באותו תיק מיום 22.11.2012. ביום 10.8.2012, הגישו המערער בקשת רשות ערעור בהליך אזרחי ונדרשו להפקיד עירבון. ביום 27.9.2012, נדחתה בקשתם להמיר את העירבון בערובה מסוג אחר. ביום 14.10.2012, נדחתה בקשתם של המערער לרשם כי יעיין מחדש בהחלטתו. ביום 21. ביום 19.10.2012 הגישו המערערים בקשה להארכת מועד הפקדת העירבון, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו על החלטת הרשם ג' שני מיום 27.9.2012 וביום 21.10.2012, נקבע כי ככל שאכן הוגש ערעור במועד, המועד להפקדת העירבון נדחה עד להחלטה אחרת. ביום 13.11.2012, הגיש המשיב בקשה דחופה לדחיית בקשת רשות הערעור בשל אי הפקדת עירבון וטען כי המערערים לא הגישו ערעור ואף לא הפקידו את העירבון. ביום 14.11.2012 קבע הרשם ג' שני כי מבדיקה שערכה המזכירות, נמצא כי לא הוגש הערעור, ומשכך התנאי להארכת המועד שנקבע בהחלטה הקודמת אינו מתקיים, כך שהארכת המועד לא נכנסה לתוקף. הרשם קבע כי על המערערים להגיש בקשה עד ליום 21.11.2012 הכוללת את מספר תיק הערעור שהגישו על ההחלטה מיום 27.9.2012, שאם לא כן, יובא התיק לדחייה לפני הרשם. בו ביום, הגישו המערערים הודעה הנתמכת בתצהיר בא כוחם, שבמסגרתה הם טענו כי הם הגישו את הערעור באמצעות הפקסימיליה הן ביום 18.10.2012, הן ביום 24.10.2012. ביום 19.11.2012, קבעה כבוד הרשמת ל' בנמלך כי גם אם נכונה הטענה של המערערים בדבר משלוח הערעור באמצעות הפקסימיליה ובמועדים שנטענו, הרי שהערעור הוגש שלא כדין משום שאופן הגשתו אינו עולה בקנה אחד עם הנחיות הנשיאה מיום 1.11.2012, המחייבות הגשת כתבי בי דין שבאמצעותם נפתח ההליך במסירה ישירה לבית למזכירות בית המשפט או במשלוח דואר בהתאם להוראות הדין. בעקבות החלטה זו, ביום 22.11.2012, קבע הרשם ג' שני כי אומנם אין מניעה להורות על דחיית ההליך בשל אי הפקדת עירבון, ואולם, לפנים משורת הדין, העניק למערערים ארכה להפקדת העירבון עד ליום 28.11.2012 כהזדמנות אחרונה בטרם יידחה ההליך ללא משלוח התראה נוספת. ביום 25.11.2012, שלחו המערערים הודעה לבית המשפט ובה טענו, בין היתר, כי החלטת הרשמת בנמלך אינה כדין משום שהיא סותרת, לטענתם, החלטות קודמות של הרשם שני בעניינם וטענו להיעדר סמכות. ביום 27.11.2012, קבעה הרשמת בנמלך כי אין בהודעת המערערים טעם המצדיק שינוי החלטתה מיום 19.11.2012, ודחתה את הטענה שלפיה יש בהחלטתה משום שינוי של החלטות קודמות שניתנו על ידי הרשם שני. מכאן, הערעור שלפניי. במסגרתו, טוענים המערערים כי הרשמת בנמלך הייתה מנועה מלדון בבקשתם שבמסגרתה נתבקש הרשם להעביר את הערעור לעיונו של שופט. לטענתם, הרשמת לא הייתה רשאית ליתן החלטה שמאיינת החלטה של של רשם אחר ומכאן, שגם החלטתו של הרשם שני מיום 22.11.2012 אינה כדין, וזאת, לפי הטענה, משום שהיא מסתמכת על החלטת הרשמת, שכאמור, אינה כדין. לדידם, על הרשם היה להעביר את הערעור לעיונו של שופט או לקיים דיון שאליו יזומן נציג בכיר מהמזכירות כדי להכריע בטענה בדבר אי קליטת הערעור. לגישתם, הרשם שגה משלא קיים דיון כאמור וכאשר נתבקש לבטל את החלטתו, העביר את הבקשה להכרעת הרשמת. עוד טוענים המערערים כי הגשת הליכים שאינם מחייבים תשלום אגרה, כגון: ערעור, בקשת רשות ערעור ובקשות אחרות, אפשרית באמצעות הפקסימיליה. עוד מעלים המערערים תמיהה מדוע עלתה הטענה בדבר אופן ההגשה של הערעור לראשונה רק בהחלטתה של הרשמת ולא בשלב מוקדם יותר. דין הערעור על שתי ההחלטות, הן בחלקו הנוגע להחלטתה של הרשמת בנמלך, הן בחלקו הנוגע להחלטתו של הרשם שני – להידחות. זאת משלא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהן. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב הוא, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (לא פורסם, 29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002)). המערערים לא הצביעו על פגם שנפל בהחלטות שנגדן הם מערערים, ודומה כי טרונייתם אינה צריכה להיות מופנית כלפי הרשמים, שנהגו על פי לשונו של הדין, אלא כלפי עצמם שעל פני ההליך הארוך והמסורבל שתואר לעיל, התעלמו מהוראות הדין הרלבנטיות על אף שאלה הובאו לתשומת לבם בהחלטת הרשמת בנמלך. נוסף על כך, את טענתם של המערערים בדבר קיום סתירה כלשהי בין החלטות הרשמים, אין בידי לקבל. זאת משלא ניתן למצוא בהחלטותיו הקודמות שום קביעה באשר לעמידת המערערים בהוראות הנוגעות לאופן הגשת ההליך, וכל שנקבע שם היה תחת ההנחה שהערעור אכן הוגש. מכאן, שגם טענה זו אינה מגלה עילה להתערבות בהחלטות הרשמים. לעניין גופו יוער כי מקובלת עליי החלטת הרשמת מושא ערעור זה. אין המערערים יכולים להיבנות מהטענה שלפיה ערעורם הוגש באמצעות הפקסימיליה, כאשר אין זו דרך ההגשה המקובלת. בא כוח המערערים טען כי אין זו הפעם הראשונה שבה הוא מגיש מסמכים בדרך זו, ואולם אין בכך כדי לשנות, שכן הנחיות הנשיאה לעניין זה שרירות וקיימות, והן שצריכות להתוות את התוצאה בענייננו. בהקשר זה, אציין, כפי שציינה הרשמת, שהנחיות הנשיאה קובעות באופן מפורש בהנחיה 2.ג. את הדרך שבה יש להגיש מסמכים לבית משפט זה: "כתב בית דין יוגש לבית המשפט במסירה ישירה למזכירות בית המשפט או במשלוח דואר בהתאם להוראות הדין. כאשר אין מדובר בכתב טענות ראשון הפותח הליך, בסיכומים בכתב או בתצהירים מקוריים, ניתן להגיש כתב בית דין גם באמצעות הפקסימיליה בהתאם להוראות הדין, ובלבד שמשלוח הפקסימיליה בכללותו (לרבות נספחים ועותקים לבית משפט) אינו עולה על 10 עמודים". הנה כי כן, כתב בית דין שפותח את ההליך, ואין ספק שהודעת ערעור היא כתב דין שפותח את הליך הערעור, צריך להיות מוגש "לבית המשפט במסירה ישירה למזכירות בית המשפט או במשלוח דואר בהתאם להוראות הדין". כך, שצדקה הרשמת בהחלטתה מיום 19.11.2012, והמערערים לא הציגו טעם המצדיק את ביטולה, ובהחלט שאין לראות בניסיונו של בא כוחם, טעם כאמור. אשר על כן, דין הערעור דחייה. ניתן היום, ה' בטבת התשע"ג (18.12.2012). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12086200_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il