מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. הנו ג'אבר

פסק-דין בתיק ע"א 8619/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8619/10 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' עמית המערערת והמשיבה שכנגד: מנורה חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיב והמערער שכנגד: הנו ג'אבר ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בת"א 000831/07 שניתן ביום 4.10.2010 על ידי כבוד השופט ש' ברלינר תאריך הישיבה: כ"ח בתמוז התשע"ב (18.07.12) בשם המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד יוסף הוד בשם המשיב והמערער שכנגד: עו"ד אורן גוהר ועו"ד מירב חן פסק-דין השופט י' עמית: ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.10.2010 (כב' סגן הנשיאה ש' ברלינר) בת"א 831-07. תמצית העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המשיב והמערער שכנגד (להלן ולמען הנוחות: המשיב), יליד 20.4.1990, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.7.2007. המערערת והמשיבה שכנגד (להלן ולמען הנוחות: המערערת) הייתה מבטחת הרכב במועד התאונה והיא חבה בפיצוי המשיב. ביום התאונה היה המשיב בן 17 ושלושה חודשים ולטענתו, עמד בפתחה של קריירה ככדורגלן מקצועי, כמי שהיה חלוץ מצטיין בקבוצת הנוער של מכבי חיפה ושיחק בנבחרת ישראל לנוער. 2. המשיב הגיש תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) ובית משפט קמא מינה מספר מומחים רפואיים. ד"ר אנג'ל, המומחה בתחום האורתופדי, העמיד נכותו הצמיתה של המשיב על 10% בגין הגבלה בתנועת הכתף ו-10% בגין הגבלה בתנועת המרפק, בהתאמה לפי סעיפים 41(4)ב ו-41(8) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). פרופ' אהוד קליין בתחום הפסיכיאטרי, קבע כי המשיב סובל מ-10% נכות לפי סעיף 34(ב) לתקנות, בגין תגובת הסתגלות מתמשכת עם תסמינים דיכאוניים. המומחה העיר כי ייתכן שטיפול נפשי יביא לשיפור במצבו של המשיב והשאיר לשיקול דעתו של בית המשפט אם לקבוע למשיב נכות זמנית בלבד. פרופ' מילר, המומחה בתחום העיניים, קבע כי אכן נגרמה למשיב פגיעה בפניו וכחודש לאחר התאונה נמצא כי הוא סובל מראייה ירודה בעינו השמאלית והתלונן על דמעת וטשטוש בעינו השמאלית. בחלוף כשנה וחצי מהתאונה המשיב סובל מקוצר ראיה קלה המתוקן היטב על ידי משקפיים ולא נותרה לו נכות בתחום הראייה. על סמך חוות הדעת העמיד בית משפט קמא את הנכות הרפואית המשוקללת של המשיב על 27.1%, מתוכם 19% נכות אורתופדית. 3. בית המשפט העריך את נזקו של המשיב כדלקמן: בגין נזק בלתי ממוני (8 ימי אשפוז) - 51,018 ₪; בגין הפסד השתכרות, ובהתעלם מקריירת הכדורגל, לפי השכר הממוצע במשק ואבדן כושר השתכרות בשיעור 25% עד לגיל 67 - 620,000 ₪; בגין הפסד השתכרות ככדורגלן מקצועי ואבדן הקריירה בתחום זה עד גיל 35 - סכום גלובלי של 1,000,000 ₪. על פסק הדין שלפנינו נסב הערעור והערעור שכנגד. טענות הצדדים 4. המערערת מיקדה את ערעורה אך ורק בפיצוי שנפסק למשיב בראש הנזק של אובדן השתכרות ככדורגלן. לטענתה, לא הוכח שלמשיב היה פוטנציאל השתכרות גבוה ככדורגלן; אובדן יכולת השתכרותו של המשיב ככדורגלן נובע מפציעה ברגלו שאירעה לאחר התאונה וללא קשר לתאונה; בכל מקרה הסכום שנפסק בראש נזק זה מוגזם ומופרז. 5. המשיב סומך ידיו על קביעתו של בית משפט קמא באשר לכושר השתכרותו הפוטנציאלי כשחקן כדורגל והקשר הסיבתי בין התאונה לגדיעת הקריירה שלו באיבה. בערעור שכנגד הלין המשיב על מיעוט הפיצוי שנפסק לזכותו בכל ראשי הנזק, תוך התמקדות בהפסד ההשתכרות ככדורגלן מקצועי. הקריירה העתידית של המשיב ככדורגלן 6. המערערת טוענת כי גם בהנחה שהמשיב גילה כישרון יוצא דופן בכדורגל, ספק אם ניחן במכלול התכונות הנדרשות כדי להפוך לשחקן בוגר בליגת העל או בליגה הלאומית. מאחר שלא הוכח כי היה למשיב פוטנציאל השתכרות ככדורגלן בליגות הגבוהות, ממילא אין לפסוק לו פיצוי בגין אבדן קריירה בתחום זה. 7. בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי הערכת עתידו הספורטיבי של המשיב אכן כרוכה בהשערות ובהערכות. מחד, בחן בית המשפט את הישגיו הגבוהים של המשיב לפני התאונה, המצביעים על סיכויים גבוהים להצטיין ולהצליח בתחום. מאידך, בחן את אותם "סממנים" שיש בהם כדי לעורר ספק אם המשיב ניחן בחוסן הנפשי ובנחישות הנדרשים כדי לבצע את קפיצת המדרגה מקבוצת הנוער לקבוצת הבוגרים לשם קריירה מקצוענית בכדורגל. לאחר שהתרשם מהראיות שהובאו בפניו, כולל עדותו של מאמן הכדורגל במחלקת הנוער של מועדון מכבי חיפה (להלן: המאמן), השתכנע בית המשפט כי למשיב היה עתיד בתחום הכדורגל ורבים הסיכויים כי היה משתלב בקבוצה בוגרת, וכי "הלכה למעשה, קטעה התאונה את הקריירה הספורטיבית של התובע כשחקן כדורגל בכל מה שקשור למשחקים בליגת העל ובליגה הלאומית. אלה הן שתי הליגות שיש עימן השתכרות של ממש, לשחקן." 8. איני מוצא להתערב במסקנה עובדתית זו, הן מהטעם שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות, והן מאחר שמסקנה זו מעוגנת בחומר הראיות. המשיב שיחק בתפקיד חלוץ, היה מלך השערים של קבוצת הנוער של מכבי חיפה, ונחשב לחוד החנית של קבוצתו כפי שעולה מעדות המאמן. המשיב היה חבר סגל של נבחרת ישראל במחלקת נערים א' ואף השתתף במספר משחקים של נבחרת ישראל לנוער. בהתחשב בכך, רשאי היה בית משפט קמא להגיע למסקנה בדבר סיכוייו של המשיב להשתלב בקבוצת בוגרים בליגות הגבוהות. הקשר הסיבתי בין קטיעת הקריירה לבין התאונה 9. המערערת טענה כי קריירת הכדורגל של המשיב לא נקטעה עקב התאונה, והא-ראיה כי גם לאחר התאונה המשיך המשיב לשחק בתדירות גבוהה, כאשר במספר משחקים השתתף לכל אורך המשחק, והבקיע מספר רב של שערים. לטענת המערערת, הפסקת הקריירה הספורטיבית של המשיב נבעה מפציעה בשריר הירך האחורי ברגל ימין שאירעה במהלך משחק כדורגל ביום 10.12.2007, ולא מתאונת הדרכים שבה נפגע בידו ובכתפו. המשיב כפר בעובדות שהציגה המערערת, וטען כי לא השתתף באף משחק לפני יום 16.2.2008 וכי פציעתו ביום 10.12.2007 התרחשה במהלך אימון. לגרסתו, במשחקים שבהם השתתף לאחר התאונה, הוא עלה למגרש לפרק זמן קצר בלבד ואף זאת, מאחר שמאמניו זכרו לו חסד נעורים וניסו לסייע לו להשתקם. עוד הצביע המשיב על כך שבחוות דעתו של ד"ר אנג'ל לא נזכרה פגיעה נוספת מלבד התאונה ועל כך שלאחר התאונה הוענק לו פטור משירות ביטחון בשל מצב בריאותי (נ/16). בית המשפט המחוזי נדרש לטענות המערערת וקבע כממצא עובדתי כי מאז התאונה המשיב לא חזר לעצמו מבחינת יכולות המשחק, כלשונו (פסקה 8 לפסק הדין): "אף שבמסמך נ/1 נרשם כי הוא השתתף במשחק מיום 10.11.07 (משחק גביע, החל מהדקה 75 ואילך) שוכנעתי שפרט זה שבמסמך יסודו בטעות. המשחק הראשון שבו השתתף התובע לאחר התאונה היו מיום 16.2.08 ולאחריו, עד ליום 8.3.08, עוד 3 משחקים ובכולם השתתף התובע כשחקן מחליף רק בדקות האחרונות של המשחק. נראה כי שיתוף זה במשחקים מיוסד על כוונה לעודדו בשיקום וכן לראות אם אכן הוא חזר לכושרו." 10. גם בקביעה עובדתית זו, המעוגנת בחומר הראיות, איני רואה להתערב. בית משפט קמא דחה טענת המערערת כי כשנה לאחר התאונה חזר המשיב לפעילות מקצועית כשחקן של מכבי חיפה, וזאת בהסתמך על פרסומי התאחדות הכדורגל באינטרנט (נ/1, נ/7). בית משפט קמא קיבל את גרסת המשיב כי לעתים קרובות נופלות במסמכים אלו טעויות (עדות המשיב בעמ' 39 שורות 22-21: "אין זה נכון. לא השתתפתי במשחק הזה. קורה הרבה פעמים בהתאחדות שהם טועים בשמות. למשל כתוב שהייתי מס' 9 בחולצה. אני העונה הזו לא הייתי 9 אלא 29"; וכן ראו בעמ' 39, שורות 31-23). גם עדות המאמן תמכה בגרסת המשיב, ולפיה, ביום 10.12.2007 המשיב לא השתתף במשחק אלא באימון; המשיב השתתף אך בשלושה-ארבעה משחקים ב"ניר רמת השרון"; וכי העלאתו למגרש לא שיקפה חזרה לשגרה אלא רק ניסיון שיקום. נראה אפוא כי בעקבות התאונה הקריירה של המשיב בתחום הכדורגל הלכה ודעכה. לאחר התאונה המשיב זומן לנבחרת ישראל אך לאחר תקופת אימונים שוחרר מהזימון מבלי להשתתף במשחקים (עדות המאמן, בעמ' 30 שורות 11-4). המשיב לא התקבל לקבוצת הבוגרים של מכבי חיפה בליגת העל (עדות המאמן, בעמ' 25 שורות 12-4) וביום 26.7.2009, חתם על חוזה כשחקן בקבוצת "ניר רמת השרון" בליגה הלאומית. אלא שגם בקבוצה זו הקריירה של המשיב הייתה קצרה במיוחד – הוא שולב אך בשלושה-ארבעה משחקים ונאלץ לעזוב (עדות המשיב, בעמ' 40 שורות 12-11). בהמשך, ביום 12.1.2010, המשיב חתם עם מועדון כדורגל מכבי חיפה על הסכם לחמש שנים (עונות הכדורגל 2009/10 עד 2013/14) המאפשר למועדון מכבי חיפה "להשאיל" אותו בתשלום לקבוצה אחרת. ברם, מאחר שהמשיב לא הצטרף לסגל של אף קבוצה הוא לא קיבל תשלום (עדות המשיב, בעמ' 41 שורות 4-2). מכאן, שיש עיגון בחומר הראיות למסקנתו של בית המשפט קמא ולפיה "בפועל, כיום התובע [המשיב – י"ע] לא משתתף בשום פעילות ספורטיבית כשחקן. הוא מנסה לשמור על כושר באימונים ובריצות שהוא מנסה לקיים ללא מסגרת קבוצתית". 11. התאונה קדמה בזמן לפציעה ברגלו של המשיב, ועל פי ממצאיו של בית משפט קמא, ההידרדרות בקריירה הספורטיבית של המשיב החלה מיד לאחר התאונה, כך שאין לקשור בין הפציעה המאוחרת ברגל לבין גדיעת הקריירה של המשיב. גם המאמן התייחס לכך בעדותו והסביר כי הפציעה "אינה הגורם המכריע בירידה בכישורי המשחק של המשיב" (עמ' 29 שורות 28-31, עמ' 30 שורות 2-1). גובה הנזק 12. המערערת הלינה על גובה הסכום שנפסק למשיב בגין אבדן הקריירה ככדורגלן, בין היתר, מאחר שקריירת כדורגל נמשכת עד לגיל 30 ומאחר שלא הוכח שכדורגלן משתכר למעלה משילוש השכר הממוצע במשק. מנגד, הלין המשיב על מיעוט הסכום. 13. איני מקבל טענת המערערת, הנסמכת על ההלכה הידועה בע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס(3) 13 (2005) (להלן: הלכת אבו-חנא), ולפיה, יש להעריך הפסד השתכרותו של המשיב, שהיה קטין בעת התאונה, על פי השכר הממוצע במשק. כפי שהובהר בהלכת אבו חנא, ישנם מקרים בהם ניתן לסטות מכלל השכר הממוצע במשק כאשר הוכחו נתונים עובדתיים חריגים (שם, בעמ' 63). בדומה, נאמר בע"א 9980/06 עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' עיריית ירושלים, פסקה 7 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין (לא פורסם, 26.1.2009) (ההדגשות הוספו – י"ע): "בהקשר זה, לא הרי ילד רך בשנים שהצטיין בלימודי החשבון כהרי נער המתקרב לגיל הבגרות ומשתלב, דרך קבע, בקבוצת ספורט מקצוענית. ובדומה, לא הרי נערה המגלה כשרון רב בחוגי ההעשרה כהרי ידידתה שהשתלבה בפועל בתחום ההי-טק ובית המשפט משתכנע כי לכך כיוונה את מסלול חייה. המדובר בנתונים אשר, ככלל, מלמדים כי הנפגע, חרף היותו קטין, רכש לו, בפועל, 'היסטוריה תעסוקתית', לאמור פיתח כישורים מיוחדים שאינם מאפיינים, ברגיל, ילד או ילדה בישראל, או שעסק בפועל בעיסוק שעתיד להמשך גם בחייו הבוגרים." והדברים יפים לענייננו. בעת התאונה המערער היה בן 17 ו-3 חודשים, וקריירת הספורט בה בחר מתגבשת בגיל צעיר במיוחד. על דרך הכלל, כדורגלנים מתחילים את דרכם כבר בשנות העשרה, מצויים בפסגת הקריירה שלהם בשנות ה-20 לחייהם, ולרוב ממצים את פוטנציאל השתכרותם כשחקני כדורגל לקראת אמצע שנות ה-30. וכדברי המאמן "שחקן שמגיע לגיל 19 כבר השקיע כ-10 שנים מחייו באימונים בכדורגל כך שהוא יודע את כיוונו". מהראיות שהובאו בפני בית משפט קמא עולה כי בליגה הלאומית, ובוודאי בליגת העל, כדורגלנים נהנים משכר ומתנאים נלווים (כגון מכונית ושכר דירה) גבוהים יותר ממגבלת שילוש השכר הממוצע במשק הקבועה בסעיף 4(א)(1) לחוק הפיצויים. 14. המערערת טענה כי גיל הפרישה מכדורגל, במיוחד אצל חלוצים, הוא 30, בעוד שהמשיב טען כי יכול היה להמשיך ולהשתכר מעל שילוש השכר הממוצע במשק עד גיל 67 כמאמן קבוצה או כחלק מדרג מנהלי מקצועי. בית משפט קמא איזן בין הטענות והעמיד את גיל הפרישה של המשיב על 35, וכן לקח בחשבון סיכויים להמשך השתכרות בתחום הספורט בשנים שלאחר מכן. נקודת המוצא לחישוב הפסדי ההשתכרות של המשיב היא שהפציעה קטעה את הקריירה שלו ככדורגלן בליגת העל או בליגה הלאומית. יש להניח כי אלמלא התאונה היה המשיב מגויס לשירות צבאי, כפי שעשו בני משפחתו, ותקרת השתכרותו עד גיל 21 הייתה מוגבלת לסכום של 4,000 ₪ לחודש (עדותו של דוד אלחדד, סוכן שחקני כדורגל, בעמ' 34 שורות 27-26). אם נחשב את הפסד ההשתכרות של המשיב בגילאים 35-21 על פי מגבלת השכר הממוצע במשק - בניכוי השכר הממוצע שהיה משתכר בעבודה אחרת, ושההפסד ממנו כבר נפסק על ידי בית משפט קמא או בניכוי מה שיכול היה להשתכר אילו היה משחק בליגה נמוכה (ע"א 7397/10 אוחיון נ' קיבוץ להבות הבשן, פסקה 4 לפסק דיני (לא פורסם, 27.2.2012)) - נמצא כי הסכום של מליון ₪ שנפסק על ידי בית משפט קמא הוערך אף על הצד הנמוך. מכאן שדין הערעור לגבי ראש נזק זה להידחות, ומאחר שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בכגון דא, אף איני רואה לקבל את הערעור שכנגד בראש נזק זה. 15. אף לא מצאתי ממש בערעור שכנגד, ככל שהוא מתייחס לפיצוי בגין ראשי הנזק של הוצאות רפואיות, ניידות ועזרת צד ג', באשר לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לגביהן. 16. אשר על כן, דין הערעור והערעור שכנגד להידחות וכל צד ישא בהוצאותיו. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, כ"ב בחשון התשע"ג (7.11.2012). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10086190_E05.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il