עע"מ 8617-13
טרם נותח
ראמז ג'ראייסי נ. מנהל הבחירות בנצרת
סוג הליך
ערעור עתירה מינהלית (עע"מ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק עע"ם 8617/13
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
עע"ם 8617/13
בר"ם 8682/13
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערער בעע"ם 8617/13 והמשיב 1 בבר"ם 8682/13:
ראמז ג'ראייסי
נ ג ד
המשיב 1 בעע"ם 8617/13 והמשיב 2 בבר"ם 8682/13:
מנהל הבחירות בנצרת
המשיבה 2 בעע"ם 8617/13 והמשיבה 3 בבר"ם 8682/13:
ועדת הבחירות של העיר נצרת
המשיב 3 בעע"ם 8617/13 והמבקש בבר"ם 8682/113:
עלי סאלם
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת מיום 17.12.2013 בעת"מ 2113-12-13 ובקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת מיום 23.12.2013 בעמ"נ 2232-12-12 שניתנו על ידי השופטת נ' מוניץ
בשם המערער בעע"ם 8617/13 והמשיב 1 בבר"ם 8682/13:
עו"ד ג'לאל דקואר, עו"ד עמאד דקואר
בשם המשיב 1 בעע"ם 8617/13 והמשיב 2 בבר"ם 8682/13:
עו"ד שוש שמואלי; עו"ד מיטל שינדל-בוכמן
בשם המשיב 3 בעע"ם 8617/13 והמבקש בבר"ם 8682/113:
עו"ד ד"ר רענן הר-זהב, עו"ד ליאור כץ, עו"ד הדס ברוה
פסק-דין
השופטת ד' ברק-ארז:
1. מערכת הבחירות לראשות עיריית נצרת הגיעה לפתחנו בשני הליכים שנסבו על טענות שונות בנוגע להחלטות שהתקבלו בוועדות הקלפי ובוועדת הבחירות של העיר נצרת (להלן: ועדת הבחירות). מקורם של ההליכים הוא בשני פסקי דין נפרדים של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת נ' מוניץ) – ביום 17.12.2013 (עת"מ 2113-12-13), שעליו הוגש ערעור מינהלי (עע"ם 8617/13), וביום 23.12.2013 (עמ"נ 2232-12-13), שעליו הוגשה בקשת רשות ערעור (בר"ם 8682/13). עם זאת, לאמיתו של דבר, עניינם של שני ההליכים הוא אחד – הכרעה באשר להחלטות שהתקבלו בנושא פסילת קולות של מצביעים במסגרת הבחירות לראשות העירייה – ועל כן, החלטנו לדון בהן במאוחד.
רקע והליכים קודמים
2. בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו ביום 22.10.2013 התמודדו חמישה מועמדים על תפקיד ראש עיריית נצרת, ובהם, עלי סאלם, הוא המבקש בבר"ם 8682/13 והמשיב 3 בעע"ם 8617/13 (להלן: סאלם), וראמז ג'ראייסי, המשיב 1 בבר"ם 8682/13 והמערער בעע"ם 8617/13 (להלן: ג'ראייסי).
3. במהלך ספירת הקולות נפסלו קולות שונים, מטעמים הנוגעים למילוי דרישותיו של חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975 (להלן: חוק בחירת ראש הרשות), המאמץ, בשינויים המחויבים, את הוראותיו של חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות) ולהוראות תקנות הרשויות המקומיות (סדרי בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: תקנות הבחירות), אליהן מפנות, בשינויים המחויבים, תקנות הרשויות המקומיות (סדרי בחירות לראש ראשות ולסגניו), התשל"ו-1975. חלק מהחלטות אלה עומדות במרכזו של ההליך הנוכחי: ראשית, שתי ועדות קלפי החליטו לפסול (ועל כן לא לפתוח) 5 מעטפות שעל גביהן נמצאה חתימה של חבר ועדת קלפי אחד (בניגוד לדרישה הקבועה בתקנה 17יב לתקנות הבחירות המורה כי כל מעטפה תישא את חתימותיהם של שניים מחברי ועדת הקלפי)). שנית, ועדות קלפי שונות פסלו 39 פתקי הצבעה שהיו מקופלים בתוך המעטפות (על יסוד האיסור הכללי על סימן בפתק ההצבעה שיהיה בו כדי לזהות את המצביע, כאמור בסעיף 63(8) לחוק הבחירות). שלישית, ועדת הבחירות החליטה לפסול (ולכן לא לפתוח) 42 מעטפות של מוגבלים בניידות בשל חסרים בפרוטוקול של ועדת הקלפי שבה הצביעו. באופן יותר ספציפי, פרוטוקול זה לא נחתם על-ידי מזכיר ועדת הקלפי (בניגוד לתקנה 25 לתקנות הבחירות) וכן לא צוינו בו פרטיהם של האנשים אשר ליוו את הבוחרים המוגבלים בניידות לקלפי (להלן: המלווים), פירוט שנועד לכאורה להבטיח את הוראות סעיף 61(ב) לחוק הבחירות (החל בענינינו מכוחו של סעיף 7 לחוק בחירת ראש הרשות) לפיהן אדם רשאי ללוות לא יותר משני בוחרים (בעלי מוגבלות) לקלפי ביום הבחירות. עוד יצוין כי ספירת קולותיהם של המוגבלים בניידות התקיימה במתכונת של "ועדת משנה" של חמישה מחברי ועדת הבחירות ובהשתתפותם של מנהל הבחירות, משקיף וסגניתו של מנהל הבחירות.
4. עם תום ספירת הקולות הכשרים, התברר כי סאלם זכה בבחירות בהפרש של 22 קולות על פני ג'ראייסי. לאחר שנודעו תוצאות הבחירות ועוד קודם שפורסמו ברשומות פנה ג'ראייסי ביום 24.10.2013 לבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בבקשה למתן צו מניעה שיאסור על מנהל הבחירות לפרסם את תוצאותיהן (צ"א 54030-10-13). באותו יום, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת י' בן שטרית) על מתן צו מניעה במעמד צד אחד, וקבע דיון בבקשה ליום 27.10.2013. בסמוך לאחר מכן ועוד באותו יום, הוגשו שתי עתירות מינהליות שכוונו כנגד תוצאות הבחירות. במרכזן של שתי העתירות עמדו טענות שנסבו על פסילתם של 42 קולות של מצביעים שהצביעו בקלפי המיועדת לאנשים עם מוגבלויות – האחת של ג'ראייסי עצמו, והשנייה של משרקי מרואן (להלן: מרואן), אחד מחברי ועדת הבחירות של נצרת.
5. בתום הדיון שהתקיים ביום 27.10.2013 החליט בית המשפט המחוזי (השופט א' קולה) להותיר את צו המניעה שניתן במעמד צד אחד על כנו ואסר על פרסום תוצאות הבחירות. על ההחלטה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, שנעתר לבקשה, קיבל את הערעור והורה על ביטולה (בר"ם 7348/13, השופט ע' פוגלמן). השופט פוגלמן קבע כי המתכונת המתאימה להעלאת טענות כנגד תוצאות הבחירות היא ערעור בחירות, שבעניינו קובע סעיף 72(א) לחוק הבחירות בין היתר כי ערעור בחירות יוגש תוך 14 יום מיום פרסום ההודעה על תוצאות הבחירות.
6. בעקבות החלטתו של השופט פוגלמן פנו באי-כוחו של סאלם לבית המשפט המחוזי בבקשה לסלק את העתירות עצמן על הסף. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשות אלה והורה על מחיקת העתירות ביום 7.11.2013 (השופט קולה). יצוין כי במסגרת הדיון בבקשה למחיקת העתירות על סף ביקשו ג'ראייסי ומרואן לתקן את עתירותיהם ולהפוך אותן לבקשות לעיון בפתקי ההצבעה של המצביעים בעלי המוגבלויות. השופט קולה דחה בקשה זו בקובעו כי למעשה – בכל הנוגע לפתקי ההצבעה של המצביעים בעלי המוגבלות – ג'ראייסי מעוניין בספירת הקולות, ולא בבחינת חזותם של הפתקים, בחינה שאליה צריכה להיות מכוונת בקשת עיון. על כן, כך נקבע, אין מקום להיענות לבקשה שאינה אלא ניסיון נוסף להגיש ערעור בחירות בטרם עת. עוד נקבע, כי בקשה לעיון בפתקי הצבעה היא הליך עצמאי, שפתיחתו מותנית בתשלום אגרה (בניגוד לערעור בחירות), ולפיכך יש לדון בה במסגרת עתירה מינהלית נפרדת.
7. ביום 17.11.2013 פורסמו ברשומות תוצאות הבחירות, וסאלם הוכרז כמועמד הנבחר לראשות העיר נצרת.
8. ביום 1.12.2013 (שבועיים לאחר פרסום תוצאות הבחירות) הגיש ג'ראייסי ערעור בחירות לבית המשפט המחוזי (עמ"נ 2232-12-13) ובו ביקש לבטל את תוצאות הבחירות, לזקוף לזכותו את 39 פתקי ההצבעה שנפסלו על ידי ועדות הקלפי (הפתקים המקופלים), לבטל את פסילת 5 מעטפות ההצבעה שנשאו חתימה אחת, וכן לבטל את פסילת 42 מעטפות ההצבעה של המוגבלים בניידות. באותו מועד הגיש ג'ראייסי גם בקשה למתן צו עיון בפתקי הצבעה (עת"מ 2113-12-13) בהתאם לסעיף 96א לחוק הבחירות, שאומץ אף הוא על-ידי סעיף 7(ב) לחוק בחירת ראש הרשות. במקביל, הגיש סאלם ערעור בחירות שכנגד (במסגרת עמ"נ 2232-12-13), ובו טען כי במספר קלפיות נפלו שגיאות חישוביות, באופן שגרע 2 קולות שהיו צריכים להימנות לזכותו.
פסק דינו של בית המשפט קמא בנוגע לצו העיון (עת"מ 2113-12-13)
9. הבקשה למתן צו עיון נתבקשה על מנת להוכיח את טענתו של ג'ראייסי לפיה פתקי ההצבעה שנפסלו בגין קיפול היו קולות כשרים וחוקיים מאחר שקיפולם לא היה בעל אופי ייחודי ולכן לא יכול היה לזהות את המצביע.
10. ביום 17.12.2013 דחה בית המשפט קמא את הבקשה למתן צו עיון בשל שיהוי בהגשתה. בית המשפט קמא קבע, כממצא עובדתי, שהפרוטוקולים הרלוונטיים לצורך הגשת הבקשה למתן צו עיון היו בידי ג'ראייסי כבר ביום 30.10.2013, ולפיכך הגשת הבקשה ביום 1.12.2013 הייתה נגועה בשיהוי ניכר, בהתחשב באמות המידה המחמירות שנקבעו בפסיקה בכל הנוגע לחשיבות הנודעת לנקיטת הליכים בזריזות בהליכי בחירות (בהפנייה לע"א 2219/92 שפירא-ליבאי נ' מפלגת העבודה הישראלית, פ"ד מו(4) 221 (1992) ולבר"מ 543/04 מסאלחה נ' יוספיה (22.1.2004)).
פסק דינו של בית המשפט קמא בכל הנוגע לערעורי הבחירות (עמ"נ 2232-12-13)
11. בערעור הבחירות שהגיש ג'ראייסי לבית המשפט קמא, נטען כי החלטתה של ועדת המשנה בכל הנוגע לבדיקת המעטפות של המוגבלים בניידות ופסילתן נתקבלה בחוסר סמכות ובניגוד לדין. ראשית, נטען כי סעיף 82(ב) לחוק הבחירות מסמיך את ועדת הבחירות במלואה לבדוק ולספור את מעטפות ההצבעה. שנית, נטען כי הפגמים שנפלו ברישום הפרוטוקול אינם מצדיקים את פסילתם של קולות המצביעים. שלישית, נטען כי סעיף 63 לחוק הבחירות מונה רשימה מפורטת וסגורה של עילות לפסילת קולות בוחרים, ואלה אינן כוללות את הפגמים דנן – העדר חתימתו של מזכיר ועדת קלפי על הפרוטוקול או אי-רישום פרטיו של המלווה.
12. מנהל הבחירות בעיר נצרת (להלן: מנהל הבחירות) טען בבית המשפט המחוזי כי ג'ראייסי לא הוכיח טענותיו העובדתיות כנדרש, ולכן יש לדחות את ערעורו. עוד הוסיף מנהל הבחירות כי לשיטתו, אין מניעה בחוק הבחירות שוועדת הבחירות תמנה ועדת משנה או תתכנס בפורום חסר לשם ספירות הקולות בקלפי נגישה, בהתאם להוראות סעיף 24(ה) לחוק הבחירות.
13. סאלם טען בבית המשפט קמא כי לא נפל כל פגם בפעולת ועדת הבחירות. לשיטתו, היעדר חתימתם של המזכירים ואי-רישום פרטי המלווים של בעלי המוגבלות מהווים פגמים חמורים המצדיקים פסילתם של קולות אלו. עוד נטען כי לא נפל כל פגם בהחלטתה של ועדת הבחירות, שהתקבלה בהסכמת כל הסיעות המיוצגות בה, לקיים דיון בהרכב מצומצם כוועדת משנה, בהתאם לסעיפים 24(ה) ו-28 לחוק הבחירות.
14. הצדדים הסכימו כי הדיון בערעור שכנגד יתקיים לאחר מתן החלטה בערעור המרכזי, ככל שיהא צורך בכך.
15. בפסק דינו מיום 23.12.2013 קיבל בית המשפט קמא את הערעור בכל הנוגע למעטפות שעליהן הופיעה חתימה אחת ולמעטפות בקלפי של המוגבלים בניידות.
16. בפתח הכרעתו הגדיר בית המשפט קמא ארבע שאלות שנדרשו לצורך הכרעה בערעור: האם ועדת הבחירות רשאית הייתה לקיים דיון בשאלת המעטפות של המוגבלים בניידות, בהרכב מצומצם באמצעות ועדת משנה, כפי שעשתה? האם פסילת 5 המעטפות שעל גביהן נמצאה חתימה של חבר ועדת קלפי אחד, נעשתה כדין? האם ההחלטה לפסול 39 פתקים מן הטעם שהיו מקופלים, נתקבלה כדין? והאם החלטת ועדת המשנה לפסול את 42 המעטפות של המוגבלים בניידות נתקבלה בדין?
17. בכל הנוגע לשאלה הראשונה, קבע בית המשפט קמא כי ועדת הבחירות הייתה מוסמכת להתכנס בהרכב מצומצם במתכונת של ועדת משנה, כפי שעשתה בפועל, ולקבל החלטות בהרכבה זה. בית המשפט קמא עמד על כך שמן ההסדר הקבוע לעניין זה בסעיפים 31א ו-82(ד) לחוק הבחירות עולה כי אין דרישה מפורשת לפיה על כל חברי ועדת הבחירות להיות נוכחים בעת ספירות הקולות. בית המשפט קמא קבע כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הקבוע בסעיפים 24(ה) ו-28 לחוק הבחירות אשר מאפשרים לוועדת הבחירות לפעול גם בהרכב שאינו מלא.
18. בהתייחס לשאלה השנייה קבע בית המשפט קמא כי לא היה מקום לפסול את חמש המעטפות שעל גביהן נמצאה חתימה של חבר אחד בלבד של ועדת הקלפי. בית המשפט קמא עמד על כך שבסעיף 63 לחוק הבחירות, המפרט את עילות הפסלות של מעטפות, לא מצוינת עילה שנסבה על העדרן של שתי חתימות. עוד הוסיף בית המשפט קמא כי האיזון הראוי שבין שמירה על טוהר הבחירות לבין הגשמת רצון הבוחרים מוביל לכך שאין מקום לפסילתן של מעטפות הנושאות חתימה אחת, פגם שהינו "טכני פנימי", ובפרט כאשר אין כל ראיה שהחסר בחתימות נגרם בכוונת תחילה.
19. בהתייחס לשאלה השלישית שעניינה פסילת 39 הפתקים המקופלים קבע בית המשפט קמא כי אין אפשרות להכריע בשאלה זו ללא עיון בפתקי ההצבעה האמורים. אולם, נוכח פסק דינו מיום 17.12.2013 לפיו יש לדחות את הבקשה לעיון בפתקי ההצבעה בשל שיהוי, קבע בית המשפט קמא כי אין מקום להידרש לשאלת פסילתם של הפתקים המקופלים והערעור בנקודה זו נדחה.
20. בכל הנוגע לשאלה הרביעית שנסבה על ההחלטה לפסול את 42 המעטפות של המוגבלים בניידות הגיע בית המשפט קמא לכלל מסקנה כי לא היה מקום לפסול מעטפות אלו. בית המשפט קמא קבע כי בסעיף 63 לחוק הבחירות לא קיימת עילת פסילה שעניינה העדר חתימתו של מזכיר קלפי על הפרוטוקול, וכי מדובר בליקוי "טכני", שאליו לא נלוותה כל ראיה לכך שהמזכיר נמנע מלחתום על הפרוטוקול בכוונת מכוון. בית המשפט קמא ציין כי אמנם ליקוי טכני זה מהווה עבירה על חוקי הבחירות לפי תקנה 25(2) לתקנות הבחירות אולם הוא אינו מהווה ליקוי היורד לשורשו של עניין (בהפנותו לבר"מ 3235/09 עמאש נ' מנהל הבחירות למועצה המקומית גסר אלזרקא (1.3.2011) (להלן: עניין עמאש)). בכל הנוגע לאי-הרישום של פרטי המלווים קבע בית המשפט קמא כי אין עילה בחוק המורה על פסילת מעטפות רק בשל אי רישום פרטיו של המלווה – אי רישום שמהווה "פגם בהליך הבקרה" ולא פגם היורד לשורשו של עניין (בהפנייה לעניין עמאש, בפסקאות 36-37 ולבר"ם 2610/09 אפרים נ' ועדת הבחירות המקומיות למועצה מקומית אזורית הגלבוע (18.5.2009) (להלן: עניין אפרים)). בית המשפט קמא קבע עוד כי החלטה לפסול את המעטפות הנדונות התקבלה מבלי שמי מחברי הוועדה אשר הצביע בעד הפסילה פירט בפרוטוקול את מקור ידיעותיו לכאורה אודות כך שמרבית המצביעים הצביעו באמצעות אותו מלווה, וכן כי לא תועדו "בזמן אמת" בפרוטוקול טענות לפיהן מלווה אחד נכנס אל מקום ההצבעה עם מספר מצביעים. עוד הסתמך בית המשפט קמא על תצהירו של מר האני טאטור (להלן: טאטור), אשר שימש כמזכיר ראשי בקלפי שבה הצביעו מרבית בעלי המוגבלות, וציין כי "איננו זוכר את זהות המלווים" שנכנסו עם בוחרים בעלי מוגבלות לקלפי. בית המשפט קמא ייחס משקל גבוה לתצהיר זה, שהוגש על ידי מי שאינו בעל אינטרס בתוצאות הערעור, וקבע כי לו היה אדם שליווה מצביעים בעלי מוגבלות באופן חוזר ונשנה ודאי שטאטור היה זוכר זאת.
21. בסיכומו של דבר, הורה בית המשפט קמא כי גם הקולות ב-5 המעטפות שנפסלו מחמת העדר חתימה על גביהן ו-42 המעטפות של המוגבלים בניידות ייספרו והוסיף כי על פי התוצאות שיתקבלו מן הספירה המחודשת יוחלט אם יש צורך לקיים את הדיון בערעור שכנגד.
ההליכים בפנינו
22. בר"ם 8682/13 הוגש על ידי סאלם, והוא מכוון כנגד החלטתו של בית המשפט קמא להורות על פתיחת המעטפות הנוספות וספירת הקולות בהן. עע"מ 8617/13 הוגש על ידי ג'ראייסי, ובו הוא משיג כנגד החלטת בית המשפט קמא לדחות את בקשת העיון שהגיש.
בקשת רשות הערעור מטעם סאלם (בר"ם 8682/13)
23. בקשת רשות הערעור מטעם סאלם הוגשה מכוח סעיף 73(א) לחוק הבחירות המאפשר לערער לבית המשפט זה "ברשות שופט של בית המשפט העליון, בשאלה משפטית" (סעיף זה חל על עניינינו מכוחו של סעיף 7 לחוק בחירת ראש הרשות). בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא.
24. עם הגעתה של הבקשה ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
25. עמדתו של סאלם היא שבקשתו מעלה שאלות משפטיות עקרוניות מתחום דיני הבחירות המצדיקות לקיים בהן דיון. בעיקרו של דבר, הוא סבור שהכרעתו של בית המשפט קמא מבוססת על טעויות משפטיות – הן בכל הנוגע לביסוס הראייתי הנדרש להתערבות בהחלטתה של ועדת הבחירות והן בכל הנוגע לפגמים המצדיקים פסילתן של מעטפות.
26. ראשית, טוען סאלם כי בית המשפט קמא שגה בהחליטו שלא לקיים בירור עובדתי ושמיעות ראיות. לשיטת סאלם, הכרעה באשר לפגיעה בטוהר המידות בבחירות (למשל, על דרך ליווי חוזר ונשנה של מצביעים לקלפי) מחייבת הכרעה עובדתית. על כן, כך נטען, בית המשפט קמא לא רשאי היה לפסול את החלטתה של ועדת הבחירות ללא בירור עובדתי ושמיעת ראיות בנוגע למה שהתרחש בקלפי של מוגבלי הנגישות. באופן יותר ספציפי, הוסיף סאלם וטען כי בית המשפט קמא שגה בקובעו כי העדרו של תיעוד בדבר אי סדרים בפרוטוקול של ועדת הקלפי מלמד כי אכן לא היו בקלפי אי סדרים. סאלם הסכים כי אמנם לפרוטוקול יש "מעמד על", אולם לשיטתו כאשר הוא נפגם וברור כי הוא לא משקף את מה שהתרחש (מעצם העובדה שלא הופיעו בו שמות המלווים) אזי לא ניתן עוד להסתמך עליו וחובה לברר את מה שקרה בפועל. סאלם הוסיף וטען כי נפלה טעות משפטית בכך שבית המשפט קמא קבע ממצאים עובדתיים על יסוד תצהירו של טאטור, מבלי לחקור אותו ותוך הסקת מסקנות מן הדברים האמורים בתצהירו. לשיטת סאלם, לא ניתן היה להסיק מהצהרתו של טאטור כי לא הבחין באדם הנכנס עם מספר בעלי מוגבלות שדבר זה לא התרחש.
27. שנית, נטען כי פסק דינו של בית המשפט קמא התערב בהחלטתה של ועדת הבחירות ללא עילה, תוך החלפת שיקול דעתה של ועדת הבחירות בשיקול דעתו של בית המשפט ומבלי שהוכח ליקוי היורד לשורשו של עניין (בהפנייה לרע"א 3055/05 פרומר נ' סבג (21.8.2005) (להלן: עניין פרומר) ולבר"ם 1837/09 משלב נ' הזימה, פסקה 25 (18.3.2009) (להלן: עניין משלב)). לשיטתו של סאלם, אין מחלוקת כי ועדת הבחירות מוסמכת לפסול מעטפות אשר לא נעשה לגביהן רישום המלווים בפרוטוקול, והיא עשתה כן לאחר שהובא בפניה מידע לפיו היה מלווה "סדרתי" שליוה מצביעים בניגוד לחוק.
28. שלישית, לשיטת סאלם, הרציונל העומד בבסיס הדרישה לרישום פרוטוקול מלווים ולחתימת מזכיר הקלפי כאשר מאפשרים לאדם להצביע עם מלווה הוא הבטחת הבחירה הרצונית והעצמאית (בהפניה לעניין אפרים, בפסקה 15)), ועל כן הפרת הוראות החוק ואי-רישום פרוטוקול מלווים אינם עניין של מה בכך, אלא חותרים תחת יסודותיהן של הבחירות ומצדיקים את פסילת המעטפות.
29. הן ג'ראייסי והן מנהל הבחירות מתנגדים להענקתה של רשות ערעור במקרה זה.
30. בעיקרו של דבר, סבור ג'ראייסי כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור משום שלא נפלה כל טעות משפטית בפסק דינו של בית המשפט קמא.
31. לגופם של דברים, בכל הנוגע לטענות סאלם בדבר קיומם של אי-סדרים לכאורה בבחירות ואי-הידרשותו של בית המשפט קמא לשמיעת ראיות בעניין, טען ג'ראייסי כי למעשה מדובר בטענות עובדתיות (או "שמועות פרועות", כדבריו), שלא הוכחו, לא תועדו בזמן אמת, וממילא לא היה על בית המשפט קמא להידרש אליהן בהליך שהינו מצומצם לדיון בשאלות משפטיות. ג'ראייסי הוסיף כי בית המשפט קמא בחן, למעלה מן הצורך, גם את התצהירים שהוגשו לו ואת הפרוטוקולים של וועדות הקלפי וועדת הבחירות והסיק מתוכם כי לא היה בסיס להחלטה לפסול את המעטפות.
32. ג'ראייסי הוסיף וטען כי, מכל מקום, לוועדת הבחירות ולוועדת הקלפי, שהרכבן הוא פוליטי, אין כל סמכות שבחוק או בדין לפסול מעטפות מצביעים על סמך טענה או שמועה לא מבוססת, וכי הרשימה של עילות הפסילה הקבועות בסעיף 63 לחוק הבחירות היא רשימה סגורה. ג'ראייסי הוסיף כי בהתאם להליך הטיפול בקולות המצביעים בעלי המוגבלות בניידות, הקבוע בסעיפים 31א(ז) ו-84-82 לחוק הבחירות, סמכותה ותפקידה של ועדת הבחירות מוגבלת לבדיקה האם בעלי המוגבלות שהצביעו היו אכן בעלי זכות הצבעה לעירייה והאם הם לא הצביעו בקלפי ה"רגילה". בהתאם, טוען ג'ראייסי כי אכן, כפי שקבע בית המשפט קמא, פגמים שנפלו באי-ציון פרטיהם של המלווים מהווים פגמים באמצעי בקרה ולא בתהליך הבחירה, ועל כן אין די בהם כדי לפסול את הקולות (בהפנותו לעניין אפרים).
33. גם מנהל הבחירות סבור כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, מאחר שסאלם לא הצליח להצביע על טעם משפטי המצדיק להיעתר לה, בהתאם למצוותו של סעיף 73(א) לפיו בקשת רשות ערעור בנוגע לערעור בחירת תהא "בשאלה משפטית". לטענת מנהל הבחירות, טענותיו של סאלם בנוגע לפסילת מעטפותיהם של המוגבלים בניידות הן למעשה טענות עובדתיות, אשר אינן מצדיקות הענקתה של רשות ערעור.
34. בכל הנוגע לפסילת 5 המעטפות שעליהן הופיעה חתימתו של חבר ועדה אחד בלבד, טוען מנהל הבחירות כי סאלם לא הניח כל בסיס לטענותיו באשר לכשל משפטי בהתייחסותו של בית המשפט קמא לסוגיה. בעניין זה מציין מנהל הבחירות כי לעיתים היעדר חתימתם של חברי ועדת הקלפי על גבי מעטפת ההצבעה עשוי להצביע על כך שמדובר במעטפה שלא סופקה בידי מנהל הבחירות (בניגוד להוראת סעיף 63(1) לחוק הבחירות), אך מדגיש כי החסר אינו פוסל את המעטפה, כשלעצמו, אלא רק מצביע על הצורך לבחון את כשרותה.
35. כמו כן, אף מנהל הבחירות הצטרף לעמדה המשפטית של ג'ראייסי לפיה ועדות הקלפי וועדת הבחירות – בשונה מבית המשפט שדן בכך במסגרת ערעור בחירות – אינן מוסמכות לפסול קולות מטעמים שלא פורטו במפורש בחוק.
36. בעניין הכשל שנפל לכאורה באי-שמיעת ראיות על ידי בית המשפט קמא, טען מנהל הבחירות כי בית המשפט קמא לא קבע שאיננו מוסמך לשמוע ראיות, אלא רק שאין מקום לשמיעת ראיות בנסיבות הספציפיות שבהן ההכרעה הושתתה על כך שהחלטות הפסילה התקבלו על-ידי ועדת הבחירות ללא תשתית ראייתית.
37. לאחר הדיון שהתקיים בפנינו, הגיש סאלם בקשה להגשת התייחסות משפטית לשני עניינים שעלו בדיון. בכל הנוגע לשאלה של היקף סמכותה של ועדת הבחירות לפסול קולות חזר וטען סאלם כי סמכות הוועדה לפי סעיף 82(ב) לחוק אינה מוגבלת לעילות המנויות בסעיף 63 לחוק הבחירות. בכל הנוגע להיקף הבירור העובדתי במסגרת ערעור בחירות, הבהיר סאלם כי העברת הסמכות לדון בערעורי בחירות מבית המשפט האזרחי לבית המשפט לעניינים מינהליים (בעקבות קבלת החוק לתיקון דיני בחירות לכנסת ולרשויות המקומיות (פנקס הבוחרים), התשס"ג-2002) מאפשרת לבית המשפט להסתמך על ראיות מינהליות, אך אינה פוטרת אותו מבחינת הראיות.
הערעור מטעם ג'ראייסי (עע"מ 8617/13)
38. ערעורו של ג'ראייסי מבוסס על סעיף 96א(ו) לחוק הבחירות המקנה זכות ערעור על החלטה שעניינה עיון בפתקי הצבעה (וחל בענייננו מכוחו של סעיף 7(ב) לחוק בחירת ראש הרשות). הערעור מופנה בעיקרו כנגד קביעתו של בית המשפט קמא לפיה הבקשה למתן צו עיון הוגשה בשיהוי ניכר.
39. לטענת ג'ראייסי, מיד לאחר פרסום תוצאות הבחירות ברשומות הוא פנה מספר פעמים למנהל הבחירות בנצרת בבקשה לצלם את מלוא פנקסי הבוחרים הרלוונטיים. פניות אלו, כך נטען, לא נענו במשך זמן רב, ועל כן, העדיף להמתין עם הגשת הבקשה עד לקבלת החומרים במלואם – על מנת להימנע ממצב שבו הוא ימצא עצמו מגיש "שורה" של בקשות עיון.
40. מנגד, טוען סאלם כי יש מקום לדחות את הערעור – הן בשל השיהוי הרב שבו הייתה נגועה בקשת העיון והן לגופו של עניין.
41. בכל הנוגע לשיהוי טוען סאלם כי אין מקום להמתין עם בקשת עיון בשל קיומה של אפשרות תיאורטית לכך שיהיה צורך להגיש בקשות נוספות מסוג זה בהמשך – בשים לב לחשיבות הנודעת לפעולה בענייני בחירות בהקדם האפשרי. בהקשר זה, הצביע בא-כוחו של סאלם על החלטתה של השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש בבר"מ 10827/03 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית באר שבע 2003 (10.12.2003) (להלן: עניין קרליץ) שצידדה בגישה לפיה "יש להפריד בין הליך העיון בפתקי ההצבעה ובין הליך הערעור, שכן הליך העיון נועד לשם ביסוס עילה בערעור הבחירות".
42. לגופם של דברים, טוען סאלם כי ממילא לא התקיימו בעתירה התנאים הנדרשים למתן צו לעיון בפתקי הצבעה לפי סעיף 96א לחוק הבחירות. ג'ראייסי לא הצביע, כך נטען, על ראיות לכאורה להתרחשות הליקוי הנטען – הפרוטוקולים של ועדות הקלפי אינם כוללים מחאות "בזמן אמת" כנגד פסילת הפתקים. כמו כן, התשתית הראייתית שעליה נסמך ג'ראייסי כוללת רק תצהירים שניתנו על ידי חברים מסיעתו, מבלי שנתמכו בכל ראיה חיצונית או עצמאית אחרת.
43. סאלם מוסיף וטוען כי, מכל מקום, בקשת העיון לא הייתה יכולה להועיל לג'ראייסי, משום שאופן קיפולם של הפתקים (על מנת להתרשם אם היה מקרי או כזה ש"מסמן" אותם) לא נשמר על-ידי ועדת הבחירות, ולכן העיון בהם לא יעלה ולא יוריד.
44. אף מנהל הבחירות סבור כי יש לדחות את הערעור – הן מחמת שיהוי והן לגופו של עניין. ראשית, מנהל הבחירות נדרש לחשיבות הנודעת לעמידה בלוחות זמנים בענייני בחירות (בהפנייה לבר"ם 10774/08 בוקריס נ' קורקוס (23.3.2009) (להלן: עניין בוקריס)). מנהל הבחירות מציין כי הגשת הבקשה לצו עיון שבועיים לאחר מועד פרסומן הרשמי של תוצאות הבחירות ולמעלה מחודש לאחר קיום הבחירות נגועה בשיהוי ניכר, אשר לא הוצגה לו הצדקה ראויה. שנית, סבור מנהל הבחירות כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, מאחר שלא עלה בידי ג'ראייסי להוכיח ברמה הנדרשת את הטענה לפיה נפל פגם בהחלטה לפסול את הפתקים, ובמיוחד כאשר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כי קיפול של פתק יכול להיחשב כסימון הפוסל את הפתק לפי סעיף 63(8) (בהפנייה לרע"א 8305/98 עזאם נ' ועדת הבחירות בכפר חורפיש (26.1.1999)).
דיון והכרעה
45. לאחר שנדרשנו לטענות הצדדים החלטנו להיעתר לבקשת רשות הערעור שהגיש סאלם אך לדחות את הערעור לגופו. בנוגע לערעורו של ג'ראייסי, החלטנו לדחות את ערעורו, וכן לדון בעניינו כאילו התבקשה רשות ערעור גם מטעמו על פסק הדין נשוא ערעור הבחירות, אלא שלאחר מתן רשות ערעור הערעור נדחה לגופו. מן הבחינה המעשית, תוצאת הדברים היא שפסקי דינו של בית המשפט קמא נותרים בעינם – אם כי באופן חלקי מטעמים אחרים.
דיון והכרעה – בקשת רשות הערעור של סאלם (בר"ם 8682/13)
46. הליך זה נסב על פסק דינו של בית המשפט קמא בערעור הבחירות שהגיש סאלם. לצורך בחינת הבקשה, יש לעמוד על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית. לפי סעיף 72(א) לחוק הבחירות (שחל בענייננו, כאמור, מכוחו של סעיף 7(ב) לחוק בחירת ראש הרשות) ניתן להגיש ערעור בחירות על תוצאות הבחירות בהתייחס לטענות הבאות:
"(1) שהבחירות בכללן או בקלפי מסוימת לא התנהלו כחוק, או שחלוקת הקולות בין רשימות המועמדים לא היתה נכונה;
(2) שהמנדטים לא חולקו כחוק;
(3) שקולות שניתנו בעד רשימת מועמדים מסויימת הושגו שלא כחוק;
(4) שהצביעו בוחרים אשר שינו מענם כאמור בסעיף 85א; ובלבד שהליקוי שטוענים עליו לפי סעיף קטן זה עלול היה להשפיע על חלוקת המנדטים."
ערעור בחירות כאמור מוגש כערעור מינהלי לבית המשפט המחוזי (סעיף 72(ה) לחוק הבחירות), ועל פסק דינו של לבית המשפט המחוזי ניתן כאמור לערער ברשות לבית המשפט העליון בשאלה משפטית (סעיף 73(א) לחוק הבחירות).
47. בעיקרו של דבר, על אף הטענות הרבות שהועלו בבקשת רשות הערעור בדבר "כשלים" משפטיים בפסק דינו של בית המשפט קמא, ניתן להצביע על שתי שאלות מרכזיות שדורשות את הכרעתנו: ראשית, האם ועדות הקלפי וועדת הבחירות רשאיות לפסול מעטפות שהפגמים הנטענים לגביהן לא צוינו כעילות פסילה "אוטומטיות" – המעטפות של המצביעים מוגבלי הנגישות (שנפסלו על-ידי ועדת הבחירות) והמעטפות שעליהן הופיעה חתימה אחת בלבד (שנפסלו על-ידי ועדת קלפי)? שנית, האם התשתית העובדתית שעל פיה דן בית המשפט קמא בטענות הייתה מספקת? חשיבותן של השאלות הצדיקה דיון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור ואנו נדרשים אפוא לבחינת שאלות אלה לגופן.
פסילת קולות בגין פגמים שלא צוינו כעילות פסילה אוטומטיות: סמכות ושיקול דעת
48. השאלה המרכזית שהתחדדה בפנינו היא זו: מה הדין במקרה שבו הופרו הוראות של דיני הבחירות לגבי סדרי ההצבעה, אך הפגם שנפל אינו נמנה במפורש כאחת מן העילות לפסילת קולות?
49. סעיף 7 לחוק בחירת ראש הרשות מחיל את עילות הפסלות הקבועות בסעיף 63 לחוק הבחירות גם על הבחירות לראש הרשות ואף מוסיף עליהן עילות נוספות. ראשית, סעיף 7(ב) מאמץ את עילות הפסלות הקבועות בסעיפים-קטנים (1)-(4) ו-(7)-(9) לסעיף 63 לחוק הבחירות. וכך מורה סעיף 63 לחוק הבחירות בחלקיו הרלוונטיים:
"אלה יהיו קולות פסולים –
(1) פתק הצבעה הנמצא במעטפה שאינה נושאת סימון כאמור בסעיף 50(ב) או במעטפה שלא סופקה בידי מנהל הבחירות;
(2) פתק הצבעה הנמצא במעטפה שהוסף עליה סימן העלול לזהות את המצביע;
(3) מעטפת הצבעה שנמצא בה דבר כלשהו זולת פתק ההצבעה;
(4) מעטפת הצבעה של בוחר לפי פרק ח' אשר הגיעה לוועדת הבחירות אחרי היום החמישי שלאחר יום הבחירות;
...
(7) מעטפת הצבעה שנמצאו בה יותר מפתק הצבעה אחד; אולם אם היו במעטפת ההצבעה לא יותר משני פתקי הצבעה זהים לרשימת מועמדים אחת, לא ייפסל הקול בשל כך, אך הפתק השני לא יובא בחשבון;
(8) פתק הצבעה שהוסף עליו סימן כלשהו העלול לזהות את המצביע;
(9) פתק ריק שאין עליו ולא כלום".
שנית, סעיף 7(ג) לחוק בחירת ראש הרשות מוסיף על אלה עילות נוספות לפסילתם של קולות בבחירות לראש הרשות המקומית, כדלקמן:
"נוסף על הוראות סעיף קטן (ב), יחולו על פתק ההצבעה לבחירות ראש הרשות הוראות אלה:
(1) הפתק יהיה בצבע שונה מפתק ההצבעה למועצה; צבעו וצורתו ייקבעו בתקנות;
(2) הפתק יישא את שם המועמד בדפוס, בעברית או בעברית ובערבית, ותו לא, לפי דוגמה שאישר מנהל הבחירות;
(3) מנהל הבחירות יאשר לכל מועמד דוגמת פתק אחד בלבד הנושא את שם המועמד בדפוס בעברית, ואם נתבקש, גם דוגמת פתק אחד בלבד הנושא את שם המועמד בדפוס בעברית ובערבית;
(4) במקום פתק מודפס יכול בוחר להשתמש להצבעה גם בפתק ריק, שצבעו וצורתו נקבעו בתקנות, ועליו ירשום הבוחר, בכתב ידו, בעברית או בערבית את השם הפרטי של המועמד ושם משפחתו בצורה המאפשרת לזהותו בוודאות, ותו לא; כל בוחר רשאי לקבל מוועדת הקלפי פתק ריק;
(5) פתק שאין עליו שם של מועמד כפי שאישר מנהל הבחירות – הקול פסול;
(6) פתק בכתב יד שעליו שם מועמד בשפה שאינה עברית או ערבית – הקול פסול;
(7) פתק בכתב יד שלא ניתן להבין ממנו את שם המועמד או שלא ניתן להבין לאיזה מועמד ניתן הפתק – הקול פסול;
(8) נמצא במעטפת הצבעה לבחירת ראש הרשות פתק הצבעה למועצה – הקול פסול;
(9) נמצאו במעטפת הצבעה לבחירת ראש הרשות פתק הצבעה לראש הרשות ופתק הצבעה למועצה – פסולים שני הקולות;
(10) פתק הצבעה שאינו מתאים להוראות סעיף זה – הקול פסול;
(11) נמצאו בכלל פתקי ההצבעה של מועמד אחד מספר פתקי הצבעה בכתב יד אשר לא נפל בהם פסול מהפסילות האמורות בסעיף קטן (ב) ובפסקאות (1) עד (10), ואולם הוכח כי יותר מפתק הצבעה אחד כאמור נכתב בכתב ידו של אדם אחד, ייחשב רק אחד מהפתקים האמורים ככשר ויתר הפתקים בכתב יד של אותו אדם ייפסלו".
50. בנסיבות העניין, הפגמים ששימשו בסיס להחלטות הפסילה של ועדת הבחירות וועדות הקלפי בענייננו אינם נמנים במפורש בסעיף 63 לחוק הבחירות או בסעיף 7 לחוק בחירת ראש הרשות. לעומת זאת, הם מוסדרים בסעיפים אחרים בחוקים האמורים ובתקנות, כמפורט להלן.
51. אופן הצבעתם של בעלי מוגבלות מוסדר בסעיף 61(ב) לחוק הבחירות (המוחל על בחירתם של רשאי הרשויות מכוחו של סעיף 7(ב) לחוק בחירת ראש הרשות) כך:
"מי שמחמת מחלה או מום אינו מסוגל לבצע את הפעולות המעשיות בתא ההצבעה לבדו, רשאי להביא אתו מלווה, שפרטיו יירשמו בפרוטוקול, כדי לעזור לו בפעולת ההצבעה; ואולם המלווה –
(1) לא יהיה מנהל או עובד בית אבות או מוסד אחר שבו שוהה המצביע;
(2) לא ילווה ביום הבחירות יותר משני בוחרים".
תקנה 19א לתקנות הבחירות מוסיפה וקובעת בעניין זה:
"ועדת הקלפי תציין ברשימה לפי טופס 7ב, את פרטי המלווים למצביעים כאמור בסעיף 61(ב) לחוק; הטופס האמור יצורף לפרוטוקול ועדת הקלפי ויהיה חלק ממנו".
תקנה 25 לתקנות הבחירות קובעת דרישה נוספת זו לעניין הטיפול במעטפות ההצבעה של המוגבלים בניידות:
"בקלפי שבה הצביעו בוחרים המוגבלים בניידות, ייעשו לפני שועדת הקלפי תתחיל בספירת הקולות של הבוחרים האחרים, פעולות אלה:
(1) מעטפות ההצבעה החיצוניות שהוצאו מן הקלפי יופרדו משאר מעטפות ההצבעה;
(2) המזכיר הנוסף ירשום את מספר מעטפות ההצבעה החיצוניות שנמצאו בקלפי בפרוטוקול לפי טופס 7ה/1 שבתוספת, וחברי ועדת הקלפי וכן המזכיר הנוסף יחתמו על פרוטוקול זה;
(3) מעטפות ההצבעה החיצוניות יוכנסו, מבלי שייפתחו, למעטפת אריזה לפי טופס 7ה/2 שבתוספת, ייכנסו אליה גם טופס רישום פרטי המצביעים האמור בתקנה 21ב(א)(2)(ג) והפרוטוקול האמור בפסקה (2); לאחר מכן תיסגר המעטפה ויושב ראש ועדת הקלפי, וכן כל אחד מחברי הועדה שירצה בכך, יחתום על גבי מעטפת האריזה".
52. בכל הנוגע לחתימה על גבי המעטפות מורה תקנה 17יב לתקנות הבחירות כך:
"לפני התחלת ההצבעה יחתמו שני חברים של ועדת הקלפי, אם נוכחים כאלה, על מספר מעטפות הצבעה; כן יוסיפו שני חברים לחתום מזמן לזמן, במשך שעות ההצבעה, על כמויות נוספות של מעטפות כך שתמיד יהיה בידי ועדת הקלפי מלאי מספיק של מעטפות חתומות; נוכח חבר ועדה אחד בלבד, די בחתימתו על המעטפות; לא נוכח אף לא חבר ועדת קלפי אחד, די בחתימת מזכיר ועדת הקלפי על המעטפות; אין לחתום בנוכחותו של בוחר על המעטפה שתימסר לו".
53. למעשה, השאלה הראשונה המתעוררת בפנינו – זו הנוגעת לפגמים שפורטו ואינם מהווים עילות פסילה אוטומטיות – נחלקת לשניים. ראשית, במישור הדין המהותי, מתעוררת השאלה באלו מצבים יביאו פגמים שאינם נמנים בסעיף 63 לחוק הבחירות או בסעיף 7 לחוק בחירת ראש הרשות לפסילתם של קולות? שנית, במישור הסמכות, מתעוררת השאלה היכן תתקבל ההחלטה על כך – בוועדות האמונות על ספירת הקולות (ועדות הקלפי, ובהמשך לכך ועדת הבחירות), ובכפוף לביקורת השיפוטית על החלטותיהן, או שמא במסגרת ערעור בחירות בפני בית משפט? כפי שנסביר בהמשך – יש זיקה פנימית בין התשובות שניתנות לשאלות אלה.
54. מהם השיקולים החולשים על השאלות שהצגנו? לכאורה, ניתן למנות כמה שיקולים רלוונטיים להכרעה. שיקול אחד נוגע להגנה על מימושה של הזכות לבחור. מהיבט זה, יש לכאורה לשאוף לצמצום העילות לפסילת קולות. שיקול אחר – נגדי – נוגע להגנה על טוהר הבחירות – לנוכח החשש שהפרה של סדרים טכניים הנוגעים לבחירות יכולים לשמש "פרצה" הקוראת לגנב בכל הנוגע לזיוף תוצאות הבחירות, למשל על דרך הוספת מעטפות בדרך לא כשרה או השפעה על בוחרים (ראו למשל: ב"ש 67/84 חדד נ' פז, פ"ד לט(1) 667, 670 (1985); רע"א 12/99 מרעי נ' סאבק, פ"ד נג(2) 128, 136 (1999)).
55. הדרך שנבחרה בפסיקתו של בית משפט זה לצורך איזון בין השיקולים הייתה דרך ביניים: לא כל סטייה מסדרי הבחירות תיחשב כליקוי היכול להצדיק ביטולן של בחירות או פסילת קולות. המבחן הנוהג לעניין זה נסב על השאלה האם המדובר בליקוי "היורד לשורשו של עניין, כזה שעלול היה להשפיע על התוצאות בבחירות" (ראו למשל: עניין אפרים, בפסקה 25 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) מ' נאור; עניין עמאש, בפסקה 16 לפסק דינו של השופט ח' מלצר; עניין משלב, בפסקה 25). נטל ההוכחה הנדרש מן הטוען לקיומו של ליקוי כאמור, נקבע כמצוי בטווח שבין מאזן ההסתברויות לבין דרישת ההוכחה מעבר לספק סביר (ראו למשל: עניין עמאש, בפסקה 17). התוצאה שאליה הגיע בית המשפט קמא מתיישבת עם גישה מאזנת זו.
56. באשר לפגם הספציפי של אי רישום פרטי המלווים של מצביעים מוגבלי הנגישות, נקבע כבר במפורש כי אין זה פגם – אשר כשלעצמו – מצדיק פסילה. בעניין עמאש, נפסק כי רק במקרים בהם עולה חשש שהפגם עלול להשפיע על תוצאות הבחירות ייחשב הפגם כיורד לשורשו של עניין באופן המצדיק את פסילתם של קולות. מבחן זה יפה גם ביחס לדרישות הטכניות האחרות שנסבות על אופן הטיפול במעטפותיהם של המוגבלים בניידות בהתאם לתקנה 25 לתקנות הבחירות. לא למותר להעיר כי כל החמרת יתר בנוגע לסדרי הבחירות של בעלי מוגבלויות – מעבר למקובל בהקשרים אחרים ולהסדרים המפורשים בחוק – תביא לפגיעה לא מידתית בזכותם לבחור.
57. הגישה המאזנת שהוצגה לעיל יפה, בשינויים המחויבים, גם להכרעה בעניינן של המעטפות שנשאו חתימה אחת בלבד. בע"ש (מחוזי ת"א) 4638/98 רשימת דף נ' ועדת הבחירות אור יהודה (6.1.1999) (להלן: עניין דף), נדרש השופט (כתוארו אז) א' גרוניס לשאלה זו וקבע כי אין לקבל את הטענה שיש לראות קולות פסולים אך בשל כך שחתימה אחת בלבד הופיעה על המעטפות, וכי פגם מעין זה יכול להוביל לפסילתם של קולות ככל שהתנאים הקבועים לכך התקיימו (ליקוי היורד לשורשו של עניין, כזה שעלול היה להשפיע על התוצאות בבחירות). עמדה דומה אומצה גם ברע"א 94/790 רשימת צעירי יבניאל נ' ועשת הבחירות למועצה המקומית יבניאל (31.10.1994) בנוגע לפסילת מעטפות בקלפי חיילים שלא נשאו שתי חתימות. כן ראו: עמ"ן (מחוזי ת"א) 364/08 בן ציון נ' משרד הפנים (1.2.2009) (להלן: עניין בן ציון).
58. משהצגנו את המבחנים לפסילת קולות בגין פגמים שאינם נופלים בגדרו של סעיף 63 לחוק הבחירות או סעיף 7 לחוק בחירת ראש הרשות, ניתן לחזור לשאלה מהו הפורום המתאים לדון בכך. אפשר למצוא בשאלה זו פנים לכאן ולכאן. לכאורה, ניתן לסבור כי מכיוון שהחלטותיהן של הוועדות כפופות ממילא לביקורת שיפוטית מלאה במתכונת של ערעור בחירות, אין מניעה להעניק אף להן את סמכות הפסילה. אולם, בחינה נוספת של הדברים מוליכה למסקנה כי אין מקום להכיר בסמכותן של ועדות הקלפי או של ועדת הבחירות לפסול קולות, מעבר לעילות הפסילה הקבועות בחוק (לגישה דומה, ראו: עניין בן ציון).
59. מסקנה זו עולה, קודם כל, מלשון החוק, הכוללת הגדרה ברורה של עילות פסילה. פסילת קולות פוגעת, מטבע הדברים, בזכותם החוקתית של הבוחרים לבחור ולהיבחר, וראוי כי פגיעה כזו תעשה, אך על בסיס עילות שנקבעו במפורש על ידי המחוקק. המסקנה האמורה מתיישבת, כפי שנטען, גם עם אופייה על ועדת הבחירות, גוף שהרכבו פוליטי, ועל כן מתאים פחות להפעיל שיקול דעת – להבדיל מאשר יישום הוראות מנדטוריות – בכל הנוגע להחלטה על פסילת קולות, שלה תוצאות פוליטיות מיידיות (ראו והשוו: א"ב 11280/02 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה נ' טיבי, פ"ד נז(4) 1 (2003), בפסקי דינם של הנשיא א' ברק (שם, בעמ' 63) ושל השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש (שם, בעמ' 86)). מעבר לכך, זוהי מסקנה המתחייבת גם מבחינת הנסיבות האופפות את פעילותה של ועדת הבחירות. בעיקרו של דבר, המבחן לפסילת קולות בשל פגמים שלא הוגדרו כעילות פסילה אוטומטיות הוא מבחן משפטי המחייב הפעלת שיקול דעת באשר לשאלה האם מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין והאם הוא עלול היה להשפיע על התוצאות בבחירות ובחינה מושכלת של מכלול נסיבות העניין. מבחן זה אינו מתאים להפעלה על-ידי הוועדות האמורות – הן מבחינת הרכבן, והן מבחינת התנאים שבהם הן פועלות (היינו, לחץ הזמן המחייב להשלים את ספירת הקולות במהירות האפשרית). זאת, בשונה מעילות הפסילה הסטטוטוריות שהן בעלות אופי טכני שאינו מצריך הפעלת שיקול דעת מהותי. לכך יש להוסיף, כי המבחן לפסילת הקולות, הכולל את המרכיב של השפעה אפשרית על תוצאות הבחירות, הוא בעל אופי "בדיעבדי", המבוסס על ההנחה שתוצאות הבחירות כבר ידועות. ועדת הבחירות וועדות הקלפי, אשר פועלות בזמן אמת טרם פרסום תוצאות הבחירות, אינן יכולות להידרש אפוא לאמת מידה זו. יש לציין, כי הפרוטוקולים של ועדות הקלפי שהוצגו בפנינו כוללים רשימה מוכנה מראש של עילות פסילה התואמת לכאורה את עילות הפסילה הסטטוטוריות שמופיעות בסעיף 63 לחוק הבחירות ובסעיף 7 לחוק בחירת ראש הרשות.
60. אם כן, מסקנתנו היא שוועדת הבחירות וועדת הקלפי רשאיות לפסול קולות אך בשל עילות הפסילה הקבועות במפורש בחוק. במקרים אחרים, ההסדר הראוי לדעתנו הוא הגשת ערעור בחירות וקבלת ההחלטה לעניין הפסילה בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, על פי אמות המידה הנהוגות לעניין זה, קרי האם הוכח ברמת הנדרשת כי התקיים ליקוי "היורד לשורשו של עניין, כזה שעלול היה להשפיע על התוצאות בבחירות".
דיות התשתית העובדתית שעמדה בפני בית המשפט קמא
61. כאמור, אנו סבורים כי ועדת הבחירות וועדת הקלפי לא היו מוסמכות לפסול את קולותיהם של מי שהצביעו כבעלי מוגבלויות או של מי שעל מעטפת ההצבעה שלהם הופיעה חתימה אחת בלבד. לכאורה, די היה בכך כדי לקבל את ערעורו של ג'ראייסי ולפסול את החלטותיהן של ועדת הבחירות וועדת הקלפי בעניינים אלה, תוך פתיחת הדלת בפני סאלם להגיש ערעור בחירות המכוון לפסילתם של הקולות על-ידי בית המשפט. אולם, בנסיבות העניין, מאחר שהנושא נבחן בפני בית המשפט קמא לגופו, וכך גם בפנינו, מצאנו לנכון להידרש אליו. כאמור לעיל, טענתו העיקרית של סאלם בעניין זה נסבה על הבסיס הראייתי שצריך היה לעמוד בפני בית המשפט קמא בעת שהחליט בשאלה, קרי על כך שבית המשפט קמא שגה בכך שנמנע מלקיים בירור ראייתי מקיף בכל הנוגע לנסיבות שאפפו את הפגמים.
62. נקודת המוצא לדיון בשאלה זו נעוצה במסגרת הדיונית של ערעור הבחירות. כאמור, כיום, בשונה מאשר בעבר (ראו למשל: רע"א 374/94 סעיד נ' פקיד הבחירות לבחירות בכפר יאסיף (9.2.1994)), ערעור הבחירות נדון בפני בית המשפט לעניינים מינהליים כערעור מינהלי (ראו: סעיף 72(ה) לחוק הבחירות). המסגרת הראייתית של הדיון בערעור המינהלי היא מוגבלת. על-פי רוב, הדיון מתבסס על תצהירים וחומרים כתובים (אם כי אינו מוגבל כמובן להסתמכות על הפרוטוקול של ועדת הבחירות בלבד. ראו: בר"ם 10462/08 טל נ' פרג'ון (29.12.2008), בפסקה 16 וההפניות שם (להלן: עניין פרג'ון הראשון); בר"ם 1069/09 פרג'ון נ' סיעת המפד"ל במועצת עיריית טירת הכרמל (9.2.2009)). אכן, בית המשפט אינו מנוע משמיעת ראיות. אולם, נקודת המוצא צריכה להיות הימנעות מ"משפט הוכחות" רגיל. מסקנה זו מתחייבת לא רק מסיווגו של ערעור הבחירות כערעור מינהלי, אלא גם מן השיקולים המיוחדים לתחום הבחירות, שבו נדרשת הכרעה מהירה, שאף צריכה להינתן תוך 30 יום (כאמור בסעיף 73(א) לחוק הבחירות).
63. בעיקרו של דבר, בית המשפט קמא בחן את התשתית העובדתית שעמדה בפני ועדת הבחירות והצביע על כך שהיו בפניה רק "שמועות" לא מבוססות בנוגע לסדרים בקלפי. בחינת הפרוטוקול של ועדת הבחירות, שאליו נדרש אף בית המשפט קמא, מלמדת כי הבקשה לפסילת המעטפות של מוגבלי הניידות הוגשה על יסוד טענה של חבר הוועדה לפיה אי צירוף טופס המלווה "נעשה על מנת להסתיר את העובדה כי 29 אנשים ליווה אותם בן אדם אחד, דבר שאסור על פי דין". בית המשפט קמא התרשם כי טענה זו, אשר עמדה בבסיס ההחלטה, הועלתה ללא ביסוס או תימוכין, וכי באופן יותר ספציפי לא הונח בסיס לטענה העובדתית לפיה אותו מלווה ליווה מספר רב של מצביעים. לאחר שעיינו בפרוטוקול סברנו אף אנו כי לטענה חמורה זו לא הונח יסוד עובדתי בפני ועדת הבחירות.
64. עם זאת, משקבענו כי הסמכות לפסילת הקולות שלא במסגרת סעיף 63 לחוק הבחירות או סעיף 7 לחוק בחירת ראש הרשות מסורה לבית המשפט במסגרת ערעור בחירות, ולא לוועדת הבחירות, הרי שהתשתית העובדתית הרלוונטית לדיון היא זו שהונחה בפני בית המשפט. הלכה למעשה, בית המשפט קמא בחן גם את הראיות שהוגשו לו על-ידי הצדדים (בנוסף לראיות שהיו מונחות בפני וועדות הקלפי וועדת הבחירות) – תצהירים שלא היו בפני וועדת הבחירות. כפי שציינו, בחינתם של תצהירים אלה אמורה להיעשות כמתחייב מן המגבלות הנובעות מן המסגרת הדיונית של ערעור מינהלי. בנסיבות העניין, בית המשפט קמא סבר שיש לתת משקל רב יותר לתצהיר של טאטור, אשר שימש כמזכיר קלפי ראשי בקלפי ניידת (קלפי 21) ואף נכח בה ברוב שעות היום (מלבד הפסקה של שעה בצהריים). בית המשפט קמא קבע כי מתצהירו של טאטור עולה כי הוא לא שם לב להתרחשות חריגה בקלפי, ובכלל זה לכך שפקד אותו מלווה "חוזר". מסקנתו זו של בית המשפט קמא מקובלת עלינו. נתנו בהקשר זה משקל לעובדה שהמצהירים מטעם סאלם לא התריעו בזמן אמת על פגמים שנפלו לכאורה בהתנהלות הקלפי, אלא רק בדיעבד במסגרת ההליך המשפטי, עובדה שמפחיתה ממשקלם של תצהירים אלו, על-פי ניסיון החיים. כמו כן, אין לקבל את טענתו של סאלם כי טאטור לא יכול להעיד על מה שלא ראה. מאחר שלא נסתרה הקביעה שטאטור נכח בקלפי לאורך היום כולו, למעט הפסקה של שעה בצהריים, ובהעדר בסיס לטענה שהחריגות התרחשו דווקא בשעת היעדרותו, הרי שתצהירו נותר בעל משקל.
65. אם כן, בית המשפט קמא בחן את התשתית העובדתית שהונחה בפניו בהתאם לכללים החלים על דיון בערעור מינהלי וקבע כממצא עובדתי כי לא הוכח פגם היורד לשורשו של עניין לפגיעה בפועל בטוהר הבחירות (להבדיל, כאמור, מליקויים באמצעי הבקרה). במלים אחרות, אפילו היה ההליך מתנהל בפרוצדורה המתאימה, וסאלם היה מבקש כי בית המשפט יפסול את הקולות לא הייתה משתנה התוצאה.
66. דברים דומים ניתן לומר גם לגבי המעטפות שנפסלו בשל כך שהופיעה עליהן רק חתימה אחת. כפי שהוסבר בעניין דף, בהיעדר קביעה מפורשת בחוק לעניין "הסנקציה" הכרוכה בהפרת החובה הקבועה בתקנה 17יב אין מקום לקבוע שחלה חובה "אוטומאטית" לפסול את המעטפות. אנו מקבלים את עמדתו של בית המשפט קמא לפיה איזון בין טוהר הבחירות לבין הגשמת רצון הבוחר, יש ליתן משקל להגשמת רצון הבוחר, כל עוד אין בסיס להניח כי היעדרה של חתימה שנייה נבע מפגם הפוגע בטוהר קול הבוחר.
דיון והכרעה – הערעור מטעם ג'ראייסי (עע"ם 8617/13)
67. ערעור זה התמקד בכך שבית המשפט קמא דחה, מחמת שיהוי, את הבקשה למתן צו עיון שהגיש ג'ראייסי והתייחסה לפתקים שנפסלו בשל כך שקופלו. עם זאת, כפי שיוסבר להלן, בסופו של דבר, הדיון בערעור הוביל אותנו להכריע גם בסוגיה של הזיקה בין דחיית הבקשה למתן צו עיון לבין ההכרעה בערעור הבחירות עצמו בכל הנוגע לפסילתם של הפתקים המקופלים.
68. בבסיס הדברים, אנו סבורים כי חשוב לחזור ולהבהיר כי בענייני בחירות יש להקפיד במיוחד בכל הנוגע להעלאת טענות במועד מוקדם ככל האפשר, כפי שאף ציין בית המשפט קמא. כך, אף עיכוב קל יחסית עשוי להביא לדחייתן של עתירות או בקשות (ראו: בג"ץ 2115/99 הוועד המקומי צור יגאל נ' שר הפנים, פ"ד נג(4) 61, 69 (1999) והאסמכתאות שם)).
69. כן נציין כי לא מצאנו להתערב בהכרעתו של בית המשפט קמא, אשר קבע כאמור כממצא עובדתי, כי הנתונים הנדרשים להגשת בקשת העיון היו בידי ג'ראייסי 32 ימים לפני שהגיש את בקשתו.
70. נקודת המוצא לדיון בערעור היא זו: בקשה לעיון בפתקי הצבעה אינה משליכה במישרין על תוצאות הבחירות, וברגיל היא מהווה אך כלי עזר להגשתו של ערעור בחירות (באותם מקרים שבהם בקשת העיון מעלה ממצאים התומכים לכאורה בהגשת ערעור). מטעם זה, אין מקום להמתין עם הגשת בקשה כזו עד לפרסום תוצאות הבחירות. אדרבה, כפי שעולה מעניין קרליץ – ככלל, הגשתה של בקשת עיון צריכה להיעשות בנפרד מערעור הבחירות, וללא קשר אליו. ככל שבקשה לעיון בפתקי הצבעה תוגש מוקדם יותר, יזרז הדבר את האפשרות לקיים דיון בערעור הבחירות עצמו, לגופו. לעומת זאת, הגשת בקשה למתן צו עיון בפתקי הצבעה במקביל להגשתו של ערעור בחירות עלולה לעכב את הדיון בערעור זה שלא לצורך.
71. בית המשפט קמא מצא כי בנסיבות העניין לא היה בידי ג'ראייסי להציג הסבר ראוי לכך שהבקשה הוגשה כחודש לאחר המועד בו נקבע כי היו בידיו כל המסמכים הנדרשים, ובשל כך דחה את בקשתו. אף אנו סבורים כך. חשוב להבהיר כי בפסק דינו מיום 7.11.2013 ציין השופט קולה כי ג'ראייסי אינו יכול להגיש את הבקשה לעיון בפתקים של המצביעים בעלי המוגבלויות קודם לפרסום תוצאות הבחירות. אולם, קביעה זו הייתה קשורה בכך שבאותו עניין הסעד המבוקש למעשה היה ספירה של קולות שנפסלו – כלומר, לא הייתה זו בקשת עיון "אמיתית", וזאת בשונה מהבקשה לעיין בפתקים המקופלים.
72. אם כן, אנו תמימי דעים עם בית המשפט המחוזי באשר לכך שבדין נדחתה הבקשה לעיון בפתקים מחמת שיהוי. יחד עם זאת, אנו סבורים שבית המשפט המחוזי לא דק פורתא בכך שבמסגרת הדיון בערעור הבחירות הוא נמנע מלבחון לגופן את הטענות שכוונו כנגד פסילתם של פתקי ההצבעה המקופלים, וזאת ללא קשר לדחייתה של בקשת העיון בהם. ערעור הבחירות כנגד פסילתם של הפתקים "המקופלים" הוא ערעור לגופה של החלטת הפסילה, ובמסגרתו עולה השאלה העקרונית באילו מקרים יש לפסול פתקים מקופלים ועל סמך אילו ראיות. מתן מענה לשאלה זו יכול להתבסס גם על ראיות אחרות – ולא על הפתקים עצמם (כדוגמת תיעוד בפרוטוקול ועדת הקלפי של מחאה "בזמן אמת" כנגד פסילת הפתקים המקופלים).
73. למעשה, כפי שהטעים אף בא-כוחו של סאלם, בעת הזו הפתקים המקופלים לא נשמרו בצורתם המקופלת, ולכן העיון בהם לא יכול להעלות או להוריד. המסקנה הנובעת מכך אינה שלא ניתן לערער על החלטות שעניינן פסילת פתקים מקופלים, אלא שערעור מסוג זה צריך להיבחן לגופו גם על יסוד ראיות אחרות (כגון תצהירים), ככל שקיימות כאלה, ולא רק על סמך הפתקים עצמם.
74. נוכח האמור לעיל, במהלך הדיון בפנינו התגלע קושי דיוני בנוגע לאופן העלאת טענותיו של ג'ראייסי בכל הנוגע לפתקים המקופלים. ג'ראייסי הגיש ערעור על פסק הדין שדחה את בקשתו לעיון בפתקים. בכך הוא התכוון לסלול את הדרך לטענה שצריך היה להביא בחשבון את הפתקים המקופלים. אולם, לאמיתו של דבר, הדרך הדיונית המתאימה לבחינת השאלה האם צריך היה להביא בחשבון את הפתקים המקופלים ולבטל את פסילתם הייתה צריכה להיות הגשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעמ"נ 2232-12-13 שבמסגרתו נדחה ערעור הבחירות של ג'ראייסי בכל הנוגע לפסילת הפתקים המקופלים (פסק הדין מושא בקשת רשות הערעור שהגיש סאלם). בקשת רשות ערעור כאמור לא הוגשה, ולכאורה, בכך היה צריך להסתיים הדיון בעניין זה, תוך הפנייתו של ג'ראייסי להגשתה של בקשת רשות ערעור מתאימה.
75. בסופו של דבר, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום לילך בדרך זו. הלכה למעשה, הסוגיה נדונה בפנינו לגופה ובא-כוחו של סאלם נמנע מלהעלות טענות בעניין זה בדיון שהתקיים בפנינו (טענות שנזכרו רק בשולי הטיעון של באת-כוח המדינה). וחשוב מכך: המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא שניתן ביום 23.12.2013 טרם חלף במועד הדיון (ראו סעיף 73(א) לחוק הבחירות הקובע כי בקשת רשות ערעור על ערעור בחירות תוגש תוך 14 יום מיום מתן פסק הדין). על רקע זה, בנסיבות המיוחדות שנוצרו במקרה שבפנינו – שבהן הדיון כבר התקיים בכל טענותיהם של הצדדים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור הבחירות, מחד גיסא, ויש צורך לחתור להכרעה מהירה שתוביל לסופיות של תוצאות הבחירות, מאידך גיסא – מצאנו לנכון לדון בטענותיו של ג'ראייסי לגופן, כאילו ניצל את זכותו הדיונית והגיש בקשת רשות ערעור כנגד פסק דינו של בית המשפט קמא בכל הנוגע לפסילת הפתקים המקופלים.
76. ברגיל, המסקנה שאליה הגענו לפיה היה על בית המשפט המחוזי לבחון את סוגית פסילתם של הפתקים המקופלים בהתאם לחומרים שהונחו בפניו הייתה מובילה אותנו להשיב את העניין לדיון לגופם של דברים בפני בית המשפט המחוזי. אולם, בנסיבות העניין, כל החומר הרלוונטי הונח בפנינו, ובשים לב לאופיו של הדיון הראייתי במסגרת ערעור מינהלי, סברנו כי יהיה זה מתאים ונכון לבחון את הסוגיה, על מנת למנוע את המשך ההתדיינות, באופן שהיה מוביל לדחייה נוספת בקביעת התוצאות הסופיות של הבחירות בעיר נצרת.
77. לאחר שבחנו את טענות הצדדים לגופן בשאלת פסילת הפתקים המקופלים ואף עיינו בראיות שהציגו בנוגע לכך, הגענו לכלל דעה כי אין להתערב בהחלטותיהן של ועדות הקלפי לפסול פתקים אלו. נקדים ונזכיר כי פסילתם של פתקים מקופלים מבוססת על עילת הפסילה הקבועה בסעיף 63(8) לחוק הבחירות, היינו על הסמכות לפסול "פתק הצבעה שהוסף עליו סימן כלשהו העלול לזהות את המצביע". סימן המזהה פתק עשוי להיות לא רק סימן כתוב או רשום על גבי הפתק אלא גם סימן הנוגע לאופן קיפולו (ראו למשל: רע"א 8503/98 עזאם נ' ועדת הבחירות בכפר חורפיש (26.1.1999); רע"א 83/94 חרזאללה נ' פקיד הבחירות למועצה המקומית זמר, פ"ד מט(3) 793, 803 (1994); ה"פ (מחוזי חי') 481/98 עזאם נ' ועדת הבחירות בכפר חורפיש (14.12.1998); עת"מ (מחוזי חי') 1369/03 עפו נ' שחובר (18.12.2003); עת"מ (מחוזי ת"א) 2013/03 עאסי נ' ועדת הבחירות לכפר ברא (20.1.2004), פסקאות 38-36; עניין בן ציון)). אכן, קיפולו של פתק עשוי להיות תוצאה אקראית של הכנסת הפתק למעטפה, אך הוא עלול גם לשמש כאמצעי מזהה. על ועדת הקלפי לבחון בכל מקרה ומקרה האם הקיפול נחזה להיות קיפול מזהה. ככל שהקיפול הוא בעל אופי ייחודי יותר, ולחלופין, ככל שאותו דפוס קיפול חוזר על עצמו, מתחזק החשד כי מדובר בפעולה שאינה מקרית.
78. הערה מקדימה נוספת נוגעת לכך שכאשר כמה פתקים מאופיינים בקיפול מסוים ניתן לטעון כי לכאורה לא ניתן לזהות כל אחד ואחד מן הפתקים בנפרד עם המצביע ששם אותם במעטפה, ולכל היותר, מתעורר החשד לזיהוי של קבוצת אנשים עם קבוצת פתקים (על יסוד החשד שהושגה הסכמה מוקדמת עם קבוצת אנשים באשר לאופן הצבעתם). אנו סבורים כי סעיף 63(8) חל גם במצב דברים זה – ודומה שלא יכולה להיות מחלוקת באשר לכך. למעשה, בנסיבות העניין, שני הצדדים הניחו כי אם הקיפול היה "מיוחד" באופן שיכול להעיד על הסכמה עם קבוצת אנשים הרי שדינם של הפתקים להיפסל – והמחלוקת נסבה רק על השאלה האם זה היה אפיונם של הפתקים המקופלים שנפסלו.
79. במקרה שבפנינו, ג'ראייסי טען כי אופן קיפולם של הפתקים שנפסלו לא היה בעל אופי ייחודי, כזה המסמן ומזהה אותם. להוכחת טענתו, ביקש ג'ראייסי להסתמך על חמישה תצהירים של חברי ועדות קלפי מטעמו. אולם, למעשה, עיון בתצהירים אלו אינו תומך בטענתו של ג'ראייסי, אלא דווקא להיפך. המצהירים מטעמו של ג'ראייסי מודים מפורשות כי הפתקים שנפסלו היו מקופלים, ובאחד מהתצהירים אף צוין כי הפתקים היו "מקופלים באחת הפינות שלהם" (תצהירו של מר סמי שוקחה, סגן יו"ר ועדת קלפי מספר 25). במילים אחרות, התצהירים שהציג ג'ראייסי מעידים כי אכן היה קיפול בפתקים ואולם אין בהם כדי להעיד שהקיפול אינו מזהה את המצביע. עוד נציין, כי עיינו גם בצילום של פתק, שצורף לתצהירו של מר פאדי מוכעבל, אחד מן המצהירים שתמכו בערעור הבחירות שהגיש ג'ראייסי. צילום זה מתעד את אחד מן הפתקים שנפסלו מחמת קיפול בבחירות למועצת העיר (עניין שאינו בפנינו). אולם, עולה מן התצהיר כי צילום זה משקף דוגמה מייצגת לקיפול ששימש בסיס לפסילת הפתקים שבפנינו. פתק זה היה מקופל באופן מדויק באחת מפינותיו. אף מצילום זה עולה כי ההערכה שהקיפול עלול לזהות את המצביע היא סבירה, ואכן נראה כי זהו עניין המסור להתרשמותה של ועדת הקלפי. אם כן, בנסיבות העניין, לא מצאנו כי החלטותיהן של ועדות הקלפי לפסול את הפתקים המקופלים הן לא סבירות ולכן לא ראינו מקום להתערב בהן.
80. קודם שנחתום את פסק דיננו בנקודה זו אנו מבקשים להוסיף שתי הערות בעלות אופי עקרוני. ראשית, כי הדיון בשאלה של העיון בפתקים המקופלים חשף את הקושי הכרוך בבירור טענות הנסבות על פתקים כאלה בנסיבות שבהן – כפי שנטען בפנינו – הפתקים אינם נשמרים באופן שבו נמצאו במעטפות (עם הקיפול שהוביל לפסילתם). קושי זה מחדד את החשיבות הנודעת לשימור החומרים שבידיה של ועדת הבחירות (ראו: עניין פרג'ון הראשון). לשמירת הפתקים המקופלים נודע משנה חשיבות מן ההיבט של קיום ביקורת שיפוטית אפקטיבית במקרה הצורך בהתחשב בכך שעילת פסילה זו מעניקה לוועדות שיקול דעת מסוים בשאלה האם יש בקיפול כדי לזהות את המצביע (וזאת בשונה ממרבית עילות הפסילה האחרות, שהן בעלות אופי פורמאלי טהור). בשל כך, ככל הניתן, יש לשמור פתקים אלה כשהם נשמרים עם הקיפול המקורי, או לכל הפחות – לערוך תיעוד צילומי של אופן קיפולם. ראוי היה שההנחיות הניתנות לוועדות הבחירות ולוועדות הקלפי לקראת הבחירות הבאות יכללו התייחסות לסוגיה זו ויגדירו קווים מנחים לפסילת פתקים מטעמים אלה, על מנת למנוע אי-אחידות שעלולה להיווצר כתוצאה מהפעלת שיקול דעתן של ועדות הקלפי. שנית, אנו סבורים כי ככל שחברי ועדות קלפי נתקלים ב"זמן אמת" בבעיות שלטענתם מסרבת ועדת הקלפי לתעד – עליהם לעמוד על כך שטרונייתם תירשם בפרוטוקול של ועדת הקלפי וככל שדרישתם זו לא תיענה להתריע על כך באמצעות מכתב לוועדת הבחירות או בדרך רשמית אחרת מיד בסמוך לאחר מכן – על מנת שלא יתעוררו ספקות באשר לטענות "כבושות".
סוף דבר
81. אם כן, אנו מורים על דחיית כל הערעורים שבפנינו (לאחר שהורינו על קבלת בקשת רשות הערעור שהגיש סלאם, וכן דנו בעניינו של ג'ראייסי כאילו הוגשה בקשת רשות ערעור נוספת מטעמו והרשות להגיש את הערעור ניתנה). אשר על כן, ההליך שעליו הורה בית המשפט המחוזי בפסק דינו (עמ"נ 2232-12-13, מיום 23.12.2013) יתקיים ביום 8.1.2014. כמו כן, הצדדים יודיעו לבית המשפט המחוזי על תוצאות הספירה מיד בסיומה. בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.
ש ו פ ט ת
המשנָה לנשיא מ' נאור:
אני מסכימה.
ה מ ש נָ ה ל נ ש י א
השופט ע' פוגלמן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז.
ניתן היום, ו' בשבט התשע"ד (7.1.2014).
ה מ ש נָ ה ל נ ש י א
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13086170_A05.doc אמ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il