פלוני נ. שר הפנים

החלטה בתיק בג"ץ 8610/06 בבית המשפט העליון בג"ץ 8610/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין העותרים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלונית 4. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. משרד הביטחון (ועדת המאוימים) 3. מפקד אזור הדרום עתירה למתן צו על-תנאי ולצו ביניים בשם העותרים: עו"ד צבי ששון בשם המשיבים: עו"ד גלעד שירמן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. העותר 1 (להלן העותר), פלסטיני יליד עזה, נשוי לעותרת 2 - אזרחית ישראלית. ביום 7.11.00 הגישה העותרת 2 בקשה לאיחוד משפחות בישראל, אך זו נדחתה. בעקבות דחיית הבקשה הוגשה עתירה לבית משפט זה בה נטען כי העותר זכאי למעמד בישראל הן מתוקף נישואיו והן עקב הסכנה הצפויה לו, כסייען לשעבר, בשטחי הרשות (בג"צ 4168/01). ביום 10.12.01 נערך דיון בעתירה. בהסכמת העותר עיין ההרכב בחומר חסוי שהציגו באי כוח המשיב 1, וקבע כי החלטת המשיב 1 סבירה. ביום 17.12.03 הוגשה עתירה נוספת, ממנה עלה, בין היתר, כי העותר המשיך לשהות בישראל שלא כדין (בג"צ 11046/03). ביום 21.1.04 נדחתה העתירה על הסף, בקביעה כי אם מבקשים העותרים שעניינם יעמוד לבחינה מחודשת עליהם להקדים ולהגיש בקשה מתאימה למשיבים. ביום 12.3.04 הוגשה עתירה שלישית (בג"צ 2553/04), בה נטען לחשש מיידי לחיי העותר אם יאולץ לשוב לעזה. בדיון שנערך ביום 13.4.04 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יעבור העותר לדהריה (באיו"ש) - שם כנטען המסוכנות הצפויה לו נמוכה, ובכפוף לכך תבוטל העתירה. עוד נרשמה עמדת המשיבים לפיה אם יימצא העותר בתחומי ישראל לאחר תום שלושים יום, יורחק לעזה. ביום 25.5.04 הוגשה עתירה רביעית (בג"צ 4914/04), בה ביקשו העותרים להימנע מגירוש העותר לעזה על מנת לאפשר לעותרים להיערך להגירה לאחת מארצות המערב. ביום 18.7.04 נדחתה העתירה. נקבע כי העותר בחר להתעלם מההסכמה אליה הגיעו הצדדים בהליך הקודם, ומהאזהרה לפיה אם יישאר בישראל - יורחק לעזה. עוד הוטעם כי הטענה בדבר הסכנה הצפויה לעותר היא "טענה בעלמא", כיון שאין כל מידע עדכני בדבר סכנה צפויה. ביום 22.10.06 הוגשה העתירה שבפנינו. ב. בעתירה זו נטען כי העותר אכן עבר להתגורר בדהריה, אך שם הוזהר כי פשטה השמועה כי הוא משמש סייען של כוחות הביטחון, וצפויה סכנה לחייו. נטען כי בעקבות התפתחות זו ביקש העותר להגר לאחת ממדינות המערב, אך הדבר לא נתאפשר; קיימת אמנם אפשרות עקרונית להגר לרוסיה, ארץ מוצאה של העותרת 2 - אך אפשרות זו אינה מקובלת על העותרת 2 ואינה מתאימה לילדיהם הקטינים. בעקבות שינוי נסיבות, כנטען, חוזר העותר על בקשותיו הקודמות; לשיטתו משחי למעלה מעשר שנים בישראל באורח נורמטיבי, אין כל מניעה להסדיר את מעמדו. לבסוף, נטען כי הזכות החוקתית לחיי משפחה מחייבת הסדרת מעמדו של העותר בישראל יחד עם אשתו וילדיו. לעתירה צורף מכתב של איש מודיעין משטרתי לשעבר (מיום 21.9.04) המעיד על הפעלת העותר כמודיע, ומתייחס לסכנה הצפויה לו מהשבתו לגדה. לא למותר לציין כי בעתירה לא בא זכרן של העתירות הקודמות, למעט ההסכמה שהושגה בבג"צ 2553/04. ביום 22.10.06 התבקשה תגובת המשיבים. באותה החלטה הופנתה תשומת לב המשיבים לבג"צ 4914/04, שכאמור לא נזכר בעתירה. ג. ביום 13.11.06 הוגשה תגובת המשיבים. בתגובה נטען שהעותרים הסתירו מבית המשפט את העתירות הקודמות שהגישו, ודי בסיבה זו כדי לדחות את העתירה על הסף (בג"ץ 2624/97 ידיד נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 71). עוד נטען כי טענת העותר בדבר שינוי נסיבות מאז פסק הדין בבג"צ 4914/04 סתומה, ובכל מקרה - אם אכן השתנו הנסיבות - היה עליו להגיש פניה מחודשת למשיבים, ולא לפנות ישירות לבית משפט זה. כן נטען כי העתירה הוגשה בחוסר נקיון כפיים, הן משום שהעותר שוהה בישראל בניגוד לדין ולהסכמה שהושגה בבית משפט זה, והן בשל הסתרת העתירות הקודמות. לגופו של עניין נטען כי באפריל שנה זו הובא עניינו של העותר בפני ועדת המאוימים (המשיב 2) שדחתה את בקשת העותר לגופה - הן בשל העדר אינדיקציות למסוכנות, והן בשל התנגדות גורמי הביטחון לשהייתו בישראל. עוד נטען כי לאחר הגשת העתירה נעשתה פניה נוספת לגורמי הביטחון, והם חזרו על התנגדותם נוכח הסכנה הנשקפת לציבור משהותו של העותר בתחומי ישראל. לתגובה צורפו תגובות המשיבים בעתירות הקודמות, מהן עולה כי המשיבים אינם מכחישים את העובדה שהעותר "עמד בשעתו בקשר עם גורמי מודיעין ישראליים" אך ברמה שלא הצדיקה טיפול כסייען, וכן – על פי תגובה מ-2001 – היה מידע לפיו העותר מעורב בפלילים, והוזכרה קרבת משפחה לפעיל טרור בכיר וקיים חשש שהקשר ינוצל. בהקשרים אחרים דובר על קשריו לגורמים ברשות הפלסטינאית. כך או אחרת, התנגדות גורמי הביטחון לשהות העותר בישראל עקבית והמשיבים חזרו עליה גם בתגובה הנוכחית, אף כי ללא פירוט נוסף. ד. לאחר העיון בעתירה ובתגובה נראה כי אין מקום להיעתר לה. עניינו של העותר הובא בפני בית משפט זה ארבע פעמים בשנים האחרונות. לפחות בשתיים מהעתירות התקיים דיון פרונטלי, נשמעו באי כוח הצדדים ונציגי רשויות הביטחון, והוכרע כי החלטת המשיבים שלא להסדיר את מעמדו בישראל של העותר סבירה. קשריו של העותר בעבר עם גורמי מודיעין לא הוכחשו, כאמור, ועמדו בפני בית המשפט בעתירות הקודמות. לכן אין חידוש במזכר מ-2004 של איש המודיעין המשטרתי לשעבר. העותר התייחס לשינוי נסיבות, ויתכן שכוונתו לסכנה שהתגלתה, כנטען, עם המעבר לדהריה; אך במקרה כזה היה על העותר לפנות ישירות לגורמים המתאימים ולהביא את עניינו בפניהם - בטרם הגשת עתירה חדשה (בג"ץ 6630/01 התנועה להגינות שלטונית נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם)); ומכל מקום עניינו נבדק בועדת המאוימים באפריל 2006 ולא זוהתה סכנה. ולבסוף, אין אלא לחזור מתוך הסכמה על עמדת המשיבים בכל הנוגע לנקיון כפיים. העותר אינו מציין מתי עבר לדהריה ומתי שב לישראל, אך מסתבר שהוא שוהה בישראל תקופה ארוכה שלא כדין - מבלי פנייה מתאימה לרשויות, ותוך התעלמות מההחלטות השיפוטיות שניתנו בעניינו (ראו בג"צ 233/05 טטיאנה לשנקו נ' משרד הפנים (לא פורסם); בג"צ 10230/05 נמר אבו סהיבאן נ' שר הפנים (לא פורסם)). זאת, מעבר לאי הצגת העתירות הקודמות במלואן, כמתחייב. ה. לא נוכל איפוא להיעתר למבוקש. ניתן היום, ל' בחשון תשס"ז (21.11.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06086100_T02.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il