ד"ר שרייבמן יואב נ. משרד הבריאות - שר הבריאות

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8601/21 לפני: כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. ד"ר שרייבמן יואב 2. צבי שור נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבריאות - שר הבריאות 2. המנהל הכללי של משרד הבריאות 3. ראש אגף לרישוי מוסדות ומכשירים רפואיים 4. היועץ המשפטי של משרד הבריאות עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד ליבנת ואנונו-סתר בשם המשיבים: עו"ד יונתן ציון מוזס פסק-דין השופטת י' וילנר: עניינה של העתירה בדרישת העותרים כי המשיבים יאפשרו להם לייבא ולהפעיל באופן פרטי מכשיר "דימות בתהודה מגנטית" (MRI – Magnetic Resonance Imaging). כמו כן, העותרים דורשים כי תקנות בריאות העם (מכשירים רפואיים מיוחדים), התשנ"ד-1994 (להלן: התקנות) יתוקנו כך שיוגדל שיעור מכשירי ה-MRI לנפש. בתגובתם המקדמית טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף, ממספר טעמים. 3. המשיבים מציינים כי עתירה קודמת שהגישו העותרים בעניין מושא עתירה זו, נמחקה בהסכמה לאחר שהובהר כי המשיבים בוחנים אפשרות לתקן את התקנות ולאשר תוספת של מכשירי MRI; וכי העותרים יוכלו לשוב ולפנות לבית משפט זה "לאחר חקיקת חוק תקציב לשנת 2021 ולאחר מיצוי הליכים הולם בפני הגורמים הרלבנטיים במשרד הבריאות ובמשרד האוצר" (בג"ץ 2466/21 שרייבמן נ' משרד הבריאות (23.5.2021); להלן: העתירה הקודמת). המשיבים מדגישים בתגובתם, כי למרות ההסכמה האמורה, עתירה זו הוגשה בלי פנייה מוקדמת מצד העותרים. 4. נוסף על כך, המשיבים טוענים כי בעת הזאת נבחן על ידם הצורך לעדכן את שיעור מכשירי ה-MRI, ולפיכך עסקינן בעתירה מוקדמת. 5. בתשובתם לתגובת המשיבים מציינים העותרים כי המכסה הנוכחית של מכשירי ה-MRI מוצתה, ולפיכך לא הייתה "שום משמעות" לפנייה אל המשיבים עובר להגשת העתירה. כמו כן, העותרים טוענים כי הם לא הזכירו בעתירתם את העתירה הקודמת "מכיוון שהדבר היה ברור". לבסוף, העותרים טוענים כי הבחינה הנוכחית שעורכים המשיבים לא יכולה לסייע להם, משום שהכוונה היא להקצות רישיונות נוספים להפעלת מכשירי MRI רק על-ידי קופות החולים. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי ההליכים והיות העתירה מוקדמת. 7. כפי שציינו המשיבים בתגובתם, היה על העותרים למצות הליכים לפני פנייה לבית המשפט. חובה זו עולה בבירור מההסכמה שאליה הגיעו הצדדים במסגרת העתירה הקודמת; ואף בהעדר הסכמה כאמור, הלכה פסוקה היא כי טרם פנייה לבית משפט זה, יש לפעול למיצוי הליכים אל מול הרשות המינהלית המוסמכת (ראו: 8681/09 פיינטוך נ' ראש עיריית תל אביב (1.11.2009); בג"ץ 6755/17 אבו עראם נ' משרד הביטחון, פסקה 8 (18.9.2017); בג"ץ 9294/17 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 3 (6.12.2017)). אשר לטענת העותרים כי לא הייתה "שום משמעות" לפנות למשיבים לפני הגשת העתירה, יצוין כי החובה למצות הליכים חלה גם כאשר העותר סבור כי התשובה לפנייתו ברורה. קביעת חריגים לחובה זו עלולה לפגוע בוודאות ובאחידות (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד 349 (2017)); ומכל מקום – אל לו לעותר להניח מראש כי הידברות ישירה עם הרשות היא מיותרת. 8. זאת ועוד, דין העתירה להידחות על הסף אף בשל היותה מוקדמת, בשים לב לבחינת המשיבים את האפשרות להגדיל את המכסה לרכישה ולהפעלה של מכשירי MRI. לא נעלמה מעיני טענת העותרים כי בשלב זה נראה שכוונת המשיבים היא להקצות את הרישיונות להפעלת מכשירים על-ידי קופות החולים. אולם, אין בכך כדי להצדיק את הגשת העתירה לפני השלמת ההליך המינהלי שעורכים המשיבים במישור הכללי; ולפני פנייה של העותרים אל המשיבים בנוגע לעניינם הקונקרטי. 9. סוף דבר: העתירה נדחית. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח. ניתנה היום, ‏כ"ז באדר ב התשפ"ב (‏30.3.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21086010_R04.docx לא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1