ביאטרה ח'אלד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8598/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8598/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג המערער: ח'אלד ביאטרה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.10.12 בת"פ 41237-01-12 שניתן על ידי כבוד השופט ד' פיש תאריך הישיבה: ה' בשבט התשע"ג (16.1.2013) בשם המערער: עו"ד סרי ח'ורי בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 41237-01-12, כבוד השופט ד' פיש) מיום 14.10.2012. נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום) המייחס לו עבירות של סחר בסם מסוכן, בניגוד לסעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1971. במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, הפעילה משטרת ישראל את מ.ע. כסוכן מטעמה (להלן: הסוכן) ואת ש.א. כשוטר סמוי (להלן: השוטר הסמוי), שרכשו בהוראתה, באישורה ובכספה כלי נשק, תחמושת וסמים. ביום 19.7.2011, שוחח הסוכן עם אדם אחר לצורך ביצוע עסקת סמים, וסוכם ביניהם שהאדם האחר ימכור לסוכן 350 כדורי אקסטזי (MDMA) באמצעות המערער תמורת 12,000 ש"ח. באותו יום, שוחחו המערער והסוכן וחזרו על פרטי העסקה. עוד סוכם בין השניים על מועד ומקום הפגישה לצורך ביצוע העסקה. ביום 20.7.2011, שוחח הסוכן עם המערער וכן נפגש איתו ליד מגרש הכדורגל בכפר עילוט, כשהוא הגיע למקום ביחד עם השוטר הסמוי. המערער הגיע כשבאמתחתו 350 כדורי אקסטזי, מסר אותם לסוכן וקיבל מידיו בתמורה סכום של 12,000 ש"ח. המערער אמר לסוכן שהוא מפסיד בעסקה הזו 300 ש"ח, ובתגובה מסר לידיו הסוכן סכום של 300 ש"ח. ביום 25.7.2012, הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וזאת על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, וביום 14.10.2012 נגזר דינו. בית המשפט עמד על חומרתן של עבירות הסמים, ובייחוד אלה המערבות סם מהסוג שבו סחר המערער. עוד נקבע כי המערער היה דומיננטי בביצוע העבירה ואין המדובר בבלדרות גרידא. עוד צוין כי עברו הפלילי של המערער אינו מכביד ואינו כולל עבירות בתחום הסמים. בנוסף, בית המשפט למד מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המערער כי נדרשת בעניינו ענישה משמעותית ומרתיעה. מכאן, איזן בית המשפט בין השיקולים לחומרה (כמות הסם, הדומיננטיות של המערער בביצוע העבירה ותסקיר שירות המבחן השלילי) ואת השיקולים לקולה (היעדר עבר פלילי משמעותי, מצבו המשפחתי של המערער והרושם שלפיו הפשע אינו דרך חייו) והגיע למסקנה כי מתחם הענישה ההולם נמצא בטווח שבין 12 חודשים ל-48 חודשים. על בסיס כל אלו, גזר בית המשפט על המערער את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי החל מיום שחרורו, למשך שלוש שנים שאותו ירצה אם יעבור עבירת סמים מסוג פשע; קנס בגובה שווי העסקה, בסך 12,300 ש"ח; ושלילת רישיון הנהיגה לתקופה של 36 חודשים, ומניינם יחל מיום מעצרו. מכאן, הערעור שלפנינו. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה והטיל עליו עונש החורג ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מסוג זה. לטענתו, הענישה הרווחת בעבירות מהסוג שבהן הוא הורשע נעה בין 15 חודשים לבין 18 חודשי מאסר בפועל. עוד טוען המערער, כי השוואה בינו לבין נאשמים אחרים באותה הפרשה מלמדת על כך שהוא הופלה לרעה. בנוסף, טוען המערער כי בית המשפט לא נתן משקל לעובדה שהודה בהזדמנות הראשונה, חסך זמן שיפוטי יקר והביע חרטה כנה ואמיתית על מעשיו. לבסוף מציין המערער את בתו הפעוטה שטרם זכה לראות בשל מאסרו במסגרת תיק זה. מנגד טוענת המשיבה כי אין מקום לקבל את הערעור. לעמדתה, המערער היה בעל שליטה מלאה על ביצוע העסקה. עוד היא מדגישה כי שירות המבחן לא המליץ על טיפול בעניינו אלא על ענישה. עוד טוענת המשיבה כי העונש נגזר בכל מקרה בהתאם לחומרת העבירה והנסיבות האישיות, והעובדה שהמערער היה חלק מפרשה כללית שבה הופעל סוכן ואותו סוכן קנה סמים מאנשים שונים, לא הופכת את כל אותם אנשים לבעלי מכנה משותף שמצדיק אחדות ענישה. מדובר, כך נטען, בסם מסוגים שונים, ובסיס ההשוואה הנכון הוא שווי העסקה. לבסוף, טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בעונש שגזר בית המשפט המחוזי, שכן לעמדתה, בית המשפט התחשב בנסיבות האישיות של המערער, אך מנגד מבהירה כי למערער יש עבר פלילי, הכולל הרשעה בעבירת סמים ותסקיר שירות המבחן בעניינו היה שלילי ולא העיד על הפנמה אמיתית של האחריות על ידו. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי. אכן, הלכה היא שערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). ואולם, במקרה שלפנינו, מצאנו כי יש הצדקה להתערבות מסויימת של ערכאת הערעור בעונש שגזרה הערכאה הדיונית, וזאת מתוקף העיקרון בדבר אחדות הענישה. המערער הועמד לדין עקב פעילותו של סוכן משטרתי במבצע שיועד לתפוס עברייני סמים. המבצע הניב מעצרים והעמדות לדין נוספות, וההשוואה בין העונשים שנגזרו על המעורבים השונים בפרשה זו מתבקשת היא, בשים לב, כמובן, לנסיבות האישיות של כל מעורב. מההשוואה ניתן ללמוד על היצמדות הערכאה הדיונית לעיקרון האחדות בענישה. נזכיר אך זאת, עיקרון זה אינו משמיע גזירה אוטומטית של עונשים זהים לכל הנאשמים באותה פרשה, ויש לתת ביטוי לנסיבות האישיות של כל נאשם החורגות מהפעילות העבריינית שבגינה הועמד לדין, הן לקולה והן לחומרה. ברם, מקרים שבהם מתקיים פער משמעותי בעונש בין שני נאשמים שנסיבותיהם דומות, או נגזרים עונשים זהים עבור שני נאשמים שנסיבותיהם שונות, אינם עולים בקנה אחד עם עיקרון אחדות הענישה ויכולים להצדיק התערבות של ערכאת הערעור (ראו: ע"פ 2994/12 זגורי נ' מדינת ישראל (23.12.2012); ע"פ 8488/11 חליל נ' מדינת ישראל (5.11.2012)). במקרה דנן, ההשוואה בין נאשמים אחרים שהועמדו לדין עקב פעילותו של הסוכן המשטרתי לבין המערער, ובשים לב לנסיבות האישיות של כל אחד ואחד מהם, מובילה למסקנה שבמסגרת גזירת עונשו של המערער, לא ניתן משקל מספק לשיקול בדבר אחדות הענישה. עונש המאסר שנגזר על המערער הוא מבין החמורים שנגזרו בפרשה זו. נאשם אחר באותה פרשה, שהורשע במסגרת כתב אישום אחר שכלל עבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם שלא כדין ושלא לצריכה עצמית ונהיגה בזמן פסילה, נידון, בין היתר, אף הוא ל-30 חודשי מאסר בפועל (נאשם 3 בת"פ 33610-12-11). כל זאת, כשבעניינו מתקיימים שיקולים נכבדים לחומרה. בהקשר זה צוין כי קיימות בעניינו שתי הרשעות קודמות בארבעה תיקים בעבירות סמים, את העבירות שהורשע בהן בתיק האחרון הוא ביצע לאחר שמונה חודשים משחרורו מריצוי מאסר של 16 חודשים בגין עבירה של סחר בהרואין, ובזמן ביצוע העבירה, עמד נגדו מאסר על תנאי של 14 חודשים בגין עבירות סמים. בית המשפט ציין שאין בעניינו נסיבות מקלות (למעט הודאתו במסגרת הסדר הטיעון). הוא ביצע את העסקה בפועל, מכר את הסמים, והיה אמור ליהנות מהרווח. יש לו עבר פלילי משמעתי בעבירות סמים שלא לצריכה עצמית. אין ספק שבמקרה זה, נאשם 3 בת"פ 33610-12-11 הורשע בעבירות רבות יותר והשיקולים לחומרה בעניינו משמעותיות יותר ולמעשה לא מצאנו הצדקה לגזירת עונשי מאסר זהים הן על הנאשם 3 והן על המערער. לסיכום, מצאנו שבנסיבות המקרה דנן ישנה הצדקה להתערבותנו בעונש של בית המשפט המחוזי, ולפיכך אנו מורים על הפחתה בת 6 חודשים בעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער, והוא יעמוד על 24 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. ניתן היום, י"ז בשבט התשע"ג (28.1.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12085980_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il