עומר דרוויש נ. חוסין עבד אלקאדר

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 8596/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. עומר דרוויש 2. עסאם דרוויש 3. מוחמד דרוויש נ ג ד המשיבים: 1. חוסין עבד אלקאדר 2. נאדיה עבד אלקאדר ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 7.12.2022 בת"א 30751-03-22 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' בנקי בשם המערערים: עו"ד עמאד שוקרי פסק-דין זהו ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת מ' בנקי) מיום 7.12.2022 בת"א 30751-03-22, שבה נדחתה בקשת המערערים לפסילת המותב. ההליך שבמוקד הערעור דנן עניינו בתביעת המשיבים לסעד הצהרתי לפיו פסק דין שניתן בחודש נובמבר 2021 בת"א (שלום י-ם) 26584-10-12 (להלן: ההליך הקודם) אינו מחייב אותם. במסגרת ההליך הקודם קיבל בית משפט השלום בירושלים (השופטת ל' בנמלך) תביעה שהגישו המערערים נגד שני נתבעים, בהם אחותו של המשיב 1, והורה על סילוק ידם מחלקת קרקע בשכונת בית חנינא שבירושלים (להלן: החלקה). באותו פסק דין ציינה השופטת בנמלך, בין היתר: "התובעים בחרו [...] שלא להפנות את התביעה גם כנגד אחיה של הנתבעת [הוא המשיב 1 בערעור דנן], וממילא לא נפרשו לפניי כלל הטענות והראיות לעניין זה. קביעתי מתייחסת אפוא לנתבעת ומי מטעמה, ואין בה כדי לקבוע מסמרות ביחס לגורמים אחרים הטוענים לזכויות עצמאיות שלהם הנובעות ממקור אחר, אשר לא היו צד להליך הנוכחי" (פסקה 24; ההדגשה במקור). בתביעה שהגישו המשיבים, הם טענו, בין היתר, כי הם מחזיקים בזכויות בחלקה; כי המערערים בחרו שלא לצרפם להליך הקודם, אף שידעו על זכויותיהם בה; וכי האמור בפסקה 24 לפסק הדין בהליך הקודם מוביל למסקנה שפסק הדין אינו בר-אכיפה כלפיהם. במקביל להגשת התביעה ביקשו המשיבים סעד זמני לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שמתנהלים נגדם בעניין פינוי החלקה, וביום 21.3.2022 התקיים דיון במעמד הצדדים בפני המותב. בתום הדיון התייחס המותב לקביעות שהובאו – כך הודגש – "ב'רחל בתך הקטנה'" בפסקה 24 לפסק הדין בהליך הקודם, ועל רקע זה קבע המותב כי פסק הדין "[...] אינו חל על אחרים, לרבות [המשיבים], הטוענים לזכויות עצמאיות הנובעות ממקור אחר". עוד קבע המותב כי אין למערערים להלין אלא על עצמם, שכן הם "בחרו לנהל את ההליך באופן צר [...] אף שידעו על טענות אחרים בנכס [...]". בסיום החלטתו חייב המותב את המערערים בהוצאות המשיבים בסך 1,500 ש"ח והבהיר כי "החלטה זו ממצה את ההליך העיקרי ומסיימת אותו". בהמשך יום 21.3.2022 הגישו המערערים בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון, וביקשו גם לתייק ולסמן כמוצג מסמך מסוים אשר הוצג, לטענתם, על ידי בא-כוחם במהלך הדיון. כמו כן הגישו המערערים בקשה "להימנע מסגירת התיק העיקרי" וציינו שהגישו בקשת רשות ערעור על החלטת המותב. בהחלטה מיום 29.3.2022 ציין המותב, בין היתר: "אכן בחלק מהדיון נאמרו מעט דברים 'מחוץ לפרוטוקול' וכאשר ציין ב"כ [המערערים] שהוא מעוניין לחקור את [המשיבים] הביע בית המשפט את דעתו שהמחלוקת 'האם פסק הדין חל על [המשיבים] או לא' – היא מחלוקת משפטית. ב"כ [המערערים] לא עמד על דעתו ולא ביקש בכל זאת לחקור את [המשיבים] ויש להניח שמסיבה זו גם לא הועלה הדבר בפרוטוקול." עוד ציין המותב כי בא-כוח המערערים אכן הציג מסמכים בדיון, אך אלו "לא נחזו כקשורים לבקשה" ועל כן הם לא נדונו לגופם – ו"יש להניח שמסיבה זו ולאור אינטנסיביות הדיון לא הוכנס עניין רגעי זה לפרוטוקול". באשר לבקשה להימנע מסגירת התיק, נתן המותב ביום 6.4.2022 החלטה שבה ציין כי "יש להניח" שהסוגיה תידון במסגרת בקשת רשות הערעור, והורה למזכירות לפעול "בינתיים" בהתאם להחלטתו מיום 21.3.2022. בקשת רשות הערעור שהגישו המערערים התקבלה ביום 23.11.2022 (רע"א (מחוזי י-ם) 54181-03-22 (השופט א' רומנוב)). בית המשפט המחוזי הדגיש כי במוקד הדיון ניצבת פרשנות פסקה 24 לפסק הדין הקודם; כי בית המשפט קמא אימץ את פרשנות המשיבים, לפיה אותו פסק דין אינו חל עליהם; וכי זוהי הסיבה למסקנת המותב שניתן להורות על סגירת התיק כולו. אולם, השופט רומנוב ציין כי פרשנותם של המערערים לפסקה 24 האמורה היא כי אין מדובר בקביעה פוזיטיבית לפיה אין לפנות את המשיבים מהחלקה, ופרשנות זו, כך נקבע, אף היא אפשרית בנסיבות העניין "ובעיני היא עדיפה על הפרשנות האחרת". לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול החלטת המותב ועל החזרת ההליך לבית המשפט קמא, והדגיש: "תחילה יש לדון בבקשה שהמשיבים הגישו למתן סעד זמני, ואחר כך יש לדון בתביעה העיקרית שהוגשה על ידם". בעקבות זאת נתן המותב, בהמשך יום 23.11.2022, החלטה המורה לצדדים להגיש השלמות טיעון "לעניין הסעד הזמני שהתבקש, ואליו בלבד". למחרת, ביום 24.11.2022, הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב מלדון "בהליכי הביניים ו/או בתיק העיקרי". לטענתם, ההחלטות שניתנו במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני מעידות שהמותב "מקובע" בעמדתו וסבור שיש לקבל את טענות המשיבים. עוד נטען כי נוכח "הצטברות ההחלטות הבל[ת]י סבירות שניתנו על ידו", קיים חשש ממשי לכך שהמותב נותר מקובע גם לאחר הכרעת בית המשפט המחוזי. בתוך כך הלינו המערערים על תוכן ההחלטה מיום 21.3.2022, על ההכרעה בבקשתם לתיקון הפרוטוקול ולהגשת המסמך, ועל ההחלטה מיום 6.4.2022 בעניין סגירת התיק; טענו שיש טעם לפגם בכך שחלק מההתרחשויות בדיון לא תועדו בפרוטוקול; והעלו השגות על קביעת המותב בעניין הרלוונטיוּת של המסמך שניסו להגיש. עוד טענו המערערים כי החלטת המותב מיום 23.11.2022 מנוגדת להכרעת בית המשפט המחוזי, וניתנה "תוך התעלמות מוחלטת" מזכותם לחקור את המצהיר מטעם המשיבים ולהגיש מסמכים שהם רלוונטיים לסוגיית סיכויי ההליך. לאחר שהמותב הורה למשיבים להגיב לבקשה והם הודיעו על התנגדותם לה, ביום 7.12.2022 דחה המותב את בקשת המערערים. המותב הדגיש כי החלטתו מיום 21.3.2022 ניתנה מתוך נקודת מוצא ש"מדובר בפרשנות משפטית גרידא", ומשכך נקבע כי ההחלטה מסיימת את ההליך כולו. עוד הבהיר המותב כי בהתאם לסדרי העבודה בבית המשפט, לאחר ההכרעה בסעדים זמניים עובר כל תיק למותב אחר שידון בתיק העיקרי, ועל כן ההחלטה מיום 23.11.2022 התייחסה לסעד הזמני בלבד. לגופו של עניין ציין המותב כי מועד הגשת בקשת הפסלות מעורר קושי, שכן הבקשה מתייחסת בעיקרה להחלטות שניתנו בחודש מרץ 2022; וכן כי ההחלטות שניתנו בימים 29.3.2022 ו-6.4.2022 אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים. עוד צוין כי המערערים לא הגישו בקשה בעניין הגשת המסמך או חקירת המשיבים לאחר החזרת ההליך לבית המשפט קמא, וזאת אף שהיה ביכולתם לעשות כן. לצד זאת הבהיר המותב כי החזרת ההליך בעקבות התערבות ערכאת הערעור אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות, והוסיף: "משהורה בית המשפט המחוזי על החזרת ההליך לשם דיון נפרד בסעד הזמני ובהליך העיקרי [...] בוודאי שאותה 'דעה' מההחלטה שבוטלה אינה עומדת עוד, ונראה שהדברים נכונים שבעתיים כאשר ענייננו עתה בהכרעה בסעד זמני בלבד". מכאן הערעור דנן, שבו טוענים המערערים כי התנהלות המותב מעידה שהוא "דוחה כל טענה וכל בקשה" מטעמם "ותמיד המערערים אשמים בעיניו". באופן ספציפי חולקים המערערים על הקביעה כי היה עליהם לבקש את פסילת המותב בסמוך לאחר האירועים ששימשו בסיס לבקשתם, והם מדגישים שהגישו את הבקשה מיד לאחר שנודע להם על החזרת ההליך לניהולו של המותב. עוד הם מלינים על ההחלטה בבקשתם לתיקון הפרוטוקול, וטוענים כי תיאור העובדות על ידי המותב אינו תואם להתרחשויות מהדיון: לטענתם, המותב לא הבהיר להם במעמד הדיון שהמסמך שניסו להגיש אינו רלוונטי. המערערים סבורים שקביעת המותב כי אין להם להלין אלא על עצמם מכיוון שבחרו לנהל את ההליך הקודם "באופן צר", היא שגויה לגופה ומעידה על ה"קיבעון המחשבתי" שלו. לגישתם, אין מדובר בתרחיש של ביטול החלטה "רגילה" על ידי ערכאת הערעור, אלא ב"החלטות חריגות ביותר ובלתי סבירות בעליל" אשר מעידות על גיבוש עמדה בלתי-מתפשרת מצד המותב. כמו כן מלינים המערערים על כך שהמותב ביקש את תגובת המשיבים לבקשת הפסילה – שכן "המשיב האמיתי והנכון" לבקשת הפסילה הוא המותב עצמו, ולמשיבים אין אינטרס בר-הגנה בהקשר זה. עוד נטען כי העובדה שהמשיבים התנגדו לבקשת הפסילה, מעצימה את החשש הממשי למשוא פנים "לטובת הצד שמגן על בית המשפט קמא". עיינתי בטענות המערערים ובאתי לידי מסקנה שדין הערעור להידחות, בהעדר חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב בסוגיות העומדות להכרעתו. כפי שפורט לעיל, בעקבות בקשת רשות ערעור שהגישו המערערים קבע בית המשפט המחוזי כי הפרשנות שעל בסיסה בחן המותב את סיכויי ההליך במסגרת החלטתו מיום 21.3.2022, אינה הפרשנות האפשרית היחידה ולפיכך, הוחזר ההליך לבית המשפט קמא על מנת שידון בטענות הצדדים לגופן. כידוע, "העובדה שבית המשפט דן והכריע בהליך מסוים אינה פוסלת אותו, מניה וביה, מלשוב ולדון באותו עניין בעקבות התערבות ערכאת הערעור [...] זאת, בשל הנחת המוצא בדבר המקצועיות השיפוטית של השופט היושב בדין ופתיחות הדעת שבה עליו להידרש לטעויותיו שלו" (ע"א 2450/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (9.5.2021)). בענייננו, איני סבורה כי טענות המערערים מצדיקות סטייה מנקודת מוצא זו, ולא שוכנעתי שהחלטות המותב או התבטאויותיו מעידות על "נעילת" דעתו ביחס לסוגיות התלויות ועומדות לפניו (השוו: ע"א 1681/22 מרעי נ' בריה, פסקה 9 (24.3.2022); ע"א 4841/22 פלוני נ' פלונית, פסקאות 12-11 (24.8.2022)). בהקשר זה יש להדגיש כי בהתאם להבהרת המותב, הוא לא יידרש להכריע בהליך העיקרי וכי הסוגיה המונחת לפתחו נוגעת לסעד הזמני בלבד. החלטת המותב מיום 21.3.2022 כללה אמנם עמדה ביחס לסיכויי ההליך, אך אין בה התייחסות כלשהי לשיקולי מאזן הנוחות או ליחס ביניהם ובין סיכויי ההליך. על כן, בשלב הנוכחי של ההליך יידרש המותב להכריע בסוגיות שבהן טרם קיים דיון – ועובדה זו נושאת אף היא משקל בכל הנוגע לשאלת קיומה של עילת פסלות (ראו והשוו: ע"א 10007/17 דדון נ' אלמקייס, פסקה 6 (11.1.2018); ע"א 1243/20 גריב נ' "עמידר" - חברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 7 (18.5.2020)). זאת ועוד – נוכח האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, הבהיר המותב בהחלטת הפסלות באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי העמדה שהביע בהחלטתו מיום 21.3.2022 "אינה עומדת עוד" וכי ביכולתם של המערערים להגיש בקשה בנוגע להגשת מסמכים נוספים או לחקירת המשיבים – וחזקה עליו שינהל את הדיון בבקשה לסעד זמני בהתאם. יתר הטענות שהעלו המערערים הן השגות "ערעוריות" על החלטות דיוניות שניתנו בהליך, ואין בהן להקים חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ראו והשוו: ע"א 2619/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (18.5.2021)). בפרט אציין כי לא מצאתי כל פגם בכך שהמותב הורה למשיבים להגיב לבקשת הפסלות. מן הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו בטבת התשפ"ג (‏8.1.2023). ה נ ש י א ה _________________________ 22085960_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1