סובחייה אבו זהרייה נ. משרד הפנים

פסק-דין בתיק עע"ם 8591/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 8591/07 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר המערערת: סובחייה אבו זהרייה נ ג ד המשיב: משרד הפנים ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 07.10.2007 בתיק עת"מ - 840/06 שניתן על ידי כב' הנשיאה מוסיה ארד בשם המערערת: עו"ד חיים מן; עו"ד מוניר רסאס בשם המשיב: עו"ד ראובן אידלמן פסק-דין המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. ערעור זה עסק בשאלה האם רישיון ישיבת הקבע שהיה למערערת פקע כדין אך התפתחויות מאוחרות מובילות לכך ששאלה זו כבר אינה צריכה הכרעה ויש למחוק את הערעור תוך שכל טענות הצדדים שמורות להם. נפרט את הדברים בקיצור נמרץ. 2. ערעור זה עסק כאמור מלכתחילה בשאלת רישיון ישיבת הקבע שהיה למערערת. הערעור עבר מספר גלגולים והתקיימו לגביו מספר דיונים אך לענייננו די אם נציין כי ביום 11.7.2011 החלטנו, לאחר דיון במעמד הצדדים, כי משרד הפנים יבחן את האפשרות להעניק למערערת את אותו מעמד שניתן לבעלה (רישיון ישיבה ועבודה זמני ב/1) תוך שכל טענותיה שמורות לה. 3. בסופו של דבר משרד הפנים הודיע כי הוא מסכים להעניק למערערת את המעמד שניתן לבעל וכי בנסיבות אלה ניתן למחוק את הערעור. 4. לאחר קבלת עמדת משרד הפנים הודיעה המערערת כי בטרם מחיקת הערעור יש עוד להכריע במספר סוגיות: ראשית, יש להכריע בשאלת הערבות בסך 50,000 ש"ח שהופקדה על ידה במסגרת הליכי הביניים שהתנהלו בין הצדדים בתיק. שנית, יש להכריע באשר למעמד בתה שהייתה קטינה כאשר החלו ההליכים וכעת היא כבר בגירה. ושלישית, יש לאפשר למערערת לשמור על טענותיה ואפשרותה לבקש בסופו של דבר מעמד קבע. 5. המשיב הודיע בתגובה להודעת המערערת כי הוא מסכים להשבת הערבות שהפקידה המערערת. באשר לבתה של המערערת טען המשיב כי אומנם צו הביניים שניתן בהליך חל גם על הבת אך פרט לכך היא לא הייתה צד להליך ועליה להגיש למשרד הפנים בקשה מטעמה למתן מעמד. לבסוף, באשר לשמירת טענותיה טען המשיב כי אין לכך מקום וכי הסכמתו ליתן למערערת מעמד אין בה משום ויתור על טענותיו באשר לפקיעת תושבותה. 6. הנה כי כן, אין מחלוקת של ממש בין הצדדים כי ניתן למחוק את הערעור מבלי להכריע בטענות הצדדים לגופו של עניין וכך אנו מורים. באשר להשבת הערבות שניתנה בהליכי הביניים – נוכח הסכמת המשיב – הערבות תושב למערערת. באשר למעמד בתה – מקובלת עלינו עמדת המשיב כי הבת לא הייתה צד להליך וכי בנסיבות אלה עליה להגיש למשרד הפנים בקשה מטעמה למתן מעמד. יש להניח כי בבחינת בקשת הבת משרד הפנים יביא בחשבון כי הבת נכנסה כקטינה יחד עם אמה אשר ניהלה כל העת הליכים לגבי מעמדה – הליכים שהסתיימו נכון לעתה במתן רישיון ישיבה ועבודה ב/1 לאם. צו הביניים המונע את הרחקת הבת מישראל ימשיך לעמוד בעינו למשך 30 יום נוספים מהיום. אם בתוך תקופה זו תוגש למשרד הפנים בקשה מטעם הבת – צו הביניים ימשיך לחול עד למתן החלטה בבקשה; ואם תידחה הבקשה – עד 30 יום לאחר מכן, כדי לאפשר לבת לנקוט בכל הליך שתמצא לנכון. לבסוף, מקובלת עלינו עמדת המערערת כי כל טענותיה באשר לקבלת מעמד קבע שמורות לה שהרי איננו דנים בערעור לגופו של עניין. ממילא הסכים המשיב ליתן למערערת את המעמד הניתן לבעלה, והרי אין מחלוקת כי לגבי הבעל בחלוף תקופת זמן מסויימת על המשיב לשקול מתן מעמד קבע. מצד שני, אך מובן הוא כי גם למשיב שמורות כל טענותיו. 7. הערעור נמחק אפוא כאמור בפסקה 6. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז בכסלו התשע"ג (‏11.12.2012). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07085910_C56.doc רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il