שני רוזנטל נ. שר הביטחון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 859/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותרת: שני רוזנטל נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. מפקד מיטב 3. מפקד לשכת הגיוס תל השומר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: בעצמה בשם המשיבים: עו"ד סיגל אבנון פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה מכוונת כנגד גיוסה של העותרת לצה"ל לאחר שנדחתה בקשתה לקבל פטור מגיוס על בסיס חתימה על תצהיר לפי סעיף 40 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: החוק). בעיקרו של דבר, היא טוענת כי ההחלטה שלא להכיר בתוקפו של התצהיר ובזכותה שלא להתגייס התקבלה שלא כדין, ולחלופין שיש מקום להורות על דחיית מועד הגיוס שנקבע לה על מנת שתוכל למצות הליכים בעניין זה. 2. העתירה הוגשה ביום 2.2.2020, הוא המועד שנקבע לגיוסה של העותרת. בו ביום הוריתי על הגשת תגובה מקדמית עד ליום 5.2.2020, וכן – חרף מועד הגשת העתירה – הוריתי על מתן צו ארעי המקפיא את גיוסה של העותרת לצה"ל עד למתן החלטה אחרת. 3. המשיבים הגישו תגובה מקדמית, שבה טענו כי דין העתירה להידחות. מבלי להידרש לפירוט שאינו דרוש בהקשר הנוכחי, יצוין כי לטענת המשיבים העותרת ניהלה התכתבות ענפה עם גורמי הצבא לקראת גיוסה הצפוי, ובאחת ההזדמנויות אף ביקשה להקדים את מועד הגיוס. על-פי הנטען, רק לאחר שנודע לעותרת שיבוצה היא הגישה את התצהיר כאמור לעיל. כן הוסבר כי התצהיר הוגש לאחר המועד שנקבע לכך בתקנות שירות בטחון (פטור נשים משירות בטחון מטעמים שבהכרה דתית), התשל"ח-1978. 4. עוד עדכנו המשיבים כי העותרת הגישה גם בקשה לקבלת פטור מטעמים שבהווי משפחתי דתי לפי סעיף 39(ג) לחוק, וכי זו עתידה להיבחן בוועדה הצפויה להתקיים ביום 11.2.2020 בבסיס תל השומר. על כן, כך נמסר, גיוסה של העותרת יידחה עד לאחר קבלת ההחלטה בוועדה האמורה, כאשר המשיבים נכונים להעמיד לרשותה 30 ימים נוספים ממועד הגשת התגובה לצורך הגשת ערעור על ההחלטה. 5. ביום 6.2.2020 הוריתי לעותרת להתייחס לאמור בתגובה המקדימה, ובכלל זה לציין האם היא נכונה למחוק את העתירה תוך שמירת זכויותיה. 6. ביום 9.2.2020 הגישה העותרת את התייחסותה כאמור, ובה הודיעה כי היא עומדת על העתירה, וכי בנסיבות העניין יש מקום אך להקפיא את הטיפול בה עד למיצוי ההליך. לחלופין, אם עתירתה תימחק, סבורה העותרת כי יש לחייב את המשיבים בהוצאות משפט לזכותה, וכן להבהיר כי 30 הימים שלהם הסכימו המשיבים צריכים להימנות החל ממועד החלטתה של הוועדה ולא מיום הגשת התגובה המקדמית. 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין העתירה להידחות, בכפוף לשמירת זכויות וטענות. 8. אכן, כפי שברור אף לעותרת עצמה, בשלב זה העתירה אינה בשלה להמשך טיפול. לכך יש להוסיף כי ההחלטות שיתקבלו בעניינה של העותרת – גם אם לא בהכרח ייתנו מענה מלא לרצונותיה, יוסיפו תשתית עובדתית שאינה כלולה בעתירה המקורית. כך, לכל הפחות, תתחייב ממילא הגשת עתירה חדשה. איני מביעה כל עמדה לגוף העתירה ולסיכוייה, אך מובן שזכויות הצדדים וטענותיהם שמורות. בנסיבות אלה, וגם בשים לב לעובדה שהעותרת הגישה את העתירה הנוכחית ב"דקה התשעים" אם לא לאחר מכן, דומה שאין הצדקה להשארת העתירה הנוכחית על כנה, ומיותר לציין כי בנסיבות אלה אין כל הצדקה לפסיקת הוצאות לזכות העותרת. 9. יוער כי דומה שהעותרת צודקת שכוונת המשיבים הייתה להסכים לכך שיינתנו לה 30 ימים נוספים ממועד קבלת ההחלטה, ולא ממועד הגשת התגובה, והנחתי היא שכך יעשה. 10. בכפוף לאמור בפסקה 9, העתירה נדחית. במידה לא מבוטלת לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו בשבט התש"ף (‏10.2.2020). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20008590_A06.docx נס מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il