רפאל נחום נ. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 8588/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר המערער: רפאל נחום נ ג ד המשיבים: 1. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ 2. משרד השיכון - ועדת אכלוס עליונה חברות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ירושלים (כב' השופטת ת' בר אשר) מיום 14.12.2021 בתיק עת"ם 18860-11-21 תאריך הישיבה: י"ח באדר ב התשפ"ב (21.03.2022) המערער: בעצמו בשם המשיבה 1: עו"ד אושרית מסוקוביץ' בשם המשיב 2: עו"ד אבי טוויג פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ת' בר-אשר) בעת"ם 18860-11-21 שניתן ביום 14.12.2021, בגדרו נדחתה עתירת המערער נגד החלטת ועדת האכלוס העליונה מטעם המשיב 2, הוא משרד השיכון, בה נקבע כי המערער אינו עומד בקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי. רקע 2. ביום 3.6.2021 פלש המערער לדירה אשר מצויה בבעלות המדינה ומנוהלת באמצעות המשיבה 1 – "עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ" (להלן: הדירה ו-עמידר, בהתאמה). לאחר שעמידר דרשה מהמערער לפנות את הדירה, הגיש המערער ביום 6.6.2021 בקשה למתן סעד זמני למניעת הפינוי לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 11355-06-21), ואולם, משלא הוגשה על ידו תובענה עיקרית בנדון, מחק בית משפט השלום את הבקשה. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 43319-09-21), ובמקביל הגיש בקשה לזכאות לדיור ציבורי לוועדת האכלוס העליונה מטעם משרד השיכון. ועדת האכלוס העליונה דחתה את בקשת המערער בקבעה כי הוא אינו עומד בקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי. בפסק דין מיום 7.11.2022 הבהיר בית המשפט המחוזי כי המסלול הנכון לברר את עניינו של המערער הוא הגשת עתירה מינהלית. 3. ביום 8.11.2021 הגיש המערער עתירה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים נגד החלטת ועדת האכלוס העליונה. לצד העתירה הוגשה על-ידו גם בקשה למתן צו ביניים למניעת פינויו מהדירה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 4. בפסק דינו מיום 14.12.2021 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה, בקבעו כי המערער אינו עומד בקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי (אף לא ביחס לקריטריונים של ועדת החריגים). עוד נקבע, כי העתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים – לנוכח העובדה שהמערער פלש לדירה. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי הדרך שבמסגרתה יכול להימצא פתרון הולם למצוקת הדיור של המערער היא באמצעות גורמי הרווחה בירושלים, אשר ערוכים לסייע לו לשכור יחידת דיור. אולם, כך צוין, המערער מתנגד בתוקף לכל שיתוף פעולה עם גורמי הרווחה לשם מציאת פתרון, ותחת זאת עומד על כך שתוענק לו זכאות לדיור ציבורי. בית המשפט המחוזי הוסיף עוד כי על המערער לשתף פעולה עם גורמי הרווחה אשר גילו נכונות רבה לסייע לו. עוד נקבע, כי לא ניתן להוסיף ולעכב את פינויו של המערער מן הדירה, שכן הדירה מיועדת לדיירת נכה הזכאית לדיור ציבורי ואשר מצבה הכלכלי קשה מזה של המערער. על פסק דין זה הוגש הערעור שלפנינו. טענות הצדדים 5. המערער, שאינו מיוצג בהליך דנן, מתאר בערעורו את נסיבותיו האישיות, וטוען כי אין ביכולתו לשכור דירה מכספו. לטענתו, נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי מחייבים להכיר בו כזכאי לדיור ציבורי. בנסיבות אלה, כך נטען, על בית משפט זה להורות למשיבים להפנותו לוועדת החריגים העליונה ולעכב את פינויו מהדירה. 6. המשיבים סומכים את ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענים כי המערער מבקש להמשיך ולהחזיק בדירה – שלא כדין. כמו כן נטען, כי המערער לא נמצא זכאי לקבלת דיור ציבורי. לעניין זה מפנה עמידר בתשובתה לסעיף 5 לנוהל הקצאת דירות בשיכון הציבורי, הוראה מס' 08/05 (18.7.2007) (להלן: הנוהל) המפרט את התנאים לזכאות לקבלת דירה בשיכון ציבורי. לטענתה, המערער לא עומד בתנאי נוהל זה. משרד השיכון טוען מצידו כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיו של המערער, אשר עשה דין לעצמו, ופלש שלא כדין לדירה, בטרם ביקש שיכירו בזכאותו לדירה. לגוף העניין, מצטרף משרד השיכון לטענות עמידר וטוען אף הוא כי אין עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. 7. בדיון שהתקיים לפנינו חזר המערער על טענותיו ותאר את מצבו הכלכלי הקשה ואת נסיבותיו האישיות, וטען כי אין באפשרותו לשכור דירה וכי משמעות דחיית הערעור היא השלכתו לרחוב. דיון והכרעה 8. לאחר ששמענו את טענות הצדדים, שוכנענו כי דין הערעור להידחות. 9. נפתח ונאמר כי ערים אנו לקשייו של המערער ולנסיבותיו האישיות המורכבות, ואולם אין בכל אלה כדי להעניק לו זכאות לדיור ציבורי, בניגוד לקריטריונים שנקבעו לצורך כך. 10. כידוע, מלאכת הקצאת הדיור הציבורי היא בליבת שיקול הדעת של הגורמים המקצועיים האמונים על קביעת הקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי ויישומם, ובית המשפט לא יתערב בשיקול דעתם אלא במקרים חריגים (ראו: עע"מ 4589/18 רובין נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פסקה 14 (30.4.2019); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ב 794-616 (2010)). לא שוכנענו כי המקרה שלפנינו בא בגדר מקרים חריגים אלה. 11. יתירה מכך, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומתגובת המשיבים עולה, כי המערער לא בא בגדר הקריטריונים המצטברים הנדרשים על פי הנוהל להכרה בזכאות לדיור ציבורי. סעיף 2.3 לנוהל, שהיה בתוקף במועד הרלוונטי, מגדיר מי הם חסרי דירה; סעיף 2.5 לנוהל מגדיר מי הוא "ילד" ("בן/בת של לפחות אחד המבקשים הראשיים שהינו/ה רווק/ה חסר דירה שטרם מלאו לו 21 שנים, הסמוך על שולחן מבקשי הסיוע הראשי") וסעיף 2.12 לנוהל מגדיר מה הוא מיצוי כושר השתכרות לצורך הזכאות לקבלת דירה בשיכון הציבורי. תנאי הזכאות מופיעים בסעיף 5.1 לנוהל: "זכאות לדירה בשכירות, לחסרי דירה תהיה ביישוב המגורים של מבקש הסיוע. פונים אשר עונים לכללים המפורטים בסעיף 2.3 לעיל ובנוסף עונים על שלושת הקריטריונים הבאים: - עם 3 ילדים לפחות (עפ"י הגדרת "ילד" בסעיף 2.5) - ממצים כושר השתכרות (בהתאם לסעיף 2.12) - מקבלים קצבת הבטחת הכנסה (כמפורט בנספח א' סעיף 1 ו-2)." מתשובת המשיבים, עולה כי לאחר עיון במלוא הנתונים והראיות שהוצגו לפני ועדת האכלוס העליונה נקבע כי המערער אינו עומד באחד התנאים הקבועים בסעיף 5.1, שכן הוא אינו עונה למספר נפשות מזכה. יצוין כי בסעיף 5.1.3 הנוהל מגדיר כי גם יחידים עשויים להיות זכאים לדיור ציבורי, אך המערער לא עומד בקריטריון שמציב הסעיף: "משפחה בה אחד מבני הזוג הינו נכה הרתוק לכיסא גלגלים או אחד הילדים נכה רתוק לכיסא גלגלים או יחיד נכה הרתוק לכיסא גלגלים, ובתנאי שסך הכנסותיהם אינו עולה על השכר הממוצע במשק" (ההדגשה הוספה, י"ו) 12. הנה כי כן, משעה שאין מחלוקת כי המערער אינו מקיים את התנאים המצטברים האמורים, בצדק נדחתה בקשתו לדיור ציבורי. זאת יש להדגיש – הדיור הציבורי בישראל הוא משאב ציבורי מוגבל, ועל כן יש לחלקו על פי קריטריונים ברורים ואחידים: "הדיור הציבורי הוא משאב ציבורי, לא 'כל דכפין ייתי וייכול', אלא אך זכאים [...] מתן אפשרות למערער - שלא הראה את זכאותו לדיור ציבורי - להיכנס בנעליה של המנוחה בנסיבות, יהא בהכרח על חשבונם של נזקקים אחרים הממתינים בתור, ופירושה, כפי שמצביע על כך המשיב 1, אפלייתם לרעה של זכאים לדיור ציבורי. אין עסקינן ב'משחק סכום אפס', אלא במה שאמור להיות מחולק בצדק, על פי אמות מידה וסדרי עדיפויות, לזכאים" (עע"ם 1663/09 עזבון המנוחה ביטון שמחה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון‏ (25.11.2010) פסקה י"ט; עוד ראו: עע"ם 8616/06‏ כהן נ' עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 11 (16.12.2007)). 13. הדברים יפים לענייננו. מתשובת עמידר עולה, כאמור, כי מתן אפשרות למערער להתגורר בדירה בלי שהוא עומד בקריטריונים, יבוא על חשבון הדיירת שזכאותה לדיור ציבורי הוכרה זה מכבר ואשר מיועדת להתגורר בדירה זו. 14. טרם סיום, ראינו לנכון לשוב ולציין כי, כעולה מתשובת משרד השיכון, גורמי הרווחה נכונים לסייע למערער במציאת פתרון דיור הולם; ואנו תקווה כי המערער ישכיל לפנות לשירותי הרווחה על-מנת לקבל מהם סיוע הולם למצבו. 15. סוף דבר: הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ו באדר ב התשפ"ב (‏29.3.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21085880_R05.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1