שבתאי שאלון נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8585/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8585/05 ע"פ 9172/05 ע"פ 9290/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער בע"פ 8585/05: המערער בע"פ 9172/05: המערער בע"פ 9290/05: שבתאי שאלון יעקב מנע פנחס טל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 6.9.05, בתיק פ' 40346/00, שניתן על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל תאריך הישיבה: כ"ד באייר תשס"ו (22.5.2006) בשם המערער בע"פ 8585/05: עו"ד אברהם לנדשטיין, עו"ד אביגדור פלדמן בשם המערער בע"פ 9172/05: בשם המערער בע"פ 9290/05: עו"ד חיים משגב עו"ד אמיר ציון בשם המשיבה: עו"ד אלעד פרסקי פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערערים – פנחס טל (להלן: טל), שבתאי שאלון המכונה "שוטה" (להלן: שוטה) ויעקב מנע (להלן: מנע), הם שלושה מתוך 10 נאשמים נגדם הוגש כתב אישום משותף לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, ובו נטען כי הם קשרו קשר להבריח לישראל מכולות של סיגריות במסווה של יבוא רהיטים. סיגריות הנן טובין עתירי מיסוי, ושיעור המס המוטל עליהן גבוה לאין ערוך מהמס המוטל על יבוא רהיטים. חלק מן המעורבים בפרשה עבדו באגף המכס והמע"מ. מנע שימש כמבקר חשבונות בכיר בבית המכס ביפו, ומתוקף תפקידו היתה לו גישה למידע בכל הנוגע לפעולות אגף המודיעין במכס; שבי קטשווילי (להלן: שבי) עבד בבית המכס ביפו כממונה פרויקטים באגף המודיעין של המכס; ואילו אליהו אנידג'ר (להלן: אנידג'ר) שימש כמעריך בבית המכס באשדוד. כן יש לציין כי טל ושבי הם בני דודים, בעוד ששוטה הוא אחיו של פנחס שאלון, ושניהם בני דודים של שבי. נאשם נוסף בפרשה זו הוא אברהם שמיר (להלן: שמיר), שהוגדר בכתב האישום כחבר ילדות של טל. להבנת הפרשה בה עוסק ערעור זה אוסיף, כי על פי נוהל שחרור טובין מיובאים מהמכס, הונהגו ארבעה מסלולי שחרור המדורגים ברמות בדיקה שבין א' ל-ד', כאשר הבדיקה הקפדנית ביותר הנה ברמה א', בעוד שטובין המיובאים על ידי יבואנים מוכרים ובעלי אמינות גבוהה משולבים בהליך ד', שבו הטובין לא נבדקים כלל. על פי הנטען, פעלו המעורבים בפרשיות השונות כדי לאתר, בעזרת אנידג'ר, חברות המייבאות רהיטים מתוך ידיעה כי הטובין שייובאו על שמן ינותבו למסלול ד'. בהמשך, נרכשו בחו"ל סיגריות מזויפות אשר אוחסנו במכולות, ששטרי המטען שלהן זויפו ונחזו כנושאים חתימה של מורשה מטעם החברה שעל שמה בוצע היבוא. נתון נוסף לו נודעת חשיבות מכרעת, הוא שבפעילות הפלילית המתוארת על ידי המשיבה בכתב האישום, נטל חלק אדם נוסף, יצחק סדן (להלן: סדן), אשר קיבל מעמד של עד מדינה והעיד מטעם התביעה במשפטם של המערערים וחבריהם. 2. להלן תמציתם של האישומים בהם עוסק כתב האישום: א) אישום ראשון ("פלורידה 1") – נטען, כי תחילתו של הקשר הפלילי היה בהצעתו של שבי (שכאמור, היה עובד מכס), לסדן לסייע לו להבריח מכולות. בהמשך הצטרפו אחרים לקשר זה, עד שבחודש ספטמבר 1998 סוכם במפגש בו נטלו חלק טל, סדן ושמיר, לייבא סיגריות מזויפות בשמה של חברה הפועלת בתחום יבוא הרהיטים. שמיר נטל על עצמו את התפקיד לפנות לאנידג'ר, כדי שזה יבצע בדיקה במחשבי המכס במטרה לוודא כי המכולה המיובאת אינה אמורה להיבדק. נקבע, כי טל, שמיר ואנידג'ר יתוגמלו עבור פעולותיהם ביבוא המכולה. הראשונה במכולות יובאה בשמה של חברת "פלורידה", והכילה 820 קרטונים של סיגריות מזויפות שיוצרו בסין. עבור המכולה נופק רשימון ובו פרטים כוזבים, וכן הוצגו מסמכים בהם זויפה חתימתו של מורשה מטעם חברת "פלורידה". המכולה שהגיעה לארץ בחודש דצמבר 1998, ושוחררה ביום 2.1.99, הובלה למקום אחסון, ובהמשך מכרו הקושרים את הסחורה. נטען, כי בדרך זו השתמטו המעורבים בייבוא מתשלום מס קניה ומע"מ בסכום של כ- 3.5 מיליון ש"ח. ועוד נטען, כי סדן שילם לטל, שבי שמיר ואנידג'ר, סכום כולל של 80 אלף דולר. ב) אישום שני ("פלורידה 2") – הפעם מדובר ביבוא מכולה שהתבצע בחודש מרץ 1999, וגם הפעם בשמה של אותה חברה. בדרך זו יובאו לישראל 850 קרטונים של סיגריות מסוג "מרלבורו" שזויפו בסין. בפרשה זו היו מעורבים טל, סדן, ושלושה מהנאשמים: שבי שמיר ואנידג'ר. המס ממנו השתמטו הקושרים בפרשה זו עמד על סכום של כ- 3.6 מיליון ש"ח. ג) אישום שלישי ("אברהם כהן") – בתחילת שנת 1999 נפגשו סדן, שוטה ושבי וסיכמו ביניהם להבריח שתי מכולות בשמו של יבואן הרהיטים אברהם כהן. בין שוטה לסדן סוכם שהראשון יממן 70% מעלות היבוא, ואילו סדן יממן 30%. כן נטען, כי הפעם הוכנס לסוד הקשר גם מנע, וזאת במטרה "להבטיח קיומה של חוליה נוספת במכס אשר מתפקידה לאפשר את היבוא ולמנוע כל תקלה אפשרית בהשלמת ביצוע הקשר" (בלשון המקור). בחודש ינואר 1999 נסעו שבי ושוטה לסין ורכשו 1777 קרטונים של סיגריות מזויפות. כאשר הגיעו המכולות לישראל, מסר סדן את פרטיהן לטל אשר העבירם לשמיר, ולבסוף הם נמסרו לאנידג'ר שבדק במחשבי המכס ומצא כי המכולות אינן אמורות להיבדק. בתאריך 17.3.1999 שוחררו שתי המכולות מהמכס, ובהמשך נמכרה תכולתן. נטען, כי בדרך זו השתמטו המעורבים בפרשה מתשלום מס קניה ומע"מ בסכום כולל של כ-7.62 מיליון ש"ח. סדן שילם לטל 160 אלף דולר עבור חלקם של טל, שבי, מנע, שמיר ואנידג'ר בקשר. ד) אישום רביעי ("וייסמן 1") – שוטה נמנה על אלה שיזמו את יבואה של מכולה נוספת בחודש מאי 1999. גם הפעם נרכשו הסיגריות על ידי שבי ושוטה בסין, והמכולה יובאה באמצעות מסמכים מזויפים של חברת "וייסמן – פינות אוכל בע"מ". בייבוא זה השתמטו הקושרים מתשלום מס קניה בסכום של כ- 3.65 מיליון ש"ח. גם הפעם שילם סדן לטל סכום של 80 אלף דולר עבור חלקם של טל עצמו, שבי, שמיר ואנידג'ר בייבוא המכולה. ביחס למנע נטען, כי הוא ידע על ההברחה אולם נמנע מלהביא מידע זה לידיעת הממונים עליו, ובכך סייע להברחה ועשה מעשה של הפרת אמונים הפוגע בציבור. ה) אישום חמישי ("פרוגרס 1") – מכולה זו הובאה לישראל בחודש יולי 1999, בשמה של חברת "פרוגרס, יבוא ושיווק רהיטים בע"מ ", והכילה 1000 קרטונים של סיגריות מזויפות. גם הפעם חזר התהליך על עצמו, כשטל מסר לשמיר את מספר הרשימון, וזה העבירו לאנידג'ר כדי לוודא שהמכולה תעבור במסלול ד' ולא תיבדק. במעשים אלה השתמטו הקושרים מתשלום סכום של כ- 4 מיליון ש"ח. ו) אישום ששי ("פרוגרס 2") – זו מכולה נוספת שיובאה לישראל בחודש אוגוסט 1999, והכילה 850 קרטונים של סיגריות מזויפות. הפעם השתמטו המעורבים מתשלום מס בסכום של כ- 3.5 מיליון ש"ח. טל היה מעורב גם באישום זה, ועל פי הנטען הוא מסר לשבי כספים כדי לתגמל אותו ואת מנע. ז) אישום שביעי ("וייסמן 2") – מכולה זו שיובאה בחודש ספטמבר 1999 על ידי סדן, טל ושבי, הכילה 1000 קרטונים של סיגריות מזויפות. כתוצאה מיבוא זה השתמטו הקושרים מתשלום מס בסכום של כ- 4.3 מיליון ש"ח. סדן שילם לטל סכום של 40 אלף דולר, שנועד לחלוקה בינו, שבי, שמיר ואנידג'ר. ביחס למנע נטען, כי הוא ידע על הברחת הטובין אולם העלים מידע זה מהממונים עליו, ובכך סייע להברחה. ח) אישום שמיני ("הדסית") – השניים שהובילו הברחה זו היו טל ושבי, כשלסדן הם ייעדו את התפקיד להביא לשחרור המכולה בהגיעה ארצה. גם הפעם נעזרו הקושרים במנע ואנידג'ר כדי לוודא שהמכולה תעבור במסלול ד'. הפעם הגיע סכום המס שלא שולם לכדי 3.2 מיליון ש"ח. ט) אישום תשיעי ("טטריס") – בקשר לייבא מכולה זו היו שותפים, בין היתר, טל, שבי ומנע. נטען, כי מנע בדק במחשב המכס אם קיים מידע מודיעיני בקשר לחברת טטריס בע"מ, ובהמשך עשה זאת גם אנידג'ר, ונמצא כי המכולה עתידה לעבור במסלול ד'. בהמשך, רכשו המעורבים בחו"ל 421 קרטונים של סיגריות מזויפות, אולם, בסופו של יום לא שוחררה מכולה זו על ידי המכס לאחר שהתעורר חשד בדבר הברחה. י) אישום עשירי ("זגה") – מכולה זו, בה היו מאוחסנים 405 קרטונים של סיגריות מזויפות, הגיעה לישראל בסוף חודש ספטמבר 1999, ושוחררה, אך לבסוף נתפסה בידי עובדי המכס לאחר שעלה חשד בדבר הברחה. הפעם השתמטו הקושרים (טל, שבי, פנחס שלאון, מנע ואנידג'ר) מתשלום מס בסכום של 1.74 מיליון ש"ח. י"א) אישום אחד עשר ("א.ר.ן. לרון") – הפעם מדובר בקשר שקשרו טל, שבי, סדן, שמיר ואנידג'ר להבריח שתי מכולות עם סיגריות בשמה של חברת "א.ר.ן.לרון יבוא רהיטים בע"מ ". אנידג'ר ואחריו שבי בדקו במחשבי המכס אם ייבוא זה יהיה כרוך בקשיים, ובהמשך חזרו בהם הקושרים מלבצע את זממם מחשש שפעולתם תיכשל. 3. בחודש אוקטובר 1999, ולאחר חקירה סמויה, נעצרו מרבית המעורבים בפרשה. ערב מעצרם ביום 3.10.99, הגיעו טל ושבי לביתו של שמיר ודווחו לו על תפיסתה של אחת המכולות שהוברחו, ועל חששם כי הפרשה עומדת להיחשף. על פי גרסת המשיבה, סכום המס ממנו השתמטו המעורבים בפרשה זו עמד על כ- 37,780,595 ש"ח (ת/151). נוכח כל אלה, יוחסו למערערים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, הכנת תעודת מכר שאינה נכונה, הגשת רשימון כוזב, הגשת הצהרה שאינה נכונה, הטעיית פקיד מכס, הברחת טובין, מכירת טובין מוברחים, עשיית מעשה כדי להתחמק מתשלום מס קניה, מסירת ידיעה כוזבת, שימוש במרמה או בתחבולה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס – עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 415, 418, 420 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; סעיפים 211, 212 לפקודת המכס [נוסח חדש]; סעיף 22 לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952; סעיפים 117(ב)(1), ו-(8) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976. נוסף לכך, יוחסה לטל עבירה של תווך בשוחד, עבירה לפי סעיף 295(א) לחוק העונשין, לשוטה יוחסה עבירה של מתן שוחד, עבירה לפי סעיף 291 לחוק העונשין, ואילו למנע, עקב היותו עובד ציבור, יוחסו גם העבירות הבאות: הפרת אמונים, גילוי בהפרת חובה, קבלת שוחד, סיוע לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וסיוע להברחה, עבירות לפי סעיפים 284, 117(א), 290(א), 415 ו-32, לחוק העונשין וסעיפים 211(א)(1) ו-218 לפקודת המכס [נוסח חדש]. ההליכים בפני בית-משפט קמא 4. שאלת מעמדו של סדן בחבורת הקושרים ומהימנות גרסתו, העסיקה רבות את הצדדים בערעורים שבפנינו, בעיקר משום שסדן הסכים להעיד נגד מי שנטען כי עד תמול-שלשום היו שותפיו למעשי ההברחה. לפיכך, נסקור תחילה את שארע בעניינו. עם מעצרו, סרב סדן לשתף פעולה עם חוקריו. ברם, לאחר ששמע את קלטת חקירתו של שבי מיום 13.10.99 (ת/126), בה הודה שבי במרבית העובדות שיוחסו לו, ובתוך כך הפליל רבים מן המעורבים בפרשה, למעט בני משפחתו, הכריז סדן באוזני חוקריו כי "אני לא פוגע בשבי יותר ממה שכבר פגע בעצמו" (עמ' 327 לפרוטוקול), והסכים לשמש כעד מדינה (ראו ההסכם ת/104). לאחר כריתתו של הסכם זה, הגיש בא כוחו של שוטה תלונה במשטרה לפיה פנה סדן בהצעה לשולחו ולשבי, כי תמורת סכום של 200 אלף דולר הוא יסכים להימנע מלמסור עדות ויעזוב את הארץ. בעקבות כך, הוגש כתב אישום נגד סדן ואחר, יהודה קקון, בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון ושיבוש מהלכי משפט (ת"פ 10389/01 – להלן: "התיק הנוסף"). ברם בסופו של יום, חזרה בה המשיבה מכתב אישום זה. בעקבות פרשת התיק הנוסף, ביטלה המשיבה את הסכם עד המדינה שחתמה עם סדן (ראו ת/111), ונוכח העובדה כי הראיות נגדו בגין מעשי ההברחה היו קלושות ונסמכו רק על גרסתו-שלו, אותה מסר שעה שסבר כי לא יועמד לדין, הוחלט שלא להמשיך בהליכים נגדו גם בפרשה זו. עתירתו של שוטה לבית-המשפט הגבוה לצדק, שעסקה בהחלטת הפרקליטות שלא להעמיד את סדן לדין, נדחתה (בג"ץ 9080/01). לצורך הכרעה במחלוקת שהונחה לפתחנו, שחלקה הארי עובדתי הוא, אין מנוס מלהידרש ביתר פירוט לראיות שהובאו בפני ערכאה קמא, ולכך אפנה עתה. גרסת סדן 5. סדן, שהודה במעורבותו בהברחות למעט האישומים המתייחסים למכולות "טטריס", "פרוגרס" ו"זגה" (אישומים חמישי, ששי, תשיעי ועשירי), מסר כי הפרשה החלה במפגש שהתקיים בינו לבין טל ושמיר בשלהי שנת 1998. באותו מעמד הוצעו לו שתי חלופות. על פי האחת, הוא היה אמור לקבל סכום של 80 אלף דולר עבור כל מכולה שתוברח לישראל, מבלי לשאת באחריות אם המכולה תיתפס. על פי החלופה האחרת הוא היה אמור לקבל 110 אלף דולר למכולה, אולם היה עליו לדאוג לאנשי שטח ברמה של בודקים ומנופאים, שיבטיחו את העברתה המוצלחת של המכולה. על פי חלופה זו, במקרה של כשלון בשחרור המכולה, היה אמור סדן לזכות בסכום של 30 אלף דולר בלבד. סדן העדיף את החלופה הראשונה, ובעקבות כך נטל על עצמו את אלה: "לדאוג לקנות את הסחורה ... לגייס שם של חברה שעוסקת ביבוא של מספר שנים, חברה שרקורד היבוא שלה הוא ללא דופי, שלא נמצא שום דבר חריג בבדיקותיה, חברה שאמורה לעבור במסלול ד' ... לדאוג לניירת מסודרת, לחשבונית יבוא, שטר מטען, רשימת מלאי שקיימת במכולה, ובזמן הליך השחרור למסור את מספר רשימון בזמן אמת" (בלשונו של סדן בעמ' 307, 308 לפרוטוקול הדיון). בעמוד 309 הוסיף העד ואמר: "הליך ההזמנה של הסחורה נעשה ע"י קשרים אישיים בהונג קונג ... באותה תקופה מכולה עלתה 160,000 $, הרכישה בוצעה על ידי אנשי קשר שלי". סדן מסר כי קשריו עם טל היו רציפים ואינטנסיביים, והוסיף (ראו עמ' 350 לפרוטוקול): "מבחינתי פיני היה איש הקשר שלי. הוא היה יותר מאיש קשר, אפשר להגיד שהוא היה שותף שלי למכולות, הוא מכר לי ואני קניתי ממנו, זו מין שותפות, הוא מכר לי היכולת להבריח מכולות". עוד העיד סדן, כי העביר לטל עבור כל אחת מן המכולות סכום של כ-80,000$ (עמ' 308). נוסף לכך, העיד סדן כי טל יזם את הבאתה של מכולת "הדסית", ושילם לו כ-10,000 ש"ח עבור איתור שמה של אותה חברה (עמ' 319). בהמשך, העיד סדן כי היכרותו עם שוטה החלה באמצעות שבי, ובלשונו (בעמ' 312): "הבנתי שהם בני דודים, בשיחות שערכנו נאמר לי שהוא מכיר את המטריה של העסק, והוא מסוגל לבצע רכישות של סיגריות, וסיכמנו שנתחיל לייבא על בסיס של 70% לו ו-30% לי". סדן הדגיש את תפקידו הדומיננטי של שוטה במערך ההברחות, שנבע מהיותו איש עסקים בעל ניסיון עשיר (עמ' 403 לפרוטוקול), והוסיף: "שבי ושוטה היו שותפים שלי, מי שהוא שותף שלך אתה יודע מה הוא עושה עם הכסף שלי, לכן ידעתי אם הם מבצעים רכישה מסוימת, הייתי אמור לשלם עליה, לכן ידעתי היכן קנו ומי קנה ... בהתחשבנויות הכספיות, וגם מהוצאות הנסיעה יודע מה עשו, הייתי בקשר טלפוני איתם כשהיו בהונג קונג. הם התקשרו אלי ... וגם אני אליהם" (עמ' 312). סדן הוסיף והעיד, כי בעקבות סכסוך כספי שנתגלע בינו ובין שוטה לאחר הגעתה של המכולה "ויסמן 2", הם הפסיקו את פעילותם המשותפת (עמ' 317). באשר למנע, מסר סדן כי הם מכרים ותיקים, ובעקבות קשריו החברתיים עימו התוודע מנע ליתר המעורבים בפרשה (עמ' 306). אולם, העד הדגיש לאורך כל עדותו, כי לא נרקמו ביניהם קשרים עסקיים כלשהם. לאחר שסדן נמנע מלהעיד כנגד מנע, הוא נקרא לשיחה עם חוקר המשטרה צבי רחמים, בה נדרש להעיד באופן מלא ומדויק (עמ' 533), ברם סדן התמיד בסירובו והכריז "שעל החלק הזה הוא לא מדבר" (עמ' 533). גרסתו של טל 6. טל נעצר ביום 4.10.99, ובחקירותיו הראשונות הוא הכחיש כל מעורבות בפרשה (ת/1(1)1, 2, 3). בפיו לא היה מענה באשר לשיחות הרבות שבוצעו ממכשיר הטלפון הנייד שברשותו לטלפונים של יתר המעורבים בפרשה ולמכשירי הטוקמן השונים שהופיעו על גבי המכולות (ת/1(1)3, עמ' 3-4). באשר לסכום של כ-100,000$ שנמצא בביתו, טען טל כי זוהי ירושה מסבו (ת/1(1)1, עמ' 2; עמ' 686 לפרוטוקול). בתשובתו לכתב האישום, כפר טל בכל העובדות שיוחסו לו (עמ' 12 לפרוטוקול), אולם במהלך עדותו בבית-המשפט, שינה את טעמו והודה בפרטים רבים מתוך אלה שיוחסו לו. הוא הודה כי החזיק במכשירי הטלפון שהיו בבעלותו, ולא הכחיש את קיומן של שיחות עם המעורבים בפרשה בימים בהם הגיעו המכולות ארצה (עמ' 686; עמ' 692 לפרוטוקול). עוד הודה, כי נטל חלק בפגישה הראשונה יחד עם שמיר וסדן, ואף בפגישה הלילית שנערכה ערב המעצרים (עמ' 687; עמ' 699). טל הגדיר את עצמו כ"איש קשר", שתפקידו היה להעביר מידעים שונים בין סדן, שמיר ואנדיג'ר לצורך ביצוע ההברחות, וכך תירץ את שיחותיו הטלפוניות הרבות עם המעורבים בפרשה (עמ' 685). טל, שניסה לצמצם את מעורבותו, טען כי היה שותף להברחתן של ארבע מכולות בלבד (עמ' 689-691; עמ' 694), ואם שמיר גרס אחרת, היה זה משום שהאחרון ביקש למזער את חלקו בפרשה (עמ' 695). טל הוסיף ומסר, כי עבור כל אחת מהמכולות קיבל מסדן סכום של 40,000$ אותו העביר לשמיר, וזה חילק את הכסף בין הקושרים (עמ' 702). טל גרס כי אנידג'ר הנו החוליה המרכזית בפרשה, וכן שהוא ניסה להסתתר מאחורי גבו של שמיר (עמ' 690 לפרוטוקול). גרסתו של שוטה 7. בעת חקירתו במשטרה, טען שוטה כי הכיר את סדן באופן שטחי, וכי היכרות זו לא נועדה למטרה עסקית כלשהי. שוטה אף לא זיהה את תמונתו של סדן שהוצגה לו על ידי חוקריו (ת/1(3)21, עמ' 1-2). בהמשך, מסר שוטה כי טיסתו לסין נועדה לשם ייבוא ביגוד זול מהונג קונג, וכי שבי נלווה אליו הואיל והוא מיודד עם אנשי עסקים מקומיים (ת/1(3)15, עמ' 3). נוסף לכך, ציין שוטה בחקירתו, וחזר והעיד זאת בבית-המשפט, כי הוא אינו דובר אנגלית, וכי שבי שימש לו כמתורגמן בעת נסיעותיהם העסקיות מעבר לים (ת/1(3)15, עמ' 2; עמ' 764-765). במהלך המשפט, נמנע שוטה מלהשיב לכתב-האישום, ובהמשך העיד כי הכיר את סדן בתווכו של שבי, וכי פעל עמו לשם קידומה של יוזמה עסקית שעניינה ייבוא בשר מאוסטרליה. הוא נשאל מדוע לא סיפר במהלך החקירה על אותה "יוזמה עסקית", ותשובתו הייתה שהוא נשאל אודות ענייני סיגריות ותו לא (עמ' 771). שוטה הוסיף, כי הסיבה לכך שלא זיהה את תמונתו של סדן בעת שזו הוצגה בפניו במשטרה, היתה שהוא הכירו בשם "יצחק" (עמ' 766). במהלך חקירתו הנגדית, טען שוטה כי סדן ניסה להפליל אותו ללא הצדקה (עמ' 768), והכחיש כי סדן העביר לו כספים כלשהם (עמ' 775), וכן את הטענה בדבר מחלוקת כספית שנתגלעה ביניהם (עמ' 767). שוטה הסביר את פלטי שיחות הפלאפון שלו – אשר הצביעו על כך שעמד בקשר טלפוני הדוק עם המעורבים בפרשה ועם מספרי הטוקמן שעל גבי שטרי המטען – באופן הבא: לדבריו, סדן התקשר אליו פעמים רבות מני ספור בעניין ייבוא הבשר, עד כדי רדיפתו ממש, ומאחר ולא רצה לענות לו, הוא העביר את מכשיר הטלפון לשבי ששוחח עם סדן (עמ' 772-773). נוסף לכך, נימק שוטה את ידיעתו של סדן אודות נסיעתו המשותפת עם שבי לחו"ל, באפשרות כי הדבר נודע לו במהלך שיחה שקיים עם שוטה בעת שהיו בחו"ל. שוטה סבור כי אין לייחס משקל להודעותיו-שלו במשטרה, הואל והן ניתנו ללא נוכחותו של מתורגמן. באשר לעובדה כי שוטה נראה עם רכבו במקום אליו הובלה המכולה "זגה", הוא השיב כי היה בדרכו לקנות "גבינה שהגרוזינים אוהבים", ומאחר וזמן הכנתה של הגבינה התארך, הוא נסע במכוניתו לסיבוב באזור (עמ' 778). גרסתו של מנע 8. במהלך חקירתו, מסר מנע כי אמנם נודע לו מפיו של שבי אודות הברחת מכולות ובהן סיגריות, אולם הוא הכחיש כי נטל חלק במעשים אלה וכי קיבל עבורם כספים כלשהם (ת/1(5) 32, עמ' 3; ת/1(5) 34, עמ' 2 3-11; ת/1(5)36 עמ' 1). כאשר נשאל מנע אודות מעורבותו בהברחתן של מכולות ספציפיות, הוא טען כי מעולם לא שמע את שמה של חברת "הדסית", אף שיתכן כי בדק את נתוניה לפי מספר העוסק שלה (ת/1(5) 32, עמ' 2, 20-21). עם זאת, הוא הודה כי בדק את מצבה של חברת "טטריס" עבור קשר ההברחות (ת/1(5)33, עמ' 1), וטען כי עשה זאת לבקשת שבי, שהתלונן בפניו כי מחשבו האישי אינו תקין (ת/1(5)34, עמ' 1). מנע הוסיף ומסר, כי ידע ששבי וסדן מבריחים סחורות בשמן של חברות "טטריס" ו"וויסמן" (ת/1(5)32 עמ' 4; ת/1(5)35, עמ' 1), ולאחר שצפה בידיעות אודות ניסיונות ההברחה של סדן, הוא הפחית את מידת אינטנסיביות הקשר עימו (ת/1(5)31, עמ' 3). בהמשך, הודה מנע כי קישר בין עמיל המכס פיני בן דוד ובין שבי בעניינה של המכולה "טטריס", ואף הבין כי "מדובר במשהו לא כשר" (ת/1(5) 32, עמ' 5). במהלך שיחתם של שבי ובן-דוד, הציג שבי את עצמו כ"אבי גולן", וסיפר לו כי הופנה אליו על ידי מנע. מנע מסר עוד, כי כאשר בן-דוד שוחח עמו אודות שיחתו עם שבי, הוא הבין כי שבי ו"אבי גולן" הינם ישות אחת (ת/1(5) 32, עמ' 4). במהלך עדותו בבית-המשפט, חזר בו מנע מעדותו במשטרה לפיה ידע אודות ההברחות בזמן אמת. הוא טען כי סבר שהתבטאותו של שבי בפניו באותו עניין היתה התרברבות שמאחוריה לא הסתתר דבר (עמ' 790). מנע הכחיש כי קיבל תמורה כספית כלשהי עבור ההברחות (עמ' 798), וטען כי גרסתו של שבי בעניין זה הנה כוזבת. בהמשך, טען מנע כי בדק את נתוניה של חברת "הדסית" במסגרת עבודתו השוטפת במכס (עמ' 782), וכי נוכח בקשתו של שבי, עשה כן גם לגבי חברת "טטריס" (עמ' 798; עמ' 812). מנע הוסיף, כי פיני בן-דוד שאל בעצתו אודות מעטפה ובה 1000$ שקיבל משבי, הואיל וחשש כי מדובר במלכודת שטמנו לו אנשי מע"מ, והוא אמר לו לעשות בה כרצונו (עמ' 799; עמ' 813). מנע סבר כי בקשתו של שבי, כמו גם מסירתה של המעטפה, נועדו להפליל אותו כמי שנטל חלק בקשר הפלילי (עמ' 784). לגרסתו, בדיקות שביצע לא סייעו כלל לקשר ההברחה, הואיל והן בוצעו שעה שהמכולות שהו בלב-ים בדרכן לישראל, ועל כן לא הייתה באותן בדיקות תועלת כלשהי (עמ' 783). מנע הכחיש את מעורבותו בפרשת המכולה "פרוגרס", וטען כי אינו יודע מדוע שוחח עם יהודה קקון מספר פעמים בעת שהמכולה הגיעה לישראל (עמ' 811), מה גם שזיקתו של האחרון להברחת מכולה זו לא הוכח (עמ' 844 להכרעת הדין). באשר לתשלום שקיבל, לכאורה, משבי, עבור פעילותו בהברחת המכולה "פלורידה", טען מנע, כי לא יעלה על הדעת ששבי ישלם לו עבור פעולות שהוא כלל לא ביצע. מנע מצא חיזוק לכך בחקירתו של שמיר, שהעיד כי שמע את שמו בקשר לסיגריות ותו לא (ת/1(6)37, עמ' 3). עוד נטען מנע, כי לא ידע את פרטיה של הבעיה אשר התעוררה בעקבות הגעתה של המכולה "וויסמן 2", חרף העובדה כי שוחח עליה ארוכות עם סדן במוצאי שבת ה- 4.9.99 (עמ' 809). משנדרש מנע להבהיר בשנית את תוכנה של שיחת הטלפון הנ"ל, הוא שינה מגרסתו, וטען כי נפלו טעויות בתדפיסי התביעה, וכי שיחה זו התקיימה ביום חמישי בערב. מנע הוסיף, כי לדידו אין בשיחות אלו, שנערכו יומיים לאחר ההברחה, כדי ללמד על מעורבותו הפעילה בה (עמ' 809). הכרעת-דינו של בית-משפט קמא 9. בית-המשפט המחוזי הרשיע את המערערים בעבירות שיוחסו להם, לאחר שהעדיף את עדותו של סדן על פני עדויותיהם, בהן הם הציגו גרסאות סותרות וניסו להפליל איש את רעהו. נקבע, כי עדותו של סדן הינה עקבית, מפורטת ותואמת חלקים רבים מגרסאותיהם של המערערים. עוד נקבע, כי חרף חוסר היושר הלכאורי העולה מהצעתו של סדן למערערים, לפיה יברח מן הארץ תמורת תשלום נאה, אין בכך כדי לשלול את מהימנות גרסתו. את הסיוע הנדרש לעדותו של סדן מצא בית-משפט קמא בפלטי שיחות הטלפונים בין המעורבים בפרשה, ובעדויות המערערים, כפי שיפורט להלן: הרשעתו של טל הושתתה, בין היתר, על הודאתו במרבית עובדותיו של כתב האישום; השתתפותו בפגישה הראשונה בה תוכננו ההברחות ובפגישה הלילית ערב המעצרים; עדותו של שמיר, לפיה העביר לו טל מספרי ח.פ. ושמות של חברות, והוא בדק אותן עבורו, בעזרת אנידג'ר (ת/1(6) 38, עמ' 1; ת/1(6) 41, עמ' 1); קבלת מספרי הרשימון ביום הגעת המכולה ארצה, לשם בדיקה חוזרת כי המכולה תשוחרר; טל קבע את גובה סכומי הכסף שחולקו בין המעורבים בפרשה (ת/1(6)38); קבלת תשלום עבור ההברחות, עובדה המשתלבת היטב בעובדה הנוספת, היינו, ברשותו של טל נמצאו סכומי כסף להם לא היה בפיו הסבר מניח את הדעת. הרשעתו של שוטה התבססה על הודאתו של שבי במשטרה בדבר מטרת הנסיעה להונג קונג ומעשיהם שם, אף שהכחיש זאת בבית-המשפט (ת/1(2)8, עמ' 4; עמ' 754 לפרוטוקול); פלטי רישום של כניסתם ויציאתם של שוטה ושבי מן הארץ (ת/5, ת/120); ופלטי שיחות הפלאפון שלו, המלמדים כי בעת הגעת המכולות ארצה, הוא עמד בקשר טלפוני עם מספר הטוקמן שהיה ברשותו של סדן, ועם שבי (ת/2/ב א1, ב1). מנע הורשע על סמך עדותו של שבי לפיה העביר לו כספים בגין בדיקות שביצען אודות טיבן של החברות (עמ' 723; עמ' 735 לפרוטוקול), ועל סמך דברי שמיר (עמ' 586). העברת כספים זו נתמכת גם בעדותו של דניאל שירץ, חברם לעבודה של מנע ושבי, שמסר כי השניים הרבו להסתודד ולנעול את דלת חדרם בשעות העבודה, למרות שלא היו ביניהם קשרי עבודה או כפיפות מקצועית כלשהי (עמ' 608). לכל אלו נוספו תיעוד בדיקותיו של מנע במחשבי המכס אודות חברות "טטריס" ו"הדסית" (ת/150, ת/159), עדותו של פיני בן דוד, לפיה מנע הפנה את שבי אליו לשם שחרורה של המכולה "פרוגרס" (עמ' 540 לפרוטוקול), ופלטי שיחות הטלפון מהן עולה כי שוחח עם מספר הטוקמן שעל גבי שטרי המטען של מכולות "פרוגרס" ו"וויסמן 2" ( ת/3 ג1; ת/3 ד1). 10. לאחר שניתנה הכרעת הדין, יצא שבי מהארץ ולא שב אליה עוד. בעקבות כך נדחה מועד שמיעת הטיעונים לעונש, והוצא נגדו צו הבאה. לאחר שהוא לא התייצב גם במועד הנדחה, ולאחר שנשמעו הטיעונים לעונש של יתר המערערים, הופרד משפטו, מכוח הוראת סעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"). לאחר כל אלה נגזר דינם של המערערים כמפורט להלן: לטל נגזרו שלוש שנות מאסר, שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 250,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו. לשוטה נגזרו שתי שנות מאסר, שנה מאסר על תנאי וקנס בסך שני מיליון ש"ח או שנתיים מאסר תמורתו. למנע נגזרו 30 חודשי מאסר, שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 150,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו. נימוקי הערעור 11. המערערים, אשר מיאנו להשלים עם פסק-דינו של בית-משפט קמא, משיגים עליו בפנינו. הם קובלים על כך שסדן לא חויב להעיד כנגד אלה אשר מימנו את ההברחות, ותחת זאת בחר להפלילם. להשקפתם, האמת אינה נר לרגליו של סדן, ועדותו ניתנה תוך ניגוד אינטרסים עקב היותו מעורב בתיק הנוסף בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון ושיבוש מהלכי משפט. כן נטען, כי משהמשיך סדן בעדותו לאחר ביטולו של הסכם עד-המדינה עמו, הוא עשה זאת עבור טובת הנאה שניתנה לו – אי העמדה לדין בתיק הנוסף. טל מבחין בערעורו בין מכולות אשר הודה כי היה מעורב בהברחתן – "פלורידה 1,2" ו"אברהם כהן 1,2"; מכולות בהן עדותו של סדן הכריעה את הכף לחובתו – "ווייסמן 1,2" ו"הדסית"; ומכולות לגביהן סדן לא העיד כלל – "פרוגרס 1,2", "טטריס" ו"זגה". באשר לקבוצת המכולות הראשונה, מלין טל על קביעתו של בית-משפט קמא בדבר חלקו הארי בקשירת הקשר, וטען כי תפקידו התמצה בכך שהיה איש קשר, ותו לא. כן טען, כי בית-משפט קמא שגה בקובעו כי קיבל סכום של כ-80,000$ כמספר הפעמים הנזכר בכתב האישום, הואיל ומעדותו-שלו ומעדות שמיר עולה כי קיבל סכום של כ-40,000$ בלבד, עבור כל אחת מארבע המכולות. באשר לקבוצת המכולות השנייה, מטעים טל, כי מאחר וסדן העיד כי טיפל באופן עצמאי בעניינה של המכולה "וויסמן 2", לא יעלה על הדעת כי הוא ישלם לו עבור שירות שכלל לא ביצע. לפיכך, מבקש טל את זיכויו מפרשה זו, ולחילופין, מבקש הוא להרשיעו בעבירת ניסיון בלבד. באשר למכולה "הדסית", טען טל, כי עדות סדן לפיה טל שילם לו עבור הברחת המכולה, אינה עולה בקנה אחד עם הכחשתו הגורפת של סדן לפיה לא קיבל מטל כספים כלשהם. לפיכך, עדותו אינה קוהרנטית, ואין להסתמך עליה. חוסר מהימנות זה מלמד כי אין לשעות לעדותו של סדן, גם באשר למעורבותו הנטענת של טל במכולה "וויסמן 1". טל טען, כי שמיר לא שלל את האפשרות כי שבי העביר את מסמכי המכולות לידיו בעת ששהה ברכבו, אולם בית-המשפט קבע באופן חד משמעי כי טל עשה זאת. טל הוסיף וטען, כי לא נמצא בסיס ראייתי להרשעתו במעורבות בהברחתן של קבוצת המכולות השלישית – "פרוגרס", "טטריס" ו"זגה", הואיל וסדן הכחיש כל מעורבות בהן, ואילו עדותו של שמיר אינה תומכת בהרשעתו. לבסוף, טוען טל, כי הואיל והשופט גורפינקל גזר את דינו של שמיר במסגרתו של הסדר טיעון, נראה כי הוא חש מחויבות לעובדות שנקבעו על ידו, והדבר העיב על שיקול דעתו בעת גזירת-דינו-שלו. עוד טען טל כנגד סטייתו של בית-המשפט מעקרון אחידות הענישה, הואיל ולהשקפתו, עונשו אינו עולה בקנה אחד עם העונשים שהושתו על עובדי הציבור בפרשה, שהיו מקלים מאד ואינם משקפים את חומרת מעשיהם. טל סבור עוד, כי בעונש שהושת עליו לא ניתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות, ובהן, העובדה כי לא נזקף לחובתו עבר פלילי מכביד, וכי הוא ובני ביתו לוקים בבריאותם. 12. שוטה סבור כי פסק-דינה של הערכאה הראשונה הנו לקוני ולא-מנומק, ולפיכך, נפגמה זכותו הבסיסית להעבירו תחת שבט הביקורת בפני ערכאת הערעור. כפועל יוצא מכך, סבור שוטה כי על ערכאת הערעור לבחון את חומר הראיות לגופו, ואף להתערב, ככל שיידרש, בממצאים שנקבעו בידי הערכאה קמא. שוטה מוסיף וטוען, כי יש לבחון את קיומן של ראיות סיוע בנקודות המחלוקת הרלוונטיות לו, ולא לבחון את מעורבותו כחלק ממסכת אישומים כוללת, כפי עשה בית-משפט קמא. עוד נטען, כי הואיל ועדותו של סדן אינה מהימנה, על ראיות הסיוע להיות בעלות משקל רב, שכן הן עומדות ביחס הפוך למשקלה של העדות העיקרית. נוסף לכך, הצביע שוטה על כשלים שאירעו, לטענתו, בחקירה, ובראשם העובדה כי בחלק מהן לא נכח מתורגמן. לפיכך, סבור הוא כי אין ליתן לאמרותיו במשטרה משקל כלשהו, ויש להתרכז בבחינת גרסתו בבית-המשפט בלבד. שוטה שב והכחיש כל קשר להברחתן של שלוש המכולות בגינן הורשע, ואף את נוכחותו בעת פריקתה של המכולה "זגה". לטענתו, לא הוצגו ראיות המעידות על מטרת נסיעותיו עם שבי לחו"ל, מלבד גרסתו של סדן, ועל כן, יש לזכותו. זאת ועוד, לטענתו, הודאתו של שבי כי נסע לסין לשם קניית סיגריות מזויפות, אינה קושרת אותו למעשה הפלילי. עוד טען שוטה, כי בניגוד להשקפתו של בית-משפט קמא, אין לקבל את שיחות הטלפון שבוצעו מהמכשירים הסלולאריים כראיה חד משמעית, ומכל מקום, שבי השתמש במכשיר שלו מעת לעת, ועל כן אפשר שהוא ערך את השיחות שנחשדו כמפלילות. לבסוף, טען שוטה, כי משפטו של שבי הופרד ממשפטם של יתר המערערים לאחר הכרעת הדין, ולא עובר לה, כנדרש לפי סעיף 88 לחסד"פ, ופעולה זו פגעה בזכויותיו הדיוניות, ואף יש מקום לסברה כי גזר-הדין ניתן בחוסר סמכות. לחילופין, טענתו היא כי העונש שהושת עליו חמור יתר על המידה, שכן חלקו בפרשה מצומצם ביחס ליתר המערערים, וכי לא נזקף לחובתו עבר פלילי מכביד. 13. מנע טען בערעורו, כי לא ליווה את ההברחות מבחינה מודיעינית, שכן לא היה ביכולתו לערוך בדיקות אודות טיבן של החברות עובר להברחתן. זאת, מאחר ולא הייתה בידו אפשרות טכנית להיכנס לרשת הרלוונטית, מל"מ, אלא לרשת שע"מ בלבד. לטענתו, הבדיקות שערך התבצעו בשעה שהמכולות שהו בלב ים, ועל כן, לא היה בהן כדי לקדם את הקשר הפלילי. הואיל וכתב האישום ייחס לו עבירות שלא היה יכול לבצען, הטעים מנע, יש לזכותו גם מטעמים של "הגנה מן הצדק". מנע הסביר את הפער בין גרסתו במשטרה ועדותו בבית-המשפט בכך שהיה חולה, וכן בשימוש פסול שעשו החוקרים במאהבת שלו כדי ללחוץ עליו. מנע הדגיש, כי עדותו של סדן אינה מתייחסת אליו, ועל כן, אין די ראיות להרשעתו. נוסף לכך, טען מנע, כי אין ליתן אמון בעדותו של שבי לפיה העביר לו תשלומים שונים, מאחר ובית-המשפט סרב לעשות זאת באופן גורף באשר למכלול עדותו, וגם הואיל ולשבי היה אינטרס ברור להפליל אותו כדי להציל את עורו. מנע משיג כנגד קביעתו של בית-משפט קמא לפיה קיבל כספים מסדן עבור הברחתן של מכולות "פלורידה 1 ו-2", שכן הוא כלל לא הואשם באישומים אלו. עוד טען מנע, כי לא היה מעורב בהברחתה של המכולה "וויסמן 2", ואף שיחות הטלפון שיוחסו לו בעניינה נערכו לאחר שחרורה של המכולה מן המכס. מנע הוסיף וטען, כי שיחותיו עם יהודה קקון, בסמוך להגעתה של מכולת פרוגרס, אינן מעידות על דבר, הואיל ואף שהמשיבה ניסתה לטעון למעורבותו של קקון בפרשת ההברחות, הוא לא הואשם וממילא לא הורשע. נוסף לכך, סבור מנע כי אין ליתן אמון בעדותו של פיני בן-דוד, הואיל והלה הפליל אותו כדי לזכות בטובת הנאה במשפט אחר שהתנהל נגדו. לחילופין, ואם לא יתקבלו השגותיו באשר להכרעת הדין, טוען מנע כי ראוי להקל בעונשו ולבטל את הקנס שהושת עליו, שכן הוא מושעה מעבודתו במשך שש שנים, נפסקו לו 29% נכות לצמיתות בגין מחלותיו, ובני ביתו סובלים אף הם מחוליים שונים. 14. המשיבה, מצידה, סומכת את ידיה על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר מרביתו עוסק בקביעתם של ממצאים שבעובדה והערכת מהימנות, בהן ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב. יחד עם זאת, סבורה המשיבה, כי חרף טענת המערערים לפיה סדן העיד כעד תביעה במטרה לסיים את ההליכים בתיק הנוסף שנפתח נגדו, אין הדבר כך, ויש ליתן אמון מלא בעדותו. מכל מקום, הוצגה בפני בית-המשפט תוספת ראייתית ברמה של סיוע התומכת בהרשעתם של המערערים ומסלקת כל ספק שמא בדה סדן את הגרסה המפלילה מלבו. נוסף לכך, סבורה המשיבה כי חלק מנימוקי הערעור נתמכים בעדויות כבושות, אשר בלא טעם לכבישתן עד לשלב המשפט, משקלן וערכן – מועט הוא, ואין לסמוך עליהן. עם זאת, מצטרפת המשיבה לטענה כי שגה בית-משפט קמא שעה שהפריד את משפטו של שבי מיתר המערערים מכוחו של סעיף 88 לחסד"פ. סעיף זה, נטען, עוסק בהפרדת הליכים לפני הכרעת הדין, בעוד שלאחר הכרעת הדין, היה על בית-המשפט להתלות את ההליכים נגד שבי מכוח סעיף 94א לחוק הנ"ל. דיון 15. בפתח דברי אציין, כי חלק ניכר מן הטענות אותן העלו המערערים בפנינו, נועדו לקעקע ממצאי עובדה והערכות מהימנות עליהן הושתתה הכרעת-דינו של בית-המשפט המחוזי. המערערים מטילים דופי במהימנותו של סדן, מתוך שאיפה שהדבר יוביל לצמצום חלקם בפרשת ההברחות. כאמור לעיל, בית-המשפט המחוזי נתן את דעתו לחוסר היושר הלכאורי העולה ממעשיו של סדן במסגרתו של התיק הנוסף, ברם חרף זאת, קבע כי עדותו מהימנה. ההלכה הנוהגת היא שאין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים מסוג זה, אלא במקרים חריגים. הוראה זו אינה טכנית או פרוצדוראלית גרידא, אלא נועדה לסייע לבית-המשפט להגיע אל חקר האמת, ובבסיסה מונח הרציונאל כי לערכאה הדיונית עומד יתרון ההתרשמות הישירה מן העדים וממהימנותם (ע"פ 9216/03 אלרז נ' מדינת ישראל, טרם פורסם; ע"פ 406/78 בשירי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 393, 436; ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2) 918, 924; מ' קרמניצר "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות עדים" הפרקליט לה (תשמ"ג-תשמ"ד) 407). כמובן, אין בדברים אלה כדי לשלול את סמכותה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו בידי הערכאה הדיונית על דרך ההיגיון, או כאשר נראה כי הערכאה הדיונית לא נתנה את דעתה לסתירות מהותיות או לא ייחסה משקל, במסגרת שיקוליה בהערכת העדות, לגורמים רלוונטיים (ע"פ 4977/92, 5371/92, ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ז (2) 690, 695; ע"פ 316/85 גרינוולד נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (2) 564, 573). בנסיבות העניין, איני רואה מקום להרהר בשנית אודות משקלה ומהימנותה של עדות סדן. חזקה על רשויות התביעה כי הן עושות את מלאכתן נאמנה, וכי בחנו את חומר הראיות בדקדקנות מרובה עובר לכריתתו וביטולו של הסכם עד המדינה עם סדן. כך, מדברי אידלמן, חוקרו של סדן, עולה כי להסכם זה לא נלוו הסכמות סודיות בלתי ראויות שפטרו אותו מלהעיד אודות מקורות המימון שלו ואודות מנע, וכי עיקר עניינה של המשטרה התמקד בתפיסתם של אנשי המכס, ולא באיתורם של מקורות המימון (עמ' 269; עמ' 279 לפרוטוקול). לא זו אף זו, במהלך עדותו, פרט סדן באריכות רבה את השתלשלות האירועים, ודבריו עלו בקנה אחד עם ממצאים נוספים בחומר הראיות. סדן לא חשש לעשות כן חרף כך שהדבר היה עלול לפגוע בו, שכן הסכם עד המדינה עימו בוטל זה מכבר. מכל מקום, הרשעתם של המערערים נתמכה בראיות סיוע רבות, אשר לבחינתן אפנה עתה. 16. פעילותו הדומיננטית של טל במערך ההברחות נתמכת בדבריו של שמיר, שהעיד כי טל העביר לו מידעים שונים לצורך בדיקתם במחשבי המכס, והוא אף קבע וחילק את סכומי הכסף בין המעורבים בפרשה. נוסף לכך, שמיר ציין כי הפגישה הלילית ערב המעצרים נערכה ביוזמתם של שבי וטל, ובמהלכה הם סיפרו לו אודות תפיסתה של המכולה "טטריס" (ת/1(6)39; עמ' 566 לפרוטוקול). זאת ועוד, אצל שמיר נתפס סכום כסף נכבד, וכאשר נשאל על כך השיב (ראו עמ' 574): "סך של 140,000 $ היה בארון הבגדים, קיבלתי את כספי העבירה מפיני (טל) – בסה"כ קיבלתי 80,000 $ והעברתי לאלי (אנידג'ר) בין 15,000 ל- 20,000 $ קיבלתים מפיני עבור חלקי וחלקו של אלי בפרשיה". מעורבותו של טל בהברחתן של מכולות ספציפיות נלמדת גם מן המקובץ להלן. טל הודה כי בדק את שמן של החברות "וויסמן" ו"טטריס", וכי ייתכן שבדק את שמה של חברת "הדסית" (עמ' 685: "שמיר פנה אלי, והציע לי לעשות עבודה תמורת סכום לא מבוטל, באותם ימים הייתי במצב כלכלי לא הכי טוב, הוא אמר שיש לו חבר טוב עוד מביה"ס, והוא מסוגל לעשות איתו דברים, שהוא מסוגל לעזור בנמל, הסתבר לי שמדובר באנידג'ר, אך לא ידעתי שהוא עובד במכס. לא הכרתי אותו אישית. שמיר הביא אותי לפגישה עם סדן, הוא אמר לי שהוא סומך עלי, הסכמנו וסוכם שאהיה איש הקשר. מעבר זה לא היו לי יכולות. במסגרת תפקידי כאיש קשר, קיבלתי מסדן מספרי חברות ושמות, העברתי אותם לשמיר ע"מ שיבדקו, שמיר היה חוזר אלי לאחר שבדק ... והיה אומר איזה חברה בסדר מבחינתו, על שם איזה חברה סדן יכול לשלוח. הבנתי מהמשפט שהבדיקה היתה אמורה להוריד את הסיכון לבדיקה במכס"; וכן ראו עמ' 691; עמ' 694; עמ' 701). ובאשר לשחרור המכולה, הוסיף טל (עמ' 685): "ביום בו הוברחה המכולה, סדן אמר שהעביר אלי את מספר רשימון, הייתי מעביר לשמיר, ואנידג'ר היה בודק, זה נכון וזה היה הסיכום מלכתחילה". שמיר העיד אף הוא כי בדק את החברות "ווייסמן", "הדסית", "פרוגרס" ו"טטריס" לבקשת טל (ת/1(6)38, עמ' 3; עמ' 575 לפרוטוקול), וכי קיבל את מסמכיהן של מכולות אלו מידיו (ת/1(6)38, עמ' 4). מפלטי שיחות הפלאפון של טל עולה, כי בעת הגעתן של המכולות ארצה הוא שוחח פעמים רבות עם סדן, שבי, ועם מספרו של הטוקמן שהופיע על גב מסמכי המכולות (ת/2/א ב1). נוסף לכך, יום לאחר הגעתה של מכולת "טטריס", התקשר טל כשבע פעמים לעמיל המכס פיני בן-דוד (ת/2/א ד1, בעמ' 5), ולא היה בידו הסבר משכנע מדוע עשה כן. ולבסוף, אף סכום הכסף הגבוה שנמצא בביתו של טל, עומד לו לרועץ. 17. בפתח הדיון בטענותיו של שוטה, אעיר כי להשקפתי, הלה אינו יכול להיבנות מן הטענה כי חקירותיו במשטרה לקו בפגמים כלשהם, שכן הוא טען במהלכן בצורה עניינית, ואף ידע לבחור בזכות השתיקה שעה שחפץ בכך (ת/1(3)16, ת/1(3)17). חלק מהודעותיו נגבו בנוכחות מתורגמן, ואף חוקריו העידו, במספר הזדמנויות, כי ברצותו, הובא לחקירתו מתורגמן, וכאשר לא ביקש זאת, חקירתו נערכה ישירות על ידי חוקריו (עמ' 56; עמ' 262 לפרוטוקול). נוסף לכך, המתורגמנים שנכחו בעת חקירותיו של שוטה, העידו בבית-המשפט, כי לא נתגלעו בינם לבין שוטה אי-הבנות כלשהן (עמ' 630; עמ' 648 לפרוטוקול). לגופו של עניין אציין, כי גרסתו של שוטה לוקה בחוסר עקביות באשר להגדרת תפקידו של שבי בנסיעותיהם לחו"ל, שכן במהלך חקירתו העיד כי שבי הצטרף לנסיעה נוכח היכרותו עם אנשי עסקים מקומיים (ת/1(3)15, עמ' 3: "לשבי היה חבר בשגרירות שמכיר את השוק בסין ועזר לנו לקנות דוגמאות"), ואילו במהלך משפטו הגדיר את תפקידו של שבי כמתורגמן גרידא (עמ' 765 לפרוטוקול). נוסף לכך, גרסתו של שוטה אודות שיחות הטלפון עם סדן בעת הגעת המכולות אינה מתיישבת עם ההיגיון הפשוט, שכן מרבית השיחות יצאו ממכשירו הנייד של שוטה אל סדן, ולא להיפך. על כן, לא ייתכן שסדן "הטריד" את שוטה. יתרה מכך, העובדה כי שיחותיו היוצאות של שוטה הופנו לשבי ולסדן כאחד (ת/2/ב(3) א1), מחזקת את הסברה כי שבי לא ביצען, שכן אין זה סביר שאדם כלשהו יתקשר פעמים רבות למכשיר הטלפון הנייד האישי שלו ממכשיר נייד אחר. יתרה מכך, בחומר הראיות הענף והמסועף שהוצג בפני בית-משפט קמא, מצויה תוספת ראייתית מסוג סיוע הנחוצה לשם הרשעתו של שוטה. הלכה היא כי ראיות סיוע אלו אינן חייבות להתייחס לכל העובדות השנויות במחלוקת, אלא לנקודות מהותיות בהן (ע"פ 258/83 מדינת ישראל נ' אהרוני, פ"ד מ(1) 617, 629; ע"פ 3043/90 פלוני נ' מדינת ישראל, לא פורסם), וכי משקלן ההוכחתי תלוי בדרגת מהימנותה של העדות העיקרית (ע"פ 4009/90 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד מז(1) 292, 302; ע"פ 6214/94 מדינת ישראל נ' פלוני, לא פורסם). תוספת ראייתית זו נלמדת מן הראיות המפורטת להלן: במהלך חקירתו במשטרה, העיד שבי כי נסע לסין בצוותא עם שוטה, במטרה לרכוש סיגריות מזויפות (ת/1(2)8, עמ' 4). לכך נלווים פלטי כניסתו ויציאתו של שוטה מן הארץ, הסבריו הלא קוהרנטיים של שוטה אודות מטרת הנסיעה ומימונה (ת/1(3)15, עמ' 2; עמ' 776 לפרוטוקול), והעובדה כי ניסה להצניע את קשריו עם סדן (עמ' 771 לפרוטוקול). יתרה מכך, התקשרויותיו התכופות של שוטה ליתר הקושרים, והסבריו הדחוקים אודות כך, תומכות אף הן בהרשעתו (ת/2/ב א1, ב1; עמ' 768; עמ' 774; עמ' 779 לפרוטוקול). 18. באשר לערעורו של מנע, סבורני כי אין מקום, כלל ועיקר, להפעלתה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק, המאפשרת לבית-המשפט לבטל אישום, בשל כך שלא ניתן להבטיח לנאשם משפט הוגן, או שהעמדתו לדין פוגעת בעקרונות הצדק. ההצדקה המרכזית לשימוש בסמכות זו, הנה הרצון להבטיח כי רשויות החוק ינהגו באופן ראוי, כמתחייב ממעמדן כגוף שלטוני (ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 221, 370; בג"צ 1563/96 כץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה(1) 529, 543). השימוש בדוקטרינה זו נעשה במשורה ובמקרים חריגים ויוצאי דופן (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ', טרם פורסם), אשר עניינו של מנע אינו נמנה עליהם. הפגמים הלכאוריים עליהם הצביע מנע, לאו פגמים הם, ואין בינם לבין דוקטרינת ההגנה מן הצדק דבר. נהפוך הוא. מעדותו של מיכאל הלוי, ששימש כרכז מודיעין במכס, עולה (ראו עמ' 214) כי למנע היתה גישה לכל החומר המודיעיני שהוזן למחשב, "ובמקום שבו ישבו [מנע ושבי] ביחידת המודיעין הארצית ... הם יכלו לקרוא את כל המידע המודיעיני שהזנו למחשב". באותו עניין העיד אבי חדד, ששימש כקב"ט מחוז דרום באגף המכס והמע"מ (ראו עמ' 289), כי מנע ושבי השתייכו ליחידת המודיעין הארצית, ובדרך זו "נחשפו ... לרוב המידע המודיעיני שנכנס למכס. הם היו מעבדים, מעריכים, מפיצים או מקבלים את המידע המודיעיני הזה מהשטח. בין השאר גם קיבלו מידע שקשור לפרשה". ואם נותר ספק בעניין זה, הנה מתברר כי מנע עצמו העיד כי היה יכול להיכנס לשתי מערכות המחשוב במכס, מל"מ ושע"מ, אף שטען כי מעודו לא נכנס לרשת המל"מ, אלא לשע"מ בלבד (עמ' 782 לפרוטוקול: "אני נכנסת(י) לרשת שע"מ, יש לי קוד שם. אני עובד עם הרשת הזו. הרשת של מל"מ זה נושא של מכס, ויש לי אמנם קוד אך מעולם לא נכנסתי"). כאמור, דבריו האחרונים של מנע מסלקים כל ספק כי לא עמד בפניו כל קושי להגיע למידע המודיעיני בו מדובר, ומכאן עד ליכולתו לסייע בידי חבריו, היתה הדרך קצרה. גרסתו הרופפת של מנע לפיה ההבדל בין גרסאותיו במשטרה ובבית-המשפט נבע ממחלתו, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי אף בשעת מחלתו הוא הכחיש מכל וכל קבלת כספים באשר היא (ת/1(5)34, עמ' 1), וכי חקירתו הופסקה כאשר ביקש זאת (עמ' 238; עמ' 285; עמ' 482). במצב זה שוב אין ספק כי בית המשפט המחוזי היה רשאי לייחס משקל מכריע לגרסתו של מנע עצמו לפיה במשך מספר חודשים ידע על מעשי ההברחה ושתק (ת/1(5) 34, עמ' 2: "שאבי אמר לי שיש לו בנמל אנשים ושהוא יכול להוציא מה שהוא רוצה, הוא אמר שהוא משתף פעולה עם איציק סדן. הוא אמר שהוא מכניס את איציק סדן לזה"; וכן ת/1(5) 32, עמ' 7: "מתי שהוא בסביבות אוגוסט 99 התברר לי שהם [סדן ושבי] מתכננים הברחת מכולה עם סחורות, סביר להניח שזה נודע לי משבי. אני חושב ששאלתי אותו והוא אמר לי שמדובר בסיגריות"). עינינו הרואות כי לא רק גרסתו המפלילה של שבי עמדה למנע לרועץ, אלא גם דברים שנרשמו מפיו-שלו. זאת ועוד, מעורבותו האקטיבית של מנע בהברחתן של המכולות "טטריס" ו"הדסית", מדברת אף היא לחובתו. מעורבות זו באה לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בבדיקותיו אודות החברות במחשבי המכס (ת/150, ת/159). גרסתו לפיה הוא התבקש על ידי שבי לבדוק את חברת "הדסית" בתואנה כי מחשבו אינו תקין, אינה יכולה לעמוד, הואיל ושבי ביצע בדיקה מעין זו בו ביום. נוסף לכך, מנע קישר בין עמיל המכס פיני בן-דוד ושבי לצורך שחרורה של המכולה "טטריס" (ראו עמ' 540; ועדות שבי בעמ' 756). בן-דוד מסר כי שליחו של "אבי גולן" (הוא שבי) שהגיע אליו עם המסמכים לשחרורו המכולה, הותיר על שולחנו מעטפה שבדיעבד התברר כי הכילה 1000 $, וזאת בנוסף לעמלה הרגילה ששולמה במזומן. אותה מעטפה עוררה את חשדו של בן-דוד בדבר כשרות הטובין שבשחרורם נתבקש לטפל, ועל כן חיפש במשך שעה ארוכה את מנע כדי לשאול בעצתו. לבסוף, משהשיג את מנע וסיפר לו על אותה מעטפה, תגובתו של מנע היתה, למצער, מוזרה, ובלשונו של בן-דוד בעמ' 542: "שאלתיו מי זה הבחור שהיה, הוא אמר שזה חברו, אמרתי לו שהוא נראה חשוד ויותר מדי לחוץ והשאיר לי ערימה של דולרים, אמרתי לו האם הוא חבר שלך, אתה מכיר אותו? והוא אמר לי שכן והתחיל לצחוק, צחוק שלא מצא חן בעיני, מאחר והוא אמר שזה חברו, לא נחה דעתי עד הסוף, אך נתתי או.קי. לשחרר את הסחורה" (וכן ראו נ/45). ראיות נוספות המצביעות אף הן על מעורבותו של מנע בקשר הפלילי, היתה שיחתו של סדן לשבי ומנע, ששהו ביחד במכונית שעה שגילה כי התעוררה בעיה בשחרור המכולה "וויסמן 2" (עמ' 725; עמ' 749 לפרוטוקול); שיחת הטלפון הממושכת במוצאי שבת ה-4.9.99, כפי שפורט לעיל; ושיחות שקיבל מנע ממספר הטוקמן ששימש להברחת מכולה זו (ת/3 ד1). 19. לסיכום הדיון בהכרעת הדין, סבורני כי הרשעתם של שלושת המערערים שבפנינו בדין יסודה. 20. לשם בחינת הטענות בדבר הפרדת משפטו של שבי, נפנה ללשונו של החוק: 88. הפרדת המשפט בית המשפט רשאי, בכל שלב שלפני הכרעת הדין, לצוות על הפרדת המשפט באישום פלוני שנכלל בכתב האישום, או על הפרדת משפטו של נאשם פלוני שהואשם עם אחרים. 94א. התליית הליכים (א) בכל עת שלאחר הגשת כתב האישום ולפני גזר הדין, רשאי בית המשפט להתלות את ההליכים, בין מיוזמתו ובין לבקשת תובע, אם נוכח כי לא ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו. [ההדגשות הוספו]. אכן, שגגה יצאה מתחת ידו של בית-המשפט המחוזי, הואיל וניתן לעשות שימוש בהוראת סעיף 88 עובר להכרעת הדין, ולא לאחריה. אשר על כן, הוראת החוק הרלוונטית לעניינו, הינה סעיף 94א(א) לחוק, אשר מתלה את הליכי המשפט כנגד הנאשם שלא ניתן לאתרו (ראו דברי הסבר להצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 19) התשנ"ג, עמ' 2194). ברם, נדמה כי טענה מעין זו ראוי היה לה שתשמע בגדר ערעורו של שבי, ולא במסגרתו של ערעור זה. יתרה מכך, כלל נקוט בידינו כי גם אם נפלה שגגה בהליך שהתקיים בפני הערכאה הדיונית, אין בכך כדי להביא בהכרח לביטולה של הכרעת-הדין המרשיעה, או לביטולו של גזר-הדין שניתן בעניינם של יתר המערערים. לא עלה בידי המערערים להוכיח כי טעות זו פגמה בהגנתם בדרך כלשהי, ומקל וחומר שלא הוכח כי הדבר גרם לעיוות דין (השוו ע"פ 228/87 כרמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(1) 332). באשר לטענת בא-כוחו של טל בדבר כשירותו של השופט המלומד של בית משפט קמא, לדון בעניינו של מערער זה לאחר שגזר את דינו של שמיר – אין אלא להפנות להלכה לפיה אין בעובדה ששופט שגזר את עונשו של נאשם אחד כדי למנוע ממנו להמשיך ולדון בעניינם של נאשמים אחרים (השוו ע"פ 350/91 ממן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 345, 351; ע"פ 17/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 729, 731; ע"פ 6725/04 מלכה ואח' נ' מדינת ישראל, לא פורסם). הערעור כנגד העונש 21. לאחר שנתתי את דעתי למכלול טיעוני המערערים ולנסיבותיהם האישיות, סבורני כי העונשים שהושתו עליהם הנם הולמים וראויים, ולא גיליתי בהם פן כלשהו של חומרה. עונשי המאסר והקנס שהושתו על המערערים בבית-משפט קמא, איזנו במידה הראויה בין חומרתן של העבירות הכלכליות שבוצעו לשם הפקתם של רווחים כספיים גבוהים והסבו נזק ניכר לאוצר המדינה, מחד גיסא, ובין האינטרס הציבורי לפיו לא יצא חוטא נשכר, מאידך גיסא (השוו ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721,727; ע"פ 345/73 דייגי נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 64, 67). ובאשר לעבירת השוחד, קדמונינו גינו בחריפות רבה כל התנהגות קלוקלת מצד נושא משרה הנכשל בלקיחת שלמונים, שכן "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים טז, יט). זו גם השקפתה של הפסיקה בישראל כפי שבאה לביטוי בדבריו של השופט ד' לוין בע"פ 355/88 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 221: "אנשי ציבור ועברייני צווארון לבן בדרך כלל, כאשר הם נתפסים בקלקלתם, מובאים למשפט ונדרשים לתת את הדין על מעלליהם, מוצאים עצמם פגועים, מושפלים ומבוזים. אולם אין להם אלא להלין על עצמם, שכך אונה להם, שהרי דווקא מהם מצפים, שבאישיותם, בהתנהגותם ובדרך חייהם ישמשו אות, דוגמה ומופת לאחרים. כגודל האמון הניתן בהם כן גדולה האכזבה, כאשר הם מועדים ומתדרדרים. ככל שהם ראויים לתודה ולהערכה על פעולות חיוביות שעשו למען הכלל, כך הם ראויים לגינוי ולסלידה, כאשר הם מנצלים לרעה את המעמד, את האמון, את הסמכות" (ע"פ 355/88 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 221, 266; ההדגשה הוספה). אשר על כן, ואם תשמע דעתי, אציע לחברי להותיר את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי על כנו, ולדחות את שלושת הערעורים. מדעתי זו לא שיניתי גם נוכח הדברים שהובאו בפנינו בדלתיים סגורות בעניינו של שוטה. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לכל חוות דעתו המקיפה של חברי השופט לוי. אוסיף, באשר למערער מנע, בעברו מבקר חשבונות בכיר בבית המכס ביפו, כי – כפי שציינו חברי וגם בית המשפט המחוזי – יש חומרה יתרה בעבירת שוחד, ובמעילה באמון הציבור על ידי עובד ציבור. כבר אמרו חכמים "ר' ראובן אומר, הכל הולך אחר הראש, אימתי, בזמן שהרועה תועה הצאן תועין אחריו, שנאמר, על חטאת ירבעם בן נבט אשר חטא ואשר החטיא את ישראל" (פרקי דרבי אליעזר, מ"א). אך פשיטא הוא, שאם תחת אשר יהוו עובדי ציבור דוגמה ("ואימתי, בזמן שהרועה טוב הצאן הולכים אחריו והולכין בדרך ישרה, כמשה רבנו עליו השלום, רועה נאמן היה" (שם)), נותנים הם יד לקלקול המידות, נשחק אמון הציבור בשירות הציבור, והדימוי מייאש - "כולם גנבים". השוחד והבצע אחים הם; על הביטוי המקראי "שנאי בצע" (שמות י"ח, כ"א) אומר רבנו שמואל בן מאיר (רשב"ם) (המאה הי"ב) בפירושו לתורה "שוחד וגזל קרוי בצע בכל מקום ...". על הפסוק בספר משלי (י"ז, א') "אבן-חן השוחד בעיני בעליו, אל-כל אשר יפנה ישכיל" אומר הפרשן ר' לוי בן גרשון (רלב"ג) (המאה הי"ד) "הנה השוחד הוא אבן חן בעיני האנשים אשר יתנו להם השוחד, כאילו היו מרגליות שיתנו חן לנושאם ..."; וכדברי האמורא ר' אבהו (בבלי כתובות ק"ה, א') "בוא וראה כמה סמויות עיניהן של מקבלי שוחד, אדם חש בעיניו נותן ממון לרופא, ספק מתרפא ספק אינו מתרפא, והן נוטלין שוה הפרוטה ומסמין עיניהן, שנאמר, כי השוחד יעוור פקחים" (שמות כ"ג, ח'). אכן, עיקר העיסוק ההלכתי בענייני שוחד מתמקד בדיינים, אך האיסור שבחוק מוטל על כלל עובדי הציבור. ועוד, החובה המוטלת על עובד הציבור בישראל היא "והייתם נקיים מה' ומישראל" (ראו נ' רקובר, שלטון החוק בישראל, 93-91; ראו גם אביעד הכהן "קופה של שרצים – הדחת איש ציבור מכהונתו בשל התנהגות שאינה הולמת", פרשת השבוע (א' הכהן ומ' ויגודה, עורכים, גיליון 126); ראו גם עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים, פ"ד נט(2) 145, 174-172). בהקשר אחר ציינתי (על"ע 9013/05 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד יורם יהודה (טרם פורסם)), כי "פעמים שתפוח שאינו ראוי בערימת תפוחים גדולה מדיף עד למרחקים ריחו שאינו טוב". כך גם עובד ציבור הסורח בשוחד. בדברי התוכחה של הנביא ישעיהו על הידרדרות החברה נאמר "שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים" (א', כ"ג), אך כאן לא בשרים עסקינן אלא בעובדי ציבור, ובשל השוחד "היתה לזונה קריה נאמנה" (שם, כ"א); ומשינוקה - "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" (שם, כ"ז). בגדרי חובתו של בית המשפט כלפי עובדי ציבור שסררו, לא נענש המערער מנע עונש חמור כל עיקר. ולבסוף, טעם מר הותירה העובדה שיצחק סדן יצא פטור בלא כלום. אין צורך להוסיף על מה שכתב חברי בעניינו, אך הואיל ותקופת ההתיישנות טרם תמה, ככל הנראה, לוא נשמעה דעתי היה העניין נבדק שוב על-ידי רשויות התביעה. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של כבוד השופט א' א' לוי. ניתן היום, כ' באלול תשס"ו (13.09.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05085850_O32.doc שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il