דעאל אביחיל נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 8582/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8582/17 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותר: דעאל אביחיל נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. המחלקה הבינלאומית - משרד המשפטים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד ניר יסלוביץ בשם המשיבים: עו"ד רותי פאוזנר פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. במוקד העתירה: בקשתו של העותר לעיכוב ההליכים המשפטיים נגדו, על רקע זיכויו לכאורה על-ידי שופט-חוקר בצרפת. 2. ביום 16.5.1999 הוגש נגד העותר כתב אישום, בגדרו יוחסו לו עבירות של אינוס, מעשה סדום, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, תקיפת בן משפחה, התעללות בקטין ואיומים. כעשרה ימים לאחר הגשת כתב האישום, נמלט העותר לצרפת. על רקע זה, פנתה מדינת ישראל לצרפת בבקשה לעצור את העותר, ולאחר מכן בבקשה להעמידו לדין. הבקשה טופלה במהלך השנים על-ידי ארבעה שופטים-חוקרים, וביום 23.9.2011 הורה השופט-החוקר פיליפ סלומון, על ביטול התיק נגד העותר, ועל הפקדתו בלשכת הרשם "לשם חידושו אם יתווספו אישומים נוספים". על סמך החלטה זו הגיש העותר למשיבים מספר בקשות לעיכוב ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בישראל. ברם, הן המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה, הן היועץ המשפטי לממשלה, דחו את הבקשות האמורות. מכאן העתירה. 3. העותר טוען כי יש לפרש את החלטת השופט-החוקר סלומון כזיכוי מוחלט. אשר על כן, נטען כי העמדת העותר לדין בישראל תעמידוֹ בסיכון כפול להרשעה, ותפגע בסופיות הדיון ובשיתוף הפעולה ההדדי בין ישראל לצרפת. עוד טוען העותר, כי למרות שההליך המשפטי בצרפת נפתח לבקשתה של מדינת ישראל, לא השיבה המדינה לבקשות העזרה המשפטית שהפנה אליה בית המשפט בצרפת, וכעת ממאנת לכבד את החלטתו. כמו כן, טוען העותר, כי לא הוגש ערעור על החלטת השופט-החוקר, וכי חלוף הזמן מצדיק גם הוא את עיכוב ההליכים המשפטיים. סירובם של המשיבים לבקשת העותר, כך נטען, נובע משיקולי נקמנות גרידא, על סמכם גם מסרבים המשיבים למחוק את שמו מרשימת המבוקשים של ה'אינטרפול'. 4. מנגד, טוענת ב"כ המדינה, כי העותר נמלט מן הדין, ולפיכך נגועה עתירתו בחוסר ניקיון כפיים, אשר די בו על מנת לדחות את עתירתו על הסף. כמו כן, טוענת ב"כ המדינה, כי העותר לא נשפט בצרפת, וממילא לא זוכה. בתגובתה הסבירה ב"כ המדינה כי בשיטת המשפט הצרפתית, נתונה לשופט-חוקר סמכות בלעדית לחקור עבירות מסוג פשע, ובנסיבות מסויימות גם עבירות מסוג של עוון או חטא. החלטתו של שופט-חוקר לסגור את תיק החקירה, כמוה כהחלטה שלא להגיש כתב אישום. העותר לא הסתכן אפוא בהרשעה, והחלטת השופט-החוקר מיום 23.9.2011 אינה מהווה מעשה בית דין המצדיק את עיכוב ההליכים המשפטיים בישראל. כמו כן, נטען כי המדינה נענתה באופן חלקי לאחת מבקשות העזרה המשפטית שהפנה אליה בית המשפט הצרפתי, והמתינה להבהרת הבקשות הנוספות. ברם, בטרם התקבלה הבהרה כאמור, הוחלט על סגירת תיק החקירה בצרפת. אם כן, מדינת ישראל לא זנחה את כוונתה להעמיד את העותר לדין; גם החשיבות הטמונה בניהול ההליך, למען המתלוננים – לא נס ליחה. 5. זאת ועוד, טוענת ב"כ המדינה, כי ככלל מופעלת סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה להורות על עיכוב הליכים, בצמצום; כך גם התערבותו של בית משפט זה בשיקול הדעת הנתון לגורמי האכיפה. בנדון דידן, סבר היועץ המשפטי לממשלה כי אין הצדקה לעיכוב הליכים. זאת, חרף נסיבותיו האישיות של העותר, ומן הטעם שמרבית טענותיו הן טענות מקדמיות אשר ניתן יהיה להעלות במסגרת ההליך המשפטי, לכשיתנהל. כמו כן, טוענת ב"כ המדינה, כי אין בחלוף הזמן כדי להצדיק את עיכוב ההליכים המשפטיים נגד העותר, שכן אלה הותלו בשל התחמקותו מן הדין (סעיף 94א(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). דיון והכרעה 6. לאחר שעיינתי בעתירה, על צרופותיה, ונתתי דעתי על טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות. כלל נקוט בידינו כי על הפונה לבית משפט זה בבקשת סעד מן הצדק, לבוא בשעריו בידיים נקיות. בענייננו-אנו, העותר אף אינו טורח להצניע את דבר הימלטותו מישראל לאחר הגשת כתב האישום, לטענתו, משום ש"חש תחושה קשה מנשוא לפיה, לא היה בהליך הפלילי, שננקט כנגדו, שום מטרה להגיע לחקר האמת". כעת מבקש העותר לשוב לישראל באופן 'נקי', ומבלי שיחודש ההליך הפלילי שממנו נמלט לפני כ-19 שנים. אין ניתן להשלים עם התנהלות שכזו. העתירה לוקה אפוא בחוסר ניקיון כפיים, ודי בכך על מנת לדחותה על הסף (בג"ץ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 1 לחוות הדעת של השופט י' עמית (28.2.2017)). 7. למעלה מן הצורך, אציין כי דין העתירה להידחות גם משום שהיא אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית (ראו תקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984). הנחיה מס' 4.3030 להנחיות היועץ המשפטי לממשלה מורה כי "ההחלטה לעכב הליכים תינתן רק על יסוד טעמים יוצאי דופן, הנובעים מנסיבות מיוחדות של העבירה או מנימוקים אישיים מיוחדים של הנאשם". החלטותיו של היועץ המשפטי לממשלה, הדוחות את בקשות העותר לעיכוב הליכים, מבוססות על הנחיה זו, ומנומקות כדבעי. לא מצאתי הצדקה להתערב בשיקול הדעת הרחב הנתון ליועץ המשפטי בכגון דא (בג"ץ 2980/07 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (14.1.2008)). זאת ועוד, לאור האמור בתגובת ב"כ המדינה, שוכנעתי כי החלטת השופט-החוקר סלומון איננה החלטה של זיכוי. דומה כי אכן עניין לנו בהחלטה על סגירת תיק החקירה, אשר אין בה כדי למנוע את חידוש ההליך הפלילי בישראל. על כל פנים, שמורה לעותר האפשרות לשוב לישראל, להתייצב לפני בית המשפט אשר ידון בעניינו, ולשטוח את טענותיו – על סיכון כפול, התיישנות, 'כבר נשפטתי', והגנה מן הצדק; בית המשפט לבטח ישמע, ישקול ויחליט כחכמתו. העתירה נדחית אפוא בזאת. העותר ישא בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ₪. ניתן היום, ב' בשבט התשע"ח (18.1.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17085820_O03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il