סולימן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8575/20 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט א' שטיין העותר: יוסף סולימן נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותר: עו"ד יעקב פלדשטיין פסק-דין השופט ע' גרוסקופף: העתירה שלפנינו מכוונת לביטול החלטת בית הדין הארצי לעבודה מיום 2.12.2020, במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 27.11.2020, בגדרו נדחה ערעור העותר על החלטת הוועדה הרפואית לעררים של נפגעי עבודה (להלן: הוועדה לעררים) מיום 29.12.2020, שהותירה על כנה את דרגת הנכות היציבה שנקבעה לו בשיעור של 15%, החל מיום 19.6.2013. זוהי תמצית הרקע העובדתי לעתירה שלפנינו: העותר, יליד 1949, הוכר כנפגע עבודה בעמוד שדרה מותני. העותר ערער על החלטת וועדה רפואית מדרג ראשון בנוגע לשיעור נכותו הצמיתה, וביום 30.12.2018 העמידה הוועדה לעררים את דרגת נכותו היציבה על 15%. על החלטה זו ערער העותר לבית הדין האזורי לעבודה ובמסגרת זו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה יושב עניינו של העותר לוועדה לעררים על מנת שתשקול מחדש את קביעתה לפיה הופחתו 25% משיעור הנכות של העותר בגין גורמי השפעה, ותנמק את קביעתה (להלן: פסק הדין המחזיר). בהתאם לפסק הדין המחזיר, ביום 29.12.2019 התכנסה שוב הוועדה לעררים לדון בעניינו של העותר, וקבעה כי הלחץ בעמוד השדרה המותני הוא תוצאה של תהליך תחלואתי טבעי; כי אין עדות אחת בספרות הרפואית שתהליך חבלתי אחד או חוזר גורם להפרעה מהסוג שאובחן לעותר; וכי עדותו של העותר לפיה מצבו מחמיר גם לאחר שחדל מעבודתו מחזקת את הקביעה כי הלחץ האמור מתפתח בלא קשר לאירוע החבלתי שהוכר. על רקע זה, סיכמה הוועדה לעררים כי הניכוי בגין גורמי ההשפעה מוצדק לחלוטין, וכי אין לקשור את מלוא נכותו של העותר לאירועים ולנסיבות שבבסיס הכרתו כנפגע עבודה. על החלטה זו של הוועדה לעררים ערער העותר לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (להלן: בית הדין האזורי), ומשנדחה ערעורו שב העותר על טענותיו בפני בית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור. בעיקרו של דבר, קבע בית הדין האזורי כדלקמן: החלטת הוועדה לעררים להפחית משיעור הנכות עקב גורמי השפעה נוספים תחלואתיים מצויה בתחום מומחיותה המקצועית, מנומקת היטב ומבוססת על ספרות רפואית ועל נתוניו האישיים של העותר; בניגוד לטענות העותר, הוועדה לא ניכתה "מצב קודם" אלא ייחסה את הנכות הכוללת למגוון גורמים חבלתיים ותחלואתיים, וזאת בהסתמך על נתונים מוכחים, ועל עמדה רפואית שאינה שנויה במחלוקת; מסקנות הוועדה מתיישבות עם חוות דעתו של ד"ר איל ריבלין עליה התבסס העותר, ולפיה האירועים והנסיבות שבבסיס ההכרה אינם הסיבה היחידה להתפתחות הליקוי בעמוד השדרה שלו; וכי נסיבות המקרים בפסיקה אליה הפנה העותר שונות מהמקרה דנן. בית הדין הארצי דחה את בקשת רשות הערעור בלא שנדרש לתגובת המוסד לביטוח לאומי, שצורף כמשיב להליך. צוין כי בהתאם לפסיקת בתי הדין לעבודה, משהוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה רפואית, בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק להוראות שניתנו לה בפסק הדין ולקיימן. על רקע זה נקבע בקצרה כי עיון בפרוטוקול הוועדה לעררים מעלה כי זו פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, בכך שהסבירה בפרוטרוט מדוע לשיטתה מצבו הרפואי של העותר מקורו בתהליך תחלואתי טבעי שאינו קשור למנגנון המיקרוטראומה שהוכר. עוד הובהר כי קביעת הוועדה לעררים בדבר הפחתת הנכות בגין גורמי השפעה מצויה בתחום סמכותה הבלעדי ומבוססת על שיקול דעתה המקצועי-רפואי, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה. העתירה שלפנינו עמוסה בטענות נגד החלטות אלו של הוועדה לעררים, בית הדין האזורי ובית הדין הארצי. החל מטענות כי הוועדה לעררים לא קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר; דרך השגות על בתי הדין שלא קיבלו את טענת העותר כי הופלה במקרה זה לרעה; וכלה בעמדה כי עניין לנו במדיניות שרירותית הפוגעת ללא הצדקה בשוויון שבין נפגעי עבודה ממאורע תאונתי ובין נפגעי עבודה מנזק מצטבר. לאחר שעיינו בעתירה על צרופותיה הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. כלל מושרש וידוע הוא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה. משכך, אף שמסורה לבית משפט זה הסמכות להתערב בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, התערבות כאמור תעשה במשורה, ותיוחד למקרים יוצאי דופן בהם נפלה טעות משפטית מהותית ששיקולי הצדק מחייבים את תיקונה (בג"ץ 3197/20 אלהייב נ' המשרד לבטחון פנים, פסקה 6 לפסק דיני וההפניות שם (23.6.2020)). בין אמות המידה הנבחנות בהקשר זה ניתן משקל לחשיבותה הציבורית של הסוגיה שנדונה בפסק הדין של בית הדין הארצי והשלכות הרוחב שנודעות לה (שם), וכן הזיקה בינה לבין ליבת הנושאים המצויים בתחום המומחיות של בית הדין לעבודה (בג"צ 2848/20 פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 4 והאסמכתאות הנזכרות שם (11.6.2020)). המקרה דנן אינו בא בגדר אמות המידה האמורות, ולא קמה הצדקה להתערבותנו בו. בית הדין הארצי, בהחלטה תמציתית, בחן את טענות העותר וסבר כי די בכך שהוועדה לעררים פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, ובכך שקביעתה בדבר הפחתת הנכות בגין גורמי השפעה מצויה בתחום סמכותה המקצועי הבלעדי, כדי להביא לדחיית בקשת רשות הערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי. טענות העותר בנושא זה הן טענות ערעוריות מובהקות המכוונות ליישום הדין בעניינו הפרטני ומשכך אינן נכנסות בגדרם של המקרים יוצאי הדופן המצדיקים התערבות כאמור (בג"ץ 2449/11 ניב נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 6 (23.5.2011)). כפי שקורה לא פעם בעתירות מסוג זה, העותר ניסה לשוות לעתירתו נופך עקרוני בעל חשיבות ציבורית כללית. לשיטתו, על בית משפט זה להתערב בהלכות שקבע בית הדין הארצי לעבודה בעניין התחשבות ב"גורמים תחלואתיים" בעת חישוב אחוז הנכות בגין נזק מצטבר, ובמיוחד את ההלכה שנקבעה בעב"ל (ארצי) 19817-08-11 סואעד – המוסד לביטוח לאומי (27.3.2012). לטענתו השוני שנוצר בעקבות הלכה זו בין אופן ההתחשבות ב"מצב קודם" לצורך קביעת אחוז הנכות מאירוע תאונתי, לבין אופן ההתחשבות ב"גורמים תחלואתיים" לצורך קביעת אחוז הנכות עקב נזק מצטבר, עולה לכדי פגיעה בשוויון. אלא שהלכה למעשה לא בטענה להפליה מדובר (אופן התרחשות הנזק אינה קריטריון מפלה), אלא בבקשה כי בית משפט זה יתערב בהפעלת שיקול הדעת הרפואי של הוועדה לעררים, ובפיקוח השיפוטי עליו, עניין המצוי בתחום התמחותם המובהק של מערכת בתי הדין לעבודה. לכך לא ניתן להיענות. לאור האמור, דין העתירה שלפנינו להידחות על הסף. בנסיבות העניין, ומתוך התחשבות בעותר, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז בטבת התשפ"א (‏31.12.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20085750_Y01.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il