סיעת הליכוד בכנסת ה-15 ואח' נ. הכנסת

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8571/00 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט י' זמיר כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים: 1. סיעת הליכוד בכנסת ה15- 2. ח"כ סילבן שלום 3. ח"כ ישראל כץ 4. ח"כ אברהם הירשזון 5. ח"כ לימור לבנת 6. סיעת האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו בכנסת ה15- 7. ח"כ אביגדור ליברמן נגד המשיבים: 1. הכנסת 2. יושב-ראש הכנסת, ח"כ אברהם בורג 3. ראש הממשלה, ח"כ אהוד ברק 4. סיעת "ישראל אחת" בכנסת ה15- עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ט בחשון התשס"א (27.11.2000) בשם העותרים: עו"ד איתן הברמן; עו"ד ישראל מימון בשם המשיב מס' 2: עו"ד רנאטו יאראק בשם המשיב מס' 3: עו"ד אסנת מנדל בשם המשיבה מס' 4: עו"ד משה שחל פסק-דין 1. ביום 28.11.2000 אמורה היתה הכנסת לדון בקריאה ראשונה במספר הצעות חוק להתפזרות הכנסת החמש-עשרה. נתגלעה מחלוקת בין יושב-ראש הכנסת (המשיב מס' 2) לבין העותרים באשר לשאלה, מהו הרוב הנדרש לקבלת הצעת החוק בקריאה הראשונה. המחלוקת סבבה סביב פירושו של סעיף 34 לחוק-יסוד: הכנסת, הקובע: "לא תחליט הכנסת להתפזר לפני גמר תקופת כהונתה, אלא בדרך קבלת חוק לעניין זה ברוב חברי הכנסת". על פי פירושם של העותרים, הדיבור "ברוב חברי הכנסת" משמעו ברוב חברי הכנסת בקריאה השלישית. על כן, די ברוב רגיל של חברי הכנסת בקריאה הראשונה. שונה פירושו של יושב-ראש הכנסת. על פי פירושו, הדיבור "ברוב חברי הכנסת" משמעו ברוב חברי הכנסת בכל שלוש הקריאות. על כן, נדרש רוב של חברי הכנסת גם בקריאה הראשונה. 2. ביום 27.11.2000 נשמעה העתירה בפני הרכב של שלושה. על פי בקשה, ובהסכמת הצדדים, צורפה סיעת "ישראל אחת" בכנסת ה15- כמשיבה מס' 4 לעתירה. ראש הממשלה (המשיב מס' 3) השיב, באמצעות פרקליטות המדינה, כי "אינו מבקש להשיב לעתירה בתוקף תפקידו כראש הממשלה". לאחר שמיעת הטיעונים של באי כוח הצדדים, החליט ההרכב על הרחבתו, תוך שההרכב המורחב יפסוק על פי החומר שבפניו. בהחלטתו ציין ההרכב (המקורי) כי "לאור הקשיים של הבעיה המשפטית הניצבת בפנינו, ובהתחשב בהרחבת ההרכב, לא נספיק ליתן את הכרעתנו עד לקיומה של ההצבעה בכנסת מחר". 3. ביום 28.11.2000 התקיימה הקריאה הראשונה בהצעות החוק להתפזרות הכנסת החמש-עשרה. בעד ההצעות הצביעו רוב חברי הכנסת. על רקע זה החלטנו (ביום 30.11.2000), כי: "יתכן והשאלה שהוצגה בפנינו - האם סעיף 34 לחוק-יסוד: הכנסת, הדורש רוב של חברי הכנסת בהצבעה על חוק לפיזור הכנסת, חל על שלוש הקריאות או רק על הקריאה השלישית - הפכה לתיאורטית. על רקע זה - ובהתחשב במגבלות הקיימות על הפעלת סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק באשר להחלטות יושב-ראש הכנסת, אנו מבקשים לקבל את עמדת הצדדים, בתוך חמישה-עשר יום, באשר לשאלה, אם יש מקום להמשיך ולדון בשאלה נשוא העתירה". 4. עתה מונחות לפנינו תגובותיהם של הצדדים. בא כוח העותרים ציין כי יש "יסוד לדעה כי יתכן שהשאלה שהוצבה במוקד העתירה תהיה לתיאורטית". הוא הוסיף כי: "3. גישתם היסודית של העותרים מעדיפה כי שאלות וספקות פרשניים מן הסוג המתואר בעתירה יבואו על פתרונם, במידת האפשר, בהליכי חקיקה בין כותלי הכנסת. לא למותר להבליט כי גישה יסודית זו באה בכל הכבוד הראוי לבית המשפט הנכבד הזה ואין היא מבקשת למעט מסמכותו ולעיתים אף מחובתו, לפרש את חוקי היסוד. יתכנו כמובן מצבים, שבהם המציאות לא מותירה מנוס מעתירה ומהתערבות שיפוטית לפירוש חוקי היסוד, ואלה היו הנסיבות כאשר הוגשה העתירה. 4. נאמנים לגישתם העקרונית המתוארת, ובהתחשב בהתפתחות הדברים, מבקשים העותרים ליזום הליך חקיקה, שתכליתו יהיה להבהיר ולסלק את הספק שהוליד נוסחו של סעיף 34 לחוק-יסוד: הכנסת. לנוכח זה ניתן יהא למחוק את העתירה. אולם, אם יווצרו שוב נסיבות המחייבות זאת, מתבקשת שמירה על זכותם של העותרים לשוב ולפנות בדחיפות לבית משפט נכבד זה בעתירה לשם מתן הכרעה שיפוטית בספק שתואר". בא כוחו של יושב-ראש הכנסת (המשיב מס' 2) מסר בהודעתו "כי עמדת המשיב מס' 2 - יו"ר הכנסת - היא כי אם לעותרים אין עניין בהמשך ההליכים - מקובלת גם עליו עמדה זו". בא כוח סיעת "ישראל אחת" בכנסת ה15- הודיע כי "בנסיבות העניין, העתירה אשר נסבה על שאלה של פרשנות הוראות חוק-יסוד: הכנסת, אכן הוסבה להיות שאלה תיאורטית גרידא... המשיבה 4 שומרת על זכותה לבוא בעתיד בפני בית משפט נכבד זה, ולטעון בעניין נשוא העתירה, באם תתעורר שאלה דומה בעתיד". 5. על רקע תגובות אלה, אנו מוחקים את העתירה. ניתנה היום, כ' בכסלו התשס"א (17.12.2000). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00085710.A05/דז/