הסתדרות הנוער העובד והלומד נ. שר החינוך,התרבות והספורט

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8569/96 בג"ץ 7631/97 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט י' אנגלרד העותרת בבג"ץ 8569/96: הסתדרות הנוער העובד והלומד העותרת בבג"ץ 7631/97: מועצת תנועות הנוער נגד המשיבים בבג"ץ 8569/96: 1. שר החינוך, התרבות והספורט 2. תנועת נוער צעירי אגודת-ישראל 3. תנועת נוער בנות אגודת-ישראל 4. מועצת תנועות הנוער בישראל 5. הסתדרות הצופים 6. תנועת בני-עקיבא 7. תנועת מחנות העולים 8. תנועת הנוער הדתי העובד 9. תנועת הנוער הציוני 10. תנועת בית"ר 11. השומר הצעיר 12. מכבי צעיר 13. תנועת הנוער הלאומי 14. תנועת עזרא 15. האיחוד החקלאי המשיבים בבג"ץ 7631/97: 1. שר החינוך, התרבות והספורט 2. תנועת נוער צבאות ה' שעל-יד ניידות חב"ד - אה"ק 3. תנועת הנוער פרחי-הדגל 4. הסתדרות הצופים עתירה למתן צו על-תנאי תאריכי ישיבות: י"ג בטבת תשנ"ח (11.1.98) ט"ז בשבט תשנ"ח (12.2.98) בשם העותרות בבג"ץ 8569/96 ובבג"ץ 7631/97: עו"ד אביגדור פלדמן בשם המשיב 1 בבג"ץ 8569/96: עו"ד אסנת מנדל בשם המשיבה 2: עו"ד מנחם ינובסקי בשם המשיבה 3: עו"ד ערן פלס בשם המשיבה 4: עו"ד שאול בצר בשם המשיב 1 בבג"ץ 7631/97: עו"ד אוסנת מנדל בשם המשיבה 2: עו"ד נחמה ציבין, עו"ד בנימין טאוב בשם המשיבה 3: עו"ד תומר מוסקוביץ בשם המשיבה 4: עו"ד ערן לב פסק-דין השופט מ' חשין: ושוב נדרשים אנו להכריע בשאלת תמיכה כספית שהמדינה אומרת להושיט - או שלא להושיט - לגופי-ציבור אלה ואחרים. "ושוב" אמרתי, שכן העתירות בנושא התמיכות תוכפות האחת את רעותה, ועלינו הוּטַל הנטל לדון, לשקול ולהכריע. בפרשת תנועת עזרא (בג"ץ 5290/97 עזרא - תנועת הנוער החרדי לאומי בא"י נ' השר לענייני דתות; טרם פורסם), אמרנו כי המדובר הוא, כמדומה, ב"מחלות ילדות" (שם, בפיסקה 5). חוששני שהילדות מתמשכת והולכת. ואפשר עברנו אל מחלות הנערות. אם כך ככלל, לא-כל-שכן שמדברים אנו זו הפעם - למעשה אם לא להלכה - בארבע עתירות שקיבצו עצמן אל-תחת קורת גג של שתי עתירות. בזאת ניפלה ענייננו מעתירות אחרות שבאו לפנינו לאחרונה, שבאותן עתירות טענו עותרים ועותרות לקיפוחם אך באשר לא זכו לתמיכה - או שזכו לתמיכה מועטה מתמיכה שהיו זכאים לה, לטענתם; ואילו בעתירות שלפנינו טוענות העותרות כי משרד החינוך והתרבות זיכה בפרוסה מעוגת-התמיכה מי שלא היו זכאים לחלוק בה, וכי מטעם זה זכו העותרות בנתח קטן משהיו זכאיות לו. בין כך ובין כך, השאלות ששומה עלינו להכריע בהן הן ממשפחת השאלות שעלו בעתירות הקודמות, ולא נותר לנו אלא לחרוש בתלם. 2. שתי עתירות הן לפנינו: העותרת בעתירה האחת (בג"ץ 8569/96) היא תנועת הנוער העובד והלומד, וטענתה היא, כי המשיב מס' 1 - שר החינוך, התרבות והספורט (להלן נכנה אותו - שר החינוך) - זיכה בתמיכת-כספים, שלא-כדין, שתי תנועות נוער: תנועת צעירי אגודת-ישראל (המשיבה מס' 2) ותנועת בנות אגודת-ישראל (המשיבה מס' 3). בקשתה של העותרת היא, כי נמנע את השר מעשות מעשה שלא-כדין, וכי נאסור עליו לזכות שתי תנועות נוער אלו בתמיכת-כספים שבה מבקש הוא לזכותן. הצו על-תנאי שהוצא צימצם את היריעה לשנת 1997 בלבד, ואכן בה נדון. העותרת בעתירה השניה (בג"ץ 7631/97) היא מועצת תנועות הנוער, עמותה המאגדת תחת חופה אחת שתים-עשרה תנועות נוער אלו: הנוער העובד והלומד, אירגון בני-עקיבא, הנוער העובד הדתי, מכבי הצעיר, האיחוד החקלאי, אירגון עזרא, הסתדרות הצופים, השומר הצעיר, הנוער הלאומי העובד והלומד, מחנות העולים, נציבות בית"ר והנוער הציוני. טענתה של עותרת זו היא, כי שר החינוך זיכה בתמיכת-כספים, שלא-כדין, שתי תנועות נוער: תנועת נוער "ציבאות ה' שעל-יד ניידות חב"ד - אה"ק" ואירגון הנוער "פירחי-הדגל". ובקשתה היא, למותר לומר, כי נמנע את השר מעשות מעשה שלא-כדין, וכי נאסור עליו לזכות תנועות נוער אלו בתמיכות-כספים שהוא מבקש לזכותן בהן. 3. שתי העתירות בונות עצמן על אותה תשתית: שתיהן עניינן בשנת 1997; שתיהן מעסיקות עצמן באותם הליכים עצמם שהיו במשרד החינוך; ושתיהן מעלות אותן שאלות עובדה ומשפט, או שאלות דומות-במאוד. דנו איפוא בשתי העתירות בזו אחר זו - בהפרש זמן של מספר שבועות - ופסק-הדין שיינתן אחד הוא. 4. השאלה הנשאלת היא, אם ארבע תנועות הנוער המשיבות בשתי העתירות - אלו ארבע תנועות נוער שמנינו את שמותיהן למעלה, שתיים ושתיים - זכו כדין במענקי-תמיכה מאת משרד החינוך לשנת 1997 - וזו טענתן - או שמא זכו במענקי-התמיכה שלא-כדין, כטענת העותרות. המיתווה הנורמטיבי לכל ארבע העתירות אותו מיתווה הוא, ועל-כן נפתח בו. לאחר מכן נעמוד על השאלות שבעלי-הדין נחלקו בהן, ולסוף נעבור ונדון בעניינה של כל משיבה לעצמה. המיתווה הנורמטיבי 5. על המיתווה הנורמטיבי העקרוני למתן מענקי-כסף מאת המדינה דיברנו לאחרונה כמה-וכמה-פעמים, ולאחרונה בפרשה של תנועת עזרא. לא נחזור על דברים שאמרנו אלא על עיקריהם בלבד. "נורמת-התשתית" תימצא כיום בהוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה1985-, כפי שהוספה בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), תשנ"ב1992-. להלן נכנה חוק זה - החוק, ואת הוראת סעיף 3א לחוק נכנה - סעיף 3א או הוראת סעיף 3א. ואלה הם עיקריה (לענייננו) של הוראת סעיף 3א: אחד, תמיכות-כסף במוסדות ציבור ייקבעו בחוק התקציב בסכום כולל לסוג של מוסדות ציבור (סעיף 3א(ב) ו-(ג)). שניים, הממונה על סעיף התקציב יקבע מיבחנים לחלוקתה של התמיכה. המיבחנים יהיו "מיבחנים שוויוניים", וכך תחולק התמיכה (סעיף 3א(ד) ו-(ה)). שלושה, ייקבע נוהל להגשת בקשות ולדיון בבקשות של מוסדות ציבור לקבלת תמיכה (סעיף 3א(ו)); ארבעה, לא תינתן תמיכה למוסד ציבור אלא-אם-כן עומד הוא במיבחנים ומקיים הוא את הוראות הנוהל (סעיף 3א(ח); חמישה, המיבחנים והנוהל יוּדעוּ לרבים על דרך פירסומם ברשומות (סעיף 3א(ז)). ובלשונו המפורשת של החוק: "תמיכה במוסדות ציבור 3א. (א)..................... (ב) חוק תקציב שנתי יקבע את הוצאות הממשלה לצורך תמיכה במוסדות ציבור. (ג) הוצאות הממשלה לצורך תמיכה במוסדות ציבור ייקבעו בכל סעיף תקציב בסכום כולל לכל סוג של מוסדות ציבור. (ד) הסכום שנקבע בסעיף תקציב לסוג של מוסדות ציבור יחולק בין מוסדות ציבור הנמנים עם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים. (ה) הממונה על סעיף התקציב יקבע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, מבחנים שוויוניים לחלוקת הסכום שנקבע באותו סעיף תקציב לצורך תמיכה במוסדות ציבור (להלן - מבחנים) (ו) שר האוצר יקבע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, נוהל שלפיו יוגשו ויידונו בקשות של מוסדות ציבור לקבלת תמיכה מתקציב המדינה (להלן - נוהל) (ז) המבחנים והנוהל יפורסמו ברשומות. (ח) לא יוצא סכום שנקבע בחוק תקציב שנתי לצורך תמיכה במוסד ציבור אלא אם כן הוא מואגד ומקיים את הוראות הנוהל ובמידה המתיישבת עם המבחנים. ..............................." המחוקק היתווה את הדרך, והיא הדרך - אין בילתה. 6. ענייננו הוא בתקנה תקציבית מס' 24-14-47 - שמה הוא "פעולות ומפעלים של תנועות הנוער" - וכציוויו של החוק בסעיף 3א(ה) קבע שר החינוך "מיבחנים שיוויוניים" לחלוקת הכספים שהוזרמו אליה. מיבחנים אלה קרויים "מיבחנים נוספים לחלוקת כספים לצורך תמיכה של משרד החינוך, התרבות והספורט במוסדות ציבור", ומצאנו אותם בילקוט הפירסומים לשנת תשנ"ז, מס' 4451 מיום 24.10.1996, בעמודים 307 ואילך. להלן נכנה מיבחנים אלה - המיבחן או המיבחנים. להשלמת התמונה נוסיף, כי מיבחנים אלה עקבו קריטריונים קודמים שנקבעו לחלוקת תמיכות. כך, למשל, קריטריונים שנקבעו (לפני היות החוק) בחוזר המנהל הכללי של משרד החינוך שלשנת 1986, ומיבחנים שנקבעו בשנת 1992 (ילקוט הפירסומים לשנת תשנ"ב, מס' 4042 מיום 17.9.1992, עמ' 4687, 4700 ואילך). ולבסוף: כהוראת סעיף 3א(ו) לחוק, נקבע אף נוהל לדיון בבקשות תמיכה. נוהל זה - הקרוי "נוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה במוסדות ציבור ולדיון בהן" - פורסם בילקוט הפירסומים לשנת תשנ"ב, מס' 3986 מיום 26.3.1992, בעמודים 2569 ואילך. לנוהל זה עוד נשוב בהמשך דברינו. 7. לאחר סקירה קצרה זו של המיתווה הנורמטיבי העקרוני, הבה נעבור אל עניינן הפרטיקולרי של העתירות שלפנינו. 8. המיבחנים הקובעים לענייננו נחלקים לפרקים-פרקים; הפרקים נחלקים לפירקי-מישנה; אלה מצידם נחלקים לפיסקאות, ואלו - לפיסקאות-מישנה. מדברים אנו בפרק הקרוי "מינהל חברה ונוער", בפרק-מישנה שכותרתו היא "פעילות ומפעלים של תנועות הנוער", בפיסקה שכותרתה היא "קריטריונים ותנאים", בפיסקאות-מישנה (2) ו-(3). פיסקת ה"קריטריונים ותנאים" קובעת עשרים תנאים מוקדמים להכרה בתנועת נוער כתנועה הזכאית לתמיכה (בגדריה של תקנה תקציבית 24-14-47), ותנועה לא תזכה בתמיכה אלא אם תקיים כל תנאים אלה כולם. תנאים אלה נחלקים לתנאי-כמות (מספר חניכים, מספר סניפים, התפרשות ברחבי הארץ וכו') ולתנאי-מהות, קְרָא: תנאי-סף ערכיים החייבים להתמלא בתנועת נוער קודם שתזכה להסב אל שולחן-התמיכה. מתוך אותם עשרים תנאים מוקדמים מדברים אנו, כאמור, בפיסקאות מישנה (2) ו-(3) והן פיסקאות המריבה. עד שנבוא לדון בהן לגופן נביא אותן כלשונן (ילקוט הפירסומים, תשנ"ז, 307): "ד. קריטריונים ותנאים: (1) (2) (3) על התנועה להיות מושתתת על השקפת עולם אידיאולוגית מוצהרת ומגובשת ההולמת את האמור להלן; על התנועה להיות מושתתת על הזדהות עם ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית כמשמעותה במגילת העצמאות וכקבוע בחוקי היסוד של המדינה; על התנועה לחנך להגשמה אישית חלוצית (בתחומי החיים השונים), לפי יעדים וערכים העולים בקנה אחד עם השקפת עולם יהודית, ציונית, לאומית וחלוצית ולמילוי החובות המוטלות על האזרחים לפי חוק, ולראות בשירות בצה"ל או בשירות לאומי מקביל ערך מחייב; ...................................." 9. אין טעם שנחזור על תנאי-מהות אלה שנקבעו במיבחנים, בין בלשון המקור בין בלשוננו-שלנו. נאמר אך זאת, שהתנאים מחזיקים אלה-בידי-אלה בשורה ארוכה אחת, מוצאם הוא אותו מוצא, מבואם הוא אותם מבוא, וכולם היו לאחדים. נדמים הם אותם תנאי-מהות לאבנים טובות ותואמות החרוזות זו-ליד-זו על פתיל אחד "לתפארת מדינת ישראל". התנאים שלענייננו, וכמותם תנאים אחרים אף-הם, יוצרים פרופיל של תנועות-נוער שהמדינה חפצה ביקרן ומעוניינת לתמוך בהן - תמונת-קלסתרון, כלשונו של עורך-דין פלדמן, בא-כוח העותרות - ולטענת העותרות פרופיל זה אינו הפרופיל של תנועות הנוער המשיבות. בהטביען את מיבחני-המהות בדבריהן, טוענות העותרות כי תנועות הנוער המשיבות אינן מושתתות על הזדהות עם ערכי המדינה כמדינה ציונית ודמוקרטית כמשמעותה במגילת העצמאות וכקבוע בחוקי-היסוד של המדינה; כי אין הן מחנכות להגשמה אישית וחלוצית לפי יעדים וערכים העולים בקנה אחד עם השקפת עולם ציונית, לאומית וחלוצית; וכי אין הן מחנכות את חניכיהן לראות בשירות בצה"ל או בשירות לאומי מקביל ערך מחייב. לייסוד טענות אלו מצביעות העותרות על התקנונים של המשיבות, על פירסומים למיניהם ואף על הנאמר בתצהירי התשובה שהוגשו מטעמן, כל משיבה לעצמה. שר החינוך ועימו המשיבות כופרים בנטען נגדם, ומשיבים הם לטענותיהן של העותרות, לעניינה של כל משיבה ומשיבה לפי טעמה ועניינה. בחילוקי-דעות והשקפות אלה - עם מי הדין: עם העותרות או עם שר החינוך והמשיבות (כל אחת מהן לעצמה)? ארבע ביקעות-מריבה לפנינו: בכל ביקעה ניצבת אחת מן העותרות ומולה ניצב שר החינוך ועימו אחת מן המשיבות. לא נותר לנו איפוא אלא לרדת מפיסגת-העקרונות והמיבחנים אל אותן ארבע ביקעות-מריבה, אחת לאחת, ולהכריע בחילוקי-הדעות שנתגלעו בין בעלי-הדין. נפתח את דברינו בבג"ץ 8569/96 ובסיכסוך שנתגלע בין הסתדרות הנוער העובד והלומד לבין שר החינוך ותנועת הנוער של צעירי אגודת-ישראל. לעניינה של תנועת הנוער של צעירי אגודת-ישראל 10. טענת העותרת היא, כמוסבר, כי בתנועת הנוער של צעירי אגודת-ישראל (להלן נכנה אותה - צעירי אגודת-ישראל או תנועת צעירי אגודת-ישראל) אין מתקיימים תנאי-המהות הקבועים במיבחנים, ומסקנה נדרשת מאליה היא כי משרד החינוך הכיר שלא-כדין ובניגוד לדין בזכותה של תנועה זו לתמיכה. וכסיכום הדברים בעתירה (בסעיף 31 בה): "עיניך הרואות כי בסיסה הרעיוני של אגודת-ישראל והערכים אותם היא מקנה לבניה ובנותיה עומדים בסתירה מוחלטת לקריטריונים שקבע משרד החינוך כתנאי להכרה בתנועת נוער ולתמיכה תקציבית". 11. מלחמה כבדה וארוכה ניטשה בין העותרת לבין המשיבים - מלחמה-של-נייר-ושל-מלל - ובאי-כוח בעלי-הדין השפיעו עלינו מיסמכים לרוב, לעניין ושלא-לעניין לצורך ושלא-לצורך. ואולם עד שנבוא לדון בטענות-המהות, שומה עלינו לבדוק את דרכי ההליכים שהיו, לבחון את מלחמת-הפרוזדור שהיריבים ניהלו ביניהם, מלחמה שקדמה למלחמת-הטרקלין. 12. כפי שראינו למעלה (ראו בפיסקה 6), נקבע בשנת 1992 נוהל "להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה במוסדות ציבור ולדיון בהן". נוהל זה הינו נוהל מפורט ומדוקדק, ועיקר לענייננו עתה הוא בכינונה ובקביעת דרכי פעולתה של "ועדת תמיכות" אותה ממנה השר הממונה על סעיף התקציב בו מדובר. ועדת התמיכות אמורה לדון בבקשות לתמיכה המונחות לפניה, ולא תינתן תמיכה מאת המשרד אלא לאחר שבקשה לתמיכה נדונה בוועדת התמיכות. ועדת התמיכות בודקת, בין השאר, אם נתקיימו במבקש התנאים המוקדמים הקבועים במיבחנים, ולאחר דיון והחלטה אמורה היא להמליץ לפני השר או לפני המנהל הכללי כיצד יכריע בבקשה פלונית או אלמונית. הלכה למעשה, על-פי ועדת התמיכות יישק דבר, ומכאן החשיבות היתירה הנודעת לבדיקת דיוניה ודרכי הכרעתה בבקשות המונחות לפניה. מה היה בעניינה של תנועת צעירי אגודת-ישראל? 13. מסתבר כי ביום 4 במארס 1997 פנה משרד החינוך אל צעירי אגודת-ישראל וביקש "הבהרה כיצד מטרות התנועה כפי שמופיעים (כך) בתקנון ובאישור העמותה עולות בקנה אחד עם הקריטריונים שפורסמו בילקוט הפירסומים מס' 4451 עמודים 307/8 סעיפים 1-13". במכתב נוסף מיום 9 במארס 1997, הוסיף משרד החינוך וכתב לצעירי אגודת-ישראל על דבר פירסומים מטעמו בהם "יש דחיה וחוסר הזדהות בנושא השקפת עולם ציונית ושותפות במדינה, 'בעל כורחנו'", וכי בבטאון דגלנו [ביטאונה של התנועה] יש "לכאורה דחיה וביטויים של עימות, ראיית הציונות כאסון והגדרת הציונות כאוייב רוחני של העם היהודי". כן הוסיף הכותב כי בתקנון התנועה "לא מצאנו כל התייחסות ערכית וראיית השירות בצה"ל או שירות מקביל ערך מחייב. הכיצד?". על דברים אלה חזר משרד החינוך במכתבו אל התנועה מיום 17 במארס 1997. נוסיף ונאמר כבר מעתה, כי בכל הכתובים הרבים שהוצפנו בהם לא שמענו מפי תנועת צעירי אגודת-ישראל כל תשובה עניינית לשאלות אלו שהוצגו לה. 14. ביום 31 במארס 1997 נתכנסה ועדת התמיכות לישיבה, וכך מדווח לנו הפרוטוקול על החלטתה של הוועדה באותו יום: "1. צעירי אגו"י התקבל מכתב תשובה למכתבו של מר אברהם עודד כהן בתאריך 18.3.97 מעו"ד ינובסקי ומכתב נוסף של נציג תנועת הנוער צעירי אגו"י בצרוף תקנון רשמי. אין בתשובות האלה מענה לשאלות הספציפיות שהועלו במכתבו של מר אברהם עודד כהן, יחד עם זאת מתוך היכרות בפעילות התנועה והעובדה שהתנועה קיבלה תמיכה בעבר כתנועת נוער הועדה מחליטה לאשר לה מקדמה כליתר התנועות המאושרות. כמו כן, הועדה מחליטה כי נציגי מינהל חברה ונוער יבדקו בשטח האם וכיצד התנועה עומדת בכל סעיפי הקריטריונים כפי שפורסמו בילקוט הפרסומים מס' 4451 מתאריך 24.10.96. לאחר קבלת תוצאות הבדיקה ותוצאות סופיות של המפקד הועדה תדון שנית בבקשה." ועדת התמיכות קובעת איפוא, כי לא זכתה לקבל תשובה ראויה לשאלה אם מתקיימים בתנועה של צעירי אגודת-ישראל תנאי-המהות שנקבעו במיבחנים. יחד-עם-זאת - כך מוסיפה ההחלטה וקובעת - "מתוך היכרות בפעילות התנועה והעובדה שהתנועה קיבלה תמיכה בעבר כתנועת נוער", מחליטה הוועדה להעניק לתנועה מיקדמה על-חשבון התמיכה המגיעה לה. כן מוסיפה הוועדה ומחליטה כי תיעשה בדיקת-שטח "האם וכיצד התנועה עומדת בכל סעיפי הקריטריונים כפי שפורסמו בילקוט הפירסומים", וכי לאחר קבלתן של תוצאות הבדיקה "הוועדה תדון שנית בבקשה". החלטתה זו של ועדת התמיכות מעוררת תמיהה גדולה; כך בלשון המעטה. התנועה נשאלה מפורשות באשר לקיומם של תנאי-מהות מוקדמים - תנאים שבלעדיהם אין תנועת נוער, כל תנועת נוער, זכאית לתמיכה - ועל שאלות אלו לא טרחה להשיב. כיצד זה איפוא שהמשרד מחליט לתת לה מיקדמה? ומה פירוש ה"היכרות בפעילות התנועה" בעבר? אם היכרות זו העלתה כי מתקיימים בה בתנועה אותם תנאי-מהות, מדוע חוייבה התנועה להשיב לשאלות שנשאלה? ומדוע היה צורך להורות על בדיקת-שטח ועל דיון נוסף? תמיהה היא ותהי לתמיהה. אכן, החלטתה של ועדת התמיכות החלטה תמוהה היא, ומה לנו שנוסיף. 15. ביום 8 באפריל 1997 - ובהמשך להחלטה הקודמת מיום 31.3.97 - החליטה ועדת התמיכות על גובה המיקדמות שתשולמנה לתנועות הנוער הזכאיות, וצעירי אגודת-ישראל זכו לקבל כמיקדמה 153,740 ש"ח (מתוך סך כולל של 366,056 ש"ח לכל השנה כולה). 16. אחר הדברים האלה בדק משרד החינוך אם נתקיימו בצעירי אגודת-ישראל תנאי-הכמות, והסתבר כי התנועה אינה עומדת בדרישות-הסף הקבועות במיבחנים. בירורים אלה נעשו תוך כדי ההליכים בעתירה, ובתצהיר תשובה נוסף שהוגש מטעם משרד החינוך הודע לנו כי תנועת צעירי אגודת-ישראל לא עמדה "בדרישת הסף המיספרית של מיבחני התמיכה בשנת 1997", וכי "מטעם זה לא ניתנה [לה] תמיכה בשנת 1997". 17. משידענו כי תנועת צעירי אגודת-ישראל לא הוכרה כתנועה הזכאית לתמיכה לשנת 1997, נתייתר לכאורה הצורך להמשיך ולדון בעניינה והרי העותרת באה אל-שלה. יחד-עם-זאת, לא נוכל להימנע מהעיר שתי הערות: ראשית לכל, משלמד משרד החינוך לדעת מה שלמד, עומדת לו זכותו - יתירה מזאת: מוטלת עליו חובה - לתבוע מן התנועה השבת הכספים ששולמו לה שלא-כדין (אם שולמו לה וככל ששולמו לה). חזקה על המשרד כי יידע למלא את חובתו, שהרי בכספי ציבור מדברים אנו, כספים שהמשרד מחזיק בהם בנאמנות עבור הכלל, קְרָא: עבור תנועות הנוער שנתקיימו בהן התנאים שנקבעו במיבחנים. ומשיגבה את הכספים ששילם - שלא-כדין - כמיקדמה, יהיה על משרד החינוך לחלקם בין התנועות הזכאיות, תנועה תנועה כחלקה. למותר לומר כי אם לא הועברו כספים לצעירי אגודת-ישראל, זכאיות תנועות הנוער האחרות להתחלק בהם, תנועה תנועה כחלקה. הערה שניה: טענותיה המהותיות של העותרת כלפי צעירי אגודת-ישראל אינן טענות קלוטות-מן-האוויר וראויות הן לשיקול כבד ומעמיק. בייחוד אמורים דברים בנושא השירות בצבא או בשירות לאומי מקביל, אך לא רק בהם. התנועה לא נתנה תשובות מספקות למשרד החינוך - לכך מסכים המשרד אף-הוא - ולמותר לומר שהנטל הוא על כתפי המבקש תמיכה, להוכיח כי נתקיימו בו התנאים המוקדמים המזכים אותו בתמיכה. התנועה לא הסירה את הנטל שהוטל על כתפיה. אשר למשרד החינוך, מסתבר שהמשרד לא בדק כלל את שהיה עליו לבדוק ולא חקר באשר היה עליו לחקור. אני מניח כי משרד החינוך ער כיום לכל דברים אלה כולם, וכי בשנת 1998 לא יִכְשַל שנית ולו בתשלום מיקדמה. לשאלה זו נוסיף ונידרש עוד בהמשך דברינו. אשר לתנועת הנוער הסתדרות בנות אגודת-ישראל בארץ-ישראל 18. תקנון הסתדרות בנות אגודת-ישראל בארץ ישראל (להלן נכנה תנועה זו - המשיבה או בנות אגודת-ישראל) אינו מקיים את האמור במיבחנים הקובעים. מדבר הוא על קיום מיצוות, על תיקון המידות ועל חיי צניעות, על חינוך לקדושה ועל "אהבת ה' ואהבת ישראל וארץ-ישראל המבוססים על יסודות התורה, לשאוף לשלטון התורה המוחלט ללא פשרה בכל שטחי החיים בארץ". אין צורך בהעמקת-יתר כדי לדעת ולהבין כי אין כל קשר בין המיבחנים הקובעים לבין התקנון: המיבחנים הקובעים הם לעצמם, תקנון המשיבה הוא לעצמו, ומלכות ברעותה לא תיגע. 19. יעץ מי שיעץ את שיעץ, ובאמצע חודש פברואר 1997 החליטה המשיבה על תיקון התקנון. וכך מוצאים אנו את המשיבה כותבת אל רשם העמותות (מכתב שנתקבל בלישכת הרשם ביום 18.2.97): "מתכבדים אנו להודיעכם את החלטת האסיפה הכללית לתקן את התקנון על ידי הוספת פסקה: 'העמותה מאמצת את המבחנים הנוספים מטעם משרד החינוך, שפורסמו ביום י"א בחשון תשנ"ז - 24.10.96 בי"פ מס' 4451, והם מהווים חלק בלתי נפרד מתקנון העמותה'." כשם שאין צורך בהעמקת-יתר כדי לדעת ולהבין שהתקנון במקורו זר בלשונו וברוחו ללשונם ולרוחם של המיבחנים, כן אין צורך בבחינה יתירה כדי לדעת ולהבין שאין ולא כלום בתיקון פורמלי של התקנון. וכי הפכה המשיבה עורה מיום אחד למישנהו? וכדברו של הנביא (ירמיהו יג, כג): "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?" וכי הפכה המשיבה - מערב עד בוקר - מתנועת תורה לתנועה ציונית המחנכת את בניה לשירות בצבא ובשירות לאומי? אכן, לא בכדי הצהיר לפנינו עורך-דין מנחם ינובסקי, בא-כוחם של צעירי אגודת-ישראל - ובגאווה כך הצהיר - כי מרשתו לא הלכה בדרך עקלתון זו שאחרים הלכו בה. תנו רבותינו: "לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. וכל המרבה דברים מביא חטא" (אבות א יז). נאה דורש ונאה מקיים. המקיימת המשיבה את שהיא דורשת, או שמא תיקנה תקנון ונחה? לא שמענו מפיה ולו רמז על-כך ששינתה מדרכה. הקדוש-ברוך-הוא יכול שיברא במאמר. לא כן המשיבה שרק במעשה תוכל. ומעשה היא לא עשתה. תיקון התקנון כמעשה המשיבה טוב ויפה לו שלא היה משהיה. 20. ביום 9 במארס 1997 כתב משרד החינוך אל המשיבה וביקש כי תסביר ותפרט בכמה וכמה נושאים. מכתב זה נשלח אל המשיבה בעוד ההליכים תלויים ועומדים לפנינו (העתירה הוגשה ביום 1 בדצמבר 1996), ונכתב בו בין השאר: "1. 2. 3. ..................................... בתשובתכם לבג"צ ציינתם (עמ' 5 סעיף 20) 'אשר לשירות בצה"ל או בשירות מקביל לו, יצוין כי חברות המשיבה משרתות ברובן המכריע בשירות הלאומי, הנ"ל על פי החוק', נבקשכם להמציא לנו פרטים על מספר בוגרות התנועה בשנתיים האחרונות וכמה מתוכן משרתות או שרתו בשירות לאומי בציון אופי מסגרת ומקום פעילותן במסגרת השירות כנהוג (8 ש' התנדבות ביום, 5 ימים בשבוע במשך שנה לפחות). כ"כ נבקשכם להודיענו המסגרת הפורמלית המארגנת שרותן הלאומי של חברות התנועה והמפקחת על כך (שם העמותה וכד'). נבקשכם להמציא לנו חומר ותכניות הדרכה המאששים את אימוץ הקריטריונים ונותנים לו ביטוי מעשי בנושאים: דמוקרטיה, כמשמעותה במגילת העצמאות וכקבוע בחוקי היסוד. מילוי החובות המוטלות על האזרחים לפי חוק. חינוך לקראת שירות צבאי או לאומי מקביל כקבוע במבחן התמיכה." מכתב נוסף בנוסח דומה - מרוכך קמעא - נשלח למשיבה גם ביום 17 במארס 1997. למכתב הראשון השיב בא-כוח המשיבה ביום 18 במארס, אך לא מצאנו במכתב זה ולו קצה-תשובה לשאלות שהוצגו למרשתו. לא מן המותר יהא אם נביא מיקצתה של אותה תשובה: "1. 2. הנני רואה בחומרה יתירה את מכתבך דנן. דומני כי מעיד הוא יותר ממאה עדים על שיקולים זרים ועל דעה קדומה המנחה אותך במכתבך הקנטרני; חמורה ביותר היא העובדה, כי בבירור שערכו נציגי מרשתי אצל הממונים עליך, הובהר להם באורח חד-משמעי כי דברים אלה נכתבו על דעת עצמך ובניגוד גמור למדיניותו ולעמדתו של משרדך. לגוף העניין אשיבך כדלקמן: 2.1 2.2 מרשתי רואה לנגד עיניה את תורת ישראל ומסורת ישראל. אך טבעי הוא כי בעניין זה כפופה היא לאלה אשר אמונים על פן רוחני זה, ובכך אין היא חורגת מכל תנועה אחרת הדוגלת ברעיון המעוצב על ידי גורמים האמונים עליה וכן על המנגנונים המתווים את דרך פעולה. על כן אין כל בסיס לטעון כי בכך סותרת היא את הוראת ס' ד8 לקריטריונים; אשר לאמור בס' 2 למכתבך, הריני רואה בחומרה יתירה את העובדה כי הנך מנהל ויכוח עם מרשתי בכל הנוגע לכתבי בי-דין המונחים בפני בית המשפט הגבוה לצדק הנכבד. מעבר לשאלת 'מי שמך?' הנדרשת בנסיבותיו החמורות של העניין, לגוף העניין אין לי אלא להפנותך לנתונים המתפרסמים על ידי הגופים המתאימים, שבוודאי יש לך נגישות להם; ..............................." (ההדגשות במקור - מ' ח') לבד מכך שאין בדברים אלה כל תשובה לשאלות שהועלו, תמהני אם כך ראוי שיכתוב מוסד ציבור המבקש תמיכה מן המדינה. והקורא ישאל בתמיהה: מי מבקש תמיכה ממי? האם המשיבה היא המבקשת תמיכה מן המדינה או שמא המדינה היא המבקשת תמיכה מן המשיבה? במכתב תשובה נוסף של בא-כוח המשיבה (מכתב מיום 30 במארס, בתשובה למכתב מיום 17 במארס), גם בו אין תשובה ראויה לשאלות שהועלו. עיקר המכתב הוא בהחלטתה של המשיבה על תיקון התקנון, וכבר ראינו שהתיקון נעדר כל ערך שהוא. 21. וכך החליטה ועדת התמיכות בישיבתה מיום 31 במארס 1997: "2. בנות אגו"י התקבלה תשובה למכתבו של מר אברהם כהן בתאריך 30.3.97 מעו"ד פלס והודעה כי התנועה אימצה את הקריטריונים של משרד החינוך לענין זה וכן התקבל תקנון מתוקן המאמץ את הקריטריונים שפורסמו בילקוט הפרסומים מס' 4451 מיום 24.10.96 כקריטריון מחייב. הועדה מחליטה לאשר לתנועה מקדמה כליתר התנועות המאושרות. כמו כן, הועדה מחליטה כי נציגי מינהל חברה ונוער יבדקו בשטח האם וכיצד התנועה עומדת בכל סעיפי הקריטריונים כפי שפורסמו הילקוט הפרסומים. לאחר קבלת תוצאות הבדיקה הועדה תדון שנית בבקשה." זו הפעם נוכל לקצר: אשר לתיקון התקנון, אין צורך שנוסיף. ואשר להחלטה על הענקת מיקדמה: תמיהה כיצד זה שוועדת התמיכות החליטה את אשר החליטה, אם בה-בעת הוסיפה והחליטה כי נציגי המשרד "יבדקו בשטח האם וכיצד התנועה עומדת בכל סעיפי הקריטריונים כפי שפורסמו בילקוט הפירסומים"? לא נוכל היטיב עשׁה מאשר לחזור על דברים שאמרנו למעלה באשר לצעירי אגודת-ישראל. 22. בישיבתה מיום 8 באפריל 1997, ובהמשך להחלטתה הקודמת, החליטה ועדת התמיכות להקציב למשיבה מיקדמה בסך של 480,330 ש"ח (מתוך סך כולל של 1,143,637 ש"ח). בהחלטה זו האחרונה מוסיפה ועדת התמיכות וכותבת באשר למשיבה (ובאשר לצעירי אגודת-ישראל): "כמו כן מפנים להחלטת ועדה מיום 31.3.97 לבדיקה נוספת של עמידה בקריטריונים של תנועת הנוער צעירי אגו"י ובנות אגו"י". 23. האם נערכה בדיקת-שטח כהחלטתה של ועדת התמיכות מיום 31.3.97 ומיום 8.4.97? התשובה היא בשלילה נחרצת. ואולם הדבר לא מנע את ועדת התמיכות מהתכנס לישיבה ביום 18.6.97, ולהחליט להעניק למשיבה תמיכת מדינה בסך של 1,143,637 ש"ח. ובלשונה של ההחלטה: "12. בנות אגודת-ישראל הועדה מאשרת תמיכה בסך 1,143,637 ש"ח להשתתפות בהוצאות התנועה כמפורט בטבלה המצ"ב. ינתנו מקדמות ע"פ % מימון." לא שמענו מפי הוועדה כל הסבר שהוא, כיצד זה החליטה את אשר החליטה ועל יסוד מה החליטה כפי שהחליטה. יתר-על-כן: עובד המדינה היחיד שערך בדיקות כלשהן היה מר רפי כהן, סגן מנהל מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, ועל בדיקות אלו - אשר דיווח עליהן לוועדת התמיכות - כתב תרשומת ביום 19 ביוני 1997, למחרת יום הישיבה. הקורא בתרשומת זו יידע בבירור כי לא נתקיימו במשיבה - לא נתקיימו בעליל - דרישות המיבחנים. ניתן היה לצפות איפוא כי ועדת התמיכות תדחה את בקשתה של המשיבה לתמיכה. ואולם לא כן היה. מסתבר כי את אשר החסירה הוועדה בהחלטתה בכתב, השלים מר אברהם עודד כהן - מנהל מינהל חברה ונוער במשרד החינוך - בתצהיר נוסף שהוגש לנו. לדברי מר אברהם עודד כהן, אין לייחס ערך רב לדבריו של מר רפי כהן, בין השאר הואיל ו"התרשמותו של מר רפי כהן לא תואמה עמי מראש, והיא אינה משקפת את עמדתי כמנהל מינהל חברה ונוער במשרד". הקורא בדברים יִשׂוֹם וֶשָרַק: וכי "התרשמות" יש לתאם מראש? ומה פירוש האמירה כי דבריו של מר רפי כהן אינם משקפים את עמדת המשרד? וכי מדברים אנו ב"עמדה" או בתיאור של מציאות? הבה נביא מיקצת מתצהירו הנוסף של מר אברהם עודד כהן ונלמד את רוח הדברים: "1. ..................................... 4. אשר לבנות אגודת-ישראל. כזכור, אימצה תנועת הנוער בנות אגודת-ישראל את מבחני התמיכה כחלק מתקנון העמותה, ובכך הפכה את העקרונות המנויים במבחני התמיכה לעקרונות המחייבים את התנועה, באורח רשמי, על-פי תקנונה. ועדת התמיכות, בישיבתה מיום 31.3.97 החליטה, לאחר שקיבלה הודעה בדבר אימוץ עקרונות מבחני התמיכה, והמלצתי שלי על מתן מקדמה, לאשר מתן מקדמה למשיבה מס' 3, ובנוסף, החליטה כי: 'נציגי מינהל חברה ונוער יבדקו בשטח האם וכיצד התנועה עומדת בכל סעיפי הקריטריונים כפי שפורסמו בילקוט הפרסומים'. 5. בישיבת ועדת התמיכות מיום 18.6.97 הופיע סגני דאז, מר רפי כהן ותיאר את רשמי שיחתו עם הרב ליברמן, מזכ"ל התנועה. יצויין כי מר רפי כהן לא ביצע בדיקה בשטח של פעילות התנועה, אלא הביע את התרשמותו מדיווח מזכ"ל התנועה על פעילותה. למחרת הדיון בועדת התמיכות העלה מר רפי כהן את התרשמותו על הכתב. עותק המכתב מצורף ומסומן מש20/. התרשמותו של מר רפי כהן לא תואמה עמי מראש, והיא אינה משקפת את עמדתי כמנהל מינהל חברה ונוער במשרד. ..................................... 7. ועדת התמיכות, בהחלטתה מיום 31.3.97, ביקשה כי תעשה בדיקה בשטח של פעילות התנועה, וזאת על-מנת לוודא כי לא זו בלבד שהתנועה הפכה את העקרונות המנויים במבחני התמיכה לעקרונות המחייבים אותה באורח רשמי, אלא שהפעילות בשטח אינה עומדת בסתירה לעקרונות אלה. בדיקה שכזו, של הפעילות בשטח, המתקיימת בעיקר ביום השבת, כאמור, לא בוצעה. עם זאת, נבדקה פעילות התנועה בחופשת הקיץ ונמצא כי המדובר בפעילות מגוונת ומאורגנת בעלת תכנים בקשת רחבה ביותר, שמרכיב הדת הוא רק פן נוסף. כן נמצא כי המדובר בתנועה פעילה ביותר בעלת ערכים דמוקרטיים ויכולת להיות בעלת משקל רב בתנועות הנוער. ועדת התמיכות החליטה, בישיבתה מיום 18.6.97, לאשר את מתן התמיכה מן הטעמים שיפורטו להלן. 8. 9. 12. 13. במשך עשרות שנים, פועלת תנועת הנוער בנות אגודת-ישראל כתנועת נוער מוכרת. מאז שנת 1986, הוכרה תנועת הנוער על-ידי הנהלת המשרד על-פי קריטריונים להכרה, שהיו דומים במהותם למבחני התמיכה דהיום, ובמובן מסויים אף מחמירים מהם. בשעתה, נדרשה התנועה להזדהות, בין היתר, עם התנועה הציונית ולראות בשירות בצה"ל ערך מחייב. כיום, כפי שפורט בהרחבה בתצהיר התשובה, נדרשת התנועה להיות מושתתת על הזדהות עם ערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית כמשמעותה במגילת העצמאות, וכקבוע בחוקי היסוד של המדינה. אשר לאופי השירות הניתן למדינה, כיום מתבקשת התנועה לראות בשירות בצה"ל, או בשירות לאומי מקביל, ערך מחייב. הנה כי כן, נקודת המוצא של ועדת התמיכות היתה כי אין היא בוראת תנועת נוער יש מאין, אלא, המדובר בתנועת נוער, הקיימת עשרות שנים, אשר הוכרה ככזו על-ידי הנהלת אותו המשרד, על בסיס מבחני תמיכה מחמירים מאלו הנהוגים כיום. אשר לפעילות המתבצעת על-ידי תנועת הנוער, זו נגזרת ממהותה של התנועה כתנועת נוער דתית-חרדית. כך, כוללת הפעילות ביום השבת גם תפילה. ההנחה הינה כי היחס בין הפעילות 'המחנאית', ופעילות השדה לבין הפעילות החינוכית אינו דומה ליחס בין סוגי הפעילויות השונים בתנועת הנוער האחרות המקיימות פעילות במשך יומיים בשבוע וסדרי העדיפויות בו שונים. בפני ועדת התמיכות הוצגה התרשמותו של מר רפי כהן, הבקיא בפעילותן של תנועות נוער אחרות. מר רפי כהן סבור כי המדובר בתנועה 'למען הנוער' ולא בתנועת נער. ועדת התמיכות סברה כי אין מקום לעריכת ההבחנה האמורה, וכי הפסול שמצא מר רפי כהן בפעולת התנועה אינו מצדיק אי מתן תמיכה לתנועה בהתחשב בייחודה כתנועת נוער דתית-חרדית, ובשוני המתבקש מאופיה המיוחד, למול פעילות התנועות האחרות. ..................................... אשר לנושא ההכרה ב'שרות לאומי מקביל כבעל ערך מחייב', מציין מר רפי כהן כי: 'גם נושא המחוייבות להתנדבות הוא ערך, אך יישומו אינו מבוסס על אינטנסיביות ומשך זמן, אלא על פעולות התנדבות ספורדיות של כמה שעות בשבוע (בניגוד להתנדבות בשירות לאומי המחייבת פעילות של 8 ש' ביום במשך כל השבוע למשך זמן של שנה לפחות)'. מדברים אלו לא ברור האם התנועה אינה מדריכה את חניכותיה לראות בשירות לאומי - בהיקף ובאינטנסיביות המקובלים - ערך מחייב, כלומר חינוך הצופה פני עתיד, שהרי השירות הלאומי אינו מתקיים בגילאי תנועות הנוער. או שמא, בפועל אין בוגרות התנועה מצורפות לשירות הלאומי, אלא אך לפעילות התנדבותית ספורדית. ועדת התמיכות לא מצאה כי הונחה בפניה תשתית עובדתית מספקת לביסוס הטענה כי התנועה אינה רואה בשירות לאומי כמקביל ערך מחייב. ועדת התמיכות המליצה בפני מנכ"ל המשרד על אישור התמיכה והאחרון אישר התמיכה. ועדת התמיכות ערה לכך שהפעילות המתקיימת בתנועת הנוער בנות אגודת-ישראל אינה זהה בכל תו ותג לפעילות המתקיימת בתנועות הנוער האחרות. הועדה בחנה את התנועה מתוך התייחסות לפעילותה רבת השנים, לעובדה כי היא ראתה לאמץ באורח רשמי את מבחני התמיכה כמחייבים את התנועה, בשים לב לאופיה המיוחד כתנועת נוער דתית-חרדית ולכך שלא הונחה בפניה תשתית עובדתית התומכת בכך שקיימת סתירה בין פעילות התנועה לבין מבחני התמיכה. בנסיבות אלו החלטת ועדת התמיכה, שאושרה על-ידי מנכ"ל המשרד, הינה סבירה ועניינית ולא דבק בה כל פגם המצדיק את התערבות בית המשפט הנכבד בהחלטתה. ...................................." הארכנו להביא מתצהירו של מר כהן, והקורא - אף שלא בעיון - יידע ויבין מעצמו כי לא נתקיימו בה במשיבה אותם תנאים מוקדמים המזכים גוף בתמיכת-כספים על-פי המיבחנים הקובעים. ומעניינים דבריו אלה של מר כהן (בשמה של הוועדה): "ועדת התמיכות לא מצאה כי הונחה בפניה תשתית עובדתית מספקת לביסוס הטענה כי התנועה אינה רואה בשירות לאומי מקביל ערך מחייב". נתהפכו היוצרות: לא עוד מוטל הנטל על מבקש תמיכה להוכיח כי זכאי הוא לתמיכה. ההנחה היא (כמסתבר) כי המבקש תמיכה זכאי לתמיכה אלא-אם-כן יוכח אחרת. האמנם זה דין בישראל? ואשר לכך שהמשיבה זכתה לתמיכה בשנים עברו - אולי זכתה לתמיכה שלא-כדין? האמנם טוען משרד החינוך כי בעבר חינכה המשיבה את בנותיה "לראות בשירות בצה"ל או בשירות לאומי מקביל ערך מחייב"? ואם עבר מלמד על הווה ועל עתיד, מה טעם הורתה הוועדה לעשות בדיקת-שטח למשיבה? ואם לא נעשתה בדיקת-שטח ראויה - ובדיקת-שטח ראויה לא נעשתה - האין להסיק מכאן שהמשיבה אינה זכאית לתמיכה אך באשר עניינה לא נבדק כנדרש? אכן, לא שמענו כי אי-פעם נערכה בדיקה ראויה כלשהי לבחינה אם עומדת המשיבה במיבחנים הקובעים מכוח החוק. נמצא לנו, איפוא, כי הטעם העיקרי שעמד לזכותה של המשיבה לא היה אלא זה, שבעבר - ובמשך שנים רבות - זכתה למענקים. האמנם ראיה היא זו לזכותה כהיום הזה? והרי בעבר, כפי שאמרנו במקום אחר "משה קיבל באשר הוא משה, אהרן קיבל באשר הוא אהרן, וקורח קיבל באשר קורח הוא" (בג"ץ 6634/94 ­יקותיאלי נ' השר לענייני דתות, פ"ד מט(5) 45, 49. ראו עוד פרשת תנועת עזרא, בפיסקה 3 לפסק-הדין). ימי-עבר אלה - ימים לא יפים - ביקשנו לקבור ולשכוח, והנה הם שוב בינותינו. לא עוד, אלא שאומרים הם לשלוט בנו ביד רמה. הניתן ידנו לכך? אם אין די בכל אלה, הביא משרד החינוך לעיוננו (אמנם, בעתירה השניה) מכתב שכתב מר אברהם עודד כהן ביום 29.1.98 אל ועדת התמיכות, ובו קובע הוא מפורשות כי תנועת בנות אגודת-ישראל לא נבדקה כלל בנושא תנאי-המהות של המיבחנים. ובלשונו: "לא נבדקה מהות התוכניות, וזיקתם (כך) לקריטריונים תוכניים אותם נבדוק במשך שנה"ל תשנ"ט". לשון אחר: לא למר כהן ולא לוועדת התמיכות, לא לזה ולא לזו יש מידע אמין ומוצק על כך שהמשיבה מקיימת את תנאי-המהות שבמיבחנים. על רקע דברים אלה, כיצד יכול מר כהן לטעון בתצהירו את שהוא טוען כיום? נוסיף תמיהה זו לערימת התמיהות שכבר נצברה בצד תצהיריו של משרד החינוך. 24. דבר אחרון והוא רב-חשיבות: מר אברהם עודד כהן מפליג בדברים (אנו לא הבאנו אלא מיקצתם) על הטעמים שהביאו את ועדת התמיכות להחליט את שהחליטה. על כך נביע תמיהה כפולה: ראשית לכל, כיצד זה שהחלטתה של ועדת התמיכות להעניק תמיכה למשיבה היא החלטה אילמת - ההחלטה אינה אלא "פסיקתה", אין בה ולו רמז-נימוק להחלטה - ואילו עתה מוצאים אנו את מר כהן מפליג ומאריך בדברים בבחינת "פתח פיך לאילם"? וכי אותו אילם-שאינו-אילם לא היה אמור לדבר בלשונו ובהחלטתו הכתובה? שנית, כיצד זה שהתצהיר ניתן בידי מר כהן, והרי אין הוא כלל חבר הוועדה? כיצד יודע מר כהן מה עבר בראשם של חברי הוועדה? וכי המשא לא הוטל על חברי הוועדה להצהיר על החלטתם ועל נימוקיהם? אתמהה. 25. כללם של דברים: תנועת בנות אגודת-ישראל לא עלה בידה להוכיח כי זכאית היא לתמיכה על-פי המיבחנים הקובעים. החלטתה של ועדת התמיכות להעניק תמיכה לבנות אגודת-ישראל ניתנה בלא שהונחה תשתית עובדות ראויה ועל-כן דינה ביטול, ומעיקרה. לעניינה של תנועת נוער ציבאות ה' שעל-יד ניידות חב"ד - אה"ק 26. נעבור עתה לעתירה השניה - העתירה בבג"ץ 7631/97 - ונפתח בעניינה של תנועת נוער "ציבאות ה' שעל-יד ניידות חב"ד - אה"ק (להלן נכנה אותה - תנועת-חב"ד). טוענת העותרת, כי גם בתנועת-חב"ד - כבתנועות צעירי אגודת-ישראל ובנות אגודת-ישראל - אין מתקיימים תנאי-מהות שהבאנו למעלה (ראו פיסקה 8), אשר-על-כן אין היא זכאית לשאוב תמיכה מתקנה תקציבית 24-14-47. בייחוד מדברים אנו באותו תנאי-סף במיבחנים, הקובע כי על התנועה המבקשת תמיכה להוכיח כי מחנכת היא את חבריה "לראות בשירות בצה"ל או בשירות לאומי מקביל ערך מחייב". למותר לומר כי חינוך הרואה בשירות בצה"ל ערך מחייב, חזקה עליו כי ייתן אותותיו בדרכם של מרבית בוגרי התנועה; שהרי נאה דורש ראוי לו שאף נאה יקיים. תנועת-חב"ד כופרת בכל טענות העותרת כולן, ועלינו הוטלה המעמסה להכריע בין הניצים. 27. בראשית הדברים נאמר, כי תנועת-חב"ד שונה מקודמותיה, ובהיבט חשוב לענייננו. שבעוד אשר תנועות צעירי אגודת-ישראל ובנות אגודת-ישראל הינן תנועות-נוער ותיקות, תנועת-חב"ד (הנוכחית) הינה תנועה המבקשת להסב פעם ראשונה אל שולחן-התמיכה. ביודענו כך, ניתן היה לצפות כי שומרי-המיפתן - אנשי משרד החינוך המופקדים על האוצר - יקפידו עם תנועה זו החדשה, כי יעשו בדיקות-עומק - בדיקות כל-מקיפות - לידע ולהיוודע אם העומד בפתח ומבקש להיכנס אל בית-התמיכה עומד בתנאי-הסף המזכים אותו בכניסה. שהרי עד שאדם יזכה להיכנס אל הטרקלין שומה עליו להוכיח כי ראוי הוא לכך, כי ניתן בידו כרטיס-כניסה חוקי. האמנם כך היה? הבה נבדוק ונמצא. 28. תנועת-חב"ד הגישה בקשתה לתמיכה, ובישיבתה מיום 23.3.97 החליטה ועדת התמיכות כך: "... צבאות ה' מבדיקת דיסקט הנתונים של צבאות ה' עולה כי מספר החניכים בגילאי 10-18 הוא 6,040, מהם בגילאי 14-18 2,752. לפיכך, הוועדה ממליצה להקפיא 2% מתקציב תנועות הנוער עבור תנועת הנוער צבאות ה' עד לבדיקת פעולות התנועה ע"י תחום צופים ותנועות נוער." משנמצא לה איפוא כי תנאי-הכמות נתמלא (לכאורה), הורתה ועדת התמיכות על הקפאת סכום מסויים עבור התנועה, תוך שהוסיפה והורתה על בדיקת תנאי-המהות. בדיקה זו היתה חיונית, למותר לומר - בבחינת תנאי-בלעדיו-אין - שהרי התנועה טרם באה אל המחנה וצורך ראשוני היה לעמוד על אורחה ועל דרכיה. המשך ההליכים היה בישיבתה של ועדת התמיכות מיום 18.6.97, שעה שנתברר כי לא נעשו כל בדיקות שהן, לא בדיקות-עומק ולא בכלל. ובלשונה של ההחלטה מאותה ישיבה: "... צבאות ה' בוועדת התמיכות מיום 23.3.97 הוחלט להקפיא תקציב בסך 430,000 ש"ח עבור התנועה עד לקבלת תוצאות בדיקת המפקחים. מאחר והבדיקה טרם נסתיימה החליטה הוועדה לדחות את הדיון בנושא עד לסיום הבדיקה." הישיבה הבאה של ועדת התמיכות היתה ביום 30.11.97, וזו היתה החלטתה באשר לתנועת-חב"ד: "... צבאות ה' מבדיקה שנערכה ע"י לשכת המדענית הראשית עולה כי התנועה עונה על הקריטריון המספרי. לפיכך, הוועדה מאשרת להם תמיכה בסך 361,651 ש"ח כמפורט בטבלה המצ"ב." הנה-כי-כן: בדיקות-מהות - כהחלטתה של הוועדה עצמה - לא נערכו, ובכל-זאת החליטה הוועדה להעניק תמיכה לתנועת-חב"ד. מדוע כך? פרוטוקול הישיבה ממלא פיו מים. אכן, בהמשכה של אותה החלטה מוצאים אנו אמירה זו שלעניין: "כל תנועה חדשה תיבדק במשך שנת הפעילות הראשונה בהתאם לקריטריונים." לאמור: בתחילה תינתן תמיכה, ורק לאחר מכן יבדוק משרד החינוך אם מי שזכה בתמיכה ראוי היה כי יזכה בתמיכה. הנה הוא "נעשה ונשמע" של ימינו. בתחילה "נעשה" - נעניק תמיכה, ורק לאחר-מכן "נשמע" - נבדוק ונבחן אם ראוי היה המעשה כי ייעשה. כך החליטה ועדת התמיכות להעניק לתנועת-חב"ד סך של 361,651 ש"ח. לא חלפו אלא מספר ימים מאז ההחלטה האחרונה, וביום 4.12.97 החליטה ועדת התמיכות להגדיל את התמיכה ולהעמידה על סך של 916,824 ש"ח. וההנמקה לכך: "...צבאות ה' - מבדיקה שנערכה ע"י לשכת המדענית הראשית עולה כי התנועה עונה על הקריטריון המספרי לפיכך, הוועדה מאשרת להם תמיכה בסך 916,824 ש"ח כמפורט בטבלה המצ"ב." והיכן הם תנאי-המהות? אלה היו כלא-היו. כמו די בתנאי-הכמות כדי לזכות תנועה בתמיכת המדינה. הכך יעשה עובד ציבור בכספי הציבור? נוסיף כי גם בהחלטה זו שמיום 4.12.97 הוסיפה הוועדה וקבעה כי "כל תנועה חדשה תיבדק במשך שנת הפעילות הראשונה בהתאם לקריטריונים". 29. עברו עוד כחודשיים ימים, וביום 29.1.98 - בעוד העתירה תלויה ועומדת לפנינו - כתב מר אברהם עודד כהן, מנהל מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, אל ועדת התמיכות, וצירף למכתבו חוות-דעת על שלוש תנועות אלו: על תנועת-חב"ד, על פרחי-הדגל (בה נדבר להלן) ועל בנות אגודת-ישראל. במכתבו זה קובע מר כהן כי תנועות הנוער האמורות נבדקו "בעיקר מהפארמטרים הבאים": "א. האם התנועות הנ"ל פועלות עפ"י שיטות ודרכי עבודה כמו בתנועות הנוער הוותיקות. ב. מהו מספר החניכים החברים בתנועות והמשתתפים בפעילות בסניפים. ג. במצורף תרשומת סכום דברי המפקחים שביקרו בסניפים שהוכנה ע"י מר רפי מרז'ן, מנהל המחלקה למפעלים מרכזיים בפגישה שהתקיימה עימם ביום שלישי, ח' בטבת תשנ"ח, 6.1.98. ד. לא נבדקה מהות התוכניות, וזיקתם (כך) לקריטריונים תכניים אותם נבדוק במשך שנה"ל תשנ"ט." בעיקר צדה את עיני אמת-המיבחן הרביעית, וממנה ידענו כי אנשי משרד החינוך לא בדקו, לא את מהות התוכניות של התנועות ולא את זיקתן של התוכניות "לקריטריונים תוכניים אותם נבדוק במשך שנה"ל תשנ"ט." לשון אחר: גם זו הפעם לא נבדק אם נתקיימו בתנועת-חב"ד (וכמוה בשתי התנועות האחרות) תנאי-המהות הקבועים במיבחנים, אותם תנאים שבהיעדרם אין גוף זכאי כלל לתמיכה. 30. ועדת התמיכות נתכנסה לישיבה נוספת ביום 4.2.98, ועל שולחנה הונח מכתבו של מר כהן מיום 29.1.98. וכך מדווח לנו פרוטוקול הישיבה על עניינה של תנועת-חב"ד: "...א. הוגש לועדה ולמינהל חברה ונוער תצהירו של אברהם בן זכריה מזכיר תנועת 'צבאות השם' מיום 7.1.98 ובו התיחסות לזיקתה של תנועת 'צבאות השם' לקריטריונים. ב. בנוסף לכך הובאה בפני הועדה הודעת תנועת 'צבאות השם' לרשם העמותות מיום 7.1.98 על אימוץ הקריטריונים. לגבי 'צבאות השם' מחליטה הועדה בהתאם לחומר ולתצהיר שהונח לפניה, כי התנועה עומדת בתבחיני התמיכה למפעלים ופעולות של תנועות נוער." (ההדגשות במקור - מ' ח') נדע מכאן, כי זו הפעם החליטה ועדת התמיכות שתנועת-חב"ד עומדת בתנאי-המהות של המיבחנים. התשתית לקביעה זו: תצהירו של מזכיר התנועה (קְרָא: התצהיר שהוגש לבית-המשפט) והודעתה של התנועה על-כך שאימצה את המיבחנים כחלק מתקנונה. לעניין זה האחרון נוסיף, כי בהתאם למכתבה של תנועת-חב"ד מיום 5.1.98 אל רשם העמותות, החליטה האסיפה הכללית של התנועה בישיבתה מיום ו' בטבת תשנ"ח (4.1.98) לתקן את תקנון העמותה כלהלן: "העמותה מאמצת את סעיפי הקריטריונים ומבחני התמיכה של משרד החינוך לענין תקנה תקציבית 24-14-47, כפי שפורסמו בילקוט פרסומים מס' 4451 מיום י"א בחשון תשנ"ז - 24.10.96. בכל מקרה של סתירה בין תקנון העמותה לבין הקבוע במבחני התמיכה דלעיל, יגברו דרישות מבחני התמיכה." 31. החלטה זו של ועדת התמיכות נפלאתה ממני. אשר לתיקון התקנון - ולערכו הנורמטיבי של תיקון זה - היבענו את דעתנו ולא נוסיף (ראו פיסקה 19 לעיל). בין סוגרים נוכל להוסיף ולומר, ולו על דרך המליצה: תיקון התקנון היה ביום 4.1.98, לאמור, לאחר שנסתיימה שנת 1997, היא השנה שבגינה ביקשה תנועת-חב"ד תמיכת-ממון בפעולותיה. גם לו אמרנו כי תיקון התקנון היה בו כדי להועיל - ובוודאי לא אמרנו ולא נאמר כן - הנה התיקון פניו אל-עבר שנת 1998. לעניינה של 1997 אין בו כדי להועיל. ואשר לתצהירו של מזכיר התנועה: האמנם אומר משרד החינוך להעניק לתנועת-חב"ד קרוב למיליון ש"ח אך על יסוד תצהיר שלא נבדק כלל? הכך ייעש בכספי ציבור? האלה שומרי-הסף של הארמון בו מונח כספו של הציבור? אודה ואתוודה: במעשה ובמחדל מעין אלה לא נתקלתי עד-כה. בראשית אמרו אנשי משרד החינוך - שלא בדרך המינהל התקינה - לבדוק את מהותה של תנועת-חב"ד לאחר שזיכו אותה בתמיכה. "נעשה ונשמע". עתה, לא זו בלבד שהמשרד הקדים "נעשה" ל"נשמע", אלא שסיפק עצמו ב"נעשה" וויתר מכל-וכל על "נשמע". צא וראה: הביטוח הלאומי (כמשל) לא ישלם לנזקק מאות בודדות של שקלים, אלא אם יעמוד הנזקק במיבחנים מפורטים ומדוקדקים שהדין הציב לפניו. לא עוד, אלא שלעניינו של תשלום תיערך בדיקה - ובדיקה חוזרת - וכל החלטה וכל תשלום יעמדו לבחינתם של בתי-דין ובתי-משפט על-פי כללים שנקבעו מראש לדקדוקיהם. כמה יגיעות יתייגע אדם, כמה מיסמכים ותעודות ואישורים מוטל עליו להציג לפני הרשויות עד שיזכה בהלוואת-מדינה לדיור. כמה עמל יעמול אדם, כמה ריצות של לך-שוב ירוץ להוכיח את מצבו האישי, עד שיזכה להנחה מתשלום זה או אחר המוטל על הכלל. כל כך בפת-לחם. ואילו בהענקתם של סכומי-עתק כך קלה ידם של עובדי המדינה. הנוכל להשלים עם תופעה חמורה זו שנתגלתה לעינינו כהיום הזה? 32. נמצא לנו, איפוא, כי משרד החינוך הכיר בתנועת-חב"ד כבתנועת נוער הזכאית לתמיכה, אך בדיקה אם עומדת היא במיבחנים לא עשה. מסקנה נדרשת מאליה היא, כי דין ההחלטה ביטול מדעיקרה. ניתן אף לומר כי אין כלל צורך לבטל את ההחלטה, שהרי נופלת היא מאליה; ביתר דיוק: ההחלטה לא קמה כלל: היא נולדה נפל, היתה-כלא-היתה. אל"ף בי"ת הם בתורת המינהל הציבורי, שעד אשר תהא רשות בת-סמך רשאית ומוסמכת להחליט, חייבת היא להניח תשתית ראויה להחלטה, תשתית המיוסדת על נתונים בדוקים הראויים לשמש יסוד סביר להחלטה. ראו, למשל: בג"ץ 852/86, 869 אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא(2) 1, 49; בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29, 45 ואילך (שניהם מפי הנשיא שמגר). זה לא מכבר הוסיף חברנו השופט זמיר, סיכם את ההלכה והוסיף לה מטובו: בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, 423 עד 426. השופט זמיר משרטט את "תמונת ההליך המוביל ליצירת תשתית של עובדות כבסיס להחלטה המינהלית", וכפי שלימְדַנו אמור ההליך לעמוד בארבעה מיבחנים ואלה הם: אחד, איסוף נתונים כראוי ובאורח סביר; שניים, לבור את הבר מן התבן ולהותיר על שולחן-הדיונים רק את השיקולים שלעניין; שלושה, בדיקת אמינותם של הנתונים; וארבעה, יצירת תשתית "מוצקה במידה מספקת כדי לתמוך בהחלטה". בדיקת ההחלטה בעניינה של תנועת-חב"ד - ובעצם: בעניינן של ארבע המשיבות שלפנינו - ילמדנו כי משרד החינוך חטא לכל ארבעה המיבחנים. 33. דרך אגב: כעשרה ימים לאחר ששמענו את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין, ביקשה תנועת חב"ד להוסיף טיעונים ומיסמכים על הטיעונים והמיסמכים שהגישה עד יום השמיעה. בשים-לב למסקנתנו באשר לטיפולו של משרד החינוך בעניינה של התנועה, אין צורך שנדון בטיעונים ובמיסמכים אלה, ואכן לא נדון בהם. לעניינה של תנועת הנוער פרחי-הדגל 34. תנועת הנוער פרחי-הדגל (להלן נכנה אותה - פרחי-הדגל או תנועת פרחי-הדגל) היא מעין תמונת-מראה של תנועת-חב"ד. הטיפול בה היה במקביל לטיפול בתנועת-חב"ד, ופגמים שמנינו בהחלטות שנעשו בעניינה של תנועת-חב"ד הם אותם פגמים שנפלו אף בהחלטות שנעשו בעניינה של פרחי-הדגל. בישיבתה מיום 23.3.97 עשתה ועדת התמיכות - בעניינה של תנועת פרחי-הדגל - החלטה דומה לזו שעשתה בעניינה של תנועת-חב"ד (ראו פיסקה 28 לעיל), וההחלטה בישיבת יום ה18.6.97- זהה להחלטה בעניינה של תנועת-חב"ד (ראו פיסקה 28 לעיל). ההחלטה בישיבה מיום 30.11.97 היתה דומה (אף שהועלה ספק אם עוברת תנועת פרחי-הדגל את "הבדיקה המספרית"), ובישיבתה מיום 4.12.97 החליטה ועדת התמיכות להעניק לתנועת פרחי הדגל תמיכה בסך של 398,534 ש"ח (לאחר קיזוז חוב קודם בסך 15,486 ש"ח). מכתבו של מר אברהם עודד כהן מיום 29.1.98 בעניינה של תנועת פרחי-הדגל הוא אותו מכתב שבעניינה של תנועת-חב"ד (ראו לעיל, פיסקה 29), וההחלטה הסופית של ועדת התמיכות נעשתה בישיבתה מיום 4.2.98. וכה נאמר בהחלטה: "... א. הוגש לועדה ולמינהל חברה ונוער תצהירו של נפתלי צבי פורוש, מזכ"ל 'פרחי הדגל' מיום 27.1.98 ובו התיחסות לזיקתה של תנועת 'פרחי הדגל' לקריטריונים. ב. בנוסף לכך הובאה בפני הועדה הודעת תנועת 'פרחי הדגל' לרשם העמותות מיום 14.11.96 על אימוץ הקריטריונים. לגבי 'פרחי הדגל', מחליטה הועדה בהתאם לחומר ולתצהיר שהונח לפניה, כי התנועה עומדת בתבחיני התמיכה למפעלים ופעולות של תנועות נוער." (ההדגשה במקור - מ' ח'). נשווה החלטה זו להחלטה שנעשתה בעניינה של תנועת-חב"ד (ראו פיסקה 30 לעיל) וידענו כי סדנא דארעא חד הוא. על צידנו שלנו נאמר, כי דברים שאמרנו על ההחלטות שנעשו בעניינה של תנועת-חב"ד יתפשו - ובחוזקה - בעניינה של תנועת פרחי-הדגל אף היא. ומה לנו שנוסיף והיינו לטורח על הציבור. מעניין עם זאת לקרוא מה אומרת תנועת פרחי-הדגל על החינוך לשירות בצה"ל. וכה אומרת היא, בין השאר, בתצהירה: ""... כללו של דבר התנועה אינה נדרשת לחנך לשירות בצה"ל אלא די בכך שתחנך לתרומה לקהילה, לסיוע לזולת וכד'... ... המבחנים מבדילים באופן ברור בין הדרישה לחינוך להגשמה אישית המופיעה 'כמצוות עשה' - 'על התנועה לחנך'; לבין השירות בצה"ל לגביו אין צווי פוזיטיבי לחנך, אלא אך דרישה לראות בו, או בשירות הלאומי ערך מחייב. ... המשיבה מחשיבה ומעריכה את השירות בצה"ל ובוודאי שאינה מגנה אותו... המשיבה מכירה כמובן בחשיבותו של לימוד התורה ואינה רואה פסול כלשהו בדחיית שירות מן הטעם של 'תורתו אומנותו'... יודגש גם כי רבים מבוגרי התנועה ומהורי חניכיה משרתים שירות מלא בצה"ל. ... לענין השירות בצה"ל ראוי להזכיר כי עוד בשנת 1993 הצהירה העמותה כי היא רואה בשירות בצה"ל ערך מחייב, והצהרתה זו לא נסתרה ולא הוכחשה מעולם." (הערה: בדבריו האחרונים לא דק המצהיר פורתא. במכתבו מיום 11.11.93 כותב יושב-ראש הנהלת העמותה של קרן התרבות דגל ירושלים, מר נפתלי צבי פרוש, כי העמותה "פועלת לפי חוקי מדינת ישראל והיא רואה בשירות בצה"ל ערך מחייב לפי חוק שירות ביטחון 1949". אין צורך בעין בוחנת כדי לדעת ולהבין כי לא הרי "לראות בשירות בצה"ל ערך מחייב" - וזו לשון המיבחנים - כהרי "רואה בשירות בצה"ל ערך מחייב לפי חוק שירות בטחון 1949", כדבריו של מר פרוש). קראנו, וחזרנו וקראנו בתצהירה של פרחי-הדגל, ולא ידענו אם התנועה מחנכת את חניכיה וחניכותיה "לראות בשירות בצה"ל או בשירות לאומי מקביל ערך מחייב". שמא נאמר: למדנו כי אין היא מחנכת כך את חניכיה. מכל מקום, משרד החינוך לא שמענו מפיו כי כך נמצא לו, ודי בכך כדי לפסול את החלטתו ליתן לפרחי-הדגל תמיכה כפי שהחליט. גם החלטה זו בטלה היא מעיקרה, ולו מן הטעם שמשרד החינוך החליט להעניק לתנועת פרחי-הדגל תמיכה, ובדיקת קיומם של תנאי-המהות בה לא עשה כלל. סוף דבר הכל נשמע 35. החלטות-תמיכה שעשה משרד החינוך, לשנת 1997, בעניינן של ארבע תנועות אלו: תנועת צעירי אגודת-ישראל, תנועת בנות אגודת-ישראל, תנועת-חב"ד ותנועת פרחי-הדגל, ארבע החלטות אלו בטלות הן מעיקרן. כך אנו מצהירים וכך אנו מחליטים. במובן זה, ומטעמים שמנינו בהחלטתנו, אנו עושים מוחלטים את הצווים על-תנאי שהוצאו בשתי העתירות שלפנינו. 36. ועדיין לא היגענו אל סופה של הדרך. שונה עניינן של תנועת חב"ד ותנועת פרחי הדגל מעניינן של התנועות האחרות; שבעוד אשר התנועות האחרות תנועות ותיקות וידועות הן מימים-ימימה ואף זכו לקבל בעבר תמיכה על-פי סעיף התקציב הנדון, הנה לא תנועת חב"ד ולא תנועת פרחי הדגל אף לא אחת מן השתיים קיבלה מעולם תמיכה על-פי אותו סעיף תקציב. זו להן השנה הראשונה שהן מבקשות להסב אל שולחן זה. במה חטאו איפוא תנועות אלו שעניינן לא נבדק מעולם, כנדרש, בידי אנשי משרד החינוך, ומדוע נפקוד עליהן את עוונו של משרד החינוך? אכן, ראויות הן תנועות אלו שעניינן ייבדק לגופו וכי תינתנה החלטות בעניינן לאחר בדיקה זו. 37. המסקנה הנדרשת מכאן היא זו: כספי התמיכה שהיו מיועדים לצעירי אגודת ישראל ולבנות אגודת ישראל יחולקו, כמקובל, בין תנועות הנוער הזכאיות לכספי תמיכה לשנת 1997. אשר לכספי התמיכה שהיו מיועדים לתנועת חב"ד ולתנועת פרחי הדגל, כספים אלה יוקפאו עד לאחר עריכתה של בדיקה וקבלתה של החלטה בעניין. אם יוחלט כי זכאיות הן תנועות אלו (או אחת מהן) לכספי תמיכה, יודע הדבר לאלתר לעותרת בתיק בג"ץ 7631/97, והכספים לא יחולקו עד לאחר שיעברו חמישה-עשר ימים מאז יום ההודעה. אם יוחלט כי אין תנועות אלו (או אחת מהן) זכאיות לכספי תמיכה, יודע הדבר לאלתר לאותה תנועה שבקשתה נענתה בסירוב ולעותרת בתיק 7631/97, ולא ייעשה דבר בכספים שהיו מיועדים לאותה תנועה עד עבור חמישה-עשר ימים מאז יום ההודעה. אם לא יינקטו הליכים בתוך אותם חמישה-עשר ימים, יחולקו כספים אלה, כמקובל, בין תנועות הנוער הזכאיות לכספי תמיכה לשנת 1997. ואילו אם לא יחליט משרד החינוך דבר בעניינן של שתי תנועות הנוער האמורות (או אחת מהן) תוך ששים יום מהיום, יחולקו הכספים שהיו מיועדים להן (או לתנועה שלא הוחלט בעניינה), כמקובל, בין תנועות הנוער הזכאיות לכספי תמיכה לשנת 1997. 38. משרד החינוך ישלם לכל אחת מן העותרות הוצאות ושכר-טירחת עורך-דין בסכום של 25,000 ש"ח. 39. דבר אחרון: פסק-הדין יועבר לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה. חזקה על היועץ המשפטי כי ידע את דרכו ויעשה כחוכמתו. ש ו פ ט השופטת ד' דורנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט י' אנגלרד: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין. ניתן היום, י' באדר תשנ"ח (8.3.98). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96085690.G06