פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8566/19 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט א' שטיין העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי בחיפה 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד שי שמחיוב פסק-דין השופט מ' מזוז: עתירה המכוונת נגד החלטתו מיום 18.11.2019 של בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול), אשר דחה בקשה לרשות ערעור שהגישה העותרת על החלטת בית הדין הרבני האזורי בחיפה (להלן: בית הדין) מיום 9.9.2019, לדחות את בקשת העותרת לשינוי הסדרי הראייה שנקבעו בהחלטת בית הדין מיום 15.1.2019. העותרת ומשיב 3 (להלן: האב) נישאו ביום 2.7.2009 ולהם שתי בנות משותפות, הגדולה בת כשמונה שנים והקטנה בת כארבע שנים (להלן ביחד: הקטינות). לאחר שהתגלעו קשיים בחייהם המשותפים הם התגרשו ביום 10.12.2018. במוקד הליך הגירושין שהתנהל בין השניים ניצבת סוגית משמורת הקטינות וכן הסדרי הראייה עמן, ובכך גם עוסקת העתירה דנן. בהחלטה מיום 15.1.2019 קבע בית הדין כי הקטינות ישהו בחזקת האב ובמשמורתו. עוד נקבע כי הסדרי הראייה יתקיימו בהסכמה, ובהעדר הסכמה - לסירוגין יום אצל האב ויום אצל האם, כולל לינה; ובאופן דומה לגבי סופי שבוע. ההחלטה על הענקת המשמורת לאב התקבלה על יסוד התנהלות העותרת, אשר לפי קביעת בית הדין עשתה כל אשר לאל ידה בכדי להרחיק את הקטינות מהאב, ובכלל זה העברתן לעיר אחרת ללא כל תיאום מראש, ולאחר מכן אי השבתן חרף הוראות ברורות, חוזרות ונשנות של בית הדין, וחרף סנקציות שהוטלו עליה ללא הועיל, למעט איום במאסר. עוד הוטעם בהחלטה כי העותרת סירבה לכל שיתוף פעולה עם שירותי הרווחה וכן ניסתה להוליך שולל את בית הדין ואת הערכאות האזרחיות בתלונות שווא אודות פגיעות לכאורה של האב בבתם הגדולה. כעבור מספר חודשים הגישה העותרת, ביום 2.9.2019, "בקשה דחופה ובהולה" להעברת משמורת הקטינות לידה, ולחלופין - להפנות את הצדדים לביצוע אבחוני מסוגלות הורית, וזאת תוך טענות שונות נגד האב. ביום 9.9.2019 דחה בית הדין את בקשת העותרת תוך שהוא מורה כי הסדרי הראייה ימשיכו להתקיים כאמור בהחלטתו מיום 15.1.2019. לצד זאת הורה בית הדין כי על שני ההורים להשתתף בהדרכת הורים בהתאם להמלצת שירותי הרווחה. ביום 22.9.2019 הגישה העותרת בקשה לבית הדין הגדול לרשות ערעור על החלטת בית הדין האמורה לעיל. ביום 18.11.2019 דחה בית הדין הגדול את הבקשה, תוך שקבע כי "ביה"ד הגדול אינו רואה מקום לקבלת הבר"ע בשלב זה שבו נמצאים הקטינים בהליך שיקום הקשר בין ההורים". במסגרת העתירה חוזרת העותרת על טענותיה הרבות ביחס למשיב, ובנוסף טוענת היא כי שגה בית הדין הגדול שעה שדחה את בקשתה לרשות ערעור ללא נימוקים מפורטים ומבלי שקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שנפסק לא אחת, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים, והתערבותו בהן מוגבלת למקרים שבהם נפל בהחלטות פגם מהותי, כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק, או במקרים חריגים אחרים המצדיקים הענקת סעד מן הצדק (בג"ץ 580/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (31.1.2011); בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (6.4.2006); בג"ץ 5488/18 פלוני נ' פלונית (19.7.2018)). העתירה שלפנינו אינה באה בגדרי אמות מידה אלה, שכן העותרת לא הצביעה על עילה כלשהי המצדיקה את התערבותנו בהחלטה מושא העתירה. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' בטבת התש"פ (‏30.12.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 19085660_B01.docx אב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il