פסק-דין בתיק בג"ץ 8566/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8566/16 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית העותר: ג'מיל צרצור נ ג ד המשיבים: 1. המפקד הצבאי לאיו"ש 2. המינהל האזרחי לאיו"ש 3. שירות הביטחון הכללי עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: א' בניסן התשע"ז (28.3.2017) בשם העותר: עו"ד דניאלה קדרי בשם המשיבים: עו"ד אסנת הראל-וינשטיין; עו"ד יונתן נד"ב פסק-דין 1. לפנינו עתירה למתן צו על-תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יתירו את כניסת העותר לאזור יהודה והשומרון לצורך ביקור בני משפחתו; ומדוע לא תוסר המניעה הביטחונית אשר הזין המשיב 3 כנגדו. הרקע להגשת העתירה 2. העותר הוא אזרח אמריקאי ממוצא פלסטיני, אשר מתגורר עם משפחתו בארה"ב, זולת בתו המתגוררת בסמוך לעיר רמאללה. העותר עבר לארה"ב בשנת 2002, עם שחרורו ממאסר בגין עבירה של מימון כספי טרור לארגון חמאס בה הורשע בשנת 1998 בבית דין צבאי. בעקבות הרשעה זו הוטלו עליו 4.5 שנות מאסר בפועל. אחותו של העותר, הסובלת ממחלת לב קשה, מתגוררת ברמאללה, ולדברי העותר חלה לאחרונה הידרדרות במצבה הרפואי. 3. ביום 17.5.2016 ביקש העותר מהמשיב 2 להתיר את כניסתו לאזור על מנת לבקר את בתו. ביום 24.5.2016 שיגר העותר פנייה נוספת למשיב 2, בה ביקש להתיר את כניסתו לאזור על מנת לבקר את אחותו החולה. ביום 7.7.2016 נשלח לעותר מכתב ממשרד תיאום הפעולות בשטחים (להלן: מתפ"ש), בו עודכן כי בקשתו הועברה לבדיקת גורמי הביטחון. פנייתו נדחתה לבסוף במכתב שקיבל ממתפ"ש ביום 7.9.2016, בו צוין כי עילת הסירוב נובעת מטעמים ביטחוניים ונסמכת על עמדת גורמי הביטחון. יצוין כי העותר ביקש להיכנס לאזור פעמים נוספות לפני כן, וסורב מטעמים דומים. טענות הצדדים 4. לטענת העותר, בסירובו זה מימש המשיב 1 את סמכותו לאסור על כניסת זרים לשטחי יהודה והשומרון בניגוד לתנאי הסבירות והמידתיות שאליהם הוא כפוף. העותר עומד על כך שהוא אינו מעורב בכל פעילות העלולה לסכן את ביטחון המדינה. זאת ועוד, העותר סבור כי אף אם קיים מידע על אודות סכנה הנשקפת ממנו, יש לאזן בינה לבין זכותו לכבוד אנושי ולמימוש קשרי משפחה. 5. בתגובתם לעתירה הבהירו המשיבים 3-1 (להלן: המדינה) כי כפי שהוסבר לעותר במכתב שנשלח אליו ביום 2.1.2017, ההחלטה שלא להתיר את כניסתו לאזור נובעת מ-"מעורבותו בפעילות חמאס כספית, בגינה ריצה עונש מאסר בין השנים 2002-1998, וכן מידע מודיעיני המלמד על זיקתו העדכנית לארגון חמאס". אשר למצבה הבריאותי של אחותו, טוענת המדינה כי המסמכים הרפואיים שצורפו לעתירה נבחנו על ידי גורמי בריאות ונמצא כי לא נשקפת סכנה מידית לחייה באופן המקים טעם הומניטרי להיענות לבקשה. המדינה עומדת בתגובתה על מקור סמכותו של המפקד הצבאי למנוע כניסת זרים לאזור זולת אלה המחזיקים בהיתר פרטני מטעמו. המדינה מציינת כי בין הקטגוריות של זרים המורשים לבקש אשרת כניסה כלולה חלופה העוסקת במקרים הומניטריים, אלא שזו מחייבת כי לא תתקיים מניעה ביטחונית בעניין המבקש, וכפופה לשיקול דעתו של המפקד הצבאי, אשר מחויב לאזן בין נסיבותיו האישיות של המבקש לבין חובתו לשמור על בטחון האזור. על יסוד הטעמים האמורים, סבורה המדינה כי דין העתירה להידחות. 6. ביום 28.3.2017 קיימנו דיון בעתירה. בהסכמת באת כוח העותר נערך גם דיון במעמד צד אחד, במסגרתו העמידה המדינה לעיוננו את החומר החסוי שעליו נסמכת עמדתה. בעקבות הערתנו במעמד זה תיקנה המדינה את הפרפראזה שמסרה, תוך שהוטעם כי המידע המודיעיני הנוגע לקשר לארגון חמאס קיים ברקעו של העותר. בהחלטתנו בתום הדיון התרנו לבאת כוח העותר להגיש חומר רפואי נוסף בעניינה של אחותו על מנת שנוכל לעמוד בבירור על מצבה העדכני. 7. ביום 2.4.2017 הגיש העותר את החומר הרפואי. בתגובתה לחומר מיום 4.5.2017 ציינה המדינה כי החומר הועבר להתייחסות גורמי הבריאות. מגורמים אלה נמסר לה כי על פי המסמך עברה האחות ניתוח מעקפים, אך לא ברור באיזה מועד הוא התקיים. להערכתם, ככל שהניתוח התבצע בחודשים האחרונים, ייתכן שמצבה השתפר. כמו כן נמסר למדינה כי המסמך אינו מעיד על אשפוז או על סכנת חיים. המדינה מתארת כי פנתה לעותר ביום 26.4.2017 בבקשה לקבל סיכום של הניתוח וחומר רפואי נוסף על מנת לגבש עמדה מדויקת יותר, אך נענתה כי לא ניתן להעביר מסמכים רפואיים נוספים. על יסוד המידע המצוי ברשותה, שבה המדינה ועומדת על כך שאין להתיר את כניסת העותר לאזור. בתגובת העותר מיום 15.5.2017 נטען כי במועד פניית המדינה לא היו ברשותו מסמכים רפואיים נוספים. לתגובה זו צורף אישור רפואי נוסף שהצליח העותר להשיג, בו צוין כי אחותו עברה את הניתוח ביום 18.12.2016. דיון והכרעה 8. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המדינה, והאזנו לטיעוני הצדדים בדיון שקיימנו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. 9. שטחי יהודה והשומרון הוגדרו כסגורים עם כניסת כוחות צה"ל לאזור, במסגרת הצו בדבר שטחים סגורים (אזור הגדה המערבית) (מס' 34), התשכ"ז-1967. אין חולק כי צו זה מסמיך את מפקד האזור להעניק, על פי שיקול דעתו, היתרי כניסה לאזור (ראו: בג"ץ 9293/01 ברכה נ' שר הבטחון, פ"ד נו(2) 509, 514 (2002)). ביסוד ההכרזה על שטחי האזור כשטחים סגורים ניצבים שיקולי הביטחון והסדר הציבורי של האזור, שעליהם אמון המפקד הצבאי מכוח הוראות המשפט הבינלאומי (בג"ץ 2088/10‏ המוקד להגנת הפרט נ' מפקד אזור הגדה המערבית, פסקה 14 (24.5.2012) (להלן: עניין המוקד להגנת הפרט); בג"ץ 709/88 טייב נ' ראש המינהל האזרחי (8.11.1988)). בהפעלת סמכות זו מממש המפקד הצבאי את מומחיותו הביטחונית, בה בית משפט זה אינו נוהג להתערב (עניין המוקד להגנת הפרט, פסקה 18). 10. לאחר שעיינו בחומר הראיות שהוצג לפנינו במעמד צד אחד, נחה דעתנו כי בנסיבות דנן הופעלה סמכות זו כדין, וכי סירוב בקשתו של העותר נבע משיקולים ביטחוניים ענייניים. שיקולים אלה אמנם אינם ניצבים לבדם, ונדרש איזון בינם לבין נסיבותיו האישיות של המבקש. ואולם על יסוד החומר שהונח לפנינו בדבר מצבה הרפואי של אחות העותר, לא מצאנו כי מתקיימים הטעמים ההומניטריים המצדיקים את התערבותנו בהחלטה שהתקבלה בעניינו (השוו: בג"ץ 4906/10 שריף נ' שר הביטחון (פורסם בנבו, 7.7.2010)). 11. סוף דבר, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' באייר התשע"ז (16.5.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16085660_H08.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il