עיזבון המנוח מוטלק אסעד אבו ראס ז"ל נ. רשות הפיתוח - מינהל מ

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8560/21 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. עיזבון המנוח מוטלק אסעד אבו ראס ז"ל 2. המנוח תאופיק אבו ראס ז"ל באמצעות ירושיו 3. מוחמד תאופיק אבו ראס 4. אחמד תאופיק אבו ראס נ ג ד המשיבים: 1. רשות הפיתוח - מינהל מקרקעי ישראל 2. האפוטרופוס לנכסי נפקדים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 45883-03-20 מיום 14.10.2021 שניתן על ידי כב' השופטת עירית הוד תאריך הישיבה: ד' באב התשפ"ב (1.8.2022) בשם המבקשת: בשם המשיבים: עו"ד שאדי עבד אל חלים; עו"ד רשה יוסף עו"ד לידור בביוף פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ע' הוד) בת"א 45883-03-20 מיום 14.10.2021, שבגדרו סולקה על הסף תביעת המערערים מחמת התיישנות. 1. ביום 24.3.2020 הגישו המערערים לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה כספית לפיצויי הפקעה לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: חוק החר"מ). על פי הנטען בכתב הערעור, המערערים הם יורשי המנוח תאופיק אבו ראס ז"ל (להלן: המנוח תאופיק) שהוא אחד מיורשי יורשיו של המנוח מוטלק אסעד אבו ראס ז"ל (להלן: המנוח מוטלק), שהיה בעל זכויות במקרקעין באזור העיר נצרת שהועברו בשנת 1953 למשיבה 1 (להלן: רשות הפיתוח או המדינה) מידי המשיב 2 (להלן: האפוטרופוס לנכסי נפקדים). משכך, עתרו המערערים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד הצהרתי לפיו הם זכאים לקבל את מלוא הפיצויים בעקבות העברת המקרקעין, וזאת בהתאם לנוהל מנהל מקרקעי ישראל מס' 44.03 (להלן: נוהל חר"מ-חנ"ן). 2. המשיבים הגישו כתב הגנה מטעמם ובקשה לסילוק התביעה על הסף בשל התיישנות ובשל אי צירוף מסמכים מהותיים להוכחת מעמדם של המערערים כיורשים. בבקשה נטען, בין היתר, כי מדובר בתביעה כספית לפיצויי מקרקעין לפי חוק החר"מ, שהוגשה רק ביום 24.3.2020, כעבור כ-67 שנים ממועד רכישת המקרקעין בשנת 1953. עוד נטען כי חלה על התביעה ההלכה שנקבעה בדנ"א 1595/06 עזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח תקווה (21.3.2016) (להלן: הלכת ארידור), שלפיה תביעות לפיצויי הפקעה כפופות לתקופת התיישנות בת 7 שנים מיום שנולדה עילת התביעה שבגינה הוגשה התביעה. לתחולתה של הלכה זו נקבעה תקופת מעבר של שלוש שנים שהסתיימה ביום 21.3.2016 (להלן: המועד הקובע). ברם, התביעה הוגשה ביום 24.3.2020 בחלוף יותר מ-4 שנים מהמועד הקובע לפי הלכת ארידור. משכך, עת שהתביעה הוגשה בחלוף תקופת המעבר, ובחלוף 67 שנים מיום ההפקעה, העילה שעניינה פיצויי הפקעה התיישנה. עוד נטען כי המערער 3 הגיש ביום 18.3.2016 תביעה זהה שנמחקה פעמיים מחוסר מעש (להלן: התביעה הראשונה), ולאחר שנמחקה בשנית ביום 17.1.2019 הגיש בקשות חוזרות ונשנות לעיון חוזר, וכן בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר כולן נדחו. לחילופין, נטען כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף בשל אי צירוף מסמכים מהותיים התומכים בטענות המערערים לעניין שרשרת ההורשה הנטענת על ידם, והמאפשרת להם לתבוע בשם המנוח מוטלק אשר הוא בעל הזכויות לכאורה; וכי מלבד המצאת צו הירושה, על המערערים להמציא פרטים נוספים בכדי לבסס את זהותם כיורשים. 3. בתגובת המערערים לבקשה נטען כי התביעה דנן לא התיישנה, ועל כן אין לדחותה על הסף. לטענתם, התביעה מהווה המשך ישיר לתביעה הראשונה שהוגשה בתוך התקופה שנקבעה בהלכת ארידור, כאשר המערערים לא זנחו את תביעתם, אלא פעלו על מנת להעביר לידי המדינה מסמכים רלוונטיים שיקדמו את ההליך. המערערים טענו לתחולתו של סעיף 18 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) הואיל ועסקינן בזכות מכוח ירושה, ולתחולתם של סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, המהווים חריג לתקופת ההתיישנות ומעכבים את מירוץ ההתיישנות. עוד נטען, בין היתר, כי סעד של מחיקה הוא סעד מרחיק לכת ובאם ההליך יימחק עלול להיגרם למערערים נזק בלתי הפיך; כי תביעת המערערים מחייבת בירור עובדתי שאינו מאפשר את סילוקה על הסף; כי למערערים לא הייתה שליטה על הפרוצדורה המשפטית בבית הדין השרעי ועל משכה; וכי קיימת שרשרת ירושה תקינה שמזכה את יורשי המנוח תאופיק להגיש את התביעה דנן. 4. ביום 14.10.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים והורה על סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה. לעניין תחולתו של סעיף 18 לחוק ההתיישנות נקבע, בין היתר, כי המועד בו נסבה הזכות איננו המועד בו ניתן צו הירושה, שכן עמדה זו של המערערים משמעה הארכת תקופת ההתיישנות עד למועד שבו יפעלו המערערים להוצאת הצו ואין לקבלה; וכי אף אם תתקבל עמדת המערערים לעניין המועד הרלוונטי לתקופת ההתיישנות, ואף אם המועד בו נוהלה התביעה הראשונה לא תובא במניין הימים, התביעה מושא הערעור דנן הוגשה לאחר התיישנותה. באשר לסעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, נקבע, בין היתר, כי על אף שהתביעה הראשונה נמחקה, ולפיכך למערער התאפשר להגיש תביעה חדשה באותה עילה (התביעה מושא הערעור דנן), זו הוגשה למעלה משנה וחודשיים לאחר שהתביעה הראשונה נמחקה, ומשכך התיישנה אף במסגרת הסעיפים האמורים. על פסק דין זה נסב הערעור שלפנינו. 5. בכתב הערעור נטען, בין היתר, כי בקשות הארכה שנתבקשו על ידי המערערים אינן רלוונטיות שכן הם פעלו במקביל בהליך עצמאי ונפרד לקבלת צו ירושת המנוח מוטלק; כי בית משפט קמא טעה משלא בירר את מועד תפיסת החזקה במקרקעין בפועל, שלא בוצעה עד היום הואיל והמערערים משתמשים עדיין במקרקעין, ומשכך לא חלה בעניינם התיישנות; כי מחיקת התביעה בשלב זה מאיינת את המטרה שבבסיס החוק ומהווה סעד דרסטי הפוגע בזכויות המערערים, בפרט בזכות הגישה לערכאות, ומסבה להם נזק; וכי המערערים לא זנחו את תביעתם, והוכחה לכך היא פעילותם מול בית הדין השרעי על מנת להוציא את צווי הירושה המבוקשים. 6. ביום 1.8.2022, התקיימה בפניי ישיבת קדם ערעור שבסיומה נתבקשה המדינה להעביר פירוט כרונולוגי המתאר את השתלשלות העניינים בהליכים האמורים על מנת שתוצג בפני בית המשפט תמונה מלאה, ולמערערים ניתנה רשות להגיב. 7. לאחר עיון בכתב הערעור, בנספחיו ובמסמכים הנוספים שהוגשו, ולאחר שהתקיימה בפניי ישיבת קדם ערעור שבה נשמעו טענות הצדדים בעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות אף בלא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. 8. כפי שנקבע בבית משפט זה אך לאחרונה, תביעה שהוגשה לאחר המועד הקובע לפי הלכת ארידור, קרי, לאחר יום 21.3.2016, אינה יכולה לעמוד (ראו ע"א 422/22 עבדאלמגיד אבו ליל נ' עזבון המנוח אסעד נואטחה ז"ל (25.8.2022) (להלן: עניין אבו ליל)), וזאת אף אם מדובר באיחור של יום אחד. מאחר שמדובר בהוראת מעבר יציר הפסיקה במקרה שעל פי דיני ההתיישנות הרגילים חלה כבר התיישנות, אזי לא חלים עליה החריגים הקבועים בחוק ההתיישנות, ובפרט סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, שנועדו להאריך את תקופת ההתיישנות: "כאמור בפסק דינו של בית משפט קמא, מלכתחילה הלכת ארידור היא שאפשרה למערערים להגיש את התביעה הראשונה בסיטואציה שבה תקופת ההתיישנות בהתאם לחוק ההתיישנות חלפה. מכאן שאין להחיל בענייננו את הוראות סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות, באשר התביעה מושא הערעור דנן הוגשה לאחר מועד ההתיישנות ובחלוף המועד הקובע לפי הלכת ארידור. הארכה של תקופת המעבר שנקבעה בהלכת ארידור מכוח חוק ההתיישנות אינה עומדת בקנה אחד עם תכלית ההלכה שנקבעה ועם הגיונה, והיא לא מתיישבת עם הפסיקה בתחום" (עניין אבו ליל, פסקה 8). כך גם בענייננו. התביעה מושא הערעור דנן הוגשה רק ביום 24.3.2020, לאחר למעלה מ-60 שנים ממועד רכישת המקרקעין ובחלוף ארבע שנים מתום המועד הקובע לפי הלכת ארידור, ומשכך ברי כי התביעה התיישנה: "בשורה התחתונה, משנמחקה התביעה הראשונה שהוגשה בתוך תקופת המעבר על פי הלכת ארידור, "נסתחפה שׂדם" של המערערים והם יוצאים על ידיהם על ראשם, באשר תקופת ההתיישנות חלפה זה מכבר ותקופת הוראת המעבר חלפה אף היא" (עניין אבו ליל, שם). 9. יכולים היינו לעצור הילוכנו בנקודה זו ואידך זיל גמור. ברם, נטען על ידי המערערים כי התביעה מושא הערעור דנן הוגשה בעוד שהתביעה הראשונה, הזהה בעובדותיה ובנסיבותיה, והוגשה בתוך תקופת המעבר שנקבעה בהלכת ארידור, עודנה "חיה ונושמת", ולמעשה אין המדובר בתביעה חדשה. לנוכח טענתם זו של המערערים ראיתי לנכון לפרט את השתלשלות ההליכים המשפטיים בעניינם ולהעמיד את הדברים על דיוקם: (–) ביום 18.3.2016, שלושה ימים לפני תום תקופת המעבר, הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 39572-03-16) על ידי המערער 3 בלבד, לפי חוק חר"מ (להלן: התביעה הראשונה). (–) ביום 15.3.2017, הוגשה בקשה למחיקה על הסף מטעם המדינה, בטענה שהמערער 3 לא ביסס את הטענה שלפיה המערער 2, מורישו לכאורה של המערער 3, הוא יורשו של המנוח מוטלק אסעד אבו ראס; לא ציין כי הוא פועל להשיג את צו הירושה; ועל פי נסח הרישום מי שהיה רשום כבעלים של הנכס לפני המדינה, נרשם ללא תעודת זהות. (–) ביום 6.2.2018, בהיעדר תגובה מצד המערער 3 ולאחר שניתנו מספר ארכות להגשתה, נמחקה התביעה (להלן: פסק הדין הראשון). עוד באותו היום, הגיש המערער 3 בקשה לביטול פסק הדין הראשון בטענה כי הוא ממתין להחלטת בית הדין השרעי בעניין הוצאת צו הירושה של המנוח מוטלק. (–) ביום 7.2.2018, קיבל בית המשפט את בקשת המערער 3 מיום 6.2.2018 וביטל את פסק הדין הראשון, וניתנה לו ארכה של חודשיים להגשת תגובה לבקשה למחיקה על הסף. (–) ביום 3.1.2019 ניתן על ידי בית הדין השרעי צו ירושה של המנוח מוטלק. (–) ביום 17.1.2019, ולאחר שהמערער 3 לא הגיש כל תגובה מטעמו חרף הארכות שניתנו לו, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת התביעה הראשונה (להלן: פסק הדין השני). (–) ביום 23.6.2019, הוגשה בקשה מתוקנת מטעם המערער 3 לביטול פסק הדין השני (לאחר שהוארך המועד להגשתה על ידי בית המשפט). ביום 13.8.2019, המדינה הגישה תגובתה וטענה כי על הבקשה להידחות מאחר שצו הירושה הוצא שלא כדין; וכי ממנו עולה שלמנוח מוטלק ארבעה יורשים שהמנוח תאופיק אינו אחד מהם. ביום 8.9.2019, המערער 3 השיב לתגובת המדינה וטען לראשונה כי המנוח תאופיק הינו יורשו של שניים מיורשיו של המנוח תאופיק. (–) ביום 4.11.2019, בית המשפט דחה את הבקשה לביטול פסק הדין (להלן: ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין השני), בשל משך הזמן שבו ההליך היה תלוי בחוסר מעש עובר למחיקת התביעה הראשונה ובשל היעדר צירוף מסמכים בסיסיים והכרחיים לצורך ביסוס עילת התביעה; וכן בשל העובדה שלא הוכחה זיקה בין המנוח מוטלק למנוח תאופיק. עוד נקבע כי המערער טען לראשונה שהמנוח תאופיק הוא יורשם של שניים מיורשי המנוח מוטלק, ללא שצורפו צווי ירושה המעידים על כך. (–) ביני לביני, ביום 24.3.2020, בחלוף שנה וחודשיים ממועד מתן פסק הדין השני (שניתן כאמור ביום 17.1.2019), ובחלוף 4 שנים מהמועד הקובע לפי הלכת ארידור, הגישו המערערים 3 ו-4 תביעה חדשה לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 45883-03-20) (להלן: התביעה השנייה), היא התביעה נשוא דיוננו. (–) ביום 6.4.2020, הוגשה בקשה לעיון חוזר מטעם המערער 3 על ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין השני. (–) ביום 23.5.2020, דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר מיום 6.4.2020, וקבע כי לצדדים ניתנה ההזדמנות לשטוח את טענותיהם; כי ההחלטה מושא הבקשה לעיון חוזר ניתנה לפני מספר חודשים; וכי אין עילה המצדיקה עיון בהחלטה זו. (–) ביום 2.6.2020, הגיש המערער 3 בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה בבקשה לביטול פסק הדין השני, ובהחלטתו מיום 6.6.2020, דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי אין מקום להגשת בקשות חוזרות ונשנות בעניין שהוכרע זה מכבר. (–) ביום 13.7.2020 הגישו המערערים 4-3 בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 6.6.2020, ובהחלטתו מיום 11.4.2021, דחה בית משפט זה (השופט ע' גרוסקופף) את הבקשה. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי לא צורפו מסמכים מהותיים להוכחת התביעה; כי אין בידי המערערים להוכיח את שרשרת ההורשה הנטענת; כי רק לאחר שנמחקה תביעתם פעמיים טרחו המערערים להציג את התמונה במלואה; כי האופן שבו התנהלה התביעה על ידי המערערים לא מאפשרת "להחיותה"; וכי המערערים עצמם מודעים לקשיים האמורים ואף לא ציינו את הגשת התביעה החדשה "ברוח המחדלים הדיוניים המאפיינים את המבקשים (המערערים – י"ע)". (–) ביום 14.10.2021, בית המשפט המחוזי סילק את התביעה השנייה על הסף בשל התיישנותה וביום 14.12.2021 הוגש הערעור דנן. המערערים טענו כי כל ניהול ההליך היה לשם הוצאת צו הירושה של המנוח מוטלק, דבר שלא היה בשליטתם; וכי הבקשות החוזרות ונשנות לעיון חוזר הוגשו בכדי להציג לבית משפט קמא את התמונה בשלמותה, ובשל כך שהמערערים "נאלצו לנסות למצוא פתרון לשמור על זכויותיהם והגשת ערעור והגשת תביעה חדשה". 10. הנה כי כן, מהשתלשלות האירועים הארוכה המפורטת לעיל עולה כי מדובר בהליך שניתן בגינו כבר פסק דין שהורה על מחיקתו – בפעם השנייה – עוד ביום 17.1.2019. נראה כי לשיטת המערערים, כל עוד ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר המשמעות היא שההליך הראשון "נותר בחיים" ולכן ניתן להגיש במהלך אותה תקופה תביעה חדשה ולטעון כי זו הוגשה טרם חלפה תקופת המעבר. ולא היא. הלכה למעשה מדובר ב"חיות פיקטיבית", מעין "הנשמה מלאכותית" שניסו המערערים להעניק לתביעה הראשונה, שנמחקה לא פעם אחת כי אם פעמיים, וזאת באמצעות הגשת בקשות חוזרות ונשנות לעיון חוזר בהחלטה לבטל את פסק הדין, לרבות הגשת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה. אולם, ברי כי הגשת אותן בקשות, בניסיון להשאיר את ההליך "חי ונושם", אינן מאריכות את חיי ההליך, ולא ניתן להאריך דרכן את מועדי ההתיישנות ואת תקופת המעבר. ראיה נוספת לכך שהתביעה הראשונה נמחקה ולא נותרה "בחיים", מצויה בתגובה שהוגשה מטעם המערערים ביום ה-30.9.2020 במסגרת ההליך בבית משפט קמא. בתגובה נטען כי "הזכות של הגשת תביעה חדשה לאחר מחיקת תביעתם מוענקת להם על פי החוק ואין לנתבעים כל שליטה למנוע מהם הגשת תביעה חדשה". קרי, אף לשיטת המערערים, עוד ביום 30.9.2020, ובטרם נתקבלה ההחלטה בבקשת רשות הערעור על ההחלטה בבקשה הנוספת לעיון חוזר מיום 6.6.2020, התביעה נמחקה, ולפיכך, לשיטתם, הם זכאים להגיש תביעה חדשה. משכך, מוקשית היא טענתם של המערערים כי ההליך נותר "חי" בעודם תומכים יתדותיהם במחיקתו לשם הגשת התביעה החדשה. 11. משאלו הם פני הדברים, הערעור נדחה. המערערים יישאו בהוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת המשיבים. ניתן היום, ‏ט"ז באלול התשפ"ב (‏12.9.2022). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21085600_E11.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1