פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 856/02
בפני: כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת מ' נאור
המערערת: מדינת ישראל
נגד
המשיב: אילן בן אליהו שמואל
תאריך הישיבה: כ"ז באדר תשס"ב (11.3.02)
בשם המערערת: עו"ד דפנה ברלינר
בשם המשיב: עו"ד אריה ליכט
ערעור על גזר-הדין שניתן בבית-המשפט המחוזי
נצרת מיום 30.12.01 בת"פ 1101/00 שניתן
על-ידי השופט ח' גלפז
פסק-דין
המשיב הורשע בבית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט חיים גלפז) בעבירות של גידול סם מסוכן, עבירה כהגדרתה בסעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג1973-, והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, עבירה כהגדרתה בסעיף 7(א) ו(ג) לפקודת הסמים המסוכנים. משהורשע כך בדינו גזר עליו בית-המשפט המחוזי עונשים אלה: שישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, שמונה-עשר חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 7,500 ש"ח. משקיבל, לבקשתו, חוות-דעת מאת הממונה על עבודות השירות, הוסיף בית-המשפט וקבע כי עונש המאסר בן שישה חודשים ירוצה בעבודות שירות.
הערעור שלפנינו ערעור המדינה הוא ועתירתה היא כי נחמיר בעונשו של המשיב כראוי לעבירה שבה הורשע.
עיינו בחומר שהונח לפנינו והוספנו ושמענו טיעונים מפיהם של באי-כוח בעלי-הדין. עיינו בדברים מקרוב, וזו היא החלטתנו.
המעשים שבגינם הורשע המשיב בדין מעשים בלתי שיגרתיים הם. משפחת המשיב - אך לא המשיב עצמו - עוסקת בעבודה חקלאית ומחזיקה היא בכברת אדמה לעבודות חקלאות. במישקה של המשפחה עובד תאי הממלא אחר ההוראות הניתנות לו. וכך, בזמן מסויים נתן המשיב הוראה לאותו פועל תאי כי יזרע זרעי קנבוס בין גידולים אחרים בחלקת המשפחה, בחממה של המשפחה ובשטח חקלאי נוסף. אותו עובד תאי לא ידע באלו זרעים מדובר ועשה כדרישת המשיב. כעבור זמן, כדרך הטבע, צמחו בחממה ובשטח החקלאי הנוסף שתילי סם מסוכן מסוג קנבוס. המעשה נתגלה, וכדבר כתב-האישום - אשר בו הודה המשיב כפי שיוסבר עוד להלן - נתפסו בחממה ובשטח החקלאי 240 שתילי קנבוס במשקל כולל של 45.880 ק"ג ברוטו.
בתחילת משפטו כפר המשיב באשמה בהטילו את האחריות על אותו פועל תאי. ואולם לאחר סיום פרשת התביעה, שמיעת עדותו של המשיב ושמיעת עדותו של עד נוסף, חזר בו המשיב מכפירתו באשמה והודה בעובדות המצויינות בכתב-האישום.
לעת גזר-הדין דחה בית-משפט את טענת המשיב כי יש להתחשב במשקל הקנבוס אך במשקלם של העלים, בהפנותו לדבר החוק ולפיו המושג קנבוס מכיל כל חלק מצמח הקנבוס, לרבות שורשיו. בה-בעת הוסיף בית-המשפט וקבע, שעיון בתצלומי השתילים אשר הוגשו לבית-המשפט מלמד כי דבקו בהם רגבי עפר לא מעטים, ומכאן שמשקלם ברוטו של צמחי הקנבוס כפי שנקבע בכתב-האישום אינו משקף בהכרח את משקלם "נטו".
בית-המשפט הוסיף וקבע בגזר-הדין כי יש להקל עם המשיב. טעם הדבר הוא, כי אחיו הבכור נהרג בתאונת דרכים בעת שהיה המשיב כבן 12, ובעת שהיה המשיב כבן 14 שם אביו קץ לחייו ביגונו על בנו שנהרג. בני המשפחה, כך הוסיף השופט וקבע, מטופלים טיפול נפשי, וכדבר שירות המבחן ביצע המשיב את העבירה שביצע "מתוך יאוש וכהרס עצמי ... בהיותו מצוי בדיכאון מתמשך ובאבל כרוני במשך שנים". קצין המבחן סבור, כדברו של בית-המשפט, כי נסיבות חייו של המשיב הביאוהו לביצוע העבירות שביצע, וכי לאחרונה "יתכן וחל מפנה בתפיסת עולמו". עוד מצטט בית-משפט קמא את דברו של קצין המבחן, ולפיו שליחתו של המשיב למאסר ממושך אל בין כותלי הכלא "עלולה להביא לנסיגה משמעותית במצבו הרגשי ויתכן אף להתפרקות ...". בשוקלו כל שיקולים אלה ושיקולים נוספים אף-הם, החליט בית-משפט קמא לגזור על המשיב, כאמור, שישה חודשים מאסר לריצוי בעבודות שירות.
טוענת המדינה בערעורה, כי בגוזרו על המשיב עונש כפי שגזר עיוות בית-משפט קמא את האיזון הראוי בין השיקולים המושכים לצדדים, וכי בנסיבות העניין ראוי היה לגזור על המשיב עונש מאסר. בא-כוח המשיב, מצידו, מכה בחוזקה על נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב - בעיקר על מותו של אחיו ועל התאבדותו של אביו - בטוענו כי עניינו של המשיב עניין חריג הוא; לא אך עניין חריג אלא עניין חריג-שבחריג.
דעתנו היא כי בית-משפט קמא אכן הקל שלא כראוי ושלא במידה ראויה עם המשיב. אשר למצבו הנפשי של המשיב - והוא יסוד שבא-כוח המשיב עמד עליו באריכות ובכל תוקף - ביקשנו להזכיר חוות-דעת נפשית שניתנה ביום 24.5.2001 ולפיה מצבו הנפשי של המשיב מצב תקין הוא. איננו כופרים, כמובן, בכך שהמשיב נשא בטראומה קשה עם מות אחיו ואביו, ואולם נתקשינו לקבל את קביעת שירות המבחן, אשר הסתמכה על חוות-דעת פסיכיאטרית משנת 1999, שעה שחוות-דעת מאמצע שנת 2001 מונחת לפנינו.
יתר-על-כן: אם נקבל את טענת בא-כוח המשיב, כי אז יקנה המשיב חסינות לשנים רבות בשל אותן טראומות שחווה. אומרים אנו דברים אלה בתיתנו דעתנו להרשעותיו הקודמות של המשיב מן השנים 1995, 1996, 1998 ו1999-. בשנים אלו הורשע המשיב בעבירות של גניבה מרכב ופירוק חלקים מרכב ועבירה של התנהגות פרועה במקום ציבורי, בעבירה של הפרעה לעובד ציבור, בעבירה של פריצה לבניין וביצוע גניבה ובעבירה של הפרעת שוטר במילוי תפקידו. עברו הפלילי של המשיב מעיד עליו כי העבירה שבגינה נשפט בענייננו לאו עבירה מקרית היא, וקשה להימנע ממסקנה כי הגיעה עת להסיק ממעשיו של המשיב את המסקנות הנדרשות מהם. אם אין די בכך, נתקשינו לקשר בין הטראומות שעברו על המשיב לבין העבירה הקשה שהורשע בה. מה בין טראומה אישית קשה שעובר אדם לבין הרצון לבצע כסף על דרך סחר בסם מסוכן? שתילי קנבוס מגדלים אותם כדי לשווק אותם לצרכנים, ומודעת היא לכל כי הסוחרים בסם מסוכן ראויים על דרך הכלל כי יישלחו למאסר. לא מצאנו בעניינו של המשיב כל נקודת זכות ראויה שתפטור אותו מעונש מאסר ממש. לעניין זה נוסיף ונזכור, כי בראשית ביקש המשיב להטיל את האשמה על אותו עובד תאי, וכי רק לסופו של הדיון הודה באשמתו שלו. מעשה זה, של נסיון-שוא להטיל את האשמה על אדם חסר-ישע, אף הוא יכול להעיד על אופיו של המשיב, ולא לטוב. אכן, המשיב התחתן בינתיים, ואף נולדה לו ילדה, ואולם אין באירועים אלה באשר הם כדי להקל עימו בעונשו.
אנו מחליטים לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב. נאמנים לדרכנו שלא למצות את הדין עם נאשם בערעורה של המדינה, ולא בלי היסוסים, אנו מחליטים להטיל על המשיב עונש מאסר של שמונה-עשר חודשים בפועל תחת עונש המאסר של שישה חודשי מאסר שהוטלו עליו בבית-משפט קמא. עם פסק-דין זה תיפסק עבודת השירות שהמשיב משרת בה, ומתקופת המאסר בפועל ינוכו הימים שבהם שירת המשיב עבודות שירות והימים בהם היה במעצר. שאר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם.
המשיב יתייצב לריצוי עונשו ביום 4 באפריל 2002, עד השעה 10:00 בבוקר, במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בנצרת.
היום, כ"ז באדר תשס"ב (11.3.02).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
_________________
העתק מתאים למקור 02008560.G02
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il