שאול ברהום נ. עיריית תל אביב יפו

החלטה בתיק ע"פ 8559/06 בבית המשפט העליון ע"פ 8559/06 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: שאול ברהום נ ג ד המשיבה: עיריית תל אביב יפו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ב"ש 94051/05 שניתנה ביום 25.9.06 על-ידי השופט בן יוסף בשם המערער: עו"ד מקסים ליפקין בשם המשיבה: עו"ד אתי לוי פסק דין א. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן יוסף) מיום 25.9.06 בתיק ב"ש 94051/05, בה נדחתה בקשת המבקש לעכב את ביצוע גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (השופטת גזית) מיום 11.7.05 בתיק ב' 258/05. אפרט במקצת את ההליכים. ב. ביום 3.7.05 הורשע המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב בעבירה של בניה ללא היתר. בהכרעת הדין נקבע כי המערער בנה מבנה בשטח 44.3 מ"ר על גגו של בית מספר 14 ברחוב מצודת ביתר בתל אביב. בגזר הדין שניתן ביום 11.7.05 חויב המבקש להרוס את המבנה - אלא אם כן יינתן לו, בתוך שישה חודשים, היתר בניה. עוד חויב המבקש בקנס כספי ובתשלום אגרה. כלפי גזר הדין הוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לעיכוב ביצוע, ההחלטה בבקשה לא צורפה לבקשה הנוכחית, אך נטען שבית המשפט הורה להגיש את הבקשה לערכאת הערעור. ג. ביום 16.10.05 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי (עפ"א 80345/05, להלן הערעור הראשון). ביום 30.11.05 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. בערעור ובבקשה נטען כי הורי המבקש קנו את הדירה והגג נשוא ההליך בשנת 1989 וכבר אז היתה על הגג יחידת מגורים נפרדת, שהמבקש - ולעיתים אחרים - עשו בה שימוש. עוד נטען שבשנת 2000 ראה המבקש לשפץ את יחידת המגורים (החלפת הרעפים הדולפים, והחלפת החלונות הקיימים בחלונות אטומים). נטען שמהנדס מטעם העירייה הבחין בעבודות וסבר כי מדובר בבניה בלתי חוקית, ולפיכך הוצא צו הריסה למבנה. בקשה לביטול הצו נדחתה בבית המשפט לעניינים מקומיים (השופט שינמן). נטען כי מבצעי הצו ריחמו על המבקש, שמצבו הנפשי והכלכלי רע והוא חי עם בנו ביחידת המגורים, ולפיכך הסתפקו בהסרת מספר רעפים וחלונות. נטען כי עם בוא החורף בשנת 2003 נאלץ המבקש להשיב את הרעפים למקומם, אך לא בנה מבנה חדש - ומסיבה זו שגה בית המשפט כשהרשיע את המבקש בבניה לא חוקית. ביום 10.1.06 הגיש המבקש "בקשה בהולה ודחופה ביותר" לעיכוב ביצוע. נטען כי טרם מונה שופט לדון בערעור ובבקשה הקודמת, והתבקש עיכוב ביצוע "עד לקביעת זהותו של השופט" שידון בתיק (סעיף 6 לבקשה). ביום 11.1.06 הורה בית המשפט (סגנית הנשיא ברלינר) למבקש להשיב לטענת המשיבה לפיה הוגש הערעור באיחור ניכר. ביום 12.1.06 לאחר קבלת תגובת המבקש, דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב ביצוע, זאת עקב האיחור בהגשת הערעור (שהוגש באוקטובר) והבקשה (שהוגשה בסוף נובמבר). ד. במקביל הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע לבית המשפט לעניינים מקומיים, בטענה שההליכים לאישור הבניה מתארכים. ביום 6.2.06 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים (השופטת גזית) את הבקשה, בקביעה שהמבקש טרם החל בהליכים לאישור הבניה. גם כלפי החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (עפ"א 80051/06 להלן הערעור השני). ביום 17.5.06 החליט בית המשפט המחוזי (השופטת שיצר) לתת למבקש ארכה לביצוע פסק הדין, עד לדיון בבקשה להארכת מועד בערעור הראשון שנקבע ליום 12.6.06. הדיון שנקבע ליום 12.6.06 בוטל, ובית המשפט (השופטת אהד) קבע דיון נוסף ליום 3.7.06. המשיבה חויבה לספק נתונים בדבר השימוש במבנה ומצבו הסוציאלי של המבקש, וניתן עיכוב ביצוע עד למתן החלטה אחרת. ברם, גם הדיון שנקבע ליום 3.7.06 בוטל עקב התארכות תיקים אחרים שנשמעו באותו היום. ה. ביום 25.9.06 נקבע דיון בבקשת לעיכוב ביצוע שהוגשה במסגרת הערעור הראשון בפני השופט בן יוסף. בית המשפט דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. נקבע כי הדיונים שנקבעו ובוטלו יסודם בטעות, כיון שהשופטת ברלינר כבר דחתה את הבקשה לעיכוב ביצוע (במסגרת הערעור הראשון). בית המשפט ציין "הנני מניח... שהמותבים האחרים שעסקו בתיק זה תשומת ליבם לא הופנתה לאותה החלטה" (עמ' 6). נקבע "שהן מטעמים של כיבוד החלטות קודמות והן מטעמים שבגופו של עניין - אין להעתר לבקשה לעיכוב ביצוע" (שם); עוד נאמר כי "לפחות מטעמי נימוס לא אוכל להחליט אחרת מכב' השופטת ברלינר" (שם). כן נקבע כי יתכן שמבקש פעל בצורה לא ראויה בכך שיזם את ההליך השני בבית המשפט לעניינים מקומיים, מבלי לציין שבקשתו לעיכוב ביצוע נדחתה. עם זאת, האריך בית המשפט את המועד להגשת הערעור, בקבעו שמדובר "באיחור של תקופה קצרה יחסית ובטעות סבירה של עורך דין ומתוך רצון להגיע למהות ולא להעצר על הסף" (שם). באשר לעיכוב הביצוע נאמר: "הנני סובר שמי שאיננו משלם קנס במועדו, מי ש(מ)פסק דין של בית משפט קמא נראה שסיכויי הערעור שלו נמוכים, ומי שלדעתי אולי עשה שימוש לא ראוי מתוך גילוי נאות בהליכי משפט ... אינו ראוי לסעד כאן. לא התרשמתי כי מקרהו של המבקש הוא מקרה מיוחד המצדיק התחשבות מטעמים כלכליים חברתיים יותר מאחרים. מדובר במי שהתגורר במבנה של משפחתו בהיקף גדול ובונה על הגג ללא היתר מבנה נוסף, אין הוא ראוי לא לסעד ולא לרחמים". כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שבפנינו. ו. בבקשה נטען כי שגה בית המשפט בקבעו כי שני ההרכבים שדנו בעניינו של המבקש (השופטת שיצר בערעור השני, והשופטת אהד בערעור הראשון) לא נתנו דעתם להחלטת השופטת ברלינר. נטען כי החלטת השופטת ברלינר ניתנה בכתב יד על הבקשה לעכב ביצוע עד למינוי שופט שידון בתיק. נטען כי שני ההרכבים שדנו בעניין סברו כי יש מקום לעכב ביצוע, והוטעם כי השופטת אהד חייבה את המשיבה להציג נתונים בדבר מצבו של המבקש בטרם תוכרע הבקשה - נתונים שלא הוצגו בפני השופט בן יוסף. לגופו של עניין נטען, כאמור, כי אין מדובר בבניה חדשה; שהמבקש לא היה מיוצג בדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים; שנפלו פגמים בראיות שהוצגו נגדו; ובעיקר - שמצבו הכלכלי של המבקש בכי רע, ומשמעות הריסת המבנה קשה מנשוא בעבור המבקש ובנו החי עמו. ז. בהסכמת הצדדים ניתן ביום 29.10.06 צו עיכוב ביצוע ארעי. ביום 5.11.06 קיימתי דיון במעמד הצדדים. בדיון טען המבקש, כי הועדה המקומית לתכנון ובניה דחתה את בקשתו להיתר (החלטה מיום 4.10.06), רק מהטעם שהמהנדס מטעם העירייה לא הצליח להיכנס לדירה, שכן לא נמצאו אנשים במקום. באת כוח המשיבה טענה שהמבקש ניהל הליכים בצורה לא מסודרת ומסיבה זו התקבלו החלטות סותרות. בסוף הדיון נקבע בהחלטה כי בנסיבות יתואם ביקור נוסף של מהנדס מטעם העירייה בדירה, ויקוים דיון נוסף בועדה. נקבע כי שני הצדדים יעדכנו על עמדתם לאחר החלטה נוספת של הועדה. ח. ביום 8.1.07 הודיעה המשיבה כי נערך סיור נוסף בדירה, ובו התברר כי התכנית שהוגשה לועדה אינה תואמת את המצב בפועל. נטען כי המהנדס שערך את הסיור הודיע למבקש שעליו לתקן את התכנית על מנת שהועדה תוכל לדון בעניינו, ואף הציע לו לשוחח לדבר ישירות עם עורך הבקשה. ברם, כנטען, המבקש לא פעל לשינוי התכנית, וממילא לא התקיים דיון בועדה. ביום 16.1.07 הודיע המבקש כי מחלקת הפיקוח כלל לא יידעה את המבקש בדבר הפגמים בתכנית שהוגשה. נטען כי עם קבלת הודעת המשיבה פנה המבקש למהנדס שערך את הבקשה, הפגמים בתכנית תוקנו והתכנית המתוקנת קיבלה את אישור מחלקת הפיקוח. נמסר כי התכנית המתוקנת ממתינה לדיון בועדה, והתבקשה השארת המצב הנוכחי על כנו עד להכרעת הועדה. בהחלטה מ-17.1.07 נתבקשה המשיבה להגיב, וכן כי יקוים מגע בין באי כוח הצדדים. בתגובה נוספת מיום 29.1.07 הודיעה המשיבה כי המבקש אינו עושה לקידום עניינו, וכל אשר נעשה - ביוזמתה נעשה. נטען כי התכנית אכן ממתינה לדיון בועדה, והגורמים השונים צריכים להביע את עמדתם לגביה. נטען כי לא ניתן לקבל מאגף הרישוי הערכת זמן לגבי מועד הדיון בועדה, שכן הבקשה להיתר הוגשה רק ב-17.1.07. בהחלטה מיום 30.1.07 נקבע כי המשיבה תודיע על תוצאות הדיון שיתקיים בועדה המקומית לתכנון ובניה לא יאוחר מ-15.3.07, והמערער יגיב בתוך שבוע לאחר מכן. ט. (1) בהודעה מיום 14.3.07 מסרה התביעה, כי ביום 27.2.07 קוים דיון ברשות הרישוי. המבקש ציין בתוכן הודעתו כי עותר הוא ל"החלפת גג רעפים רעוע לגג רעפים חדש, החלפת חלון בקומה השלישית לחלון מראה", אך בפועל עתר לאישור בדיעבד של תוספת פניה על המחצית הדרומית של הגג בשטח 95 מ"ר והוספת יחידת דיור בשטח 44 מ"ר ובה 2 חדרים, מטבחון וחדר שירותים. ניתנה הסכמת הדיירים שהם בני משפחת המערער. הוגשו התנגדויות של אחרים. מהנדס העיר חיוה דעתו שלא לאשר את הבקשה, שכן עומדת היא בניגוד לתכנית מקומית, מדובר על תוספת המהוה סטיה ניכרת, תוספת קומה מעל 2 קומות מותרות כתוספת שתי יחידות שהיא סטיה ניכרת, ופגיעה בחזית הבנין ובמרקם הסביבתי. לכן החליטה רשות הרישוי שלא לאשר. עיינתי גם בהצעה לדיון ברשות הרישוי, הכוללת פירוט של כל האמור. (2) המבקש הודיע בתגובה כי בדעתו לערער על החלטת רשות הרישוי (הועדה המקומית), ועל כן ביקש להורות על השארת הצו הזמני על כנו עד למיצוי הליכי הערעור. י. לאחר העיון בחומר כולו, אין בידי להיעתר לערעור. הנושא נמשך על פני זמן רב, תוך אורך רוח גם בבית משפט זה, ובאה שעה להכריע. עיון במסמכי רשות הרישוי שצורפו לבקשה מתאר כי בכסות של שינויים מעטים והם "החלפת גג רעפים רעוע לגג רעפים חדש, החלפת חלון בקומה שלישית לחלון מראה", מתבקש בפועל אישור – הכשר בדיעבד – לתוספת מסיבית של בניה מעבר לתכנית, שתי יחידות דיור (אחת בת 95 מ"ר ואחת בת 44 מ"ר); זאת בניגוד לתכנית הרלבנטית, ובתוך תוספת של 19% מעל 64% מותרים, קרי למעלה מ- 30% נוספים, המהוה גם תוספת קומה ונגועה בליקויים אחרים. זאת - אף נטען שחלק מן הבניה קדם למערער. איני רואה מקום לעכב את הביצוע בנסיבות אלה, גם בהמתנה לערעור לועדה המחוזית, וזאת גם מתוך ספק רב – מבלי לקבוע כמובן מסמרות – באשר לסיכויים, ולאחר שלאורך שנים רבות, יכול היה המערער לצעוד במסלול של בקשת היתרים וכל הכרוך בו. התמונה במהותה ברורה – בניה שלא כדין בהיקף לא מבוטל, וגם משהתעשתה הרשות באופן חלקי והוחל בהליכים פליליים, לא הוגשה בקשה להיתר; ומשהוגשה הבקשה לבסוף במסגרת ההליכים בבית משפט זה ונדונה ברשות הרישוי, הוברר כי אין היא עומדת בקריטריונים, ולא זכתה לאישור. כאמור, אין בידי להיעתר לערעור. ניתן היום, ל' בניסן תשס"ז (18.4.07). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06085590_T06.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il