הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות נ. מיכאל רוברט ג

פסק-דין בתיק עע"מ 8558/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"מ 8558/13 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערערת: הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 נ ג ד המשיבים: 1. מיכאל גולדשמיט 2. רבקה גולדשמיט ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים מיום 18.11.2013 בתיק עת"מ 26139-09-13 שניתן על ידי כבוד השופטים ר' יעקובי, נ' בן אור ו-ר' וינוגרד תאריך הישיבה: י"ב באייר התשע"ד (12.5.2014) בשם המערערת: עו"ד רן רוזנברג; עו"ד תדמור עציון בשם המשיבים: עו"ד זיו סימון; עו"ד אילון עישר פסק-דין הנשיאה מ' נאור: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטים נ' בן אור, ר' יעקובי ו-ר' וינוגרד) ב-עת"מ (מחוזי י-ם) 26139-09-13 גולדשמיט נ' מדינת ישראל – הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (18.11.2013) (להלן, בהתאמה: המערערת או הוועדה המיוחדת ו-החוק). במסגרת פסק הדין התקבלה עתירתם של המשיבים לביטול החלטת הוועדה המיוחדת הדוחה את בקשתם לתשלום מיוחד לפי סעיף 137(ב)(2) לחוק, תוך קביעה כי הדיון יוחזר לוועדה המיוחדת לקביעת סכום הפיצוי שישולם למשיבים. המסגרת הנורמטיבית 2. חוק יישום תכנית ההתנתקות נחקק על רקע התנתקותה של מדינת ישראל מאזור חבל עזה ומאזור צפון השומרון. מטרותיו של החוק הוגדרו בסעיף 1 לחוק, כאשר החשובה לענייננו היא מטרתו השנייה של החוק, כדלקמן: (2) מתן פיצויים הוגנים וראויים, בנסיבותיו המיוחדות של העניין, מאוצר המדינה לזכאים לכך לפי חוק זה; חוקתיותו של החוק נדונה בהרחבה בבג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה, אריאל שרון, פ"ד נט(2) 481 (2005) (להלן: עניין חוף עזה) והוא אושר בעיקרו, למעט ארבע הוראות הנוגעות למתן פיצוי למפונים אשר נקבעו כבלתי חוקתיות (עמודים 745-744 לפסק-הדין). 3. החוק כולל, בין היתר, הוראות בדבר פיצוי כספי לבעלי עסקים שניהלו את עסקם באזור הפינוי במועד הקובע (סעיף 64 לחוק). לבעלי עסקים אלה ניתנה הבחירה בכל הנוגע לחישוב הפיצוי הכספי שישולם להם בגין עסקם – לבחור בפיצוי לפי שוויו הפיננסי של העסק או לבחור בפיצוי לפי השווי הנכסי. המסלול הפיננסי מבוסס על שיטה מקובלת בתורת המימון להערכת שווי חברות ומדמה רכישת "עסקים חיים" בין קונה מרצון לבין מוכר מרצון. שיטת החישוב במסלול זה מבוססת על הרווח התפעולי של העסק, ולכן הוא מתאים לעסקים רווחיים (לניתוח של מסלול זה ראו עניין חוף עזה, עמודים 662-657). לעומת זאת, המסלול הנכסי – הוא המסלול בו בחרו המשיבים – נועד לפיצוי עסקים אשר אין להם רווח תפעולי; אשר היחס בין הרווח התפעולי שלהם לבין ההשקעה שהושקעה במסגרתם נמוך מן הסטנדרט המצדיק ניהול עסק; אשר נמצאים בתחילת דרכם; או שהשקיעו כספים רבים שעדיין לא באו לידי ביטוי ברווחי העסק (שם, עמוד 662). חישוב הפיצוי במסלול זה נשען על ההשקעות שהשקיע בעל העסק בעסקו. 4. דרך המלך לקבלת פיצוי על פי החוק היא בהגשת תביעה לוועדת הזכאות. הוועדה מוסמכת לפסוק פיצוי על פי הוראות החוק ובלא שהוקנה לה שיקול דעת לסטות מהן (סעיף 11 לחוק). בנוסף לוועדת הזכאות הוקמה ועדה מיוחדת, אשר נועדה ליתן מענה ל"מקרים חריגים ויוצאי דופן שקיימת בהם הצדקה לחרוג ממסגרת הפיצויים שנקבעו בחוק" (עניין חוף עזה, עמוד 613). במקרים אלה מוסמכת הוועדה המיוחדת להגדיל את הפיצוי ולאשר תשלומים מיוחדים לפנים משורת הדין (סעיף 137 לחוק). 5. שיקול הדעת אשר הוקנה לוועדה המיוחדת – לאשר או לא לאשר בקשה לתשלום מיוחד – הוא רחב ביותר. בתקנה 5 לתקנות יישום תכנית ההתנתקות (כללים לאישור בקשה ולקביעת תשלום מיוחד), התשס"ו-2005 נקבעה רשימה פתוחה של שיקולים שרשאית הוועדה המיוחדת לשקול עת היא בוחנת בקשה לתשלום מיוחד. שיקולים אלו הם כלליים במהותם ומותירים בידי הוועדה המיוחדת שיקול דעת רחב וגמישות לא מבוטלת בבואה להחליט על הגדלת הפיצוי או על תשלום מיוחד במקרים הפרטניים המובאים בפניה. 6. במספר פסקי דין של בית משפט זה ניכרת מגמה של הרחבת שיקול דעתה של הוועדה המיוחדת, אשר נדרשת להפגין גמישות בנוגע לתביעות המוגשות בפניה ולבחון אותן באופן מקל יחסית. כך, למשל, נקבע ב-עע"מ 338/13 מייזליק נ' הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות (20.1.2014) (להלן: עניין מייזליק): "הוועדה המיוחדת נולדה אם כן, על רקע הצורך לאתר את אותם מקרים שבהם אין הפיצוי מגשים את תכליתו ומתקיימים בהם ייחוד וחריגות המצדיקים שלא להיצמד לכללים הנוקשים הקובעים את הפיצויים. ייעוד זה מצביע ממילא גם על שיקול הדעת הרחב [ש]ממנו היא נהנית, כפי שצוין כבר. בהתאם לשיקול דעת רחב זה אמורה הוועדה 'לתפור' את החלטותיה למידותיהם המיוחדות של המקרים שאיתרה כמצדיקים את הפעלת סמכותה בשל נסיבות מיוחדות ולפנים משורת הדין... נקודת המוצא שצריכה הייתה להדריך אפוא את הוועדה המיוחדת בבחינת בקשתם של המערערים היא של גמישות ונכונות לבחינה מקלה יותר..." (פסקות 21 ו-23 לפסק הדין) יחד עם זאת צוין כי על הוועדה המיוחדת להיזהר מלנקוט פרשנות "מרחיבה מדי" שתביא לפיצוי במצבים שלהם לא כיוון המחוקק. הגמישות הנתונה לוועדה המיוחדת נועדה אך לשרת את התכליות שלשמן נקבע הפיצוי בחוק, והיא "אינה יכולה להיות מנותקת או רחוקה במידה משמעותית מתכליות הפיצוי הקונקרטי" (פסקה 23 לפסק הדין; ראו גם עע"מ 7792/09 כליף תעשיות (1994) בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום ההתנתקות (16.5.2012) (להלן: עניין כליף)). 7. קביעתה של הוועדה המיוחדת אינה סוף פסוק בכל הנוגע למבקש הפיצוי, שרשאי לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים על החלטתה (סעיף 137(ד) לחוק). הנוסח המקורי של סעיף 137(ד) קבע: "על החלטה של ועדה מיוחדת רשאי המבקש לעתור לבית המשפט לענייניים מינהליים בירושלים, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק." בתיקון מספר 4 לחוק מיום 15.8.2011 הוסף סעיף 137(ד1), הקובע: "בעתירה על החלטת הוועדה המיוחדת לפי סעיף 137(ב)(2), יהא בית משפט לעניינים מנהליים רשאי לשקול כל שיקול ולקבל כל החלטה שהוועדה המיוחדת רשאית הייתה לשקול או לקבל, לפי העניין, ובלבד שלא יובאו בפניו עובדות, ראיות או טענות שלא הובאו קודם לכן בפני הוועדה המיוחדת..." (ההדגשות הוספו – מ.נ.) בית המשפט יכול להפעיל אפוא שיקול דעת ראשוני (de novo) על בסיס העובדות, הראיות והטענות שהובאו בפני הוועדה המיוחדת. ומכאן – לערעור שלפנינו. הרקע להליך 8. עובר ליישום תכנית ההתנתקות מרצועת עזה, היו המשיבים בעלי משק חקלאי ביישוב גני טל. המשיבים עסקו בגידול בצלי אמריליס, כאשר החשוב לענייננו באשר לגידולים אלה הוא שהליך גידולם אורך תקופה ארוכה יחסית של מעל לשנתיים. לאחר הוצאתה לפועל של תכנית ההתנתקות פנו המשיבים לוועדת הזכאות בבקשה לפיצוי עבור עסקם. המשיבים בחרו כאמור לתבוע פיצויים לפי השווי הנכסי של העסק ולא לפי שוויו הפיננסי של העסק. ועדת הזכאות החליטה בשנת 2008 להעניק למשיבים פיצוי בסך של כמיליון ש"ח. 9. לאחר מתן ההחלטה בעניינם פנו המשיבים לוועדה המיוחדת בבקשה לתשלום מיוחד נוסף. לטענתם, הם לא זכו לפיצוי הוגן בגין הבצלים שהיו עדיין בהליכי גידול ועל כן טרם נמכרו. הוועדה המיוחדת אישרה למשיבים, ביום 15.9.2010, תשלום מיוחד (על סך של 548,202 ש"ח) עבור ההשקעות שהשקיעו בגידול בצלים אלה (להלן: ההחלטה הראשונה). בהחלטה זו נתנה הוועדה המיוחדת את דעתה למאפיינים הייחודים של גידול בצלי האמריליס – לרבות התקופה הממושכת הדרושה לגידולם – ולנזק שנגרם למשיבים עקב הפינוי, בשל ההכרח למכור את הבצלים שהיו עדיין בהליכי גידול במחיר אפסי (החלטת הוועדה המיוחדת מספר 351/6 מיום 15.9.2010). בשלב זה לא עתרו המשיבים נגד החלטתה של הוועדה המיוחדת לבית המשפט לעניינים מנהליים. 10. ביום 29.8.2012, כשנתיים לאחר ההחלטה ראשונה בעניינם, פנו המשיבים בשנית לוועדה המיוחדת בבקשה לתשלום מיוחד נוסף. טענתם הייתה כי הפיצוי המיוחד שניתן להם במסגרת ההחלטה הראשונה לא פיצה אותם בגין אובדן הרווחים בשנים 2007-2006, שבהן היו צפויים להימכר הבצלים שהיו בהליכי גידול. ביום 4.6.2013 דחתה הוועדה המיוחדת את בקשתם הנוספת של המשיבים (להלן: ההחלטה השנייה). ביום 12.9.2013 הגישו המשיבים עתירה לבית המשפט קמא, בה טענו כנגד ההחלטה הראשונה והשנייה גם יחד. פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים 11. בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל באופן חלקי את עתירת המשיבים ככל שהיא מופנית כנגד ההחלטה הראשונה, בקבעו כי המשיבים מצאו עצמם "קרחים מכאן ומכאן": מחד גיסא עסקם טרם הניב את הרווחים שהיו צפויים לו עם השלמת גידול הבצלים ומכירתם (ולכן הפנייה למסלול הפיננסי לא הייתה כדאית); ומאידך גיסא הפיצוי לו זכו במסגרת המסלול הנכסי לא שיקף את מלוא שווי הבצלים שהיו בהליכי גידול באותה עת. לנוכח מצבם "יוצא הדופן" של המשיבים קבע בית המשפט כי הם זכאים "על דרך העיקרון" לתשלום מיוחד שיביא בחשבון הכנסות עתידיות אלה. אולם, מאחר שלא היו בידיו הנתונים כדי לקבוע את שיעור התשלום, החזיר בית המשפט את הדיון לוועדה המיוחדת לצורך קביעת שיעור הפיצויים הנוספים שישולמו למשיבים. טענות הצדדים 12. המערערת טענה כי עתירתם של המשיבים הוגשה בשיהוי ניכר, כשלוש שנים לאחר מתן ההחלטה הראשונה בעניינם, ללא נסיבות יוצאות דופן המצדיקות זאת. לגופו של עניין היא טענה כי בית המשפט קמא ביסס את זכאות המשיבים לפיצוי נוסף על אובדן רווחים עתידיים ספקולטיביים, וזאת בניגוד להלכה שנקבעה ב-עע"מ 5091/12 ללום נ' הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (17.3.2013) (להלן: עניין ללום). המערערת טענה כי בכל מקרה לא היה מקום לכבול את שיקול דעתה, אלא אך להשיב אליה את הדיון על מנת לבחון האם יש הצדקה לדיון נוסף בעניין המשיבים. 13. המשיבים סמכו ידם על החלטת בית המשפט קמא. הם טענו כי טענות פרוצדוראליות, כגון שיהוי, אינן עולות בקנה אחד עם התכלית אשר לשמה הוקמה המערערת – מתן פיצוי הוגן ועשיית צדק עם מפוני חבל עזה. לגופם של דברים טענו המשיבים כי בידי המערערת הכלים והראיות לחישוב אובדן הרווחים העתידיים, אשר אינם ספקולטיביים כלל ועיקר. בנוסף היו בפי המשיבים שלל טעמים נוספים, מלבד רווחיהם העתידיים, אשר בגינם זכאים הם לפיצוי נוסף, אולם טעמים אלה חורגים מעניינו של ערעור זה. לפני הדיון ואחריו 14. בסמוך למועד הגשת הערעור הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא, דהיינו עיכוב קיום הדיון בפני הוועדה המיוחדת. בהחלטה מיום 30.1.2014 דחה השופט צ' זילברטל את בקשת המערערת, בציינו כי אין בקיום הדיון כדי לסכל את ההליך הערעורי. לשם השלמת התמונה אציין כי בעקבות החלטתו של השופט צ' זילברטל עדכנה המערערת, בסיכומיה מיום 7.4.2014, כי ביום 11.3.2014 נערך למשיבים דיון בפני הוועדה המיוחדת ובמסגרתו התבקשו המשיבים להציג מסמכים וראיות לביסוס טענתם. בדיון על פה מיום 12.05.2014 עדכן בא-כוח המערערת כי לעת זו לא הוגשו מסמכים אלה והדבר מצוי במחלוקת בין הצדדים. בעקבות דברים אלה הצענו לצדדים בדיון לנסות להגיע להסדר כספי מחוץ לכותלי בית המשפט, שיעמוד חלף פסק דינו של בית המשפט קמא. ביום 10.11.2004 הודיעו הצדדים כי לא עלה בידיהם להגיע לפשרה. מכאן הערעור שבפנינו. דיון והכרעה שיהוי המשיבים 15. הסוגיה הראשונה אליה יש לפנות היא השיהוי בו נקטו המשיבים בפנייתם השנייה לוועדה המיוחדת ובעתירתם לבית המשפט קמא. מדובר בשיהוי חריג של כמעט שלוש שנים העומד בסתירה לעקרון סופיות הדיון. לפיכך, היה על המשיבים להציג טעמים מיוחדים המצדיקים את הדיון בעתירתם (השוו לתקנה 3 לתקנות יישום תכנית ההתנתקות (סדרי דין בערעור לפי החוק), התשס"ה-2005; וסעיף 13 לחוק). האיחור הניכר של המשיבים אף מצריך טעמים מיוחדים בעלי משקל גבוה יחסית (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 898-897 (מהדורה שביעית, 1995); לעניין מהותם של טעמים מיוחדים המצדיקים חריגה מעקרון סופיות הדיון בנושא דנן, ראו, למשל, ע"א (מחוזי י-ם) 11079/07 חרזי נ' ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (22.5.2008)). 16. המשיבים לא הציגו טעמים מיוחדים המצדיקים את השיהוי בעניינם. בפנייתם השנייה לוועדה המיוחדת, כמו גם בעתירתם לבית המשפט קמא, התבססו המשיבים על עניין כליף (פנייה לקבלת תשלום לפנים משורת הדין מיום 10.9.2012, מוצג ג' לתיק המוצגים של המערערת; עתירת המשיבים לבית המשפט קמא, מוצג ח' לתיק המוצגים של המערערת). טענתם הייתה כי ההלכה שנקבעה בעניין כליף "הרחיבה לאין שיעור את סמכותה של הוועדה [המיוחדת]" ואפשרה לה לחרוג "מהנחיות הזכאות הנוקשות" על מנת להעניק למפונים פיצוי מלא. לשיטתם, משמעות ההחלטה היא שעד אותו עניין "פירשה הוועדה [המיוחדת] את סמכותה והיקף שיקול דעתה בשגגה" (מוצג ח' לתיק המוצגים של המערערת, עמודים 2 ו-6). בכך היה כדי להצדיק, לדעת המשיבים, את פתיחת החלטתה הראשונה של הוועדה המיוחדת, אשר ניתנה לפני פסק הדין בעניין כליף, לדיון מחודש. טענה זו של המשיבים נדחתה באופן מפורש על-ידי בית המשפט, אשר קבע כי בקשת המשיבים הינה "מרחיקת לכת" ומשמעותה "פתיחה מחדש של כל ההתדיינויות שהתקיימו קודם למתן פסק הדין [בעניין כליף]." בית המשפט הדגיש כי הנסיבות אשר עמדו ביסוד פסק הדין בעניין כליף "שונות לחלוטין" מן הנסיבות במקרה דנן, ועל כן אין ביכולתו להוות עילה לפתיחת הדיון מחדש בעניין המשיבים. קביעה זו מקובלת גם עלי. פסק הדין בעניין כליף אכן העמיד על מכונה את סמכותה של הוועדה המיוחדת. אולם, אין להלום פרשנות שלפיה יש בו כדי לאפשר פתיחה מחדש של פסקי דין חלוטים, באופן הנוגד לעקרון סופיות הדיון. 17. טעם נוסף להגשת העתירה בשיהוי מצוי, לשיטת המשיבים, בתיקון מספר 4 לחוק, אשר העניק לבית המשפט קמא סמכויות נרחבות יותר וכך אפשר את הגשת העתירה. טענה זו הועלתה לראשונה במהלך הערעור, ואין לקבלה. תיקון מספר 4 לחוק התקבל ביום 15.8.2011, כשנה לפני פנייתם השנייה של המשיבים לוועדה המיוחדת וכשנתיים לפני עתירתם לבית המשפט קמא. טעם זה אין בו כדי להסביר את השיהוי ממועד התיקון ועד להגשת העתירה. לשיטת המשיבים, למעשה, בנושא ההתנתקות ניתן לעתור ללא כל מגבלת זמן ולבקש לשנות החלטות שניתנו בעבר שלא הועמדו לביקורת שיפוטית. לשיטתי ניתן היה לעצור כאן ולקבל מטעם זה את ערעורה של המערערת. לפנים משורת הדין אפנה לגוף העניין ואראה כי אין בדיון לגוף העניין כדי לשנות את המסקנה שדין הערעור להתקבל. הרווחים העתידיים 18. במוקד הדיון עמדה סוגיית אובדן רווחיהם העתידיים של המשיבים ממכירת הבצלים אשר היו בהליכי גידול. לדעתי המשיבים אינם זכאים לפיצוי נוסף, וזאת גם בהנחה שניתן היה להתגבר על השיהוי החריג בו נקטו. 19. ככלל, ההלכה שיצאה מבית משפט זה קבעה כי החוק לא נועד לפצות בעלי עסקים על הפסדים שנגרמו להם במהלך השנים שלאחר הפינוי. ביסוד תפיסה זו עמד הרצון להימנע מתביעות ספקולטיביות הנשענות על הנחות תיאורטיות שאין הכרח כי יתממשו וההכרה שהחוק לא נועד לשמש "תעודת ביטוח" המכסה על התנהלות עסקית עתידית זמן רב לאחר הפינוי (עניין ללום, פסקה 7). כפי שנקבע ב-ע"א 7703/10 ישועה נ' מדינת ישראל – מנהלת סל"ע (18.6.2014) (להלן: עניין ישועה), שאלת הפיצוי מושפעת משיקולי מדיניות ומהצורך לאזן בין שיקולים ואינטרסים שונים, ואין היא מוגבלת אך לבחינת הערך הכלכלי של הזכות הנפגעת. בנסיבות אלה, ייתכן כי הכלל של השבת המצב לקדמותו הוא העמדת הניזוק, במונחים כספיים, קרוב למצב שבו היה נתון לולא הפגיעה (עניין חוף עזה, עמוד 591; עניין ישועה, פסקה 31). נזכור כי המשיבים בחרו לתבוע את הפיצוי עבור עסקם במסלול הנכסי, בו ניתן פיצוי לפי שוויים של נכסי העסק ואמת המידה הנהוגה בו צופה פני עבר ואינה מגלמת בחובה התייחסות לעתיד (עניין ישועה, פסקה 52). הם לא תבעו לפי המסלול הפיננסי, המהווה מעין הערכת שווי המדמה עסקת מכר בין קונה מרצון לבין מוכר מרצון ומגלמת הערכה של רווח עתידי (עניין חוף עזה, עמוד 658). מתן פיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים במסגרת המסלול הנכסי אינו מתיישב עם התכלית העומדת בבסיס מסלול פיצויים זה (עניין ללום, פסקה 17), ואין בגמישות שהוענקה לוועדה המיוחדת להעניק תשלום מיוחד במקרים חריגים כדי לסייע (עניין מייזליק, פסקה 23). ודוק: אין משמעות הדבר כי לעולם לא יינתן פיצוי עבור רווחים עתידיים. גם המערערת הכירה בכך שרווחים עתידיים "בטוחים", אשר אינם ספקולטיביים, מגולמים כדרך קבע כחלק משוויו הפיננסי של העסק בהתאם למודל הפיצויים שנקבע בחוק למסלול הפיננסי. אולם, אין ביכולת המשיבים להסתמך על כך שעה שהעדיפו את מסלול הפיצוי הנכסי, שחזקה עליהם כי השתלם להם יותר בנקודת הזמן שבה התבקש הפיצוי (עניין חוף עזה, עמוד 618). ההחלטה הראשונה כבר חרגה מכך, אך עליה לא היו עוררין. 20. מלבד זאת, ישנו קושי ממשי לקבל את קביעתו של בית המשפט קמא, שלפיה המשיבים הניחו תשתית ראויה לכך שהרווחים הצפויים בשנתיים שלאחר תכנית ההתנתקות אינם ספקולטיביים. כל שהמשיבים הציגו בעניין זה הוא חוות דעת מטעם משרד החקלאות, אשר כבר הייתה מונחת בפני הוועדה המיוחדת בהחלטתה הראשונה (מוצג 5 לתיק המוצגים של המשיבים). בחוות דעת זו נכתב כי למשיבים "הכנסה פוטנציאלית" בגין הבצלים שבהליכי גידול. המשיבים הציגו גם חוות דעת שמאי מטעמם מיום 5.4.2005, אשר בה צוין כי "הנזק העתידי חושב על בסיס מחירי פדיון צפויים" (מוצג 3 לתיק המוצגים של המשיבים, עמוד 5). רווחים פוטנציאליים וצפויים מהווים רווחים ספקולטיביים. אין בחוות הדעת כדי לבסס ולו במעט את ההסתברות לכך שרווחים אלו היו מופקים בפועל. המשיבים טענו עוד כי "הביקוש ההולך וגדל לפרחי אמריליס, מוכח והוכח בגידול בכמות הבצלים שגידלו המשיבים משנה לשנה" (פסקה 45 לסיכומי המשיבים). זוהי טענה כללית ובלתי מובנת שאין לקבלה. אין להתפלא, אפוא, שבית המשפט קמא קבע כי אין בידיו את הנתונים כדי לקבוע את רווחיהם העתידיים של המשיבים, שכן לא הומצאו לו נתונים כאלה. המשיבים לא הניחו כל תשתית לכך שמדובר בבצלים שכבר נמכרו או הוזמנו, או לחילופין כי קיים בוודאות ביקוש לסחורה זו. לעניין זה אין משמעות לטענת המשיבים כי מדובר בבצלים "אשר היו קיימים פיזית", שכן הספקולטיביות מתבטאת בביקוש לבצלים אלה ומחירם העתידי, ולא בעצם קיומם. במצב דברים זה, לא ניתן להניח כי מדובר ברווחים "בטוחים" ולא ניתן לזכות בפיצוי עבורם. הדבר דומה למקרה שנדון בעניין ישועה, שם דחה בית המשפט בשולי הדברים את תביעתם של המערערים לפיצוי בגין רווחים עתידיים פוטנציאליים. באותו עניין נקבע כי שעה שלא הוכח ביקוש ממשי לתפוקתם העודפת של המערערים, אין הצדקה לפיצוי בגין תפוקה זו (עניין ישועה, פסקות 50-49; השוו גם ל-עת"מ (ירושלים) 1751/09 א.ש "פרי קטיף" נ' הוועדה המיוחדת בהתאם לחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (10.1.2010)). 21. פיצויים עבור רווחים עתידיים עשויים להינתן גם בהתקיימן של נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת (עניין ללום, פסקה 17). גם כאן, בשונה מעמדתו של בית המשפט קמא, אינני סבורה שעניינם של המשיבים חריג ביחס למצבם של בעלי עסקים אחרים. השקעתם של המשיבים בבצלי האמריליס היא ככל השקעה – נטילת סיכון בנקודת זמן בהווה על מנת לזכות בסיכוי לרווח כלשהו בנקודת זמן בעתיד. לשם כך יצר המחוקק שני מסלולי פיצוי – מסלול לפי שוויו הפיננסי של העסק, אשר נועד לפצות עסקים בגין רווחיהם העתידיים מההשקעה; ומסלול נכסי, אשר נועד להחזיר למפונים את השקעתם שטרם התממשה, ובלבד שקיימת אי-ודאות בנוגע לרווחיהם העתידיים מהשקעה זו (עניין חוף עזה, עמוד 662). כפי שכבר צוין, המשיבים לא יצאו עם ידיהם על ראשם. הם זכו לפיצוי עבור השקעתם במסגרת מסלול הפיצוי הנכסי, ולאחר מכן, במסגרת ההחלטה הראשונה קיבלו גם פיצוי מסוים בגין אובדן רווחים. נסיבותיהם המיוחדות של המשיבים, ככל שיש כאלה, כבר זכו להתייחסות בהחלטתה הראשונה של המערערת, אשר העניקה למשיבים פיצוי מיוחד של מעל לחצי מיליון ש"ח. בהחלטה זו ציינה הוועדה המיוחדת מפורשות כי מקור פיצוי זה ב"מאפיינים המיוחדים של גידול בצלי האמריליס" ושהוא נועד ליתן למשיבים את הפיצוי הראוי בגין השקעותיהם ברכישת הבצלים שבהליכי גידול. לו רצו המשיבים לטעון כי קיימות נסיבות חריגות ומיוחדות נוספות המחייבות מתן פיצוי נוסף, שומה היה עליהם להציג בפני הוועדה המיוחדת בגלגול הראשון ראיות או עובדות חדשות המצדיקות פיצוי מעין זה. אין צורך להיכנס לשאלה אם היה מקום לפיצוי המיוחד שניתן בהחלטה הראשונה בהיעדר ערעור על כך. 22. בהינתן שיקולים מצטברים אלה, לא מצאתי כי הונחה עילה למתן פיצוי מיוחד נוסף למשיבים בגין הפסדיהם העתידיים ממכירת בצלי האמריליס. מה שניתן לעשות במסגרת פשרה מוסכמת – לא ניתן להיעשות בדרך של פסק דין. 23. על יסוד טעמים אלה, אציע לחבריי לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין מושא הערעור. בנסיבות העניין ולא מעט לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ה נ ש י א ה השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של הנשיאה מ' נאור. ניתן היום, ד' בניסן התשע"ה (24.3.2015). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13085580_C15.doc עע + דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il