פלוני נ. פלונית

החלטה בתיק ע"א 8557/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8557/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה למחוזות תל-אביב והמרכז מיום 22.9.2002 בתמ"ש 26975/96 שניתנה על ידי כבוד השופט יהודה גרניט בשם המערער: עו"ד אלישע חנינוביץ בשם המשיבה: עו"ד יאיר בוסי פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה למחוזות תל-אביב והמרכז מיום 22.9.02, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 26975/96. 1. המשיבה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תובענה לאכיפת הסכם גירושין שנערך בינה לבין המערער, בה טענה כי המערער לא מילא אחר הוראות ההסכם. בהחלטתו מיום 28.11.00, מינה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, רואה חשבון אשר יעריך את שווי נכסיו של המערער. במסגרת החלטתו הורה בית המשפט, בין היתר, למערער למסור לרואה החשבון תצהיר ובו פירוט של נכסיו, זכויותיו וחובותיו בצירוף מסמכים. בעקבות טענת המשיבה, כי חלק מהמסמכים לא הומצאו, קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 15.4.01, כי במידה והמסמכים לא נמסרו כנדרש, יש לנקוט בהליך של בזיון בית משפט. ביום 23.12.01 הגישה המשיבה בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, בה טענה כי המערער לא המציא את כל המסמכים שבידו, כאמור בהחלטת בית המשפט מיום 28.11.00. ביום 10.3.02 התקיים דיון בבקשה, אליו לא התייצב המערער, ובית המשפט הורה למערער ולרואה החשבון של החברות שבשליטת המערער להמציא מסמכים מסוימים. ביום 5.5.02, ניתנה על ידי בית המשפט החלטה המורה למערער להעביר לרואה החשבון שמונה על ידי בית המשפט את כל המסמכים המצויים בידו לגבי החברות שבשליטתו, וזאת נוכח הודעת רואה החשבון של החברות כי מסר לידי המערער את כל המסמכים הנוגעים לחברות שבשליטת המערער. כן קבע בית המשפט בהחלטתו כי ישוב וידון בבקשה לבזיון בית משפט אם המשיבה תבקש זאת. המערער עתר לביטול החלטת בית המשפט מיום 5.5.02 בטענה כי המסמכים המפורטים בהחלטה אינם מצויים בידיו. 2. ביום 8.8.02 קיבל המערער הזמנה לדיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בשל אי ציות להחלטות בית המשפט מיום 28.11.00 ו-5.5.02. לטענת המערער, בירור שערך בתיק בית המשפט העלה, כי המשיבה לא הגישה בקשה לאכיפת ההחלטה מיום 5.5.02 לפי פקודת בזיון בית המשפט, וכי היוזמה לקביעת הדיון היתה של בית המשפט. 3. בעקבות זאת, הגיש המערער ביום 5.9.02, בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו. בבקשתו טען המערער כי נקיטת היוזמה השיפוטית לגבי ההחלטה מיום 5.5.02, וזאת ללא הגשת בקשה על ידי המשיבה, כאשר הסעד המכוון כנגד המבקש הינו הסעד הקיצוני ביותר שיש בידי בית המשפט ליתן, מעוררת חשש כבד כי בית המשפט גמר אומר להיעתר לבקשה – שלא הוגשה – על ידי מאסרו של המערער או הטלת קנס. המערער טען כי חששו מתחזק אף נוכח המלצתו של בית המשפט למשיבה, בהחלטתו מיום 15.4.01, לנקוט בהליכי בזיון בית משפט נגד המערער, כאשר אין זה מתפקידו של בית המשפט להמליץ לצד בהליך שבפניו לבחור בדרך פעולה משפטית כלשהי. המערער הוסיף כי הגיש לבית המשפט את כל המסמכים שברשותו וכי שב וטען בפני בית המשפט כי כל המסמכים שברשותו הוגשו, אך בית המשפט התעלם מטענתו. כך גם קיים בית המשפט דיון ביום 10.3.02 בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, שלא בנוכחות המערער, וזאת כאשר לא היתה בידיו אסמכתא כי המערער הוזמן לדיון. כמו כן, בית המשפט לא נתן החלטה בבקשת המערער לביטול ההחלטה מיום 5.5.02. 4. המשיבה התנגדה לבקשת הפסילה. המשיבה טענה לשיהוי בהגשת בקשת הפסילה. כן טענה המשיבה, כי הדרך לתקיפת החלטותיו של בית המשפט הוא בהליך של ערעור ולא באמצעות הגשת בקשה לפסילה. עוד טענה המשיבה, כי בית המשפט לא המליץ בפניה על נקיטת הליכים לפי פקודת בזיון בית משפט, אלא הצביע על הדרך המתחייבת על-פי תקנות סדרי הדין, וזאת בעקבות פנייתם של ב"כ המשיבה ושל רואה החשבון שמונה על ידי בית המשפט. המשיבה הוסיפה כי התחמקותו של המערער מלבצע את חיובו נמשכה כל העת החל ממועד הסכם הגירושין, אשר קיבל תוקף של פסק דין בשנת 1996 ועד היום, למרות פניות חוזרות ונשנות של ב"כ המשיבה אליו להמציא את המסמכים הנדרשים. בית המשפט, בהחלטתו מיום 27.9.02, דחה את בקשת הפסילה מנימוקי המשיבה. 5. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסילה ומוסיף כי בית המשפט לא היה יוזם מעצמו הליכי בזיון בית משפט אלמלא גמר אומר להורות כי המערער לא ציית להחלטה מיום 5.5.02. כן טוען המערער, כי לא השתהה בהגשת בקשת הפסילה, שכן זו הוגשה מיד לאחר כאשר גילה כי לא קיימת בתיק בית המשפט בקשה של המשיבה לאכוף את ביצוע ההחלטה מיום 5.5.02. המשיבה מתנגדת לערעור וחוזרת על טענותיה בהתנגדות לבקשת הפסילה. 6. בהחלטתי מיום 22.10.02, ביקשתי כי תתקבלנה הערותיו של השופט לערעור. בתגובתו ציין השופט, כי הבקשה לפסילתו בטעות יסודה, הואיל והחלטתו מיום 15.4.01 התייחסה לצדדים שלישיים שלפי הטענה לא מסרו מסמכים, ולא למערער, ומכאן שלא ניתנה החלטה הממליצה לנקוט נגד המערער בהליך של בזיון בית משפט. 7. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. החלטת בית המשפט להזמין את המערער לדיון לפי פקודת בזיון בית משפט בגין אי ציות להחלטה מיום 5.5.02, אין בה בנסיבות העניין, כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט. המדובר הוא בהחלטה דיונית שהדרך לתקוף אותה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור – על-פי סדרי הדין – ולא באמצעות הגשת בקשת פסילה וערעור פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ראו, למשל: ע"א 108/00 רוצנצוויג נ' חיים (לא פורסם); ע"א 8400/00 גורל נ' גורל (לא פורסם); 2505/00 חברת קוביק בע"מ נ' מיקרוסופט קורפוריישן (לא פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם)). כך גם לא מצאתי בעצם נקיטת היוזמה מצד בית המשפט להזמין את המערער לדיון כאמור, מבלי שהוגשה בקשה לאכיפת ההחלטה על המשיבה, כדי להעיד בנסיבות העניין על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. המטרה העיקרית שביסוד הפעלת הסמכות לפי פקודת בזיון בית משפט היא להביא לכיבוד ואכיפת החלטותיו של בית המשפט, ואין בנקיטת הליכים אלה כדי להצביע על הבעת עמדה על ידי בית המשפט בסכסוך לגופו או לא לטובת מן הצדדים (ראו: ע"א 1866/00 לוי נ' נופי עמיר (לא פורסם); רע"א 7145/00 אגד נ' תפוזית (לא פורסם); ע"א 8659/99 חברת נוף ים כחול נ' פייגר, פ"ד נד(2) 625, 634; ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים נ' סלמאן, פ"ד לג(3) 101, 105). אכן, מדברי המערער עולה כי הוא חש אי נוחות מהעובדה כי בית המשפט הוא שהורה על נקיטת ההליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט מיוזמתו, אולם הלכה היא "שלא רגישותו הסובייקטיבית המיוחדת של המערער היא הקובעת לעניין זה, אלא השאלה היא האם הוכחה אפשרות ממשית, מבחינה אובייקטיבית, של משוא פנים בניהול המשפט" (ראו: ע"א 4487/99 מחמד כאמל אלקורד נגד ועד עדת הספרדים ואח' (לא פורסם); ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל פ"ד לו(1) 250 ,247; ע"א 5796/97 פניציה מפעלי זכוכית ישראליים בע"מ נ' ניסים רונן ואח' פ"ד נב(1) 90, 96)). תשתית כזו לא הונחה על ידי המערער. לא מצאתי בסיס לחששו של המערער כי בית המשפט גמר אומר לאכוף עליו את הסנקציות לפי פקודת בזיון בית המשפט בגין אי ציות להחלטה. כל שהורה בית המשפט הוא על הזמנת המערער לדיון, ואין בהחלטה זו להעיד כי בית המשפט גיבש דעתו באופן שדעתו ננעלה וכי לבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות המערער בעניין זה. 8. טענות המערער, ככל שהן נוגעות להחלטות בית המשפט מיום 15.4.01 ו-10.3.02, דינן להידחות מחמת השיהוי בהעלאתן (וראו לעניין זה תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וכן ע"א 5397/97 אליהוד יערי, עו"ד נ' יצחק אינדיג, עו"ד (לא פורסם)). אף לגופו של עניין, אין בהחלטות אלו כדי להקים עילה לפסילתו של בית המשפט, מהטעם שהמדובר בהחלטות דיוניות, שהדרך לתקיפתן היא כאמור בהליך הערעור ולא בהליך הפסלות. לפיכך, אני מורה על דחיית הערעור. ניתן היום, ל' בחשון התשס"ג (5.11.2002). ה נ ש י א _________________ העתק מתאים למקור 02085570_A02.doc/דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il