אמת ליעקב בישראל בע"מ (חל"צ) נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 85562-01-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותרת: אמת ליעקב בישראל בע"מ (חל"צ) נגד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. מדינת ישראל - ראש הממשלה 3. שר הרווחה והביטחון החברתי 4. היועצת המשפטית לממשלה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד נתן רוזנבלט פסק-דין השופט יחיאל כשר: בעתירה שלפנינו מלינה העותרת על כך כי ניתנת הנחה בתשלום דמי הביטוח הלאומי לתלמידים הלומדים במוסדות אקדמיים, וזאת בעוד הנחה דומה נשללה בפסק דינו של בית משפט זה מתלמידים בישיבות או במוסדות תורניים. לטענת העותרת, עובר למתן פסק דינו של בית משפט זה בעניין ההנחה בדמי הביטוח הלאומי לתלמידי ישיבות או מוסדות תורניים (בג"ץ 23375-01-25 ישראל חופשית נ' המוסד לביטוח לאומי ‏(‏8.9.2025‏)‏, להלן: עניין ישראל חופשית), תלמידים שאינם משתכרים, בין אם תלמידי ישיבות או מוסדות תורניים ובין אם תלמידים באוניברסיטאות, זכו להסדר אחיד של הנחה בתשלום דמי הביטוח הלאומי. להשקפתה, הסדר זה נשען על הסכמה ציבורית רחבה שלפיה על המוסד לביטוח לאומי לסטות ממודל ביטוחי קלאסי ולתת הנחות, שלא מטעמים ביטוחיים-אקטואריים, לתלמידים, על בסיס הסכמה ציבורית שלפיה בכל משק בית מצוי תלמיד וכי רבים היו בעצמם תלמידים בשלב כזה או אחר בחייהם. על כן, לטענת העותרת, משעה שנשללה ההנחה לתלמידי ישיבות או מוסדות תורניים, בעקבות פסק דינו של בית משפט זה בעניין ישראל חופשית, הרי שנשמט הבסיס מתחת להסדר ההנחות גם לתלמידי המוסדות האקדמיים. לשיטתה של העותרת, בהעדר הסכמה ציבורית למתן הנחות לתלמידים מקבוצות שונות, באופן אחיד, על המוסד לביטוח לאומי להתנהל אך ורק על פי שיקולים ביטוחיים-אקטואריים, באופן שוויוני, וללא שיקולים זרים, ערכיים או פוליטיים. על כן, להשקפתה של העותרת, אין לתת הנחות לתלמידים במוסדות אקדמיים אשר אין לה הצדקה משיקולים ביטוחיים או משיקולים סוציאליים. בהקשר זה טוענת העותרת כי מתן הנחה לתלמידים במוסדות אקדמיים פוגע בשוויון ובאמון הציבורי במוסד לביטוח לאומי. עוד טוענת העותרת כי אין בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) כל הוראה המסמיכה את המוסד לביטוח לאומי ליתן הנחות בדמי הביטוח הלאומי לתלמידי מוסדות אקדמיים. נוכח האמור, מבוקש בעתירה כי נורה כי אין בסמכות המשיבים "להעניק הנחות בדמי ביטוח מטעמים שאינם ביטוחיים-אקטואריים אא"כ מדובר בהנחה שוויונית לחלוטין שניתן לשער שכל המבוטחים מסכימים לה" או כי יש "לגבש מנגנון מבני המאפשר פיצול מסלולים, כך שהנחות ימומנו רק על ידי מבוטחים שהסכימו לכך במפורש" או כי "כל ההנחות ימומנו באופן מלא מגוף תקציבי אחר". דין העתירה להידחות, מחמת העדר עילה להתערבותנו (ראו תקנה 5 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984). בבסיס העתירה דנן מצויה הטענה שלפיה ההנחות בדמי הביטוח הלאומי שניתנו לתלמידים (הן במוסדות תורניים והן במוסדות אקדמיים), הן תולדה של מעין הסכמה חברתית משתמעת של ציבור המבוטחים, ועל כן משעה שהסכמה זו אינה קיימת עוד, בשל שלילת ההנחה לתלמידי ישיבות ומוסדות תורניים, הרי שנשמט הבסיס גם להנחה לתלמידים במוסדות אקדמיים. טענה זו הינה נעדרת אחיזה בדין. הביטוח הלאומי, כלל אינו מנגנון ביטוח וולונטרי, אלא מנגנון ביטוח חובה, אשר חובת תשלום דמי הביטוח בעדו מעוגנת בדין (כפי שנקבע ב-בג"ץ 6304/09 לה"ב – לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 50 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה ‏(2.9.2010‏)‏‏, להלן: עניין לה"ב). חובת תשלום זו קבועה בסעיף 342(א) לחוק הביטוח הלאומי, המטיל חובת תשלום דמי ביטוח לאומי באשר לעובד עצמאי ובאשר למי שאינו עובד ואינו עצמאי ("מבוטח שהוא עובד עצמאי, ומבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, חייבים בתשלום דמי ביטוח בעד עצמם [...]"), ובסעיף 342(ב) המטיל על המעביד חובת תשלום דמי ביטוח לאומי בעד לעובדו ("המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד עובדו [...]"). על כן, אין עסקינן במנגנון וולונטרי שלגביו כאשר נשללה הנחה שניתנת לקבוצה מסוימת, יש לשוב ולבחון האם ישנה הסכמה של ציבור המבוטחים באשר למתן הנחה מקבילה לקבוצה אחרת. הבסיס למתן הנחות בדמי הביטוח לאומי, הוא בהוראות הדין אותן קבע המחוקק. אמנם, בעתירתה סקרה העותרת שורה של סעיפים בחוק הביטוח הלאומי על מנת לתמוך בטענתה כי ההנחה שניתנת לתלמידים במוסדות אקדמיים אינה מעוגנת בדין (וממילא, לשיטתה, מקורה באותה הסכמה חברתית משתמעת). עם זאת, באופן מתמיה, פסחה העותרת על הוראתו המפורשת של סעיף 371(א)(5)(ה) לחוק הביטוח הלאומי, הקובע כי השר רשאי לקבוע הוראות בדבר תשלום דמי ביטוח, בין היתר, של "מבוטח שהוא תלמיד במוסד להשכלה". בהתאם לסעיף זה, מחוקק המשנה קבע בתקנה 19(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971, כי תלמיד במוסד להשכלה שהוכר (כהגדרתו בתקנה) ישלם דמי ביטוח "בשיעור שמשלם מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי לפי פרט 3 בלוח י"א לחוק". ודוק, בניגוד לנטען על ידי העותרת, במסגרת מתן הנחות בדמי הביטוח הלאומי, שוקל המחוקק (ומחוקק המשנה) גם שיקולים שאינם ביטוחיים-אקטואריים. בית משפט זה עמד לא אחת על כך כי מנגנון הביטוח הלאומי אינו מנגנון המושתת כולו על שיקולים ביטוחיים-אקטואריים, אלא מנגנון שיש בו משקל רב לשיקולים סוציאליים שונים (ראו בהרחבה: עניין לה"ב, פסקאות 46-42 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה, וההפניות הרבות שם). עיקרון זה הוא שניצב בבסיס הוראות רבות בחוק הביטוח הלאומי ובכלל זאת בבסיס ההוראות בדבר הנחות בדמי הביטוח הלאומי לתלמידים במוסדות אקדמיים (סעיף 371(א)(5)(ה) לחוק הביטוח הלאומי), כמו גם בבסיס ההנחה לתלמידים במוסדות תורניים או בישיבות (סעיף 348(ה) לחוק הביטוח הלאומי). עולה מהאמור כי אין בסיס לטענת העותרת כי ההנחה הניתנת לתלמידים במוסדות אקדמיים מבוססת על הסכמה חברתית משתמעת להעניק הנחה בתשלום דמי הביטוח הלאומי הן לתלמידי ישיבות ומוסדות תורניים והן לתלמידי מוסדות אקדמיים, וכי משהבסיס להסכמה זו נעלם הרי שאין להעניק הנחה לתלמידים במוסדות אקדמיים. הסכמה מעין זו כלל אינה הבסיס להנחות האמורות. הנחות אלו נקבעו על ידי המחוקק ועל ידי מחוקק-המשנה (בהסמכתו של המחוקק), במסגרת מנגנון הביטוח הלאומי, שהינו ביטוח חובה, ושבמסגרתו מביא המחוקק לידי ביטוי גם שיקולים סוציאליים שונים. בטרם סיום, מצאתי לנכון להדגיש כי שינוי המדיניות עליו הודיעו המוסד לביטוח לאומי, משרד האוצר והיועצת המשפטית לממשלה, במסגרת ההליך בעניין ישראל חופשית, לא עסק בתלמידי ישיבות ומוסדות תורניים באופן גורף. תחת זאת, במסגרת ההליך בעניין ישראל חופשית, הובהר כי ההנחה מכוח סעיף 348(ה) לחוק הביטוח הלאומי לא תחול על תלמידים בישיבות או במוסדות תורניים שאינם מתגייסים ללא פטור חוקי. לצד זאת, הודגש כי ההנחה האמורה כן ניתנת לתלמידים בישיבות ובמוסדות תורניים "שהסדירו את מעמדם באופן פרטני מול רשויות הצבא". על כן, למעשה, קבוצת התלמידים במוסדות האקדמיים, שעל ההנחה הניתנת לה מלינה העותרת, דומה במהותה דווקא לקבוצת התלמידים בישיבות ובמוסדות תורניים אשר הסדירו את מעמדם באופן פרטני מול רשויות הצבא, ואשר נקבע לגביה כי היא זכאית להנחה בדמי הביטוח הלאומי. אשר על כן, דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבותנו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג שבט תשפ"ו (10 פברואר 2026). יצחק עמית נשיא יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת