פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 8555/13

דויד אברהם נ. המוסד לביטוח לאומי

עתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה שלא להתערב בהחלטת ועדה רפואית לעררים בעניין נכותו של העותר.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 22/12/2013 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 8555/13 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה ביטוח לאומי - ועדה רפואית — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה שלא להתערב בהחלטת ועדה רפואית לעררים בעניין נכותו של העותר.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 8555/13

דויד אברהם נ. המוסד לביטוח לאומי

עתירה נגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה שלא להתערב בהחלטת ועדה רפואית לעררים בעניין נכותו של העותר.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2003, ביקש להכיר בהחמרה במצבו הרפואי בכתף. לאחר מספר גלגולים בבתי הדין לעבודה, קבעה הוועדה הרפואית כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין הקרע בכתף, וכי מדובר בטעות קולמוס בהחלטות קודמות. העותר עתר לבג"ץ בטענה שהוועדה חרגה מסמכותה וכי דעתה הייתה נעולה. בג"ץ דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי התערבותו בהחלטות בתי הדין לעבודה היא מצומצמת ביותר ושמורה למקרים חריגים של טעות משפטית מהותית, דבר שלא התקיים במקרה זה. נקבע כי מדובר בשאלה רפואית מובהקת שאין לבית המשפט סמכות להתערב בה.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים י' דנציגר, ע' פוגלמן, ד' ברק-ארז
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • דויד אברהם

נתבעים

  • המוסד לביטוח לאומי

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • הוועדה הרפואית חרגה מסמכותה עת נדרשה לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה למצבו הרפואי.
  • הוועדה פגעה בזכות הטיעון של העותר להביא ראיות בנוגע לקשר הסיבתי.
  • דעתה של הוועדה הייתה נעולה.
טיעוני ההגנה
  • הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין שהחזיר את הדיון אליה.
  • קביעת הוועדה בדבר היעדר קשר סיבתי היא קביעה רפואית מובהקת שאין מקום להתערב בה.
  • לא נמצאה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי.
מחלוקות עובדתיות
  • האם קיים קשר סיבתי בין התאונה משנת 2003 לבין הקרע בשרוול המסובב בכתף.
  • האם קביעת הוועדה בדבר היעדר קשר סיבתי מהווה חריגה מהוראות פסק הדין הקודם.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • בדיקה קלינית של הוועדה הרפואית
  • פרוטוקולי הוועדות הרפואיות הקודמות
ראיות מרכזיות שנדחו
  • חוות דעת רנטגנולוג (בקשה לצירוף ראיה חדשה נדחתה)

הדגשים פרוצדורליים

  • העותר מייצג את עצמו
  • העתירה נדחתה על הסף ללא צו להוצאות

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
בר"ע 14765-05-13
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית הדין הארצי לעבודה
תקדימים משפטיים
הפניות לפסקי דין אחרים
  • ב"ל 61587-12-12
  • ב"ל 25201-05-11
  • ב"ל 41760-02-12

תגיות נושא

  • ביטוח לאומי
  • ועדה רפואית
  • נכות
  • בית הדין לעבודה

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

חריגה מסמכות
הטענה הועלתה ונדחתה
פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 8555/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8555/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: דויד אברהם נ ג ד המשיב: המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המכוון כנגד בית הדין הארצי לעבודה ליתן טעם מדוע לא תבוטל החלטתו מיום 30.6.2013 בבר"ע 14765-05-13 (סגן הנשיאה השופט י' פליטמן), במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה מיום 2.4.2013 בב"ל 61587-12-12 (השופטת א' קציר). בנוסף דחה בית הדין הארצי לעבודה גם בקשה של העותר להתיר לו לצרף ראיה חדשה. 1. העותר היה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2003. כתוצאה מהתאונה נפצע העותר בכתף שמאל ובצוואר ונפגעה שמיעתו. בגין התאונה נקבעו לו 14.5% נכות בגין הפגיעה בצוואר ובשמיעה בלבד. בשנת 2008 הגיש העותר בקשה להחמרת מצב, על בסיס בדיקת אולטרה סאונד, ובעקבות בקשה זו נקבעו לו נכויות זמניות. בשנת 2010 הגיש העותר בקשה שנייה להחמרת מצב, על בסיס בדיקת MRI. ביום 6.3.2011 קבעה וועדה רפואית לעררים כי לא חלה החמרה במצב כתפו של המבקש, וזאת על בסיס בדיקה קלינית שערכה לו ולאחר שהבהירה כי היא אינה מסכימה עם חוות דעת מטעם העותר נוכח שוני בטווחי התנועה שמצאה בבדיקתה. 2. העותר פנה לבית הדין האזורי לעבודה ודרש לבטל את החלטת הוועדה (ב"ל 25201-05-11). בית הדין האזורי החזיר את עניינו של העותר לוועדה, על מנת שתשוב ותשקול את עניינו של העותר ותקבע האם יש בממצאים המפורטים בפרוטוקול הקודם כדי להעניק לו נכות על פי סעיפי הליקוי בעניין הכתף או על פי סעיפי ליקוי אחרים, לרבות נכות מותאמת. עוד התבקשה הוועדה לקבוע האם קרע בשרוול המסובב נופל בגדריו של סעיף מסוים בתקנות המל"ל. בהתאם לפסק הדין שבה הוועדה והתכנסה ושמעה את טענות העותר. בסופו של דבר שבה הוועדה וקבעה כי אין החמרה במצבו של העותר, וזאת על אף שהוועדה קבעה כי אכן קיימים קרעים בשרוול המסובב אשר תואמים סעיף מסוים בתקנות המל"ל. בעקבות החלטה זו שב העותר ופנה לבית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 41760-02-12). בית הדין האזורי החזיר בשנית את הדיון לוועדה, בהתאם להסכמת הצדדים, על מנת שתבהיר האם קביעתה האמורה לעיל, אשר לכאורה קיימת בה סתירה, הינה בגדר טעות קולמוס. בהתאם לפסק הדין שבה הוועדה והתכנסה ושמעה את טענות העותר. הוועדה הבהירה כי ברור מעל לכל ספק שלא היה קרע עקב התאונה אלא רק כשבע שנים לאחר התאונה, ולכן לא ניתן לקשור את הקרע לתאונה כלל. הוועדה הבהירה כי בהחלטתה הקודמת נפלה טעות קולמוס, וכי ברור שהכוונה הייתה שהמצב אינו תואם את התיאור של קרעים בשרוול המסובב. 3. על החלטה אחרונה זו של הוועדה ערער העותר לבית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 61587-12-12) בטענה כי הוועדה כלל לא הייתה מוסמכת לדון בשאלת הקשר הסיבתי בין הקרע בשרוול המסובב לבין התאונה, וכי היה עליה לקיים דיון מצומצם בהתאם להוראות פסק הדין בלבד. העותר ביקש כי עניינו יוחזר לוועדה בהרכב אחר, מכיוון שניכר כי דעתה של הוועדה בהרכב הנוכחי "נעולה". בפסק דין מיום 2.4.2013 דחה בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' קציר) את הערעור. נקבע כי הוועדה הבהירה שמצבו של המבקש אינו מתאים לתיאור הקרעים בשרוול המסובב, וכי משעה שהגיעה הוועדה לכלל מסקנה בדבר היעדר קשר סיבתי בין הקרע לתאונה, ברור מדוע היא לא התייחסה לדרישת פסק הדין להתאים את מצבו של העותר לאחד מסעיפי הליקוי שבתקנות המל"ל. אשר לטענת העותר כי דעתה של הוועדה "נעולה", בית הדין האזורי קבע כי גם כל הוועדות הקודמות שדנו בעניינו של העותר לא מצאו מקום להעניק לו נכות יציבה בגין הכתף. בנוסף לכל האמור לעיל נקבע כי קביעת הוועדה שהקרע אינו קשור לתאונה הינה קביעה רפואית שבית הדין לא יתערב בה. 4. בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה שהגיש העותר, במסגרתה חזר על טענותיו האמורות לעיל, נדחתה בהחלטה מיום 30.6.2013 (סגן הנשיאה השופט י' פליטמן). נקבע כי לא נמצאה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי או בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות של בית הדין הארצי. עוד נקבע כי הוועדה הגיעה למסקנה שהקרע בכתפו של העותר הוא קטן ואינו בעל השפעה קלינית על תפקוד הכתף באופן שמצדיק הענקת נכות, וזאת על יסוד בדיקתה הקלינית ולאחר שהתייחסה למלוא המסמכים שעמדו לפניה, לרבות חוות הדעת שהגיש העותר. כמו כן צוין כי הוועדה הבהירה במפורש כי בהחלטתה הקודמת נפלה טעות קולמוס וכי מצבו של העותר אינו מתאים לקרעים בשרוול המסובב. לפיכך נקבע כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין שהחזיר את הדיון אליה, ואין מקום לקבוע כי הדיון בעניין הקשר הסיבתי מהווה חריגה מסמכותה. לבסוף צוין כי כל הוועדות שדנו בעניינו של העותר היו תמימות דעים כי אין החמרה במצב כתפו ולא מצאו לנכון להעניק לו נכות נוספת כלשהי, ולכן אין מקום להורות על החלפת הרכב הוועדה. אשר לבקשת העותר להתיר לו לצרף ראיה חדשה – חוות דעת של רנטגנולוג שתתמוך בעמדתו כי ניתן היה לזהות את הקרע כבר בבדיקת האולטרה סאונד – נקבע כי בקשה זו מתייתרת לנוכח דחיית בקשת רשות הערעור עצמה. בנקודה זו העיר בית הדין הארצי כי הוועדה פוסקת על סמך ממצאיה הקליניים ולא בהכרח על סמך בדיקות כאלה ואחרות, וממילא הוועדה רשאית לפרש את בדיקות ההדמיה שעומדות לפניה בעצמה. 5. מכאן העתירה שלפנינו. במסגרת העתירה מבקש העותר, המייצג את עצמו, כי נבטל את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ואת החלטת בית הדין הארצי לעבודה ונקבע שהוועדה הרפואית פעלה בניגוד להוראות שנקבעו בפסק הדין של בית הדין האזורי. נטען כי הוועדה הרפואית חרגה מסמכותה עת נדרשה לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה למצבו הרפואי של העותר. עוד נטען כי בכך פגעה הוועדה בזכות הטיעון של העותר להביא ראיות בנוגע לקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי לבין התאונה. 6. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה ומושרשת היא כי התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה הינה מצומצמת ביותר ושמורה למקרים חריגים, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, התגלתה טעות משפטית מהותית; שנית, הצדק מחייב התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בנסיבות העניין. הלכה זו מבוססת על קביעת המחוקק בדבר הסמכות והמקצועיות הייחודית של בתי הדין לעבודה [ראו למשל: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, 694-684 (1986); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810, 815-814 (2003)]. הדברים נכונים, מכוח קל וחומר, כאשר מדובר בעתירה המכוונת כנגד פסקי דין של בתי הדין לעבודה בשבתם כערכאות ערעור על החלטותיהן של הוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי. ערעורים אלו מצומצמים מטבעם לשאלות משפטיות ולא לשאלות רפואיות. בשים לב לקביעת בתי הדין במקרה דנן כי קביעת הוועדה בעניינו של העותר הינה קביעה רפואית שאין מקום להתערב בה וכי הוועדה לא חרגה מסמכותה, איננוּ סבורים כי המקרה דנן הינו אחד מאותם מקרים חריגים בהם יתערב בית משפט זה בפסקי דין של בתי הדין לעבודה. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בטבת התשע"ד (22.12.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13085550_W01.doc הג + חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il