פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8554/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8554/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 22.9.09 בת"פ 2317-04-08 שניתן על ידי כבוד השופט ז' כספי – סג"נ תאריך הישיבה: כ"ה בטבת התש"ע (11.1.2010) בשם המערער: עו"ד אייל שמחוני (סנגוריה ציבורית) בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 22.9.2009 בת"פ 2317-04-08 (כבוד השופט ז' כספי). המערער הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בהתעללות בקטין על ידי אחראי, עבירה לפי סעיף 368ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ובתקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי הסעיפים 380 ו- 382(ג) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן גירש המערער את אשתו הראשונה מביתם ברמלה והוא נותר עם עשרת ילדיהם הקטינים, שהיו בחזקתו ובאחריותו על פי קביעת בית הדין השרעי. לאחר מכן נישא לאישה אחרת והוא התגורר עימה ועם בתם המשותפת, ילידת 2005, וכן עם עשרת ילדיו הקטינים. במהלך התקופה שבין 14.9.2006- 22.3.2008 נהג המערער להתעלל בילדים נפשית ופיזית. הוא הכה חלק מילדיו הקטינים באמצעות צינור פלסטיק להשקיה, לאחר שסבר כי הם השליכו כדור לחצר השכנים. בהזדמנות אחרת, הצמיד סיגריה דולקת לידו של אחד מהילדים ולרגליהם של שניים אחרים, וגרם להם לכוויות, וזאת לאחר שלא נשמעו להנחיותיו שלא לקיים קשר עם ילד אחר מהשכונה. כמו כן הוא נשך את אחד הילדים בידו ולאחר מכן בעט בו והשליך אותו על הארץ. ביום 21.3.2008 סטר לשניים מן הילדים. לאחר מכן, כאשר הלכו שני הילדים לישון בחדרם, הוא העיר אותם משנתם, הורה להם לרדת לחצר הבית ושם סטר בפניהם. למחרת הלכו שלושה מן הילדים לבקר חבר. כאשר שבו לבית, כעס עליהם המערער, שכן סבר שהיו אצל אימם. הוא בעט ברגלו של אחד מהם וסטר לו על פניו, הכה בעורפו של אחר וסטר לו בפניו, ואילו בשלישי בעט בגבו וסטר בפניו. בנוסף נטען כי בחודש נובמבר 2007 הכה המערער את רעייתו החדשה בפניה וגרם לנפיחות בעינה. המשיבה הגבילה עצמה, לאחר שעיינה בתסקיר שירות המבחן, לעתור לעונש מאסר בפועל של 18 חודשים ומאסר מותנה, והוסכם כי ההגנה תוכל לטעון באופן חופשי לעונש. בעניינו של המערער הוגשו לבית המשפט המחוזי מספר תסקירים מטעם שירות המבחן מהם עולה כי הוא יליד חברון ובמשך שנים סייע לכוחות הביטחון. ב- 15 שנים האחרונות הוא חי בעיר רמלה ומוכר כאזרח ישראל. לאורך שנים תפקודו המשפחתי נראה תקין והוא ראה עצמו כאדם חיובי, הגם שהתקשה לראות את החלקים הבעייתיים בחייו, לבחון דפוסים אלימים בהתנהגותו ולהכיר בקיומם ביחסיו מול בני המשפחה. אלה באו לכדי ביטוי כאשר חש פגיעה בכבודו או באמונו, שאז הגיב באופן אלים וחסר שליטה והתקשה להתמודד עם תחושות אלה. המערער נטל בתחילה אחריות חלקית על ביצוע העבירות וסיפר כי בעת ביצוען היה נתון ללחץ סביבתי, כאשר ילדיו חוו חוויות קשות בבית הספר. בהמשך דווח כי הוא מגלה מוטיבציה להשתלב במסגרת טיפולית, והוא הקפיד להגיע למפגשים הטיפוליים ונראה כי קיימת הצלחה בטיפול. בנוסף דווח כי ילדיו הגיבו בצורה חיובית על חידוש הקשר שלו עימם. גם גרושתו, שקיבלה לידיה את החזקה בילדים, הביעה רצון כי ישוב לעיר רמלה, כדי לסייע לה בטיפול בהם. לאור התקדמות הליך הטיפול המליץ שירות המבחן לאפשר למערער למצות את ההליך הטיפולי, והציע להעמידו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה, תוך הטלת עונש מוחשי של עבודות שירות ועונש הרתעתי כדוגמת מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי לא קיבל המלצה זו, וביום 22.9.2009 גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל, ו-12 חודשי מאסר על תנאי. נקבע כי הנסיבות האישיות אינן בנות משקל ממשי, כאשר מדובר בעבריינים שהתעללו בקטינים. על כן , ציין בית המשפט המחוזי, כי לא ניתן לפטור את המערער מעונש ממשי של מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח, וזאת מכיוון שמעשיו הרעים, כפי שהודה בהם, מדברים בעד עצמם ובמיוחד אלה שיש בהם סממנים של התאכזרות. לצד זאת קבע בית המשפט המחוזי כי יש להביא בחשבון לקולה את נסיבותיו האישיות של המערער, עברו הפלילי שאינו מכביד, עזרתו למדינה ונכונותו להירתם להליך טיפולי, וכן תקופת מעצר הבית הארוכה. באיזון בין כלל השיקולים גזר בית המשפט על המערער את העונש כפי שפורט לעיל. מכאן הערעור שבפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. לטענתו לא ניתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן ולהליך הטיפולי המוצלח. כמו כן, לטענתו, לא ניתן משקל ראוי לעובדה שזהו מאסרו הראשון ולמדיניות הענישה במקרים דומים. בנוסף, יש לטענתו לתת משקל יתר לפגיעה הקשה במשפחתו אם יישלח למאסר בפועל. המשיבה טוענת כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק, ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בעונש שנגזר על המערער. לטענתה העבירות שביצע המערער הינן חמורות ביותר ואין מקום להקלה בעונשו, וזאת בייחוד כשהעונש נגזר במסגרת הסדר טיעון מוסכם. יתר על כן, לטענתה, אין לתת בכורה להליך השיקומי ולהמלצות שירות המבחן במקרה הנדון, וזאת לאור חומרת המעשים. בפנינו הונח תסקיר משלים מטעם שירות המבחן, וכן הופיעה בפנינו נציגת שירות המבחן. על פי המלצתה, לאור הצלחתו של ההליך השיקומי-טיפולי, ממליץ שירות המבחן להמיר את המאסר בפועל למאסר בעבודות שירות, תוך העמדתו של המערער בפיקוח שירות המבחן. מהתסקיר עולה כי המחיר אשר שילם המערער על מעשיו עד כה מהווים גורם הרתעתי בפני עצמו, ונראה כי הוא הפיק לקחים מאירוע העבירה. לאחר עיון בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים לחומרה ולקולה. "כְּרַחֵם אָב עַל-בָּנִים רִחַם ה' עַל-יְרֵאָיו" (תהילים, קג, יג). הנפש מזדעזעת כאשר הורה מתאכזר לילדיו "ותחושתנו המוסרית מתקוממת נגד האכזריות שבהתנהגות מתנכרת זו" (ע"א 2034/98 אמין נ' אמין, פ"ד נג(5) 69, 77 (1999)). מעשי התעללות בקטינים, כפי שמיוחסים למערער, יש בהם מימד חמור במיוחד. מימד זה בא לידי ביטוי בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל עבירה זו. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומקומם את תחושתנו המוסרית. פן זה אינו נלווה לכל מעשי אלימות, והוא אשר מייחד את עבירת התעללות (ראו ע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ד (1) 145 (2000); ע"פ 405/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 247 (2004)). על כן, מעשים שכאלו צריכים לגרור תגובה עונשית קשה ביותר, וחובה על בתי המשפט להכביד את ידיהם במקרים מעין אלו. ידוע הוא שככל שחומרת העבירה והצורך בהרתעה גוברים, פוחת משקלם של השיקולים האישיים. כאשר אותו הורה עומד בפני בית המשפט ומבקש בלשון תחינה הקלה בעונשו, חייבים אנו לשוות לנגד עינינו את מעשיו האכזריים של אותו הורה. זה העומד עתה בבית המשפט בראש מורכן ומושפל ומבקש את מידת הרחמים, הוא אותו אדם אשר הפגין לפני זמן לא רב "גבורה" כלפי ילדיו הקטינים ונהג בהם בדרך מבזה משפילה ומעוררת סלידה. עמד על כך בית משפט זה: "דומה שאין צורך להכביר מלים הרבה על מנת להציג את מידתה הגדושה של האכזריות ואת קשיחות הלב המאפיינים מעשים אלה ... נסיבותיו האישיות של מי שמורשע בעבירות מסוג זה, מאבדות את משקלן לנוכח הענין הציבורי שבמתן הגנה מלאה לקטינים חסרי ישע מפני התעללות מצד הוריהם, המופקדים על שלומם ושלמות גופם ונפשם" (ע"פ 6599/94 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 13.2.1995)). במקרה הנוכחי המערער הגדיל לעשות ואף תקף את רעייתו. התנהגות זו מערערת את תחושת הביטחון האישי של בת זוגתו דווקא בביתה, אשר בימים כתיקונם הוא מבצרה (רע"פ 10822/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.1.2009)). מכאן נראה כי בית המשפט המחוזי נהג עם המערער ביד קלה לאור נסיבותיו האישיות והשיקולים לקולה, כפי שפורטו לעיל. לא מצאנו מקום להתערב בעונש זה, וזאת בייחוד לאור העובדה כי הוא מצוי במסגרת טווח העונש אשר הוסכם במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים. באשר לטיעונו של המערער כי לא ניתן משקל ראוי להמלצת שירות המבחן בעניינו, יש לזכור כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה וכלי עזר, ואין הוא מהווה מדד יחידי ומכריע בהחלטתו של השופט. בסופו של יום האחריות מוטלת על כתפי בית המשפט, ועליו לערוך את האיזון בין האינטרסים הנוגדים ולשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה הפלילית, בשים לב להמלצת שירות המבחן (ראו רע"פ 843/07 טארק אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.2.2007)). "השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו כגוף שמהותו טיפולית, אינם חופפים בהכרח את אלה המנחים את בית המשפט" (בש"פ 6426/09 מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם, 12.8.2009)). במקרה הנדון, לאור האמור לעיל, לא היה מקום לתת משקל מכריע ובלעדי להמלצת שירות המבחן. מובן כי יש לברך על כך שהמערער החל להפנים את הפסול שבהתנהגותו ופועל על מנת לשקם עצמו ובמיוחד כשנראה כי הדבר מעלה תוצאות חיוביות, ואולם, אין בכך כדי לאיין את חומרת מעשיו ואת הצורך להענישו באופן המשקף נכונה את סלידתה של החברה ממעשים קשים אלו. יש לקוות כי המערער ימשיך במאמצים לשיקומו אף במסגרת המאסר, וכי הדבר יצלח בידו. חזקה גם על שירות בתי הסוהר כי יתן דעתו למצבו של המערער במסגרת המענה הקיים לכך בין כותלי בית הסוהר, וכי הוא ישתלב בתכנית טיפולית בכלא על מנת שיתקדם באופן אפקטיבי בתהליך השיקום, ויפתח דף חדש לאחר שחרורו (ראו רע"פ 6577/09 צמח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 20.8.2009)). סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, ג' בשבט התש"ע (18.1.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09085540_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il