שושנה (רוזה) גזונדהייט נ. הבנק הבנילאומי הראשון בע"מ

בבית המשפט העליון בש"א 8553/20 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערות: 1. שושנה (רוזה) גזונדהייט 2. KF CHEMICAL CO LTD נ ג ד המשיבים: 1. הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ 2. הרי ספיר (פורמלי) ערעור על החלטת הרשמת דר להב בע"א 8513/19 מיום 19.11.2020 בשם המערערות: עו"ד איל רוזובסקי; עו"ד יעל אנטולי; עו"ד דנה שרון בשם משיב 1: עו"ד דורון דן פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ד' להב בע"א 8513/19 מיום 19.11.2020 במסגרתה נדחתה בקשת המערערות לסילוק הודעת הערעור שהגיש משיב 1 (להלן: הבנק) על הסף. בין המערערות שהן לקוחותיו של הבנק לבין הבנק, התנהלו הליכים משפטיים שונים וממושכים בקשר לחיוב המערערות על ידי הבנק. בשלב מסוים, ביום 16.3.2011 במסגרת הליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"א 2030-08-07) הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו בית המשפט יפעל בשני שלבים. בשלב ראשון יקבעו בסיס החוב ומתכונת הריבית השנויים במחלוקת בין הצדדים ובשלב שני יערך החישוב הסופי של הריבית. ביום 11.3.2019 ניתן "פסק דין חלקי" בתיק (להלן: פסק הדין החלקי) בו נדחו מרבית רכיבי התביעה מחמת התיישנות, למעט חלק קטן ממנה ובכלל זה התביעה בעניין הריביות. נקבע כי ככל שמשיבות לא תחלוקנה על התחשיב שיכין הבנק, יינתן פסק דין סופי או חלקי, שאם לא כן, ימשיך הדיון בתיק. ביום 13.11.2019 ניתנה הכרעה נוספת שכותרתה "פסק דין" (להלן: פסק הדין), בו הכריע בית המשפט בין התחשיבים השונים שהוגשו מטעם הצדדים וקבע כי יש לקבל את התחשיב מטעם המערערות. צוין כי בין הצדדים התעוררה מחלוקת משפטית באשר לפרשנות פסק הדין החלקי ובפרט בדבר השאלה האם במסגרתו הורה בית המשפט על תשלום ריבית הן על פעולות חובה והן על פעולות זכות בחשבון. בהקשר זה נקבע כי הדין עם המערערות. כמו כן הוסיף בית המשפט ונימק מדוע אין מקום לשנות מהכרעתו בפסק הדין החלקי. לשלמות התמונה יצוין כי עוד בטרם ניתן פסק הדין הגישו שני הצדדים ערעורים על פסק הדין החלקי. ביום 23.12.2019 הגיש הבנק ערעור לבית משפט זה על פסק הדין, המופנה נגד הקביעה כי הריבית תחול גם על פעולות חובה וגם על פעולות זכות שנעשו בחשבונות. ביום 14.1.2020 הגישו המערערות בקשה לסילוק הערעור על הסף בה נטען כי הערעור הוגש באיחור של חמישה חודשים. זאת, שכן הערעור מוסב על קביעות בית המשפט בדבר מתכונת הריבית אשר נקבעו בפסק הדין החלקי ולא בפסק הדין אשר רק יישם אותן. ביום 19.11.2020 דחתה הרשמת את הבקשה בקבעה כי בפסק הדין התחדדה המחלוקת הנוגעת להוספת הריבית לפעולות הזכות, וזאת לאחר עריכת התחשיב על ידי הבנק. אמנם, פסק הדין ניתן לאחר שפסק הדין החלקי הכריע במרבית המחלוקות בהליך, אך הוא נגע לחיוב עצמו, שכן נקבע בו סכום החיוב שבמחלוקת, והוא אף הבהיר ופירש את פסק הדין החלקי. לפיכך יש לבנק זכות ערעור בנוגע אליו. מכאן הערעור שלפנַי במסגרתו טוענות המערערות כי שגתה הרשמת. ראשית, לשיטתן אין לקבל את הקביעה כי פסק הדין נגע "לחיוב עצמו". קביעה זו סותרת את הוראות ההסדר הדיוני שנקבע בהסכמת הצדדים ואושר על ידי בית המשפט המחוזי. המלאכה שנותרה במסגרת פסק הדין היא אך ורק יישום אריתמטי של הנקבע בפסק הדין החלקי. שנית, לדבריהן פסק הדין לא מהווה פרשנות או הבהרה של פסק הדין החלקי אשר נכתב בצורה ברורה ופשוטה שאינה משתמעת לשני פנים. בתגובתו לערעור טוען הבנק כי שאלת שיעור הריבית על יתרות הזכות לא נדונה בשלב הראשון של ההליך וכי הצדדים כלל לא טענו בעניין. כמו כן, לאחר מתן פסק הדין החלקי, הצדדים הסכימו ביניהם כי שאלה זו תועמד להכרעה במסגרת פסק הדין, וכך אכן נעשה. בית המשפט קבע כי נותר לו להכריע בשאלה משפטית זו ובתום הדיון נתן לגביה את פסק דינו. אשר על כן, מניין הימים להגשת הערעור מתחיל מיום מתן פסק הדין ולא מיום מתן פסק הדין החלקי. בנוסף נטען כי פסק הדין כולל לכל הפחות הבהרה ופירוש של פסק הדין החלקי וכי הוא שינה אותו מבחינה מהותית ועל כן בכל מקרה יש לסווגו כ"פסק דין" שניתן לערער עליו בזכות. לאחר עיון בערעור ובתגובת המשיב הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. עיקר טענת המערערות, כי הסוגיה מושא הערעור – שאלת הריבית בקשר לפעולות הזכות – הוכרעה זה מכבר במסגרת פסק הדין החלקי ועל כן לא ניתנת לערעור בשלב זה. אינני סבור כי יש בכך כדי לחרוץ את גורלו של ערעור המשיב. זאת שעה שבית המשפט בפסק הדין הבהיר מחד גיסא, כי המחלוקת הוכרעה זה מכבר בפסק הדין החלקי, אך מאידך גיסא, הוסיף ונימק את הכרעתו זו, נימוק אשר לא בא לידי ביטוי בגדרי פסק הדין החלקי. מכאן אפוא, כי על פני הדברים לכל הפחות קיים ספק אם אכן מדובר בסוגיה אשר הוכרעה, על נימוקיה, כבר במסגרת פסק הדין החלקי. אכן, מוכן אני להניח כי קיים ספק אם אכן, כטענת המשיב, ניתן לראות בפסק הדין משום החלטה המפרשת, מבהירה או משלימה את פסק הדין החלקי (וראו בהקשר זה: ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי, פ"ד מז(1) 152, 157 (1993); בש"א 4146/94 אדלסון נ' ריינהולד, פ"ד מט(1) 299 (1995); רע"א 2081/13 גד ויסקינד, עו"ד נ' נידר, חברה לבניין ולפיתוח בע"מ (בהקפאת הליכים), פסקה 15 (21.6.2013); חמי בן נון טל חבקין הערעור האזרחי 135 (מהדורה שלישית, 2012)). אך בהינתן כי במקרה דנא ישנם שיקולים לכאן או לכאן, נוכח העובדה שמדובר במקרה גבולי, סבורני כי יש מקום בהחלת "מדיניות ליברלית יחסית" אשר מטה את הכף לטובת הותרת ערעור המשיב על כנו (ראו למשל: בש"א 8021/06 קרול נ' עו"ד אבנר כהן (24.6.2007)). על כן, בנסיבות העניין, אינני סבור כי יש מקום להורות על מחיקת ערעור המשיב. הערעור נדחה אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ט בטבת התשפ"א (‏3.1.2021). ש ו פ ט _________________________ 20085530_N02.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il