חיים אבוטבול נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8551/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8551/03 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות המערער: חיים אבוטבול נ ג ד המשיב: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי נצרת מיום 14/09/2003 בתיק פ 1274/02 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן תאריך הישיבה: ז' באייר התשס"ז (25.04.07) בשם המערער: עו"ד סיגל עפרוני בשם המשיבה : סנגוריה ציבורית : בשם שירות מבחן : עו"ד ליאנה בלומפלד – מגד עו"ד אביטל מולד גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה 1. המערער הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של נסיון להצתה ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. העבירות בהן הורשע מתייחסות לכך כי בלילה שבין ה-12.12.03 ל-13.12.03 ביקש המערער כלשון כתב האישום "להתנקם בערבים", הצטייד בבקבוק עם דלק, ובשעת לילה שפך דלק ברחבת הכניסה של המסגד והציתו. הבקבוק התלקח, ונגרמו סימני פיח ברחבת הכניסה למסגד. כשביקשו אנשי משטרה שעברו במקום לעוצרו, השתולל המערער, ניסה להכות אנשי משטרה, ולשפוך על אחד מהם דלק וצעק: "אלוהים, תעזור לי לשרוף אותם". 2. בדונו בעונש, הדגיש בית המשפט קמא את חומרת המעשים, ומנגד עמד על נימוקים שונים לקולא בעניינו של המערער. בפני בית המשפט עמדו מספר חוות דעת פסיכיאטריות שונות, אשר התייחסו למצבו הנפשי הקשה של המערער, לנסיונותיו האובדניים, ולהיותו במצב דכאוני לא פסיכוטי. הנחת בית המשפט, על סמך חוות הדעת, היתה כי המערער כשיר לעמוד לדין, מבין את משמעות מעשיו, ונושא באחריות פלילית לביצוע העבירות. לאחר ששקל את מכלול ההיבטים לחומרה ולקולא, גזר בית המשפט את עונשו של המערער ל-22 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, והתחייבות כספית. 3. בערעור, השיג המערער על חומרת העונש שנגזר עליו, והתמקד בטענה כי לאור הדרדרות קשה שחלה בינתיים במצבו הנפשי הוא אינו מסוגל לרצות את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו. 4. במהלך הדיון בערעור, אושפז המערער בשל חולי נפשי, וביום 9.2.06 הורינו על קבלת חוות דעת מהפסיכיאטר המחוזי באשר למצבו הנפשי, ובקשנו התייחסות מיוחדת לשאלת כושרו לעמוד בעונש המאסר בפועל שנגזר עליו. 5. חוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו של המערער הוגשה ביום 13.12.06 מטעמם של 3 פסיכיאטרים מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש לב השרון בו מאושפז המערער, ואומצה בידי הפסיכיאטר המחוזי. מחוות הדעת עולה כי המערער אושפז בכפייה בבית החולים עוד ב-4.8.06, והוא מאושפז שם גם בעת זו. החל משנת 2002 הוא היה נתון לרצף של 12 אשפוזים, חלקם בכפייה. הוא אובחן כסובל מתהליך סכיזופרני מסוג רדיפתי. בעת קבלתו לאשפוז, "אובחנו מצבים פסיכוטיים, דלוזיונליים, הלוצינטורים, ביזארים, ומעשים אובדניים חוזרים ונשנים", כלשון חוות הדעת. על פי ממצאי חוות הדעת, המערער סובל ממחלת נפש, ובעת כתיבת חוות הדעת, נמצא במצב פסיכוטי המלווה בפגיעה בבוחן המציאות ובכושר השיפוט. במצבו העכשווי, הוא אינו מסוגל להבחין בין טוב לרע, ולעקוב ולהבין את ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. הוא "אינו מסוגל להבין את טיב ותוצאות מעשיו, וכפועל יוצא מכך, אינו כשיר לעמוד לדין", כדברי חוות הדעת. חוות הדעת מתייחסת גם למצבו של המערער בעת ביצוע העבירות בהן הורשע, ואלה הם דבריה בענין זה: "קשה מאד לקבוע מה מצבו של אדם בחלוף 5 שנים, כל עוד לא היתה בדיקה פסיכיאטרית סמוכה לתאריך. עם זאת, במקרה ספציפי זה, הנ"ל אושפז פעמיים טרם ביצוע העבירות המיוחסות לו, ולמרות שלא אובחן באופן רסמי כסובל ממחלת נפש, הועלתה אפשרות סבירה לקיום מצב פסיכוטי על פי המתועד בקבלתו לשני אשפוזים אלו (ראה פירוט בפרק מעברו, ובבדיקה בחדר מיון חודש לפני ביצוע העבירה). בבדיקה זו, ד"ר מרינזון מתארת מצב המעלה חשד סביר למצב פסיכוטי, המקבלת חיזוק בתיעוד באישפוזו ב-5/2003, בו נטען שהאבחנה של תהליך סכיזופרני נעשתה סופית כ-6 חודשים קודם לכן. לאחר אשפוז זה (5/03) האבחנה של תהליך סכיזופרני היתה ברורה וללא עוררין. כמו כן, השתלשלות האשפוזים החוזרים ונשנים, והמצבים הפסיכוטיים החוזרים גרמו באופן הדרגתי לתמונה של ליקוי אישיותי פוסט-פסיכוטי קשה, שבא לידי ביטוי היום בפגיעה שיפוטית קשה, שלא מאפשרת לחולה לעמוד לדין. כאמור, לא ניתן לקבוע בוודאות שב-12/02 היה שרוי במצב פסיכוטי פעיל, אשר הוביל לביצוע המעשים המיוחסים לו. אך קימת סבירות מתקבלת על הדעת שכבר אז היה שרוי במצב של חולי, או לפחות בפאזה הפרודרומלית של מחלתו, וכפועל יוצא מכך, אני מניחה הנחה מושכלת ששיפוטו אז היה מעורער. הנ"ל זקוק להמשך טיפול במסגרת אשפוז (הדגשה לא במקור). 6. נוכח האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית הנדונה ביחס למצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע העבירות, סברנו כי לא ניתן לקיים את הרשעתו שנעשתה על פי הודאתו, בלא בירור מעמיק יותר של מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירות, בהשלכתו על שאלת אחריותו הפלילית. אין צריך לומר, כי בבחינה זו ראוי להתייחס לא רק לחוות הדעת הפסיכיאטרית האחרונה מיום 13.12.06 מהמרכז הרפואי לב השרון אלא גם לכלל החומר הרפואי שהונח בשעתו בפני הערכאה הדיונית, ולכל יתר הנסיבות שהיו בפניה בעת שדנה בעניינו. 7. לאור האמור, באנו לכלל מסקנה כי הענין מחייב את החזרת ההליך לבית המשפט המחוזי כדי שידון בשאלת מצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע העבירות בהן הורשע על רקע מכלול החומר הרפואי הקיים וכלל הנסיבות הצריכות לענין, ויקבע את עמדתו בשאלת אחריותו הפלילית לביצוע המעשים. בהתאם לממצאיו מתבקש בית המשפט לקבוע אם יש מקום לשנות מפסק הדין שניתן על ידו בעניינו של המערער בין לענין אחריותו הפלילית, ובין לענין העונש שנגזר עליו, וזאת מבחינת מסוגלותו לשאת בעונש מאסר לאור מצב בריאותו הנפשית. לצורך הכרעה כאמור, יהיה בית המשפט רשאי להזמין את עורכי חוות הדעת הפסיכיאטריות למסור עדות ולהיחקר, וכן לגבות ראיות אחרות ככל שיראה צורך בכך. 8. מחוות הדעת הפסיכיאטרית האחרונה מבית חולים "לב השרון" עולה כי המערער אושפז בכפייה מיום 6.8.06 ועד ליום 4.10.06, ומאז נמשך אשפוזו בהסכמה, תוך שיתוף פעולה מלא, ולכן לא עלה הצורך בעת עריכת חוות הדעת להוצאת צו אשפוז בכפייה. לאור דברים אלה, איננו רואים צורך, נכון לעת זו בהוצאת צו אשפוז בכפייה בעניינו של המערער, כל עוד אשפוזו נמשך בהסכמה. אם יעלה הצורך במתן צו כזה, פתוחה הדרך בפני בית המשפט המחוזי לשקול הפעלת סמכותו גם בענין זה. 9. הענין יחזור, איפוא, לבית המשפט המחוזי לצורך השלמת הבחינה המשפטית הנדרשת בענין מצבו הנפשי של המערער הן ביחס לאחריותו הפלילית, והן באשר לכשירותו לשאת בעונש מאסר בפועל, ולצורך התאמת פסק הדין בעניינו במידת הנדרש לממצאים שייקבעו בידי בית המשפט בעניינים אלה. על פסק דין כאמור תעמוד זכות ערעור לבעלי הדין. ניתן היום, י"ב באייר תשס"ז (30.4.07). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03085510_R29.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il